חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

הסיפורים החמים ביותר של שנת 2009 בתחום הבריאות, חלק ב`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

הסיפורים החמים ביותר של שנת 2009 בתחום הבריאות, חלק ב’.


 


פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


לקריאת חלק א’ לחץ כאן


 


5. מולקולת CRP (C-reactive protein) מרתקת תשומת לב כגורם סיכון למחלות לב –בנובמבר 2008 החלו מתפרסמים תוצאות של הניסוי הקליני שכינויו JUPITER, אשר הראה שאנשים עם רמה נורמאלית של כולסטרול-LDL(פחות מ-130 מיליגרם לדציליטר) אך עם רמות גבוהות של CRP (2 מיליגרם לליטר או יותר), אשר נטלו את הסטאטין rosuvastatin (או Crestor) במינון יומי של 20 מיליגרם, הקטינו בהרבה את סיכונם לעבור התקף לב או שבץ-מוחי.


CRP הוא חלבון הנוצר בכבד במצבי דלקת, והוא נחשב כיום למדד הרגיש ביותר למצבים אלה. תרופות ממשפחת הסטאטינים, נלקחות כידוע בעיקר כדי להפחית את רמת כולסטרול-LDL, אך מחקר JUPITERהדגים באופן משמעותי שלסטאטינים יש ערך מוסף גם בהפחתת רמת CRP והסכנה לאירועים קרדיו-וסקולאריים הנובעים ממצבי דלקת.


 


ניתוח מעמיק יותר של תוצאות ניסוי JUPITER שהתפרסם בשנת 2009 ב-Lancet, סייע להבהיר את ממצאי השפעת הטיפול בסטאטינים על CRP. המשתתפים בניסוי האמור, שבעקבות הטיפול ב-Crestor הגיעו לרמות מאוד נמוכות של כולסטרול-LDL (פחות מ-70 מיליגרם לדציליטר), הפחיתו את סיכונם לאירוע קרדיו-וסקולארי ב-55%. אך אלה ממשתתפי הניסוי שהשיגו בעקבות הטיפול בסטאטין רמת כולסטרול-LDL נמוכה מ-70 מיליגרם לדציליטר, בנוסף לרמתCRP  נמוכה מ-2 מיליגרם לליטר, הפחיתו את סיכונם לאירועי לב או לשבץ מוחי ב-65%. אלה שהצליחו אף יותר, להפחית את רמת ה-CRP  שלהם אל מתחת ל-1 מיליגרם לליטר, הפחיתו את הסיכונים האמורים ב-79%. נראה אם כן שהתיאוריה שהחלה להישמע לראשונה ב-1995 בדבר קשר מנגנוני בין מצבי דלקת בכלי הדם למחלות לב או אירועים צרברו-וסקולאריים, הולכת ומתבססת.


 


6. מה באשר לסקירה המוקדמת של סרטני השד והערמונית ? בשנת 2009 התעוררו מחדש ההרהורים והספקות  באשר להיגיון של הסקירות לשני סוגי הסרטן המכים קשות בנשים ובגברים. ניתוח פרובוקטיבי שהתפרסם ב-JAMA, מגיע למסקנה ש-20 השנים האחרונות בהן בדיקות ממוגרפיה לגילוי סרטן שד, ומדידת PSAלגילוי סרטן הערמונית, הביאו למעשה לגילוי מוקדם של גידולים רבים שהיו בעלי סיכון נמוך, ולמעשה הפחיתו אך באופן מתון את מספרם של מקרי הסרטן המתקדמים יותר . בראשית 2009 התפרסמו שני מחקרים גדולים על משמעות מדידת הסקר של PSA שהגיעו למסקנות דומות.


 


ההיגיון שבבסיס בדיקות סריקה מוקדמות אלה, אין בו כל דופי: לגלות את המחלה מוקדם, כאשר סיכויי הצלחת הטיפול רבים יותר. הבעיות מתעוררות כאשר בדיקות אלה מגלות אמנם גידול בעל קצב גידול אטי שאינו משקף סכנה מיידית, ולא היה מחייב טיפולים קשים וגורמי סבל, ואף כאלה העלולים לגרום נזקים בלתי הפיכים לבריאות המטופלים.


איגוד הסרטן האמריקני ACS)) נותר נאמן להמלצותיו באשר לבדיקות סריקה אלה, ובהנחיותיו העדכניות מאוקטובר 2009 הוא חוזר ומורה לנשים בגיל 40 ומעלה לבצע בדיקת ממוגרף אחת לשנה, כאשר לגברים מומלץ לדון עם רופאיהם על היתרונות והחסרונות שבביצוע בדיקת PSA. יחד עם זאת, בעלי המאמר המוזכר ב-JAMA נותנים מספר עצות כיצד ניתן לשפר את משמעות בדיקות הסריקה לסרטן השד והערמונית: פיתוח מבחנים מדויקים יותר, שעשויים להבחין בין גידולים בסיכון “נמוך” או “גבוה”; טיפולים יותר שמרניים של גידולים בסיכון “נמוך”; התמקדות בבדיקות סריקה אלה באנשים השייכים לקבוצות בעלות סיכון גבוה לתחלואה זו.


 


בעלי המאמר ב-JAMA ממליצים לא להגדיר “גידולים בסיכון נמוך” תחת הכותרת “גידולים סרטניים”, אלא להתייחס אליהם כאל נגעים “עצלים” ממקור אפיתליאלי, או כמקובל בשיטת הכותרות הקליטות במחקר הרפואי האמריקני ייקראו גידולים אלה IDLE שהוא עצלן אך גם InDolent Lesions of Epithelial origin.
 


חשוב להדגיש שלא חל כל שינוי מופלג בגישה השמרנית והזהירה שבאה להקדים רפואה למכה, לפיה יש להמשיך לבצע ממוגרפיות ובדיקות סקר ל-PSA לגילוי מוקדם של שתי ממאירויות קטלניות אלה.


מדי פעם מתעוררים ויכוחים אם הגיל הראוי להתחיל בו ממוגרפיות הוא 40 או 50, והאם יש לבצע בדיקה זו מדי שנה או אחת לשנתיים, ובאיזה גיל ניתן להאט בתדירות ממוגרפיות או לחדול מהן כליל.


בדומה, גם ל-PSA יש מתחרים עתידיים כדוגמת CGA או כרומוגראנין A, שהוא כנראה מדד יותר ספציפי, המושפע פחות משגשוג שפיר של הערמונית (BPH), שהוא מנת חלקם של גברים רבים בגיל המתקדם, שאין דבר בינו לבין ממאירות בלוטה זו. אף על פי כן, אין להתייחס בזלזול למאמרים מסוג זה שהופיע ב-JAMA, שכן דווקא רעיונות אלה הם המפרים את המחשבה הרפואית, לא לקפוא על השמרים ולתת תשומת לב אף לרעיונות הנראים במבט ראשון כדעות הכופרות בדוגמות המקובלות.


 


7. מה היא הבשורה של ה-microRNA ? כבר מחצית המאה שאנו יודעים ש-mRNA, או messenger-RNA, “קורא” את ה-DNA שבגנים שלנו, ומשתמש בקוד הרלבנטי ליצירת חלבונים, המולקולות שהם אבני הבניין של כל צורות החיים.


ב-1993 גילו חוקרים בתולעים פיסות קטנות של RNA, הידועות כיום כ-microRNA, הנקשרות ל-mRNA ומנטרלות את פעילותו, וכך הם בולמים  יצירת חלבונים. כלומר, בין שאר מנגנוני הבקרה על ביטוי גנים ישנן גם מולקולות מיקרו-רנ”א המבקרות כרבע או יותר מהגנום האנושי. ויכולות לעצור או להפעיל ייצורם של חלבונים מסוימים.


מולקולות מיקרו-רנ”א קיימות באופן טבעי בתאי צמחים ובעלי חיים. מדובר ברצף רנ”א רגיל, שעובר שורה של חיתוכים עד הגיעו לגודל זעיר של  21-25 נוקלאוטידים. הם זכו לכינוי “מיקרו” כי הם מורכבים מכמה עשרות חומצות גרעין, לעומת רנ”א רגיל שמכיל לרוב כמה אלפים של חומצות גרעין, ואף יותר.


הדנ”א שבגרעין מועתק למולקולה של רנ”א-שליח היוצאת מן הגרעין ומתורגמת לחלבון על גבי ריבוזום. מולקולות המיקרו-רנ”א מונעות את התהליך על ידי היצמדות לרנ”א-שליח-ומעכבות את הקישור של הרנ”א-שליח לריבוזום ולכן הוא אינו מתרגם והחלבון לא נוצר. בדרך זו יש לתא בקרה מהירה, גמישה והפיכה על יצור החלבונים.


 


בשל החשיבות של מערכת המיקרו-רנ”א לבקרה על ביטוי גנים, כשהיא אינה מתפקדת כהלכה יש לה השפעות מזיקות על תהליכים בתא.


ביטוי לא נורמאלי של מיקרו-רנ”א כבר התגלה בסוגים שונים של סרטן.


חברות ביוטכנולוגיה נאבקות לגלות כיצד ניתן להשתמש במיקרו-רנ”א כטיפול במחלות שונות, למשל כדרך למניעת ביטויים של גנים מסוימים או הפעלה של גנים אחרים.


מיקרו-רנ”א אחד נמצא בשנת 2008  כבעל השפעה על התפתחות מערכת החיסון, וקולגה שלו מעורב בהתפתחות מערכת הדם. מיקרו-רנ”א מעורבים בתהליכים רבים וחשובים, כמו מוות מתוכנן של תאים (אפופטוזיס) ותהליכי חילוף חומרים. בשל מרכזיותם, לכן לא מפתיע שנמצא גם שהתפשטות של סרטן השד לאיברים אחרים למשל, קשורה לתפקודם של מיקרו-רנ”א, כמו גם התפתחות מחלות לב ותגובה לנגיפים.


 


במארס 2008 התפרסם בכתב העת Nature, כי חוקרים הצליחו להפחית ביעילות ולאורך זמן את רמות הכולסטרול בדם בעכברים ולראשונה אף בקופים, שסבלו מעודף כולסטרול, על-ידי שימוש במעכבי מיקרו-רנ”א. ההצלחה הזו פותחת את הדרך לפיתוח של טיפולים כאלה גם לבני אדם.


מחקר שפרץ עתה את הדרך לטיפול במיקרו-רנ”א נערך על-ידי מדענים מחברת ביוטכנולוגיה דנית בשם Santaris Pharma בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומחברת RxGen. החוקרים הצליחו למנוע את פעילותו של מיקרו-רנ”א, שנמצא בכבד ומעורב בבקרה של רמות הכולסטרול בדם. הם יצרו קטעי דנ”א קצרים כדי שיתחברו למיקרו-רנ”א הנ”ל, ובכך ימנעו מהם להפריע לתרגום החלבון.


 קטעי דנ”א האלה הוזרקו לקופים במינונים שונים. בחמישה קופים בריאים, שקיבלו את המינון הגבוה ביותר, צנחו רמות הכולסטרול תוך שלושה שבועות ברמה של עד 40%. חמישה קופים אחרים שקיבלו מינון נמוך יותר חוו ירידה של כ-20% ברמות הכולסטרול.


אף אחת מהחיות לא הראתה סימני הרעלה או חולי כתוצאה מהטיפול. המטרה כעת היא לייצר באותה שיטה טיפול לצהבת נגיפית מסוג C, שכן מיקרו-רנ”א מעורבים בשכפול הנגיף באנשים שנדבקו במחלה.


כבר כיום משתמשים במולקולות אלה רופאים אונקולוגים בתחום האבחון והפרוגנוזה של מחלות סרטניות, כמו גם לבחור בטיפולים יותר יעילים.


בשנת 2009 לדוגמה, דווח שמטופלים עם סרטן הכבד, אשר הגידולים שלהם היו עניים יותר בסוג מסוים של microRNA הידוע כ-miR-26, היו אלה עם פרוגנוזה גרועה יותר, אך בעת ובעונה אחת דווקא גידולים אלה הגיבו טוב יותר לטיפול באינטרפרון-אלפא.


 


ובתחום שונה לחלוטין, תוצאות מבטיחות התקבלו בטיפול  בעכברים  בניוון המאקוּלה בעין, כמו גם בהדבקות של מערכת הנשימה עם נגיף סינסיציום נשימתי, תוך שימוש ב-microRNAs. עבודה מרשימה שהתפרסמה ב-2009, הדגימה שהחדרת miR-26 לתוך תאי סרטן הכבד בעכבר, גרמה לתאים אלה להתנהג כמו תאים נורמאליים. מחקר אחר בעכברים משנת 2009, הראה שעל ידי החדרת מולקולות microRNA שונות לתאי סרטן שד, מנעה מתאים אלה לשלוח גרורות.


 


בהשוואה לתרופות, מולקולות microRNA  זולות וקלות יותר לייצור. במחלות סרטניות המשמעות היא שמדובר בטיפול המכוון לשורשי הסיבה למחלה. הבעיה הגדולה היא שכמו בטיפולים הכימותרפיים הקלאסיים בהם תופעות לוואי קשות נגרמות כתוצאות מהטוקסיות של החומר הכימותרפי לתאים בריאים, כן גם כאן החשש הוא הוא מפני מולקולות microRNA תרופתיות שיתערבו וישבשו בטעות את פעילות ה-mRNA שאין אנו חפצים לשבש. אכן, פעילות יתר של מיקרו-רנ”א, שתגרום לתאים שהיו אמורים למות להמשיך לחיות, יכולה לגרום לצרות רציניות בתחום הסרטן.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע


 

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים