המאמר ה-1,500: על החשיבות ליידע את הציבור בנושאי רפואה ובריאות.

פרופ'
בן-עמי סלע,  המכון לכימיה פתולוגית, מרכז
רפואי שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה,
אוניברסיטת תל-אביב.

באמצע שנות ה-70, בהיותי עמית מחקר במעבדתו של חתן פרס נובל לרפואה
ג'רלד אדלמן באוניברסיטת רוקפלר בניו-יורק, הייתי נוהג לחצות מדי פעם את שדרת York ולצעוד מספר צעדים לעבר
המכון הנודע Sloan-Kettering לחקר הסרטן, ששכן בקרבת מקום. שם הייתי נוהג להרחיב את אופקי
בהאזנה ל-"הרצאות החודש" המסורתיות של טובי החוקרים בתחום הרפואה,
באודיטוריום שעלה על גדותיו עם מאזינים תאבי-דעת.

אני נזכר שבשנת 1975 הלכתי לשמוע את ראש היחידה
לניתוחים אורולוגיים במכון זה, Willet Whitmore, ששימש בתפקידו 31 שנה, והיה מוכר לא רק כמנתח דגול, אלא
כמורה-דרך ומדריך שתרם רבות להבנת סרטני שלפוחית השתן ובלוטת הערמונית.
עד היום מקובל "סולם Whitmore" להערכת השלב ודרגת החומרה של סרטן בלוטה זו. Whitmore היה מוכר גם בזכות
האמירות הנוקבות והאמיצות שלו בתחומי כירורגיה בפרט ורפואה בכלל, אמירות שזכו
לכינוי "וויטמוריזמים".

הוא עצמו נפטר בשנת 1995 מסרטן הערמונית, תוך
שהתוודה כמה חודשים לפני מותו ש"סרטן אינו בורר את קורבנותיו תוך הפלייה בין
רופאים ומטופלים".

באותה הרצאה של Whitmore  בקיץ 1975 זכורה לי
במיוחד האמירה-תובנה שלו כדלהלן: "40% מהאנשים המתים מסרטן או ממחלות לב יכלו
להאריך משמעותית את חייהם בעוד כמה שנים, אילו רק האזינו לגופם". והוא המשיך
ופירט: "כל אחד מאיתנו מכיר היטב את גופו, ואין צורך להמתין עד למשבר אמיתי
בו נאלצים לנקוט באמצעים רפואיים חריפים כדי לטפל בו. 

ירידה לא מוסברת בתיאבון הגורמת לירידה לא מוסברת במשקל, שינויים בתכיפות מתן שתן
ואולי באי-מתן שתן, "יציאות" תכופות או נטייה לעצירות, חיוורון שסיבתו
ברוב המקרים אנמיה בלתי מוסברת, התעייפות לא שגרתית בהליכה או בטיפוס במדרגות,
פריחה עיקשת על פני העור, נטייה לדימומי חניכיים, קושי שלא ידענו כמותו בהתרוממות
מהכיסא או ממושב הנהג במכונית, כאבי-ראש עיקשים (שלא כולם נובעים ממיגרנה), תחושת
צימאון או לעתים סחרחורת, ועוד ועוד, כל אלה או לפחות חלקם, שנראים לנו "חסרי
הסבר", יש להם הסבר, וסיבה ותלונה אילמת של הגוף עצמו על "אי
סדירות" המציקה לו".  

שניים
מהקרדיולוגים הנחשבים בעולם, שניהם חברי קהילת הרופאים המפוארת של בוסטון, Eugene
Braunwald בשנות ה-80 ו-Paul Ridker בשנות ה-90 ועד עצם היום הזה, התבטאו לא אחת במאמרי המערכת שכתבו,
שגוף האדם היא המכונה המורכבת והמתוחכמת ביותר שניתן לעלות על הדעת. 

חלק מסודות הגוף שאנו מפענחים ללא הרף לכאורה מובנים לנו, אך אינספור סודות,
ומנגנונים, ואנזימים ותהליכים, עדיין נסתרים מאיתנו. אך ממה שכבר אנו מבינים, ברור
לכל שמכונת הגוף מתעקשת על תְתזוק נכון, שאם לא כן, מכונה זו תקרטע.
במושג "תחזוק הגוף" הכוונה לכל אותן פעולות מתבקשות כאכילה נכונה ולא
גרגרנית, פעילות גופנים סדירה שיכולה אף להיות ספורטיבית באופן מתון ולא מוגזם,
ושמירה עד כמה שאפשר על "positive attitude" שניתן אולי לתרגם כגישה חיובית ואופטימית בפעולות
היום-יום. 

המושג
"חיים בריאים" נשמע מעט ערטילאי, אך יש בהם למנוע חלק של ממש בתחלואות
שאנו מביאים על עצמנו ביודעין. 

הבה ניקח כדוגמה עישון סיגריות: על פי הערכה מושכלת 1.2 מיליארד שהם כ-15% מתושבי
העולם מכורים לניקוטין שבסיגריה, ובישראל שוב אנו מוצאים עלייה מדאיגה בשיעור
המעשנים מ-18% לפני 5 שנים ל-20% מכלל האוכלוסייה הבוגרת, או 1.1 מיליון מעשנים.
כל אלה המעשנים אינם רק גורמים במודע נזק אנוש לבריאותם שגורם להם לחיות בממוצע
8.5 שנים פחות מאלה שאינם מעשנים, אלא אף מזהמים את סביבתם בעשן הפוגע בסובבים
אותם, לעתים בבני משפחתם ובילדיהם שלהם.
גרוני ניחר מלמעלה מ-100 הרצאות שנשאתי במרוצת 25 השנים האחרונות בפני תלמידים
בבתי הספר, וחיילים בבסיסי צה"ל, ומבוגרים לבקשת קופות החולים בנושא נזקי
העישון, ולכאורה כל זאת לשווא. רק חוק מדינה האוסר עישון, כפי שהוא אוסר צריכת
קנביס, יעשה את המלאכה. וכשלב ביניים כדאי היה להעניש מעשנים בתשלומי מס-בריאות
גבוהים יותר ממה שמשלמים הלא-מעשנים, הנאלצים לממן מכספם את הוצאות הטיפולים והאשפוזים
של חובבי הסיגריה בשנות החולי האחרונות שלהם. 

זכור
לי שבימי נעורי המתרחקים, עלתה במוחי המחשבה ללמוד רפואה. אך בשנות ה-60 הייתה רק
פקולטה אחת לרפואה בירושלים, כאשר בשנת 1964 החלו באוניברסיטת תל-אביב
"לימודי המשך" החל משנת הלימודים הרביעית, לסטודנטים שלמדו 3 שנים רפואה
באוניברסיטאות בחו"ל. 

כלומר, לפני 50 שנה מספר המתקבלים בישראל ללימודי רפואה היה מוגבל לכ-70 מועמדים
מדי שנה בסך הכול, ועוד הייתה מקובלת האמירה "שאלה המבקשים ללמוד רפואה והם
בנים או בנות של הורים רופאים הם בעלי יתרון מובהק (מסיבות שאשמור
לדמיונכם)…כיוון שלא זכיתי לפריבילגיה האחרונה ויתרתי מראש על קריירה של רופא,
ופניתי ללימודי ביוכימיה ומיקרוביולוגיה.
אך מכאן ואילך החלה ההתקרבות שלי לנושאים רפואיים, החל בעבודת הדוקטור במכון ויצמן
על ממברנות של תאים סרטניים, שלוש שנות בתר-דוקטורט בניו-יורק בתחום האימונולוגיה,
שנים אחדות בחזרה לישראל בהבנת תפקידם של גליקו-ליפידים במערכת העצבים ובמחלות
ניווניות של תאי-עצב כגון טרשת נפוצה, ושתי שנות שבתון במכון Wistar בפילדפיה במחקר על תאי
סרטן העור הממאיר, מלנומה. 

בחזרתי
ארצה בשנת 1988 נפלה בחלקי הזכות לקבל את הצעתו של פרופ' מרדכי שני, מנהל המרכז
הרפואי שיבא בתל השומר, לנהל את המכון לכימיה פתולוגית. 

אלה היו לבטח 30 השנים החשובות בחיי המקצועיים.
העשייה היומיומית עם רופאים וחוקרי רפואה הפכה אותי ל"רופא שאינו רופא",
תוך שאפשרה לי לתרום את חלקי ולסייע באבחון של מאות רבות של מקרים פתולוגיים
לא-שגרתיים.
אך במקביל לניהול בדיקות ומחקרים בבית החולים קיננה בי תמיד התאווה להעביר את הידע
שרכשתי בתחומי עשייתי אל מחוץ לבית החולים: היו אלה סטודנטים לרפואה באוניברסיטת
תל-אביב בהם הרבצתי תורה משך 27 שנים בקורסים בנושאים שונים, אך גם הציבור הרחב
היה עבורי יעד חשוב של חינוך לחיים בריאים. זאת אני עושה החל משנת 1992 כחבר
במועצה הלאומית למניעת עישון, כיועץ בתחום מחלות ריאה של האגודה למלחמה בסרטן,
וכחבר במועצה הלאומית לקידום הבריאות.

אך
הדרך היעילה ביותר להגיע אל הציבור תאב הדעת, היא כמובן דרך המרשתת (internet). 

בשנת 2002 פנו אלי מהאתר "טבעלייף" בבקשה שאתרום אחת לשבוע מאמר בתחום
בריאות ורפואה. בתחילה, נטיית לבי הייתה לסרב לבקשה זו בגלל עומס העבודה
וההתחייבויות האחרות. אך אנשי האתר לא הרפו, ולבסוף נעתרתי, ולא זו בלבד, אלא מה
שהתחיל כמאמר אחד מדי יום א' בשבוע, הפך לאחר שנה לשני מאמרים בשבוע, וממש היום
לאחר 16 שנות כתיבה לאתר זה אנו מגיעים למאמר ה-1,500.
בהחלט יבול ראוי לציון, וביני לבנכם…הישג המהווה טירוף מוחלט. 
"התחייבות" זאת של 2 מאמרים ארוכים מדי שבוע מאלצת אותי לשעות ארוכות של
חיפוש בספרות הרפואית העדכנית ככל האפשר, וכתיבה והגהה. ואם חשבתם שבזאת מסתיימת
טרחתי, אגלה את אוזנכם, שמדי שבוע אני מקבל בממוצע 7-8 מיילים עם שאלות של גולשים
שנתקלו במאמר זה-או-אחר שכתבתי והוא תואם בדיוק נמרץ את מצבו הקליני שלהם או של בן
משפחה יקר, והם מבקשים עצה רפואית, ואף מבקשים להגיע למרפאתי לפגישה בעל פה.
יש לי 4 קלסרים עם למעלה מ-5,000 מיילים כאלה שאני מתעד בשקידה….סתם, כדי
שלנכדים יהיה מה לקרוא. לכל כותבי המיילים אני נוהג לענות, זו ממש חובה קדושה, שכן
אתה לא מותיר אדם במצוקת בריאות ללא מענה. 

בנוסף,
לא חולף יום בלי שאקבל 2 שיחות טלפוניות מאלה הסבורים ששיחה טלפונית תשכנע אותי
לקבלם לבדיקה במרפאתי. גם כאן אני נאלץ להשקיע לעתים דקות ארוכות בהאזנה למצוקה
רפואית אמיתית, בסופה אני מפנה את הפונה לרופא טוב בתחום מחלתם, ולעתים מסביר להם
את משמעות תוצאות בדיקת מעבדה חריגה שהתקבלה אצלם. 

זאת עלי להדגיש כאן שוב, שכמי שאינו רופא נמנע ממני על פי חוק להתערב במתן עצה
רפואית או לנסות ולאבחן בעצמי את  הסיבה למצוקה הרפואית. לכן אין לי
מרפאה, ואולי טוב שכך.

ולסיום,
אגלה לכם שפרט לאתר טבעלייף בו אתם גולשים כרגע, תרומתי המקצועית החשובה ביותר
מופיעה באתר הרופאים ויקירפואה או wikirefua, בו התחלתי בשנת 2014 לכתוב את כל מה שצריך לדעת על כל בדיקות
המעבדה הקלינית. 

נכון להיום פרסמתי בויקירפואה 355 ערכים המכסים 355 בדיקות מעבדה, כאשר לכל בדיקה
מפורטים משמעותה והבסיס הפיזיולוגי שלה, תחום ערכי הנורמה, משמעות התוצאות
החריגות, השפעת נטילת תרופות על ערכי כל בדיקה, עם דיאגרמות תמונות צבעוניות ועוד.

כל השפע הזה מופיע כספר וירטואלי באתר ויקירפואה תחת הכותרת "המדריך לבדיקות
המעבדה" שאם היה מתפרסם כספר של ממש כרוך ונמכר בחנויות הספרים היה תופס
2,750 עמוד, ומקום יקר על מדף הספרים בביתכם.
הגישה לאתר זה כמובן חופשית, דרך Google, ללא צורך להירשם או לשלם עבור המידע.

נסתפק
בכך. מחר בבוקר אתחיל לתור אחר חומר חדש כדי לכתוב עבורכם את הערכים 1,501 ו-1,502
שיופיעו ביום א' הבא. ועד אז, שבוע של בריאות טובה.

בברכה,
פרופ' בן-עמי סלע.

* הערת מערכת טבעלייף, לפרופ' בן עמי סלע, כמו שאומרים ב"סלנג"
"אין עליך".
 1,500 מאמרים זה באמת משהו, כל מאמר מושקע, כל מאמר כל כך מקצועי ומבלי להחסיר אף פרט,
וכל מאמר מקיף את הנושא כך שלא נותר שום פרט שחסר או נשכח. 

באמת, לא כל יום פוגשים איש כמוך, עם ידע ענק שכמעט בלתי נגמר, כמיהתך להעביר את
הידע הזה הלאה כך שיהיה נגיש לכולם, וכל זאת עם לב ענק וסבלנות בלתי נגמרת, וכמי
שמכירים אותך שנים, יכולים להעיד עליך שאף על הנושאים הרציניים בהם אתה עוסק, הנך בעל
חוש הומור ענק, מיוחד, חריף ושנון.
מהכרותינו רבת השנים אנחנו יכולים להעיד כי אתה באמת איש מיוחד, למרות שאומרים שלא
אומרים את שבחו של אדם בפניו, אולם לך באמת מגיעים כל השבחים שבעולם, אין מילים.

עד 120 של  שנים פוריות ובריאות.