העגבת שוב מרימה ראש: תזכורת שבעידן המין הבלתי מוגן לא רק HIV צריך להרתיע, חלק א`.

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה,אוניברסיטת תל-אביב.

פרנץ שוברט הוא לבטח אחד המלחינים האהובים על כולנו. ברשימת דויטש מתועדות כל 998 היצירות שהספיק להלחין ב-31 שנותיו הקצרות, לפני שמת מרעילות שנגרמה לו עקב טיפול בכספית שנועד להתמודד עם מחלת העגבת בה לקה בגיל 25. אין מלחין נחשב שהיה פורה כשוברט, אך מסתבר שבין סימפוניה לבין סונטה לפסנתר לבין lied רומנטי, מצא הצעיר האוסטרי מעט זמן לבלות בחיקן של זונות ברובע ה-9 של וינה.

שוברט ודאי לא ידע שעגבת הידועה יותר כ-Syphilis, נגרמת על ידי החיידק הסלילוני Treponema pallidum, המועבר בעיקר ביחסי מין. המחלה מתועדת כבר משחר האנושות, וראיות מוחשיות לכאורה לקיומה בזמן העתיק נמצאו בשלדים שהתגלו בשרידיה של העיר פומפיי.

אך בכל הקשור להיסטוריה של עגבת, רבים מתייחסים לשלב ה"פוסט קולומביאני", שחל בסוף המאה ה-15 כאשר קולומבוס ומלחיו חזרו מ"העולם החדש" והמחלה החלה מופצת באירופה בשיעורים הולכים וגדלים.

יש המייחסים זאת לחיידק שהגיע לאירופה על ידי מלחים אלה שנדבקו בו ממגעים אינטימיים עם ילידות מקומיות. כדי להגביר את אי הוודאות באשר למקור המחלה, נצטט את ספרו של פרקסטורו שהתפרסם ב-1530, בו הוזכר לראשונה שם המחלה, ובו מתוארות עלילותיו של רואה הצאן סיפילוס בן האי היספניולה שעלב באלים, וכעונש לקה במחלה.   

לאחר שנרשמה ירידה של כ-90% בשכיחות המקרים של עגבת בשנות-90 של המאה הקודמת, שוב נרשמת עליה משמעותית במקרים אלה בעשור האחרון.

העניין המחודש בהיבטים האבחוניים של המחלה נובע מהצורות השונות של התבטאות עגבת בשלביה המוקדמים, באופן שעלול למנוע זיהוי ודאי שלה, ואף לייחס את תסמיניה למחלות אחרות.

מבחינת הזיהוי המעבדתי, עגבת עלולה להיות קשה לאבחון בגלל הפער של שבועות אחדים החולפים מזמן ההדבקה לבין הופעת התגובה החיסונית לחיידק.

בנוסף, אחוז משמעותי מבין המאובחנים עם עגבת, ואשר כבר טופלו בעבר, נותנים מה שידוע כתגובה חיסונית serofast, או נוכחות נוגדנים לחיידק גורם המחלה המופיעים ברמה גבוהה בעיקר באלה שהחלו בטיפול בשלב פחות מוקדם. ממצא כזה עלול לעתים להתפרש בטעות כמחלה פעילה ועלול לגרום לטיפולי יתר מיותרים.   

כאמור, עגבת, על שני שלביה, הראשוני והמשני, הגיעה בשנת 2000 לשיא נמוך של כל הזמנים שהגיע ל-2.1 מקרים על כל 100 אלף איש באוכלוסיה.

בשנת 2001 הופיעו ב-MMWR העוקב באופן שבועי אחר נתוני תמותה ותחלואה בארה"ב, נתונים על מספר התפרצויות של סיפיליס דווקא בקרב גברים הומוסקסואלים.

בין השנים 2006-7 נרשמה עלייה של 15.2% במקרי עגבת מ-3.3 ל-3.8 מקרי עגבת, לכל 100 אלף איש. רוב מקרי המחלה (84%) עליה היו דיווחים בשנת 2004 למרכז לבקרה על מחלות CDC באטלנטה, היו דווקא בגברים, אך גם בנתוני שכיחות המחלה בנשים נרשמו עליות.

עליות אלה לא פסחו על נדבקים מקרע אתני שונה, כולל אסייתים, שחורים, היספאנים וכן לבנים. חמור מכך, ה-CDC דיווח ב-2010 על עליה של 23% בארה"ב במקרים של עגבת מולדת, דהינו העברת המחלה מהאם לעובר ברחם, מ-8.2 מקרים לכל 100 אלף בשנת 2005, ל-10.1 מקרים לכל 100 אלף לידות-חי ב-2008. 

מהם שלבי מחלת העגבת?

א. השלב הראשוני יכול להתחיל בחדירת חיידק הטריפונמה, כאשר החיידק עובר תקופת דגירה שיכולה להימשך בין 10 ימים לשלושה חודשים, ובממוצע שלושה שבועות. התסמין הקלאסי בשלב זה היא הופעת כיב דמוי מכתש או גבשושית אדומה בולטת על הפות, בצוואר הרחם, על הפין בפי-הטבעת וברקטום, בסמוך למקום חדירת החיידק, כאשר יכולה להתלוות לו נפיחות של בלוטות הלימפה הסמוכות.

יצירת הכיב מלווה בתגובה דרמטולוגית אופיינית, ותיתכן גם הופעת כיבים אחדים קטנים יחסית בקוטר של 2-4 מ"מ על הפין.
כיבים אלה עשויים להיעלם עצמונית תוך מספר שבועות, אם כי לעתים הכיב יכול להישאר גם לשלב המחלה השני. לעתים הכיב מופיע באזורים סמויים ואז מתקשים לאתרו בקלות זאת לדוגמה כאשר הוא סמוך מאוד לפי הטבעת, או בכ-5% מהמקרים בהם הכיב עלול להופיע ברקמות מרוחקות מאברי המין כגון אצבעות הידיים, בפטמות, או ברירית הפה. הנוזל של הכיב מכיל את החיידק הפוגע והוא מידבק ביותר.

ב. השלב השניוני של עגבת מופיע בממוצע בין 6-8 שבועות לאחר ההדבקה המקורית, ויכול להימשך בין חודש לשלושה חודשים.
השלב שני של העגבת הוא השלב הבקטריאלי ובו תופענה לרוב תוצאות חיוביות בבדיקת נוגדנים לחיידק.  

בשלב זה עלולים לבוא לביטוי כאבי פרקים (ארתלגיה), עייפות, נפיחות בבלוטות לימפה באזורי גוף שונים, כאבי ראש, חום מוגבר ותסמיני הצטננות, כאבי שרירים, חולשה, דלקת גרון (פרינגיטיס), ולעתים נדירות תיתכן הופעת דלקת קרום המוח והפאטיטיס.
הפריחה האופיינית לשלב עגבת השני מופיעה באזורי הבטן והחזה, בפנים, ובגפיים. פריחה זו נוטה להופיע ככתמים (מאקולות) או כחֲטָטים (פּאפּולות) בגווני סגול-אדמדם, וייתכנו גם כתמים בצבע אדום מודגש בקוטר שבין 4-6 מ"מ על פני הלשון. בחלק קטן מהמקרים של עגבת בשלב השני (4-12%) עלולה להופיע התקרחות אופיינית באזורים מפוזרים באופן אקראי על גבי הראש, ומאמר שהופיע ב-2009
ב-Dermatology Online Journal , מדגיש את הצורה הזו של התקרחות (Mold eaten alopecia) שרצוי להכירה, כי לעתים זהו התסמין החיצוני היחיד שבא לביטוי. לעתים נדירות תופיע דלקת  קשתית העין (iritis).

התבטאות התופעות העוריות נגרמת באופן ישיר מחדירת הפתוגן, ולכן ניתן על ידי דיגום מאזור הכיב או מפגע העורי, להראות את החיידק טריפונמה בעזרת מיקרוסקופ שדה-אפל. דוגמה למפגעי עור אלה היא מה שידוע כ-condylomata lata, מעין חטט (פאפולה) רירי  או יבלת באזור המבושים המופיעה בשליש מהמקרים, שנוטה להתמסמס וליצור מפגע עורי שטוח, לח, ומאוד מידבק במגע.

ג. השלב החבוי (לטנטי)-אם עגבת אינה מתגלה או מטופלת בשני שלביה הראשונים, היא מתקדמת לשלב חבוי המתאפיין בחסר מוחלט של תסמינים. שלב מתחלק לשני שלבי משנה, מוקדם ומאוחר, שכל אחד מהם נמשך כשנה.
האבחנה בין שני שלבי המשנה חשובה כיוון שהיא קשורה לדרגת ההידבקות במגע עם האדם הנגוע בעגבת. בשלב החבוי המוקדם ניתן להידבק בעגבת במגע מיני עם אדם הנושא את החיידק, ואילו אלה בשלב החבוי המאוחר נחשבים כמי שאינם יכולים להדביק בן זוג במגע מיני.
כאשר יש מטופל לגביו אין מידע מובהק לגבי מועד ההדבקה המשוער בחיידק העגבת, הוא יטופל באופן אופייני כאילו הוא נמצא בשלב החבוי של המחלה. עגבת יכולה להיוותר חבויה ללא טיפול ראוי בשני שלישים מכלל המודבקים בחיידק, והמחלה תתפתח לשלב השלישי בערך בשליש מהמטופלים.  

המחלה מתבטאת בלב וכלי הדם, בעיקר בכלי הדם הגדולים כמו אבי העורקים.

בלב ובכלי הדם נוצרות התרחבויות ובעורקים הכליליים נוצרות הצרויות. במערכת העור ובמערכת העצבים המרכזית כתוצאה מחדירת החיידק דרך מחסום דם-מוח.

על העור מופיעים נגעים עם נמק או עם קשקשים באופן שככול למות לרובד של פסוריאזיס. נגעים עלולים להופיע גם בגרון, בחיך ובאף, ומשאירים צלקות שעלולות לחרר את מחיצת האף.

הפגיעה במערכת העצבים המרכזית (נוירו-סיפיליס) עלולה להופיע כתופעות של בלבול, שיטיון, שיגשון (אטקסיה), עיוורון, דלקת קרום המוח, פרכוסים, תגובות היפראקטיביות ועוד. כשיש מעורבות של חוט השדרה נוצר שיתוק ברגליים ובידיים, והעמודות האחוריות של חוט השדרה נהרסות.

סיפיליס מנינגו-וסקולארי יכול להביא לאירוע מוחי ולגרום  לשינויים נרחבים בכלי דם מוחיים. ידוע על בעיות רגשיות עמוקות, איבוד זיכרון, עד כדי פסיכוזיס.

השלב השלישוני של עגבת יכול להתבטא גם בהופעה של גרנולומות או גומות (gummas) שהן רקמות משגשגות לא סרטניות, מעין התפתחות של גרנולומות, המופיעות בעיקר בכבד, אך יכולות גם להופיע במוח, בלב, בעור, בעצמות, באשכים וברקמות אחרות. הנזק העיקרי של גומות אלה הוא נזק עצבי וכן נזק למסתמי הלב.

נמשיך ונדון בעגבת ובהתנהלות איתה במאמר ההמשך.