המאמר ה-500 : אתנחתא קלה במסע הארוך ליידע את הציבור על סודות גופו ובריאותו.

פרופ' בן-עמי סלע , מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

דברים אלה היוצאים ממש עכשיו לדרכם, מציינים נקודת דרך שרירותית לחלוטין. אני מבקש לראשונה מאז שלהי שנת 2002 להרפות לרגע, ולא לכתוב לכם על מחלה או על תסמונת פרטנית, או לספר על מחקר שהוליד תרופה חדשה, או לתאר מנגנון הגורם לפתולוגיה זו אחרת, או לבשר על בדיקת מעבדה או טכנולוגיה רפואית חדשה, וכמובן לא להציק לכם ברע שבעישון.

אני מבקש לחלוק אִתכם תחושה של סיפוק אמיתי על השלמת כתיבתם של 500 מאמרים באתר טבעלייף, שניים מדי שבוע, כדי להגביר בציבור את הידע בכל הקשור לביולוגיה של גוף האדם ולהיבטים רפואיים שהם כה מורכבים, ורחוקים מהבנה ופענוח מלאים. הסיבה שנעתרתי בשעתו לבקשה של מערכת טבעלייף ש"אכתוב לאתר מדי פעם על סודות הגוף", הייתה פיקנטית משהו. נאמר לי אז, שמי ש"הסגיר" אותי לאנשי טבעלייף היו דווקא מספר סטודנטים מהפקולטה לרפואה מאוניברסיטת תל-אביב, בהם אני מרביץ תורה שנים רבות. המחשבה שכתיבה באתר פופולארי כל כך, חושפת את הדברים הכתובים לקהל "סטודנטים" וירטואלי המונה אלפים רבים של גולשים, קסמה לי. בדיעבד, אני חש שהכניסה להרפתקה זו הייתה נכונה.

בשגרת היומיום, אני פוגש רבים הפונים בשאלות על מפגע בריאותי זה או אחר כתוצאה ממנגנון שכשל אצלם, והוא הפך רלבנטי לגביהם כאשר חלו במחלה מסוימת, בדרך כלל לראשונה בחייהם. מטבע הדברים, רבים בציבור מגלים עניין בנושא הנוגע לבעייתם הרפואית האישית, אך מעודד לגלות עד כמה הביולוגיה של גוף האדם, ולא רק היבטיה הרפואיים, מרתקים ומסקרנים את הציבור, המבקש להרחיב את אופקיו.

יוג'ין בראונוולד, הקרדיולוג האמריקני הנערץ, ואחד הרופאים המשפיעים ביותר ברפואה הציבורית המערבית בדורנו, התבטא לאחרונה שמהפכת האינטרנט של דורנו, והפיכת מקורות ידע לזמינים ונגישים כל כך, היא אולי התרומה הנכבדה ביותר לשיפור הבריאות של הציבור, אולי אף יותר מהתרומה של תרופות חדשות, וטכניקות טיפוליות וכירורגיות מתקדמות. לפי בראונוולד, תוך 10 שנים, תתברר עוצמת התרומה של "הפיכת ציבור גדול לידען יותר ומבין טוב יותר כיצד פועל גופו, ואיך ראוי לשמור את מכונת הגוף תקינה ככל האפשר".

מה שמרתק כל כך בתחום הבנת הביולוגיה של הגוף, בבריאות ובמחלה, היא היכולת המוגבלת שלנו להבין עד תום את רוב התהליכים המתחוללים בו. כל יום אנו לומדים מחדש את סודות הקיום שלנו, אך הביולוגיה והרפואה הם כספר החתום, למרות שהידע וההבנה של מחלות שונות עשו כברת-דרך בעשרות השנים האחרונות. בסריקה ביעף של 500 המאמרים שכתבתי בנושאים מגוונים, מצאתי כ-10 מאמרים שנכתבו בשנים 2002-4, שלא היו נכתבים היום באותה מידת נחישות ופסקנות בה הם נכתבו בשעתו.

הדברים בולטים ביתר שאת דווקא בתחום התרופות החדשניות, שמקבלים את ברכת  ה-FDA, ועולים על המדפים מלוּוים תקוות וציפיות של אלה הזקוקים להם, אך נאלצים להסירם מעל המדפים תוך זמן קצר יחסית בגין תופעות לוואי לעתים חמורות. רבים זוכרים את סיפורו של משכך הכאבים Vioxx, או התרופה לטרשת נפוצהnatalizumab  ואף יותר מאלה, הסוגיה הגדולה של נטילת תחליפי הורמונים אסטרוגנים בנשים בגיל המעבר.

אך בהפיכת האינטרנט לכלי כה יעיל ונגיש להרחבת אופקיו של הציבור בתחומים השונים, כאשר כל האנציקלופדיות ה"עבריות" וה"בריטניקות" מפנות מקומן לויקיפדיה, יש גם פיתויים וסכנות. לפתע, מציף אותנו גל של כותבים, וידענים, ומביני-דבר לעיתים בעיני עצמם, המביאים פתרונות למכאובינו מן הגורן ומן היקב, ומייעצים לנו כדי להישאר צעירים ובריאים בנטילת נוגדי חמצון, ותמציות של צמחי מרפא, וסיגול הלכי נפש של רוגע, אהבה ואופטימיות.

הקלוּת הבלתי נסבלת בה ניתן להתבטא בפורומים השונים באינטרנט, המתייחסים לאתרי בריאות למיניהם, גורמת לעתים נזק לציבור הרחב והבלתי מקצועי, שהרי בדרך כלל מוגבלת יכולתו לשפוט את רמתם וטיבם של רבים מהמאמרים להם הוא נחשף. כשמציגים מאמר לפרסום בכתב-עת מקצועי רפואי או ביולוגי, נחשף המאמר לביקורת שיפוטית מחמירה באופן שהוא מתוקן ומשופר עד לפרסומו. ברוב המקרים, אף נדחה המאמר על ידי שופטיו, ואינו זוכה להגיע לפרסום. אתרי האינטרנט האינסופיים, הפכו למצע הכתיבה והמלל ה"סלחני" ביותר מאז ומתמיד, והקסם שבכתיבת דברים שיהפכו כהרף-עין בליטוף של מקש ה-Enter, נחלתם של אלפים רבים, מפתה רבים מדי להציע מרכולתם לרבים עוד יותר.

בראשית דרכי באתר טבעלייף, "לפני 500 מאמרים", התלבטתי כיצד להביא את הדברים לציבור רחב, שמידת השכלתו הביולוגית כה בלתי אחידה, ושליטתו בשפה העברית נעה אף היא בין שני קצוות.

החלטתי אז מתוך ניסיון שצברתי בשנים רבות של הרצאות לציבור הרחב בנושאים של נזקי עישון, מחלות כלי-דם ולב, ונושאים ביולוגים מזדמנים, שאין להתפשר עם דרך ביניים של הצגת הדברים, כלומר אין להפוך אותם מובנים מדי אך גם פשטנים מדי! אין דרך ביניים בביולוגיה. לכן בחרתי להתייחס לכל קוראי הבלתי נראים (…ובדרך כלל גם בלתי נשמעים) כאל הסטודנטים לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, ידענים ושׂשׂים ללמוד. בכך ייתכן שדברים לא מעטים שנכתבו, נראים מעט סתומים ומסובכים להבנה לחלק מהגולשים, ובפניהם אני מתנצל. אך גם אם לא תמיד כדאי להתעמק ולהבין את כל הפרטים המייגעים (לעתים), ניתן לחוש את רוח הדברים, ולצוד מתוכם את הרעיון והמסר המרכזי.

במרוצת חמש השנים שחלפו, פנו אלי מאות רבות של גולשים, לעתים בטלפון, או בדוא"ל, ואך במכתבים על נייר של ממש, בתוך מעטפות מבוילות. היו גם כאלה, לשמחתי לא רבים, שהתייצבו במשרדי בתל-השומר, לשאול בעצתי. במקרה עברו בסביבה! רבים הופתעו לשמוע שאיני רופא, ואיני יכול ל"קבל אותם בקליניקה". היו שרצו להתווכח אתי על דברים שכתבתי, או להשיג השגות, או לבקש הבהרות ברמה התיאורטית-ביולוגית, ורובם הגדול קבלו את מבוקשם. אלה שביקשו עצות רפואיות, או הצעה לתרופה, או פרוצדורה, או דרך ריפוי או מזור למכאוביהם, נענו שהח"מ אינו רופא, ואין בסמכותו לייעץ בסוגיות רפואיות מובהקות. לא אחת, על פי בקשת הפונים, המלצתי בפניהם על רופאים מוכרים ובעלי-שם בתחום הבעיה המוצגת, כדי שיעלו בפניהם את בעיותיהם.

הערב, כאשר דברים ישתתקו בחוץ, אשב לכתוב את המאמר ה-501. אגלה לכם מראש שמדובר בטריגליצרידים מוגברים בדם, וההתייחסות אליהם בעשייה הרפואית. הרפואה על כל סעיפיה היא כאוקיינוס, גבולותיה רחבים וסודותיה עמוקים כמותו, ולא פשוטים להשגה. אני מאמין שחלק קטן מסודות אלה ופשרן עליהם אני כותב, עובר אליכם. אני מאוד מקווה להיות מסוגל, סבלני ובמלוא חושי לכתוב לכם עוד 500 מאמרים, ונתראה שוב באתנחתא הבאה, במאמר ה-1000. לבריאותכם!