חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

הנחות מאתגרות במחקרים על משקל-יתר (obesity).

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע,המכון לכימיה פתולוגית,
מרכז רפואי שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה,
אוניברסיטת תל-אביב.

יש לנו בעיה במחקר על Obesity: כאשר הניסויים הקליניים ממשיכים לייחס משקל
יתר לאיבוד משקל ולתוצאה המתבקשת של ניסיונות להפחית במשקל, אך רק לעתים נדירות
מתייחסים לניסיונו של המטופל, לאיכות החיים שלו ואפילו לתופעות הלוואי הבלתי
רצויות של איבוד משקל  (
Booth וחב’ ב-Family Practice משנת 2014, Aveyard וחב’ ב-Lancet משנת 2016 ו-Ahem וחב’ ב-משנת 2017).

הפחתת משקל באלה המוגדרים obese עשויה להיות מהלך חיובי (Stefan וחב’ ב-Lancet Diabetes & Endocrinology משנת 2017), אך התערבויות
טיפוליות המכוונות לאיבוד משקל בכל מחיר, בלי התחשבות להקשרים האישיים, חברתיים
וסביבתיים של המטופל אינם משרתות תמיד את טובת המטופל (
Lewis ב-British Medical Journal משנת 2015).

בשגרה ובמחקר הקליניים, המטופלים הם אולי
המורים הטובים ביותר של מטפליהם. חוקרים שעמדו בראש ניסוי קליני תחת הכותרת
Australian Obesity Intervention (Sturgiss וחב’ ב-Family Practice משנת 2017), הופתעו במקצת כאשר פנייתו של
אחד ממשתתפי הניסוי הביאה אותם לתהות כיצד הם מבינים את ההתנהלות בנושא המשקל:
“האם זה מדויק להניח שאיבוד משקל מהווה תמיד צעד של שיפור הבריאות, אפילו
במקרה של מישהו הנחשב
?”obese אכן לא כל הציבור, ולבטח לא כל השמנים
בציבור, מתייחסים לעודף משקלם בדאגת יתר, ברגש נחיתות או בתחושת בושה
וכישלון. 

הנחה 1: איבוד משקל תמיד עם תוצאות
בריאותיות טובות יותר.

איבוד משקל ספונטני יכול להצביע על מחלה קשה או מצבי עקה ומצוקה פסיכולוגית.
מעניין, שאין מחקרים על הנקודה בה איבוד משקל לא-יזום יכול לשמש “דגל אזהרה
אדום” באנשים שמנים למרות שידוע שירידה כזו במשקל יכולה להתרחש בסוגי סרטן
אחדים.
במקרה הטוב, איבוד משקל משמש כסמן תחליפי לבריאות משופרת. ניסויים בחולי סוכרת
לדוגמה, הראו שאיבוד משקל כרוך בשיפור בגורמי הסיכון הקרדיו-וסקולאריים, אך פחות
ברור האם שיפור זה נובע מאיבוד המשקל עצמו או שהוא נובע משינויים באורח החיים (
Wing וחב’ ב-Diabetes Care משנת 2011).
אנו ממשיכים לשקול את המטופלים במחקרים על
obesity, לא משום שנתוני המשקל משקפים את בריאותו של
הנבדק, אלא משום שקל יותר לשקול אותו. 

מערכת המדרוג הידועה כ-EOSS או Edmonton Obesity Staging System, מספקת ניבוי מדויק יותר
של  התוצאות הבריאותיות מאשר מדד המשקל כשלעצמו (
Padwal וחב’ ב-Canadian Medical Association Journal משנת 2011).
ממש כמו אמצעי מדידה אנטרופומטריים ה-
EOSS כולל תסמינים הכרוכים ב-obesity ותחלואות נלוות ומסוגל לרבד את דרגת הסיכון
למוות, בה בשעה שתוצאת מדד השומן
BMI אינה מסוגלת לספק ניבוי כזה. בעוד ש-EOSS יותר שימושי מאשר BMI במדידת סכנות בריאותיות בנבדק אינדיבידואלי,
ייתכן ששיטה זו אינה מתאימה להערכת התערבויות למניעת
obesity, שכן רבות מהתחלואות הנלוות אינן ניתנות
לשינוי בקלות.

חלופה סבירה היא השימוש ב-CMDS או cardiometabolic disease staging system, שהיא מסגרת שעברה תיקוף לניבוי
הסיכון לסוכרת, לתחלואה קרדיו-וסקולארית ולתמותה מכל סיבה (
Guo וחב’ ב-Obesity משנת 2014). מדרג CMDS הוא בלתי תלוי ב- BMI של המטופל, וכולל היקף מותניים ומדדים
מטבוליים בנסיוב. בניגוד ל-
EOSS,
הגורמים הנכללים ב-
CMDS
ניתנים למודיפיקציה ברמת הנבדק, מה שמספק מסגרת להערכת סיכונים בריאותיים שאינם
תלויים ב-
BMI או במשקל.      

הנחה 2: כל האנשים עם obesity יכולים להפחית משקל.
Obesity נובעת מקומפלקס של גורמים
פסיכולוגיים-חברתיים-וביולוגיים המסוגלים לסייע לעלייה במשקל. ברגע שעלייה כזו
מתחילה מנגנונים נוירו-אנדוקריניים משמשים להגן על הגוף מפני הפחתת משקל, מה
שמפריע להפחית משקל לטווח ארוך.
מחקרים לאורך זמן של אנשים שמנים מראים ששמירה על הפחתת משקל אינה פעולה קלה
למימוש, כאשר האחרונים רק לעתים נדירות חוזרים למשקלם בתחום התקין (
Fildes וחב’ ב-American Journal of Public Health משנת 2015). עם ריבוי
הגורמים המשפיעים על
obesity,
כל אדם יכול להיות בעל תחום משקל שהוא מבחינתו התחום “הבריא”, ותחום זה
אינו בהכרח תואם את המלצות המשקל לאוכלוסייה בכללותה.
למרות שלא כל אחד עשוי להשיג את יעדי המשקל ההולמים את בריאותו, ניתן לשפר את
הבריאות על ידי התערבויות באורח החיים.

הנחה 3: הפחתה במשקל היא דרישה מקדימה
לבריאות טובה יותר.
גורמים רבים משפיעים על בריאות האדם, ומשקל
הגוף מהווה רק חלק קטן מהתמונה. לא כל משקל באזורי גוף שונים משמעותי באותה מידה,
ושומן באזור הבטן מזיק יותר משומן באזורי גוף אחרים. מחקרים אפידמיולוגיים שבחנו
את הסיכון הקרדיו-וסקולארי שנגרם על ידי משקל גוף עודף, הראו ש-
obesity מגבירה את הסיכון היחסי רק בערך ב-20%, זאת
בהשוואה להגברת הסיכון הזה על ידי עישון המוערכת ב-100% (
Lassale וחב’ ב-European Heart Journal משנת 2017, ו-Caleyachetty וחב’ ב-Journal of American College of Cardiology משנת 2017).
אדם שהוגדר
obese שהפחית ממשקלו אך המשיך
לעשן ישיג רק הפחתה מינימאלית בסיכון המוחלט שלו לעבור אירוע קרדיו-וסקולארי.
הדגשת יתר על הפחתת משקל הגוף מחמיצה את הנקודה של הפחתת התחלואה הכללית
במטופל. 

יתרה מכך, בריאות טובה ניתנת להשגה או
לפחות לשיפור גם ללא הפחתה במשקל. לדוגמה, כושר גופני קרדיו-נשימתי, בריאות הנפש,
ושליטה על רמת גלוקוזה, יכולים להשתפר על ידי פעילות גופנית ספורטיבית או אחרת, גם
אם משקל גופו של המטופל אינו משתנה (
Lantz וחב’ ב-Social Science Medicine משנת 2010).
על ידי שימוש בלעדי במדד העזר של איבוד משקל, אין אנו לוקחים בחשבון את היתרונות
הבריאותיים של שיפורים באורח החיים. אנשים “מסומנים” כבלתי מצליחים אם
וכאשר היתרונות הבריאותיים שהם משיגים על ידי שינויים שהם מבצעים באורח חיים אינם
מורגשים באופן בולט. במצב כזה עלולים אנשים אלה לאבד את המוטיבציה שלהם ומפסיקים
את ההתנהגות המכוונת לשינויי אורח ייחם, צעד מוטעה לכל הדעות.

הנחה 4: כל אדם שמן רוצה לאבד משקל. 
רוב ההתערבויות במקרים של obesity פותחו ונבחנו בארה”ב, מדינה בה מתקיימת
תרבות חזקה של מבנה גוף רזה, המטופחת על ידי התקשורת, תעשיית הסרטים ואף יותר מכך
התעשייה הפרמצבטית המייצרת תכשירי הרזייה (
Swami וחב’ ב-Perspectives in Social Psychology
Bulletin
).

עידוד היעד הנחשק של “הגוף הרזה” בתקשורת המערבית, גורמת באנשים שאינם
רזים את תחושת אי ההשלמה ואי שביעות הרצון מגופם. המושגים של גוף מושלם או אידיאלי
שונים בתרבויות שונות (
Lupton
ב-
Fat משנת 2013), ובמדינות
ירודות יותר מבחינה סוציואקונומית דווקא גוף כבד יותר נראה אטרקטיבי יותר.
בחקר ה-
obesity אין אנו יכולים להניח
כמובן מאליו שכל כבדי המשקל חשים לא טוב עם משקלם ומתאווים להיות רזים. אין צורך
שאנשי רפואה יוסיפו לנזקים שגורמת התקשורת בעודדה מה שכבר הפך למטבע לשון בנוסח של
fat
shaming

והגברת תחושת אי הנוחות
 ושביעות הרצון ממדי הגוף. מחקר המעודד איבוד משקל כיעד יחידני גורם
ליותר נזק מאשר תועלת.

הנחה 5: התמקדות רק על איבוד משקל אינה
מזיקה.

שינויים באורח חיים שנועדו רק לטפל במשקל עלולים להגביר את העומס הפסיכולוגי של
אנשים שמנים, ולהגביר את הסטיגמה של “איש שמן לא מקפיד על בריאותו” (
Brewis ב- Social Science Medicine משנת 2014). סטיגמות כגון
זו עלולות להשפיע בכיוון של התנתקות מביקור אצל רופאים וקבלת טיפולים רפואיים גם
אם אלה הכרחיים, אך יתרה מכך, הן עלולות להשפיע על בחירה בנתיב מנוגד לחלוטין של
עלייה במשקל (
Gearhardt
וחב’ ב-
Annual
Review of Clinical Physiology

משנת 2012).

הגדרה של איבוד משקל כ”הצלחה”
בלי להדגיש מהו היו הדרכים להשגת יעד זה גם כן מזיקה. לדוגמה, שימוש במשלשלים (
laxatives), או צום תכוף וקיצוני אינן התנהגויות
בריאות, ויש להוקיע אותן. בדומה, אין לעודד שיטות מהירות אחרות לאיבוד משקל כמו
“דיאטות רעב”.
בנוסף, לאנשים בגיל מתקדם, בעיקר אלה עם ערכי
BMI בקצה הנמוך של טווח ה-obesity, הפחתה במשקל אינה מסוגלת לשפר מדדי בריאות
(
Oreopoulos וחב’ ב-Clinical Geriatric Medicine משנת 2009).
איבוד משקל לכל מטופל בכל מחיר אינו משקף את העיקרון האתי המרכזי בעשייה
הרפואית:” בראש ובראשונה אל תגרמו נזק למטופל”.

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם שימושך בכלי כלשהו באתר טבעלייף כולל מחשבון הקלוריות וכולל פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים