היפר אקטיביות – ADHD

היפר אקטיביות – ADHD
Attention Deficit Hyperactivity Disorder

להפרעה הזו יש שלושה סימפטומים עיקריים:
חוסר קשב
אימפולסיביות
היפראקטיביות

נתונים סטטיסטיים:
3-5% מהאוכלוסיה הם בעלי ADHD.
יש יותר זכרים מנקבות שסובלים מהפרעה זו ביחס של שלושה עד חמישה בנים לכל בת הסובלת מההפרעה.
40% מהפונים למרפאות בריאות הנפש הם בעלי ADHD. חשוב לשים להבין את הנתון הזה: לא מדובר חלילה, שארבעים אחוז מבעלי ADHD הם חולי נפש. אלא שמקרב חולי הנפש לארבעים אחוז יש ADHD בעוד שבכלל האוכלוסיה, כאמור, יש כשמינית מזה.

ישנם ראיות רבות שזו הפרעה במנגנונים פיזיולוגיים. יש ראיות קליניות ומחקריות המצביעות על כך כי ADHD בעיקר וביסודה בעיה ביולוגית. יתכן כי מלבד ה- ADHD יהיו הפרעות אחרות.

המנגנונים הפיזיולוגיים:
Tonical Attentional Disfunction:
לקוי בקשב רציף
מוסחות וחוסר התמדה מוטורית
אימפולסיביות וליקויים בויסות תגובה
Selective Attentional Disfunction:
קושי בסריקה איתור וגילוי גרויים (יותר בשדה ראיה שמאלי משבימני).
חוסר יכולת להתמקד בקו מחשבתי אחד.
קושי בשליפה של מילים.
קושי ביכולת העברת הקשב מגרוי אחד לאחר.

כלים לאיבחון הפרעת ADHD:
ראיון מפורט מאד הכוללת התנהגויות בגיל הרך, מאחר וכישורי הקשב בבסיסם הם גנטיים.
שאלון קוֹנוֹרְס – זה שאלון לגבי מאפיינים של ADHD ע"פ DSM III:

תקופה של 6 חודשים לפחות, במהלכה קיימות לפחות 8 מן ההתנהגויות הבאות:
1. קושי להשאר יושב.
2. "מתעסק" בידיו או רגליו או מתפתל בכסאו לעיתים קרובות.
3. מתקשה לשחק בשקט.
4. מדבר הרבה לעיתים קרובות.
5. עובר מעיסוק לעיסוק בלי לסיים.
6. מתקשה בשימור קשב למטלות ולפעילות משחק.
7. מתקשה במילוי הנחיות של אחרים (גם כאשר מבין ורוצה).
8. דעתו מוסחת בקלות ע"י גרויים חיצוניים.
9. מפריע לאחרים לעיתים קרובות.
10. מתחיל לענות לשאלות בטרם הסתיימו.
11. מתקשה להמתין לתורו במשחקים קבוצתיים.
12. עוסק בפעילויות מסוכנות ללא שיקול דעת לעיתים קרובות.
13. מאבד חפצים שימושיים לעיתים קרובות.
14. עושה רושם שאינו מקשיב למה שנאמר לו לעיתים קרובות.

תחילת התופעות היא לפני גיל 7.
מבחנים פסיכולוגיים (וכסלר – חשבון זכירה וקידוד).

איבחון נוירופסיכולוגי
היכולת לשמור על המשכות הקשב קשורה למערכת הנוירולוגית שהיא הררכית, לכן יהיו לנו כמה סוגים של ADHD:

1. הפרעות קשב נרחבות המשפיעות על כל התפקוד.
2. הפרעות קשב ממוקדות כמו דיסלקסיה:
א. בעיות שפה גבוהות
ב. בעיות בעיבוד מידע סדרתי
דיסגרפיה
דיסאורתוגרפיה (כתיב)
דיסקלקוליה
דיספזיה

ניתן להפריד בין סוגי הפרעות קשב ע"פ כמה מדדים:
1. קוגנטיבי לעומת התנהגותי
2. סיטואציוני לעומת נרחב (PDD)
3. ADHD לעומת ADD

בטויים קליניים של ADHD בגיל ההתבגרות
ההנחה הרווחת היא כי אותה פעלתנות שכביכול גורמת לחוסר הקשב נעלמת בגיל ההתבגרות. ראשית, חוסר הקשב ופעלתנות היתר לא קשורים זה לזה בקשר סיבתי אלא נגרמים בנפרד בשל בעיות נוירולוגיות. שנית, אכן אצל חלק זה נעלם (33%), אולם אצל חלק אחר (33%) זה לא נעלם ואצל השאר (33%) זה מקבל בטוי אחר.

התמונה הקלינית:
קשיים בהפעלת קשב רציף: קשיים במלוי הוראות, מעבר למרדנות גיל ההתבגרות הנורמלית. יש לקויים באירגון ותיכנון, רשלנות בלימודים, הישגים אקדמים נמוכים.

אימפולסיביות: סף תסכול נמוך, ווכחנות, שינויים חדים וקיצוניים במצב הרוח, התקפי זעם (חשוב לזכור כי בגיל ההתבגרות יש פעילות הורמונלית גבוהה ולכן יש תופעה הנקראת Limbic Rage, המתבטאת אף היא בהתקפי זעם לא מוסברים).

היפראקטיביות: חוסר מנוחה (Fidgetiness) ולא השתוללויות כמו אצל ילדים קטנים.

טיפול ב- ADHD:

1. פסיכו-חינוכי
2. תרופתי – ישנם ארבע קבוצות של תרופות:

1. ריטלין, ניטן.
2. אנטי דפרסנטים (Deprexam).
3. מעכבי MAO.
4. סוכני אדרנרגי (Clonidine).

יש המעדיפים לקבל אותם חומרים ע"י דיאטה מיוחדת, מתוך מחשבה שזה יותר טבעי ולכן יותר בריא. אולם לדיאטה בגילאי גדילה יש תופעות לוואי חמורות יותר מתופעות הלוואי של ריטלין.

הריטלין הינה תרופה ששימושיה היו שונים. בשנת 1937 גילה צ`רלס ברדלי כי התרופה הזו עוזרת לילדים היפראקטיביים.

בארה"ב השימוש בריטלין הופך ליותר ויותר פופולרי, השימוש בין השנים 1971 עד 1988 גדל פי שלושה.

בברכה, ד"ר יעקב ברמץ