חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

הפחתת צריכת נתרן בארצות הברית – חיים בריאים יותר ועתיד בריא יותר

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.

 

תזונה טובה היא בסיס קריטי לבריאות טובה. מסתבר שסיבות מובילות לתחלואה ולתמותה בארה”ב קשורות למנהגי אכילה לקויים, כולל מחלות קרדיו-וסקולריות, השמנת-יתר, סוכרת וצורות מסוימות של סרטן (Kochanek וחב’ בדו”ח של ה-CDC על תמותה בארה”ב משנת 2019).

התחלואה והתמותה הכרוכים בעצם הימים האלה עם המגיפה של COVID-19, מעמידים בצל את האפידמיה הנמשכת שנים רבות של דיאטה גרועה.
האתגר העומד היום בפני כוהני הבריאות הטובה הוא לשכנע את הציבור לצרוך מזון בריא יותר, ושנים רבות ידוע שאחד הצעדים הנכונים בכיוון זה הוא להפחית את צריכת הנתרן ובכך להפחית תחלואה, תמותה והוצאות כספיות מיותרות של טיפולים רפואיים.

 

הערכות של עלות-יעילות מציעות שהפחתת צריכת הנתרן תשפר את בריאותם של מאות אלפי אמריקאים, ותחסוך להם מיליארדי דולרים המושחתים מהשבתת ימי עבודה, אשפוזים וצריכת תרופות כרונית (Pearson-Stuttard וחב’ ב-PLos Med משנת 2018).
זו הסיבה שה-FDA פרסם חוות דעת והדרכה לתעשיות המזון להפחית באופן התנדבותי את רמות הנתרן במזון המשומר, הארוז והמוכן לאכילה, לתועלת הציבור הצרכני, שהוא בסיס העוצמה של תעשיות אלו (FDA ב-Guidance to Industry משנת 2021).

 

מדוע חשובה הפחתת הנתרן הנצרך במזון? הצריכה הנוכחית של נתרן בקרב אזרחי ארה”ב מגיל שנה ומעלה היא בערך 3,400 מיליגרם ליום, שהיא גבוהה בערך ב-50% מהסף המומלץ של-CDRR (או Chronic Disease Risk Reduction) העומד על בערך 2,300 מיליגרם נתרן ליום למבוגרים ולילדים מגיל 14 שנה ומעלה, ערך סף שנוסח על ידי האקדמיות למדע ולרפואה בארה”ב (Dietary Reference Intakes for Sodium and Potassium משנת 2019).

רוב הנתרן בדיאטה האמריקנית מגיע ממלח בישול (NaCl) המורכב מ-60% כלוריד ו-40% נתרן, מרכיב השכיח מאוד באספקת המזון. למעלה מ-90% מהאמריקאים כמעט בכל קבוצות הגיל צורכים כמויות נתרן הגבוהות מהמומלץ כפי שמודגם בתמונה למטה.
אפילו האמריקאים הצעירים ביותר צורכים עודף נתרן, ולמעשה למעלה מ-95% מהילדים בני 2-13 שנה צורכים כמויות נתרן העולות בהרבה על הכמויות המומלצות לגילם.
לצריכה מוגזמת זו יש השפעה רפואית שלילית במעבר שלהם לגיל הבגרות. הצריכה הממוצעת של נתרן באוכלוסייה המדוברת, עלולה אף למסך צריכת נתרן מוגזמת אף יותר בקבוצות גיל שונות: לדוגמה, צריכת הנתרן הממוצעת שם בקרב גברים בני 19-30 שנה, עומדת על 4,274 מיליגרם ליום, שהיא כמות הגדולה פי-2 מהכמות המומלצת לקבוצת גיל זו.

 

צריכת רמות גבוהות של נתרן מדאיגה במיוחד שכן נתרן תורם עיקרי לשיעורים גבוהים של יתר לחץ-דם ומחלות קרדיו-וסקולריות.
התופעה של יתר לחץ-דם היא ממש מגיפה בארה”ב, כאשר היא פוגעת בלמעלה מ-100 מיליון אמריקאים בוגרים, כמעט מחצית מאוכלוסיית הבוגרים שם.
יתר לחץ-דם גורם לתחלואת לב ולשבץ מוחי, הפרעות ראייה, פגיעה בתפקוד המיני, סיבוכי הריון ומחלות כליה (על פי הודעה לציבור של ה-Surgeon General משנת 2020).
בשנת 2019 נפטרו יותר מ-800,000 אמריקאים מאירועי לב ושבץ-מוחי, הגורמים הראשון והחמישי במעלה כסיבות לתמותה בארה”ב, בהתאמה.
יתרה מכך, שבץ מוחי היה הסיבה השלישית במעלה לתמותה בקרב נשים אמריקאיות, והסיבה הראשונה במעלה לנכות בלתי הפיכה בארה”ב.
העלות הרפואית של יתר לחץ-דם בלבד הוערכה בשנת 2019 בין 131-198 מיליארד דולר, וההערכה היא שעד שנת 2035 יגבה יתר לחץ-דם למעלה מ-220 מיליארד דולר בגין טיפולים רפואיים בלבד, וזאת עדיין ללא תחשיב העלויות של השבתת ימי עבודה ונזק שנגרם למשק ולפרט בשל כך.

השכיחות של יתר לחץ-דם משתנה בין גזעים וקבוצות אתניות שונות. לפי הערכה, 57.1% מבין השחורים הלא-היספניים בארה”ב סובלים מיתר לחץ-דם לעומת 43.6% של הלבנים הלא-היספניים שם (Ostchega וחב’ במרכז האמריקני לסטטיסטיקות בריאות משנת 2020).
הבדל זה אף גדול יותר בין נשים, כאשר 56.7% בין השחורות הלא-היספניות בארה”ב סובלות מיתר לחץ-דם לעומת 36.7% של הלבנות הלא-היספניות.
מדוע יש להיזקק לנקיטת גישות פדרליות על מנת להפחית צריכת נתרן? למעלה מ-70% מהנתרן המגיע לפינו במזון, מקורו במזון ארוז, שהוכן על ידי תעשיית המזון המספקת תוצרתה למסעדות, ולשירותים שונים המביאים מזון מוכן לביתכם, ורק 11% ממלח השולחן המוסף למזון ליד השולחן הביתי, או בעת הבישול בבית, כאשר בערך 20% מהמלח הנותר הוא אינהרנטי במזון ( Harnack וחב’ ב-Circulation משנת 2020).
גם אם רבים מהאמריקאים מתכוונים להפחית את צריכת הנתרן שלהם, העובדה שרובם ניזונים ממזון מעובד החוסך שעות של התעסקות יומיומית עם מזון במטבח, הופכת את השאיפה להפחית את צריכת הנתרן לכמעט בלתי אפשרית ומאתגרת.
הפחתת רמת הנתרן במזון מעובד וארוז ונגיש, מהרמות העכשוויות היא בהחלט אפשרית מההיבט הטכני.

לדוגמה, מספר קואופורציות מזון רב-לאומיות משווקות בעיקרון את אותו מוצר, פרט לכך שרמות הנתרן במוצריהם שונות באופן בולט במדינות השונות.
אפילו בארה”ב יש תחום רחב של רמות נתרן במרכיבי מזון מובילים כלחם לבן, שיכול להכיל בין 300 ל-700 מיליגרם נתרן ב-100 גרם של כיכר לחם.
למרות שהפחתת רמת נתרן במזון אפשרית, הפחתות אלו חייבות להישקל בזהירות: לנתרן יש הרבה תכונות חשובות מנקודת המבט של תעשיות המזון, מבחינת תוספת הטעם, פיתוח המרקם, ההַתְסָסָה (fermentation), פיתוח הצבע, והתכונות האנטי-מיקרוביאליות.
לפיכך, השינויים התעשייתיים בהפחתת נתרן בתוצר המזון יכולים להיות מסובכים, ובמקרים רבים לא פשוטים כלל ועיקר כפי שעלול להשתמע מהפחתה פשוטה של נתרן בתהליך ייצור המזון.

בנוסף, הפחתת נתרן חייבת להיות מקובלת על כלל הצרכנים, באופן שכולם ימשיכו לצרוך את גרסאות המזון העני יותר בנתרן.
נתרן מקנה למזון טעם שקל להסתגל אליו, ואם כי החך אמנם יכולה להתאים עצמה לפחות נתרן, התהליך צריך להיות הדרגתי.
כמעט 100 מדינות אחרות נקטו פעולה להפחית את רמת הנתרן ברמת האוכלוסייה, ומתוכן כמעט 60 מדינות פעלו באופן מעשי להפחית את רמת הנתרן במזון (Santos וחב’ ב-Advances in Nutrition משנת 2021).
לדוגמה, בריטניה פרסמה 5 הדגשות של יעדים להפחתה התנדבותית של נתרן בקטגוריות מזון שונות כבר בשנת 2006, ולאחרונה עדכנה וחזרה עליהן לאחרונה בשנת 2020.

 

החשיבות בהפחתת נתרן במזון:

ה-FDA פרסם יעדים להפחתה התנדבותית קצרת זמן (שנתיים וחצי) של נתרן במזון, יעדים המיועדים לתעשיית המזון ב-160 קטגוריות מזון.
יעדים אלה שפורסמו לראשונה בשנת 2016, כוונו להגיע להפחתת הצריכה היומית הממוצעת של נתרן ל-3,000 מיליגרם.
למרות שהצריכה הממוצעת של נתרן עדיין תישאר מעל הסף המומלץ של 2,300 מיליגרם נתרן ביום, אפילו שיפורים קלים בנושא זה באוכלוסייה עשויים להביא ליתרונות בריאותיים של פחות תחלואה ותמותה לצד חיסכון כספי ניכר.
התערבות זו של ה- FDAמייצגת את אחת היוזמות החשובות ביותר של גוף פיקוחי זה בדור האחרון.
תעשיות מזון מובילות כבר החלו תהליך של הפחתת נתרן בתוצריהן, ויש לצפות להתערבות יותר מסיבית מצידם של רופאים, בשכנוע מטופליהם להימנע מהמלחה מוגזמת של המזון הביתי, צעד “ממולח” בהחלט.
באשר להיבט הפדרלי, משרד החקלאות בארה”ב כבר מתרכז בניסוח סטנדרטים בתחום הארוחות בגני הילדים ובבתי הספר, על מנת לספק לילדים מזון טעים ובריא, עם כמות מלח נמוכה יותר.
ליוזמה זו מצטרף ה-CDC ואיגודי בריאות מקומיים כמו גם בתי חולים.
כל המאמצים הללו להסתפק בפחות מחל ונתרן במזון, ישפרו ללא ספק את בריאותם של האמריקאים בטווח הזמן הקרוב והרחוק יותר.

גורמים גנטיים יכולים לשנות את השפעת נתרן על לחץ הדם, באופן שחלק מהאנשים מושפעים פחות מהנתרן, ולכן הם מסוגלים לשמור על לחץ-דם נמוך למרות שהם צורכים נתרן ברמות גבוהות המקובלות ככאלו המעלות לחץ-דם ברוב האנשים.
מחקר אחד של מצא שהנתון האחרון נכון רק לגבי אלה עם לחץ-דם מוגבר ולא באנשים עם לחץ-דם תקין, מה שמרמז על רגישות סלקטיבית לרמת הנתרן (מֶנטֶה וחב’ בלנצט משנת 2016).
קיים ויכוח האם העצה להפחית את כמות הנתרן הנצרכת צריכה להיות מוגבלת רק לאלה עם יתר לחץ-דם, או שעצה זו נכונה לאוכלוסייה כולה?

נושא אי ההסכמה הבולט ביותר הוא הוויכוח לאיזה צריכה נמוכה של נתרן עלינו לשאוף, והאם רמת צריכה יומית של 2,300 מיליגרם נתרן, שהוצעה על ידי מספר איגודי בריאות בינלאומיים, נכונה גם לאלה הצורכים בממוצע 3,600 מיליגרם ביום, וגם לאלה המגזימים בצריכת נתרן עד לערכים של 5,000 מיליגרם הממוצע ביום? ההבדל בגישות לגבי הגבלה או אי-הגבלה של צריכת נתרן מעל רף נמוך מומלץ, עדיין קיים.

כיצד ניתן לפתור את המחלוקת בנושא הנידון? מספר חוקרים טוענים שהניסויים בהם נבחנה ההשפעה של הפחתת רמת הנתרן על לחץ הדם, יש בהם ראיות חזקות דיין לשכנע את הציבור הרחב להפחתת רמת הנתרן (אַפּל וחב’ ב- Circulation משנת 2011).

לעומת אלה, חוקרים אחרים טוענים שמחקרים קיימים על לחץ-דם, רמת הורמונים וליפידים, כמו גם מחקרים תצפיתיים של תוצאים בריאותיים בהקשר של הפחתת צריכת נתרן, יש בהם מספיק ראיות הדוחות את המדיניות של הפחתת צריכת נתרן בציבור הרחב.
בניגוד לחומרים מזינים אחרים היה אולי רצוי לספק נתרן על ידי טבליות, שכן התערבויות לטווח ארוך באורח החיים קשות ליישום, במיוחד אם מדובר בפרק זמן של 5 שנות מעקב, מה שהופך מחקרים אלה למסובכים ויקרים.

 

לאחרונה, קבוצה מגוונת של חוקרי תזונה בהקשר של צריכת נתרן, ניסתה להגיע לקונצנזוס של המלצות בניסוי אקראי של צריכת נתרן.
חוקרים אלה בחנו גם סביבות חיים ומגורים שונות, כגון דיור מוגן לוותיקי שרות צבאי, כפי שהדבר התבצע בניסוי שנערך בטאיוואן. ניסוי זה התבצע באוכלוסיית אסירים בבתי כלא, עם היתרון של שהיית נבדקים לתקופה ארוכה יחסית תחת משטר תזונתי אחיד, אם כי עצם ביצוע ניסוי זה עורר שאלות אתיות של אילוץ אנשים במתקן סגור להיות ניזונים מדיאטה “מתוכננת ולא תמיד ערבה לחך”.

אך עדיין נותרו מספר אי-ודאויות. מהם בסופו של דבר הסיבות לתגובה התחלואתית השונה של אנשים שונים, אפילו מאותו רקע אתני להשפעת מלח נתרני. האם יש לחשב לכל אדם את צריכת הנתרן האופטימלית עבורו בהתבסס על משקל גופו? עדיין לא מושלמת הבנתנו לגבי השפעת נתרן על כלי הדם ועל מערכות גוף אחרות, כמו גם הבנת היחס המיטבי בין רמות קטיונים נוספים לאלה של נתרן ואשלגן בדם.

 

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע
24/10/2021
לקריאת כל הכתבות של פרופ’ בן-עמי סלע לחץ כאן

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים