פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
השפעות נלוות חיוביות של sildenafil: כאמור בחלק א' של מאמר זה, בשנת 2005 אישר ה-FDA לראשונה שימוש ב-sildenafil לטיפול במפגע שאינו קשור לאי-תפקוד מיני. מדובר ביתר לחץ-דם ריאתי או PHT, תופעה שאינה שכיחה במיוחד (100,000 חולים בעולם כולו) אך היא בהחלט חמורה (מחצית החולים נפטרים תוך 4 שנים מהאבחון), ואם ל-sildenafil יש השפעה המקלה על התרחשות זו, היא ודאי מתקבלת בברכה.
הבה נתוודע לתופעת יתר לחץ הדם הריאתי. כאשר אנו מהרהרים על לחץ-דם ככלל, אנו בדרך כלל חושבים של מערכת הדם הסיסטמית, ועל הדם הנשאב מהחדר השמאלי של הלב אל תוך אבי העורקים (aorta), ומשם לעורקים הקטנים יותר הנושאים את הדם העשיר בחמצן אל מרחבי הגוף. אך על מנת להתעשר בחמצן, הדם חייב קודם לכל לעבור מחדר הלב הימני בעל העוצמה הפחותה, דרך עורק הריאה אל הריאות, ולנימי הריאות שם הם קולטים חמצן, וחוזרים בורידי הריאה לצידו השמאלי של הלב. הלחצים בעורק הריאה (20/10 מ"מ כספית) פחותים בהרבה מאלה שבאבי העורקים (120/80 מ"מ כספית).
כשעושים פעילות גופנית מאומצת, לחץ הדם בעורק הריאתי גדל באופן מתון והוא חוזר לרמתו הנמוכה במנוחה. סיבה נוספת לעלייה בלחץ הדם הריאתי היא שהייה בגבהים מה שקשור למה שאנו מכנים "מחלת ההרים" שנדון בה בהמשך. אך חמורות בהרבה הן מספר מחלות ריאה, מחלות כלי-דם, מפגעי-לב או מצבים שונים שיכולים לגרום ליתר לחץ-דם ריאתי.
לחץ-דם ריאתי נחשב מוגבר כאשר ממוצע הלחץ בעורקי הריאה נמדד מעל
כאמור ה-FDA אישר כעת את התכשיר Revatio במינון sildenafil של 20 מ"ג, שלוש פעמים ביום, לגברים ואף לנשים בהן שכיחות יתר לחץ הדם הראיתי אף גבוהה יותר מזו שבגברים.
ניסויים קליניים הדגימו שטיפול זה משפר את הסבילות בעת מאמץ, עם מעט מאוד תופעות לוואי.
מחלת ההרים (mountain sickness): חשיפה ממושכת לאוויר דליל במיוחד באתרים הרריים בגובה רב, גורמת לדרגת רִוויון נמוכה של הדם בחמצן. בתגובה, רמת חמצן נמוכה גורמת להיצרות של עורקי הריאה, וכך נאלץ הלב לעבוד קשה יותר, והכושר למאמץ פוחת.
ידוע ש-sildenafil מרחיב את עורקי הריאה, לכן היה מעניין לבחון אם תכשיר זה עשוי לשפר את היכולת לפעול במאמץ בתנאים של רמת חמצן נמוכה. לצורך זה, נבחנו 14 מטפסי-הרים בריאים במעבדה בגרמניה, ושוב נבדקו בבסיס העלייה להר אוורסט בגובה שמעל
מחלת או תופעת רֵיינוֹ (Raynaud ): תופעת ריינו מבטאת התרחשות של עוויתות (spasms) בעורקים הקטנים בדרך כלל באצבעות ובבהונות, המתגלות בדרך כלל כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות נמוכות. כך עלולה להימנע אספקת דם לאצבעות, מה שגורם לכאב חד, תחושת קהוּת באצבעות, מלווה לעתים בעקצוצים, או תחושות נימול ובעירה. ההתרחשות זו מהירה, גורמת להחוורה של העור באברי הקצה, או להופעה של כ
תופעת ריינו משנית נדירה בהרבה, והיא עלולה להיות פועל יוצא של מצבים הקשורים לרקמת החיבור, כגון טרשת (סקלרודרמה), ראומטואיד ארתריטיס (דלקת מפרקים שיגרונתית), הפרעות במערכת העצבים ההיקפית, תגובה לתרופות מסוימות כמו חוסמי ביתא, קלונידין ותכשירי אֶרגוֹט או תת-פעילות של בלוטת התריס.
תופעת ריינו משנית בדרך כלל מכאיבה יותר ואף קשה יותר לטיפול, ולבטח לא תימנע רק על ידי הימנעות מחשיפה לקור. במקרים קיצוניים היה חסר אספקת דם בתופעת ריינו עלול לגרום לנמק אצבעות. הגישה הטיפולית הלא-הפרמאקולוגית המקובלת בתופעת ריינו היא בהימנעות מחשיפה מקור, מעישון, ועקה רגשית. הגישה התרופתית הייתה בדרך כלל בניסוי להרחבת כלי-דם על ידי חוסמי אלפא (חוסמי הקולטן האלפא-1-אדרנגי), אנטגוניסטים של הקולטן ל-angiotensin II, אך טיפולים אלה אינם
אם מדברים על הרחבת כלי-דם, היה זה Lichtenstein חלוץ השימוש ב-sildenafil בטיפול במחלת ריינו. בשנת 2003 הוא פרסם ב-Arthritis & Rheunatology תוצאות ניסוי שערך ב-10 חולים בתופעת ריינו (9 נשים וגבר אחד) ראשונית או משנית לתסמונת Lupus, שרובם לא הגיבו טוב לטיפולים אחרים.
הטיפול היומי כלל 50 מ"ג sildenafil, ובכל 10 המטופלים התוצאות היו מצוינות עד כדי העלמות מוחלטת של התסמינים בחלקם, עד כי אפילו כיבים באצבעות הידיים והרגליים נרפאו בעת הטיפול ב-sildenafil, אם כי התסמינים חזרו לאחר הפסקת הטיפול.
מסקנתו של בעל הניסוי הייתה שתרופה זו משפרת את זרימת הדם בכלי הדם הנימיים (microcirculation). ניסוי גדול יותר שכבר זכה לציטוטים והתייחסות תקשורתית רבה, הוא זה של קבוצת חוקרים גרמנית של Fries וחבריו, שהתפרסמה בשנת 2005 ב-Circulation. בניסוי זה נכללו 16 מטופלים עם מחלת ריינו משנית שלא הגיבו לטיפול התרופתי המקובל, שטופלו פעמיים ביום ב-50 מ"ג sildenafil או בפלצבו למשך 4 שבועות. פרט לשני מטופלים שפרשו בגין כאבי ראש, בכל המטופלים האחרים הביא הטיפול לשיפור ניכר בתסמינים, מספר התקפי הכאבים ירד באופן תלול, משך ההתקפים התקצר, ומהירות שפיעת הדם בקפילרות של האצבעות הנגועות עלה פי 4, בעוד שבמטופלי פלצבו לא נרשם כל שיפור.
בניסוי נוסף שפורסם בשנת 2006 ב-Archives of Internal Medicine, השתתפו 40 חולי ריינו שנטלו פעמיים מדי יום 10 מ"ג של vardenafil (לויטרה) למשך שבועיים. ב-70% מהם היה שיפור בתסמינים ומדידת מהירות הדם בכלי הדם הנימיים הראה שאכן הדם זרם מהר יותר.
מחלת לב: ראוי להזכיר ש-sildenafil החל דרכו עוד טרם התגלתה השפעתו המפתיעה על שיפור האונות, במסגרת חיפוש אחר תרופות שתעזורנה להרחיב את העורקים הכליליים של הלב דווקא. אמנם תרופה זו מרחיבה עורקים כליליים, אך היא מיטיבה להרחיב את העורקים הכליליים הבריאים מאשר את אלה שעברו היצרות בגין תהליך טרשתי, וממילא לא היה ית
אך מסתבר שלתרופה זו עשויים להיות מספר יתרונות אחרים לחולי לב. בשנים הראשונות של "עידן ויאגרה" נערך מעקב זהיר לבחון את ההשפעות הנלוות של תכשיר זה ולאשר שהוא אמנם בטיחותי מבחינת כלל מחזור הדם בגוף (circulation). ואכן נמצא שלגבי רוב הגברים עם מחלת לב ויאגרה הוא תכשיר בטיחותי, אך למרבה ההפתעה נמצא גם שאלה עם אי-ספיקת לב גדושה (congestive heart failure), ויאגרה משפרת את צריכת החמצן, את לחץ הדם הריאתי, ואת היכולת של מטופלים אלה לביצוע מאמץ גופני. מחקר חדש מראה ש-sildenafil מסייע לשריר הלב לעבור את שלב ההרפיה (relaxation), מה שעשוי להיות לעזר לאלה עם אי-ספיקת לב בגין תפקוד דיאסטולי לקוי. עוד תכונה מעניינת של תכשיר זה היא ביכולתו להגן על הלב מגירוי-יתר על ידי אדרנאלין.
שבץ-מוחי: זהו תחום מאוד ראשוני וספקולטיבי, אם כי מתחילים ממש לאחרונה להופיע מחקרים הבוחנים השפעת מעכבי האנזים PDE-5 על אירועים מוחיים. מחקר אירופאי בחן 25 גברים עם קשיים בתפקוד המיני ללא כל מפגעים אחרים במערכת כלי הדם שלהם, ומצא שכלי-דם במוחותיהם, הגיבו טוב יותר לעקה (stress) אחר טיפול ב-sildenafil במינון של 50 מ"ג. קבוצתו של הנוירולוג Michael Chopp מדטרויט, השרתה במוחות של חולדות הופעת שבץ איסכמי (אירוע מוח מאי-ספיקה בגין כלי דם סתומים), על ידי חסימה זמנית של כלי דם. בשעת ההתאוששות שלהם מהאירוע, חולקו החולדות ל-3 קבוצות: קבוצת פלצבו, קבוצה אחרת שקבלה sildenafil במינון נמוך, וקבוצה שלישית שטופלה בתכשיר זה במינון גבוה. תוצאות ניסוי זה שפורסמו בפברואר 2007 בכתב העת Brain Research, הצביעו על כך שהחולדות המטופלות ב-sildenafil, התאוששו טוב יותר, והתאוששות זו בלטה יותר בחולדות המטופלות ב-sildenafil במינון הגבוה.
מסקנת Chopp וחבריו היא שתרופה זו מסייעת לתהליך של אנגיוגניות (angiogenesis), דהינו צמיחת כלי דם חדשים באזור הסמוך לאוטם המוחי המושרה בחולדות, באופן שמאפשר שפיעת דם טובה יותר וכמובן אספקת חומרים מזינים לאזור הפגוע, המקלים על ההתאוששות.
זו כמובן גישה מחקרית נועזת, ויש גם לקחת בחשבון שהיא בוצעה בחולדות, וימים יגידו אם יסתבר שיש בהם ממש גם במטופלים ב-sildenafil משלנו.
בספרו משנת 2000, "הכתם האנושי" (The Human Stain), מתאר הסופר האמריקני הפורה והמעוטר פיליפ רות, את מערכת היחסים המעט יוצאת-דופן בין קולמן סילק, פרופסור בגמלאות בן 70 שנה, לבין פוניה פארלי, אישה במחצית גילו העוסקת בעבודות ניקיון בקאמפוס. אהבה אסורה במקצת, אם כי מהכרת דמיונו הפורה של רות, והעומק האינטלקטואלי של ספריו, שם הספר אינו מתייחס רק ל"כתם" שביחסים האסורים לכאורה בין פרופסור יהודי מזדקן לבין מי שהיא צעירה ממנו בהרבה, ואינה יורדת
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע