חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

המשך תוכנית גמילה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

המשך תוכנית גמילה

בפרק הקודם דנו בתכנון טיפול כנגד התמכרויות ולאפשרויות לדה-טוקסיפיקציה.

כעת נתמקד בתהליך שעובר המטופל לאחר הדה-טוקסיפיקציה. הזכרנו בפרק הקודם שהדה-טוקסיפיקציה בלבד איננה מטרה בפני עצמה, אחוז המטופלים שנשארים “נקיים” מסמים לאחר דה-טוקסיפיקציה ללא טיפול פסיכו-חברתי, הוא למעשה 0.

מטרת הטיפול הפסיכו-חברתי הנה ללמד את המטופל כיצד לשנות את אורח חייו, מכיוון שאחרת הוא לבטח יחזור לשימוש בסמים.

ישנן כמה אסכולות בנושא, ניתן לחלקן בצורה פשוטה ל:
– “אז ושם” (האופציה הפסיכואנליטית)
– “כאן ועכשיו” (האסכולה הקוגניטיבית)
– “לא כאן ולא שם, עשה זאת כך וכך” (התנהגותית)
– טיפולים מעורבים

השיטה הפסיכואנליטית הקלאסית איננה מתאימה למכורים לסמים, מהסיבה הפשוטה שהם חסרי סבלנות ולא נשארים עד סוף הטיפול. טיפולים פסיכואנליטיים או פסיכו-דינמיים הנם לרוב ארוכים מאד, ודורשים מהמטופל מאמץ רב בלזכור דברים שיכולים לשמש אותו בניתוחם יחד עם המטפל. יהיה קשה מאד לשכנע מטפול, המשתמש בסמים ולכן התרגל להרגיש כל דבר בצורה מיידית, שיחכה עד שהוא נזכר בפרט מסוים שיכול לעזור לו בפירוש נכון של משמעות חייו, וכו`.
ואמנם, חלק מן השיטות יכולות להיות יעילות לפעמים, כמו התרומה של מלאני קליין
(Melanie Klein), והן יכולות להשתלב בטיפול גם אם הוא מתנהל תחת טכניקה כללית אחרת.

התרפיה הקוגניטיבית אשר מתרכזת ב”כאן ועכשיו” מתאימה הרבה יותר למכורים לסמים מהשיטה הפסיכו-דינמית. המטופל יכול להתמקד בבעיות ההווה שלו, ולנסות לשנות את רגשותיו ותגובותיו בהתאם לנלמד בתהליך הטיפול עם המטפל.

טיפול התנהגותי (Behavioral) יכול לסייע לפעמים גם-כן. אנו כמובן לא מדברים על ניסוי הכלבים המפורסם של פבלוב, אלא על שיטות יותר מודרניות ומתוחכמות כמו “הצפה” ו”דה-סנסיטיזציה”. מדובר בתהליך בו המטופל לומד להגיב בצורה מסוימת לאותם גירויים שבעבר דחפו אותו להשתמש בסמים.

טיפול אשר כולל כמה שיטות שונות ובוודאי היעיל ביותר. הבעיה כאן טמונה במטפל, הוא צריך למעשה להתמצא בהרבה מאד שיטות שונות, תנאי שלרוב לא מתקיים. ובכל זאת יש גישות כאלה שלא דורשות מן המטפל בקיאות בגישות נוספות, לדוגמה שיטת ה-RET (תרפיה שכלתנית-רגשית Rational-Emotive Therapy ) שפותח על-ידי אלברט אליס (Abert Ellis), ידועה גם בשם REBT. הטכניקה הנ”ל הוכחה שהיעילה ביותר בטיפול בהתמכרויות.

חשוב להזכיר שהמטופל איננו נולד וגדל לבדו. הוא נולד וגדל בתוך משפחה, וסביר להניח שהמטופל עצמו יתייחס אליה כאל “משפחה דיס-פונקציונאלית” אשר לה חלק בהפיכתו של המטופל למכור מלכתחילה. הנקודה הזו צריכה להיות ברורה ביותר: המשפחה איננה האחראית הבלעדית למצבו של המטופל. בכל זאת, יצוין שברוב המשפחות בהן יש בעיה של התמכרות לא כל ילד במשפחה מכור. אותם ילדים, שגדלו באותו בית, הלכו אולי לאותו בית-ספר והתחברו לאותה הסביבה ולמרות כל זאת לא התמכרו לסמים, להם כנראה הייתה היכולת להחליט החלטות באופן שונה.

זה ברור שההתמכרות היא תוצאה של רצף של החלטות שגויות מצד המכור, שהחליט להתחמק מהשיעורים בבית-ספר, ולאחר מכן להיות מעורב באירועים פליליים פה ושם, ולהתחיל להשתמש בסמים ולהמשיך בשימוש הזה לאורך זמן ובסופו של דבר להגיע להתמכרות. אך זה גם ברור שלא בכל משפחה גדל מי שעתיד להיות מכור לסמים. משהו השתבש במשפחה וגם במכור עצמו. עלינו לתקן טעות זאת, לטפל גם במשפחה ולא רק במכור.

משמעות הדבר היא שטיפול משפחתי הנו חלק בלתי-נפרד מהטיפול במכורים. מי שעבר טיפול גמילה וחוזר לאחר מכן לאותה הסביבה שתרמה את תרומתה בנפילתו אל בור הסמים, יש סיכוי רב שיחזור לסמים מכיוון שמבחינתו הכל חזר אחורה בזמן. זוהי בעיה התנהגותית פשוטה. אם ברצוננו לשנות התנהגות מסוימת, עלינו לשנות גם את הסביבה אשר גורמת במידת-מה להתנהגות הזו, ולא רק לשנות את תגובותינו לאותם הגירויים. רצוי מאד לשנות את האווירה כליל, ולא רק בקרב המשפחה. מוטב לשנות שכונה ואפילו עיר, מקצוע (אם היה כזה לפני הטיפול), חברים ואף אופי הלבוש.

ניתן להסיק מכך שהטיפול בהתמכרויות איננו דבר של מה-בכך. הוא דורש המון שינויים התנהגותיים, תפקודיים ובכלל, ולא רק מצד המכור, אלא גם מכל אלה הסובבים אותו.

אם כל השינויים האלה בוצעו, אם היה מאמץ רציני גם ב”פרטים הקטנים”, אם הקשר הטיפולי היה מספיק טוב ומספיק ממושך , אם הסביבה תומכת, אזי שנצפה לתוצאות טובות.

אך תוצאות טובות בטיפול בהתמכרויות נראות רק בכ-50% מן המטופלים, וזה רק כאשר כל הדרישות מולאו והכל התנהל כהלכה. ברוב המקרים דרושים יותר מניסיון אחד על-מנת להצליח בטיפול בהתמכרויות. רוב האנשים אשר מצליחים להישאר “נקיים” מסמים לאורך זמן עברו 3, 4 או 5 טיפולים לפני הצלחתם. ישנם כאלה שלא מצליחים גם לאחר 10 ניסיונות. ישנם כאלה שלא יצליחו אף-פעם. אחרים, לצערנו, ילכו לעולמם לפני שיצליחו. אחוז התמותה בקרב המכורים לסמים גבוה הרבה יותר מאחוז התמותה בקרב אותה שכבת גיל באוכלוסייה הרגילה.

לכן, מהנתון הזה נובע שניסיון טיפולי הוא תמיד עדיף על-פני היעדר טיפול.

במאמר הבא נדון בשאלות הקשורות לאותם מטופלים שלא מצליחים, כיצד ניתן לעזור להם וכיצד אפשר למנוע את פטירתם עקב השימוש בסמים.

בברכה, ד”ר טליאס

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים