הפרעת קשב: A.D.D. / A.D.H.D

הפרעת קשב: A.D.D. / A.D.H.D
האם לקות למידה?

כשאוהד הופיע לראשונה במכון, בגיל 16, היה מועמד לסילוק מבית הספר. מאחר ואמו מורה בבית הספר בו הוא לומד, קיבל הזדמנות נוספת ועוד הזדמנות נוספת ועוד הזדמנות נוספת………
אוהד היה שבר כלי. הוא הסתבך שוב ושוב במריבות ובהפרת כללים.הוא התחצף למורים “סתם בשביל הכף” ויזם מריבות בלי סוף בשטח בית הספר. הוא לא הכין שיעורי בית, דיבר על עזיבת בית הספר באומרו שאינו זקוק להשכלה כדי לדאוג לעצמו: “כישורי הספורטיביים מספקים בהחלט, אני יכול להיות שחקן כדור סל מקצועי…” [אהבתו הגדולה]. בבית הוא היה מרדן, חסר מנוחה, בלגניסט, ומה שהרגיז את הוריו יותר מכל: לא ממושמע כלל. הוא התעמר באחיו ללא הפוגה. הוריו היו מבולבלים: האבחונים שנעשו העידו על נער אינטליגנטי: ה- I.Q המילולי הגיע ל- 142. בזמן האבחון הוא שיתף פעולה עם המאבחן וגילה עניין ויכולת קשב גבוהים מהממוצע. אבל אוהד החל לדבר על התאבדות. כשראיתיו לראשונה היה נער כבוי, ממעיט לדבר, עם עיניים שאינם מישירות מבט. הוא אמר לי שאינו יכול להסתדר עם משפחתו. בבית הספר קשה לו והוא חשב עצמו לטיפש. כמובן שתוצאות האבחונים הראו אחרת: התוצאות היו בדרגה הגבוהה ביותר והוא היה רחוק מטיפשות.

מתוך מעקב אחרי ההיסטוריה של אוהד ברור שכל חייו מלווים אותו תסמינים של הפרעת קשב היפר-אקטיבית. מדוע לא התבטא הדבר באבחונים?
המבחן היה התנסות חדשה ולכן מעניינת, ובמצבים כאלה יצרה ההתעניינות את הגירוי הדרוש למיקוד הקשב של אוהד. אוהד נער אינטליגנטי והגירוי החדש יצר את מידת הקשב הנדרשת לביצוע מטלות האבחון.

אם כן, האם הפרעת קשב הנה לקות למידה או לא?
לאחוז גבוה מהלוקים בהפרעת קשב, יש גם לקויות למידה, אך צריך לזכור שהפרעת קשב לכשעצמה אינה לקות למידה. הבעיה העיקרית בלמידה לאדם עם הפרעת קשב מתמקדת ביכולת הביצועית, לא בהכרח ביכולת התפישה וההבנה. שהרי אדם הסובל רק מהפרעת קשב, קולט ומעבד מידע בצורה טובה כשהוא מרוכז. כשהוא אינו מרוכז הוא קולט מידע רק באופן חלקי. במצב זה, עיבוד המידע חסר ולא יעיל. הקשיים שלו נובעים מקושי בריכוז ובזיכרון הפעיל, מה שמוביל לקושי ברמה הביצועית. צורה זו של קליטת מידע באופן חלקי ולא יעיל, מתייחסת גם להבנה של קודים חברתיים, שפת גוף ומידע רגשי נוסף, הפוגע ביכולת התקשורת הבין אישית של האדם הסובל מהפרעת קשב. אצל בוגרים היא גורמת לכישלונות בעבודה, למשברים במערכות יחסים, לדימוי עצמי שלילי, לבדידות וייאוש ותחושה קשה של תת-הישגיות.

עובדות:

1. הפרעת קשב [ A.D.D ] פוגעת ב- 6% מהאוכלוסייה. רק 2% זוכים לטיפול הולם.

2. תפיסה שגויה: לא כל ילד הסובל מהפרעת קשב הוא היפר אקטיבי. הפרעת קשב טהורה הנה הקושי הבסיסי למקד קשב ולהתרכז. חלק מהלוקים פשוט “מתנתקים” לעיתים קרובות ונראים כחולמים…חלק גדול מהילדים מגלה תסמינים של פעלתנות יתר ודברנות יתר [היפראקטיביות].

3. תפיסה שגויה: “אם הוא היה מתאמץ יותר, רוצה יותר, הוא היה יכול……” להפך: ככל שהלוקים בהפרעת קשב מתאמצים יותר, כך הדברים הופכים קשים יותר עבורם. סריקות מוח מגלות שכאשר אנשים עם הפרעת קשב מנסים להתרכז, אותם חלקים של מוחם המעורב בקשב, מיקוד והבנה – ננעל, בדיוק כאשר הם צריכים לתפקד.

4. בערך מחצית הסובלים מהפרעת קשב אינם מתגברים על ההפרעה בהתבגרותם אלא ממשיכים לסבול מתסמינים המפריעים כל ימי חייהם.

5. אנשים נבונים רבים לוקים בהפרעת קשב ולעיתים אינם מאובחנים עד לשלב מאוחר בהתפתחותם, אם בכלל. רבים מקיימים קריירה אקדמית מצליחה. אולם הדבר גוזל מהם זמן ומאמץ גדולים פי כמה מאדם רגיל.

6. אצל אנשים הלוקים בהפרעת קשב יש פעילות גלי מוח איטית בחלק הקדמי של מוחם והמצב מחמיר כאשר הם מנסים להתרכז. לכן התרופות היעילות לטיפול בהפרעת קשב הן תרופות מעוררות [סטימולנטים]: אדראל, ריטאלין, דקסארין. התרופות גורמות לגירוי האונה הקדמית, האדם יכול לוותר על פעלתנות היתר בה הוא משתמש כדי לעורר את עצמו והוא יכול להירגע ולהתרכז.

7. כדי לטפל ביעילות בהפרעת קשב יש צורך בגישה טיפולית מקיפה הכוללת: חינוך, טיפוח, תמיכה, תרגול ולעיתים קרובות גם טיפול תרופתי.

8. אבחון והמלצות טיפול צריך שיעשו על ידי רופאים שתחום התמחותם הפרעת קשב. לעיתים הפרעות אחרות, כמו הפרעות בשינה למשל יוצרות תסמינים הדומים להפרעת קשב ואבחנה מקיפה הכרחית.
כדאי לדעת: לכל מרכז רפואי בארץ יש יחידה לטיפול בהפרעת קשב.

9. ניתן לאמן את המוח לשימוש בגלי המוח הגבוהים הנדרשים למיקוד קשב על ידי תוכניות מתקדמות המכוונות לכך. במקרים רבים אדם שטופל על ידי תוכנית כזו יכול לוותר על שימוש בתרופות ולהשיג שליטה טובה בתסמיני ההפרעה. התוכנית פרטנית ומותאמת לכל מטופל על פי צרכיו.

אוהד היה חשדן, סרבן ומלא התנגדויות בפגישות הראשונות. כששאלתיו:” באם התוכנית הטיפולית תצליח מה היית מאד רוצה שיקרה בחייך?” ענה בהתגרות: “הייתי רוצה להתקבל לנבחרת הארצית בכדור-סל”. אוהד התחיל טיפול בערך בסוכות. הוא תרגל באדיקות את התוכנית המלמדת את המוח לשלוט בגלי המוח. כתוצאה שיפר את יכולותיו להתחייב ללוח זמנים קבוע ואת יכולתו לעמוד במחויבות עקבית לאימון בכדורסל. בחנוכה עמד במבחני הקבלה לנבחרת הארצית והתקבל, למרות גילו הצעיר לנבחרת הבוגרים כשחקן הצעיר בקבוצה. כחלק משיחות היעוץ עם הוריו שכנע אותם אוהד עצמו להשלים את לימודיו בבית ספר פחות תובעני מבחינת דרישות המשמעת. זה לא היה קל. חלק מבעיותיו נבעו מהקיבעון של הוריו “של איזה ילד הוא צריך להיות” וחוסר קבלתם אותו כפי שהוא, למרות אהבתם ומסירותם. כעת הוא פורח בבית הספר, מצליח בלימודיו ומשמש עוזר ליועץ בית הספר בהתמודדות עם ילדים בעייתיים.

הוריו פחות מרוצים: הם היו רוצים שיהיה קצת אחר, אבל לומדים בהדרגה לקבלו כמות שהוא. הטיפול בהורים עדיין נמשך….

בברכה, נילי רביב