הפריית מבחנה – Louise Brown בת 40: מהישגי הרפואה המרגשים ביותר

פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי
שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה,
הפאקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.  

הבה נתחיל עם מספר עובדות לפרוטוקול: 

Louise Jay Brown נולדה ב-25 ביולי 1978
בבית החולים Oldham General
באנגליה. בלידתה בניתוח קיסרי שקלה 2,608 ק"ג. הוריה ניסו 9 שנים להרות כדרך
הטבע ללא הצלחה בגין חסימה בחצוצרות הרחם.

בתאריך 10 בנובמבר 1977, אמה של לואיז
בראון, Leslie,
עברה פרוצדורה שהפכה בהמשך לידועה כ-IVF או in vitro fertilization, שפותחה בידי החוקר Robert Edwards והגינקולוג Patrick Steptoe בהשתתפותה של Jean Purdu, שהתחילה הכשרתה כאחות, והתמחתה בהמשך כאמבריולוגית.   
למרות שהתקשורת התייחסה לבראון כ"תינוקת המבחנה", התהליך החוץ-גופי
שהביא ליצירת הריון ובהמשך ללידתה, התבצע כפי שהוא מתבצע היום בתוך צלחת Petri.
אחותה הצעירה של לואיז, Natalie,
שאף אותה האם לסלי התקשתה להרות מאותה סיבה, "נוצרה" אף היא בתהליך ה-IVF בשנת 1981.
במאי 1999, הפכה נטלי בראון לאישה הראשונה שנולדה על ידי IVF שילדה בעצמה בגיל 18
תינוקת לאחר הריון שהחל בצורה טבעית, ללא הזדקקות ל-IVF.
לואיז בראון עצמה, נישאה בשנת 2004, ושנתיים לאחר מכן נולד בנה הראשון בהריון
רגיל, וגם לידת בנה השני לא הסתייעה בתהליך של IVF.

למרות ששיטת ה-IVF הייתה בהחלט ניסיונית
בראשית הדרך, רופאיה של לסלי בראון לא יִידעו אותה ואת בעלה שהשיטה לא הניבה קודם
לכן אף תינוק, מה שעורר בהמשך סוגיה אתית. ואם כבר דנים באתיקה, יש לציין שמי שהפך
בהמשך לאפיפיור יוחנן פאול הראשון, הביע בשעתו חשש בדבר האפשרות שהפריה מלאכותית
תהפוך נשים ל"בתי חרושת ליצירת ילדים", אך נמנע מגינוי הוריה של לואיז
בנימוק שהם "פשוט רצו בילד, שזהו רצונם הטבעי של הורים באשר הם". 

כעת, 40 שנה לאחר האירוע המכונן של
לואיז בראון, אנו מונים בעולם למעלה מ-6 מיליון תינוקות שבאו לאוויר העולם על ידי IVF, וכולם צורחים בלידתם,
ומשקשקים ברגליהם ויונקים לאשונה את חלב אמם בשקיקה רבה.
אך לא כל הפרוצדורות של IVF
מסתיימות באקסטזה של זוגות הזוכים להפוך להורים: הקלות יותר המסתיימות בהיריון
לאחר מספר קטן יחסית של כישלונות, מתרחשות בנשים הסובלות מבעיות פיזיות של חצוצרות
סתומות.
הפרוצדורות המסובכות יותר הן מנת חלקן של נשים עם בעיות הורמונליות, המחייבות
טיפול הורמונלי משולב.
וכמובן, לא נתכחש לחלקם של הגברים בצורך להיעזר ב-IVF: בעיות של מיעוט זרע, או
זרעונים איטיים בתנועתם, יפחיתו מסיכוייה של האישה להתעבר, ולשם כך נוקטים בשיטות העשרת
מספר תאי הזרע ובהזרקתם הישירה לביצית. ידוע על נשים שנאלצו לעבור את טיפולי IVF כ-15 לפני שהצליחו
להתעבר, ולצער כולנו יש נשים רבות שמספר רב של טיפולים אלה, לא הביאו אותן ליעד
הנכסף. 

כיום, IVF גדל בהדרגה למספרים של
מאות אלפי פרוצדורות בעולם כולו מדי שנה. יש כמובן מגבלות לביצוע ההליך, חלקן
נובעות מחשש מוקדם ולא בהכרח מוצדק לכישלון ההליך, וחלקן נובעות מעלותו הכספית.
במדינות רבות כבריטניה לדוגמה, הוחלט על שלושה מחזורי הליך של IVF, המכוסים בחלקם על ידי
ביטוחים רפואיים, אך אנו לא מבקשים לדון כאן בסיבוכים הפרוצדורליים המונעים מנשים
לעבור את ההליך, אלא על גאוניותם של אדוארדס וסטפטו, ביצירת טכנולוגיה שהפכם זוגות
אינספור להורים מאושרים, וסללה את הדרך למדע של תאי הגזע (stem cell) שעתידו מי
ישורנו.  

כאשר בישרו אדוארדס וסטפטו לעולם
הנפעם על הצלחתם עם לואיז בראון, לא נלקחו בחשבון כמעט 300 זוגות מאוכזבים לאחר
שניסוייהם המוקדמים של אדוארדס וסטפטו, לייצר אצלם הריון נכשלו.
עד היום שמורים במוזיאון המדע בלונדון, 21 ספרי מעבדה, בהם תיארה בכתב-יד Jean Purdu את הביצועים הכושלים
המוקדמים והמסקנות המתבקשות מהם.
לידת לואיז בראון הייתה התוצאה המרגשת של 10 שנות כישלונות של זוג החוקרים שלא היה
בהם לרפות את ידיהם. מרטין ג'ונסון, הדוקטורנט הראשון של אדוארדס באוניברסיטת
קיימברידג', נזכר בימים שהוא עצמו היה שותף לניסויי ההפריה החוץ גופית, ומתאר רצף
אינסופי של מפחי נפש כאשר עוּבּרים מופרים בצלחת שהגיעו לשלב של 8 תאים והוחזרו
לרחם, לשווא.
החוקרים התייגעו בשאלה מדוע דברים משתבשים. ומתברר בדיעבד שאדוארדס וסטפטו נאלצו
לבצע את ניסוייהם בתקציבים זעומים, ומול התנגדות מסיבית של גינקולוגים
ואמבריולוגים מכובדים שהתנגדו לרעיון של IVF, והדביקו בהתנגדותם את המועצה הרפואית הבריטית (BMA) שנכבדיה השוו את אדוארדס
לד"ר פרנקנשטיין, הרופא הדֶמוֹני שהפיח רוח חיים בחומר גלם שהפך למפלצת. אחד
מראשי ה-BMA
הטיח באדוארדס שהוא מנסה למלא את תפקידו של אלוהים ביצירת אדם בדרך שהאל לא התכוון
אליה.  

אכן, ה-MRC הבריטי (Medical Research Council) סירב להשתתף במימון
הניסויים האמורים, בהגדירו אותם כ"שנויים במחלוקת". כאן נכנסה לתמונה
באופן אנונימי מיליונרית אמריקאית מסן-פרנסיסקו, Lilian Lincoln Howell, שסבלה בצעירותה בעצמה
מבעיות פוריות, והחליטה לתרום למאמץ המחקרי של Edwards ו-Steptoe  חמש מאות אלף 
לירות שטרלינג, כדי שיצליחו לקדם את מחקריהם בתחום ה-IVF.
כפי שכתב אדוארדס בשנת 1986, לולא התרומה הנדיבה של Howell, לא היו מצליחים במשימתם.
ואמנם רק הדְבֵקוּת וההתעקשות של אדוארדס וסטפטו, ולאחר אכזבות מרובות, הם עשו זאת,
ולידתה של לואיז בראון בבית חולים קטן ב-Oldham, בו הייתה לסטפטו הגינקולוג מרפאה, המהווה מהפכה של ממש בתחום
הפריון. וכך, לאחר התעלמות מוחלטת ויחס מתמשך של בוז קל, התהפכו היוצרות וביום לידתה
של לואיז הקדיש ה-Daily Mail,
היומון האנגלי רב התפוצה את כל עמוד השער לתמונתה של התינוקת שזה עתה נולדה, תחת
הכותרת: "And here she is, THE LOVELY LOUISE" . דומה שלא היה מעולם פרץ דומה של שמחה, תשואות חן-חן,
והערכה לצמד חוקרים בתחום הרפואה שמצאו את גיזת הזהב. 

לפתע, הנחרצים מבין המתנגדים לרעיון,
להליך ולתוצאה היכו על חטא, והודו ש-IVF הביא למפנה אמיתי, ובלשונם ל-"Seismic shift". דעת הקהל השתנתה
במהירות מהתייחסות לרעיון של אדוארדס וסטפטו כאל "תסריט של עולם חדש נועז
בנוסח אלדוס האקסלי שהוא פרי דמיון מפותח", להכרת תודה להליך המניב תוצאות של
ממש. מיעוט קטן של מגיבים (ברובם אנשי דת ויפי נפש) היו סבורים, ואולי עדיין
סבורים, שאין לנו רשות להתערב בתחום המקודש של יצירת חיים. אך האחרונים כאמור הם
רק מיעוט. 

אך למרות ש-IVF הפך ב-4 העשורים האחרונים
לתקוותם של זוגות רבים, שממנו לכאורה תבוא ישועתם, האמת הכואבת שרק מיעוט בר-מזל
שעוברים תהליך IVF,
יוצאים מבית החולים לאחר 9 חודשים עם מִנשׂא ותינוק בתוכו, וחיוך רחב מרוח על
השפתיים.
הסטטיסטיקות מצביעות על כך שרק שליש מהנשים שחוו IVF זכו לילד, בעוד ששני שלישים
נותרו חשוכות ילדים.
פריון האישה מתחיל לדעוך בגיל 35 בערך, ופוחת משמעותית בגיל 42-45 שנה. אך IVF אינו magic bullet, ואין בו להפר את חוקי
הביולוגיה. הנטייה של נשים רבות בגיל שמעבר, להתעקש שוב ושוב על הליך IVF שבסופו מפח נפש, מונחית
לא מעט על ידי שיקולים כלכליים של קליניקות המתמחות בביצוע IVF, שהרי עלות ההליך גבוהה
ביותר.
תמיד אנו שומעים יותר על מקרים של IVF שנשא פרי, בעוד שאלה מהזוגות שלא נושעו מהליך זה, נותרים
בצל. 

לא מוגזם יהיה לקבוע ש-IVF סייע לשינוי חברתי מסוים.
בעמוד הראשון של אלבום ה-IVF רואים תמונה משפחתית של לואיז בראון ואת בעלה, שומר הבארים עם שני
בניהם בפוזה משפחתית מסורתית; אך בדף הבא מוצאים את Clair ו-Josephine, זוג חד-מיני החיות יחדיו
שנים אחדות, וכמובן אינן זכאיות על פי חוקי מערכת הבריאות הבריטית (NHS) לכיסוי הוצאות שלושה
מחזורי IVF,
אך הצליחו לגייס 10,000 שטרלינג לביצוע מחזור IVF יחיד שלמזלן הניב תינוק.
בעמוד הבא מופיעה תמונתה של אם חד-הורית לשני ילדים, Sophie, שהיא בת 41, ועדיין לא
מצאה בן-זוג, ונראה שכבר איחרה את הרכבת. ביצוע IVF על פי המומחים בבריטניה
אינו אמור לעלות יותר מ-3,000-5,000 שטרלינג, אך בפועל גובים שם עבור מחזור
טיפולים בודד  כ-10,000 שטרלינג, כאשר קליניקות דומות בעולם כולו גובות עבורו
סכומים על פי העיקרון של היצע וביקוש, תוך ניצול מצבם הנפשי של זוגות רבים מספור
שהטבע התאכזר אליהם. 

כפי שכבר הוזכר, IVF הוביל
למחקר ענֵף בתחום תאי הגזע העובריים, עליו חולקים ואותו שוללים חוגים רבים
באוכלוסייה. מחקרים אלה מתבררים, ואף יתבררו יותר בהמשך כמונעים מחלות ומסייעים
לטיפול במחלות שונות. המחקר הרפואי עושה צעדים ענקיים בתחומים שנחשבו עד כה כנטולי
מרפא, והישים פורצי-דרך בתחום אחד, לדוגמה IVF, מקרינים על תחומי מחקר
אחרים. רק תחשבו לרגע על   

המהומה והזעם שעוררה המחשבה על מה
שקרוי "three-parent baby", הליך שנועד למנוע תמותה של תינוקות ממגוון של מחלות
מיטוכונדריאליות. המחשבה בשיטה זו, היא  "לייצר" תינוק מהחומר
הגנטי של גבר אחד ושתי נשים על ידי מניפולציה  או החדרת חומר מיטוכונדריאלי,
בשיטת three-person IVF.

הפרלמנט הבריטי נתן אישור לטיפול של תרומה מיטוכונדראלית כבר בשנת 2015. כידוע
החומר התורשתי המיטוכונדריאלי מגיע לעובר רק מהאישה ולא מהגבר.
ייתכן שלאישה יש רק מספר קטן של מיטוכנדריות פגומות והיא עצמה תהיה בריאה, אך אם
היא הורישה לעובר מספר גדול של מיטוכונדיות פגומות, הוא ייצא פגום ולעתים ימות
בגיל רך. במקרים שהאישה חוותה כבר לידות קודמות עם מומים מולדים מיטוכודריאליים
קשים, שאיפת זוג ההורים היא כמובן ללדת תינוק ללא מומים מיטוכונדריאליים. 

בשיטה המהפכנית האמורה מרחיקים את
החמר הגנטי הגרעיני מביצית האישה, ללא המיטוכונדריומים הנושאים את המחלה. החומר
הזה מוחדר לביצית של אישה תורמת ביצית אשר הורחק מתוכה הגרעין (באופן שהחומר הגנטי
הוא של האישה המטופלת), וביצית זו מופרית על ידי הזרע של בן הזוג של המטופלת.
באופן זה ניתן לומר שהעובר נושא בתוכו DNA משלושה אנשים, 2 נשים וגבר.
הקליניקה הראשונה שנענתה ב-2018 לאתגר הטיפולי הזה ב-Newcastle, בישרה לאחרונה שהתינוקות
הראשונים שאמורים להיוולד לאחר מניפולציית IVF משולבת זו אמורים להיוולד במהלך החודשים הקרובים.  

זהו רק קצהו של הקרחון, ומהכּירנו את
הכישרון והדמיון של רופאים בתחום הזה, ודאי נתוודע בעתיד לפרוצדורות מרתקות
נוספות. ושוב במעבר למציאות: רבים מהרופאים והחוקרים בתחומי האמבריולוגיה בעולם
טענו שוועדת פרס נובל בשטוקהולם גררה רגליים כשהחליטה להמתין 32 שנה מלידת לואיז
בראון ועוד מיליונים בעולם כולו, עד שהחליטה להעניק את הפרס ברפואה לשנת 2010
לאדוארדס שאגב נפטר בשנת 2013.
סטפטו הגינקולוג החמיץ את התהילה במותו בשנת 1988, ואילו Jean Purdu אף הקדימה את הכרת התודה
היוקרתית במותה בשנת 1985 מסרטן העור מלנומה בהיותה רק בת 39 שנים. 

בישראל, הרימו את הכפפה בתחום ה-IVF מוקדם מאוד. כבר בשנת
1979, שנה לאחר היוולדה של לואיז בראון, הצטרף פרופ' יהושע דור למעבדתו של אדוארדס
ללמוד השיטה.
בחזרתו ארצה הקים עם פרופ' שלמה משיח את מרפאת ה-IVF בתל-השומר, שהפכה פעילה
ביותר בתחום. בשנת 1982 נולדה בישראל "תינוקת המבחנה" הראשונה, הלוא היא
אשת הטלוויזיה רומי נוימרק, שיופייה, סבר פניה, והרוגע שהיא מקרינה, מעידים כאלף
עדים על כך שגם תינוקות שלידתם התאפשרה בשיטה המהפכנית והגאונית כל כך, מתפתחים
למופת, ואכן רומי נוימרק עצמה זכתה ללדת בן בכור ללא הזדקקות ל-IVF.  

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.