חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

החיידקים הפרוביוטיים מפגינים ידידותיות לנוטלים אותם, בהיבטים גסטרו-אנטראליים רבים, פרק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


בהדרגה ומעט בהיחבא, מתחילים החיידקים הפרוביוטיים להפוך למותג מוּכּר, כשהשימוש בהם הולך וגדל בהתמדה, והיתרונות הרפואיים שלהם מתחילים להתברר באופן הבא לביטוי מיידי בגידול במכירות של מוצרים אלה.


אף-על-פי-כן נראה שבנקודת זמן זו, יותר תזונאים מדברים על יתרונותיה של פרוביוטיקה מאשר רופאים, באופן שמקנה לחיידקים פרוביוטיים דימוי לכאורה של מותגים של רפואה אלטרנטיבית, אחרת, שאינם נרקחת בחברות התרופות, ועדיין ראויים להתייחסות של “כבדהו וחשדהו”.


 


אין בכוונת הדברים הבאים לדון בסיבות להססנות של הממסד הרפואי להעניק לפרוביוטיקה לגיטימציה בקצב מהיר יותר, אלא לדון ולהצביע על כל היתרונות שכבר מוסכם עליהם, של חיידקים המפגינים ידידות לבני המעיים שלנו.


 


למרות התחושה הציבורית שפרוביוטיקה היא ממצא חדשני שהוא תוצר של הדור האחרון, מתברר ששורשי הרעיון הפרוביוטי, הם בני מאה שנים. המושג “פרוביוטי” (probiotic) כשלעצמו הוא חדש, ופירושו “למען החיים”, המצביע על תועלתם הרפואית של חיידקים מסוימים שתוארו לראשונה ב-1907 על ידי המיקרוביולוג הרוסי המפורסם וחתן פרס נובל, איליה מצ’ניקוב, שעבד באותה עת במכון פסטר בפאריז.


הוא העלה אז את הרעיון שאפשר לשנות את אוכלוסיית החיידקים במעי, על ידי העשרה בחיידקים מועילים על חשבונם של חיידקי מעיים שפעולתם רעה, כגון חיידקים פרוטאוליטיים כגון קלוסטרידיום שהם חלק מהפלורה הטבעית של המעי, המשחררים חומרים טוקסיים כגון פנולים, אינדולים ואמוניה, כחלק מתהליך עיכול חלבונים במעי הגס.


כבר בראשית המאה הקודמת היה ידוע  שכאשר מתסיסים חלב עם חיידקי לקטובצילוס המפרקים חומצת חלב (חומצה לקטית), ניתן לעכב במעי צמיחה של חיידקים פרוטאוליטיים כתוצאה מהחומציות הנוצרת על ידי פרוק הסוכר לקטוזה. מצ’ניקוב העלה את הסברה שכפריים רוסיים המתגוררים באזורים נידחים בארץ מולדתו, מאריכים שנים כיוון שהם ניזונים בעיקר מחלב מותסס על ידי חיידקי לקטובצילוס אלה, ולכן הוא אף הניח שהורדת ה-pH (במובן הגדלת החומציות) במעי יעילה כנגד חיידקי המעי ה”רעים”.


כמקובל על ידי רופא-חוקר המשוכנע בהשערתו, מצ’ניקוב עצמו שימש כשפן ניסויים לעצמו, והחל שותה חלב חמוץ שהותסס על ידי החיידק הרלבנטי, וטען לבריאות מופלגת.


כמותו, ובהשפעתו החלו נוהגים רופאים פריזאיים שהחלו רושמים למטופליהם “חלב חמוץ”.


 


באותה עת, הבחין רופא הילדים הצרפתי Tissier, שילדים הסובלים משלשול הכילו בצוֹאתם כמות קטנה יחסית של חיידקים שצורתם דמויית-Y, שהיו שכיחים בשפע בצואתם של ילדים בריאים.


הוא בודד חיידק זה, ששמו בהתאם לצורתו נקרא Bifidobacterium, ומצא שחיידק זה שכיח בצואה של תינוקות הניזונים בהנקה מחלב אימם, והמליץ לטפל בילדים הסובלים משלשולים בחיידק הזה. גם הוא שיער שחיידק זה יכול לדחוק מהמעי חיידקים פרוטאוליטיים המזוהים עם הופעת שלשולים.


מעניין לציין שהגרמני Nissle בודד זן של החיידק הנפוץ E.coli, מצואה של חייל גרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה, שלא התפתחה אצלו דלקת מעי שעה שכל חבריו החיילים בפלוגה לקו בשיגלוזיס, דלקת מעיים הנגרמת על ידי החיידק Shigella. כיוון שהתרחשות זן הייתה כ-10 שנים לפני גילוי האנטיביוטיקה, החליט Nessle להשתמש באותו הזן של החיידקE.coli  שנתגלה בצואתו של החייל “העמיד” לשיגלוזיס, והחדיר אותו לאלה שסבלו מהדבקות חריפות של חיידקי שיגלה או סלמונלה.


מסתבר שאותו חיידק E.coli אכן השיג את מטרתו, זכה מאז לשם E.coli Nissle 1917, והוא עדיין בשימוש היום כחיידק פרוביוטי יוצא דופן שאינו משתייך לחיידקי הלקטובצילוס הקלאסיים.


אך כמו שמקובל עם תגליות רפואיות לא מעטות שהקדימו את דורן, מותו של בעל התגלית מצ’ניקוב ב-1916 היווה גם מכת מוות לתגלית עצמה. הגרמני Rettger הראה ב-1920, שאותו לקטובצילוס, החיידק המתגי של מצ’ניקוב אינו מסוגל לצמוח ולשרוד במעי אדם, ולכן גם תיאורית המזון המותסס נדחקה לשוליים. 


 


עשרות שנים לאחר מכן הרעיון הפרוביוטי זכה לתשומת לב מועטה, כשמעט העניין בנושא התרכז בארה”ב.


באמצע שנות ה-30 בודדו ממעי אדם מספר זנים של החיידק Lactobacillus acidophilus, שהראו פעילות רבה כאשר שתלו אותם במערכת העיכול של אדם.


תוצאות מעודדות התקבלו אז בעיקר במקרים בהם הקלו על עצירות כרונית במטופלים.


בשנת 1953 נעשה לראשונה שימוש במושג “פרוביוטי”, אשר בניגוד לחומר “אנטיביוטי” הקוטל חיידקים, הפרוביוטיקה הוגדרה כחומרים המופרשים מחיידקים מסוימים במעי, המעודדים התרבותם של חיידקים מסוימים על חשבונם של אחרים.


ב-1989 היה זה Fuller שהציע הגדרה חדשה של פרוביוטיקה המקובלת מאז: “תוצר של חיידק חי המפריש במעי חומר המועיל לפונדקאי בכך שהוא משפר את שיווי המשקל של פלורת חיידקי המעי”.


חיידקים הם תושבים קבועים וידועים במעי, מתוך למעלה מ-400 סוגי חיידקים הנמצאים במערכת העיכול שלנו, כאשר למעלה ממחצית החומר הרטוב של תכולת המעי הם תאי החיידקים הנמצאים בו דרך קבע.


באופן נורמאלי הקיבה מכילה  כמות מעטה בהרבה של חיידקים בהשוואה למעי הגס: בעוד שבממוצע יש כ-1,000 חיידקים במיליליטר מיץ קיבה, ריכוז החיידקים לאורך המעי מגיע ל-1012 לכל גרם של תכולת מעי.


 


סוגי חיידקים רבים נכללים ברשימת החיידקים הפרוביוטיים, אך העיקריים בהם שמחקר רב התבצע איתם והם אף בשימוש נרחב הם: ממשפחת הלקטובצילים- L. acidophilus, L. rhamnosus, L. bulgaricus (החיידק המקורי של מצ’ניקוב), L. reuteri ו-L.casei; ממשפחת ביפידובקטריום-B.   animalis ו- ; B. lactis ממשפחת  E.coliE. coli M17 ו-E. coli Nissle 1917; וכן Saccharomyces boulardii, שהוא למעשה שמר (yaest).


 


כשמנסים לברר את המנגנון המדויק של פעולת החיידקים הפרוביוטיים, כנראה שיש יותר ממנגנון אחד שניתן להצביע עליו. במניעה וטיפול של הדבקות מעי בחיידקים פתוגניים, נראה שהחיידקים הפרוביוטיים מגבירים את התגובה החיסונית של הגוף, ואילו במקרים של ילדים בגיל הרך של מספר חודשים הסובלים מתופעות של גרד ופריחה על העור (atopic dermatitis), נראה שמנגנון הפעולה הפרוביוטי הוא בהשפעה על התפתחות מוקדמת בתינוק של סובלנות חיסונית (immune tolerance).


מאמר משנת 2005 ב-Clinical Experimental Allergy, מסביר שפרוביוטיקה מגבירה בתינוקות עם דרמטיטיס אטוֹפית את פעילות אינטרפרון גמה,  ובכך הם מחלישים את תגובה חיסונית נמרצת מדי כנגד אנטיגנים זרים שעלולה לגרום לתופעה האלרגית האטוֹפית בתינוקות אלה.


 


אפשרות נוספת להסבר פעילותה המשככת של הפרוביוטיקה היא שהפחתת התגובות הדלקתיות מתקיימת על ידי איזון ביצירה של ציטוקינים מעוררי דלקת לעומת ציטוקינים אנטי-דלקתיים, כמו גם על ידי הקטנת המטען האנטיגני של מאקרומולקולות במזון העובר במעי, בכך שהחיידקים הפרוביוטיים מעכלים ומפחיתים את האנטיגניות של מולקולות אלה, ובכך נחלשת התגובה החיסונית הדלקתית במעי, שבאה לביטוי גם בחלקי גוף אחרים כמו בעור.


Rosenfeldt וחב’ במאמר ב-Journal of Pediatrics בשנת 2004, מציעים שחיידקים פרוביוטיים מקטינים את חדירות המעי בילדים עם דרמטיטיס אקוטית, ובמקביל מגבירה הפרוביוטיקה את התגובה של אימונוגלובולין A (IgA) שהיא בדרך כלל לקויה בילדים אלה.


על מנת להיות יעילים החיידקים הפרוביוטיים המוחדרים דרך הפה חייבים להיות עמידים לחומציות ולמלחי מרה על מנת לשרוד, כאשר הם עוברים דרך הקיבה וחלקה העליון של מערכת העיכול.


רוב החיידקים הפרוביוטיים אינם משתרשים ושוהים במערכת העיכול לאורך זמן, ואפילו הזנים היותר “מסתגלים” יכולים לשהות במעי הגס לתקופה שאינה עולה על שבוע עד שבועיים. כלומר, כדי לשמור על רמה נאותה שלהם במעי צריך ליטול אותם על בסיס קבוע. 


 


רוב היתרונות המזוהים של הטיפול הפרוביוטי מתייחסים למפגעים כגון שלשולים כתוצאה מטיפול אנטיביוטי, שלשולים כתוצאה מהדבקות חריפות בחיידקי מעי, או מצבים של תסמונת המעי הרגיז.


ההמלצות על טיפול פרוביוטי במקרים של דרמטיטיס אטופית מעט פחות מוצקות.


מצבים קליניים אחרים בהם השימוש בפרוביוטיקה מתבסס על ראיות חלשות יותר כגון דלקת הנרתיק כתוצאה מהדבקה בקנדידה, דלקות קיבה מהחיידק הליקובקטר פילורי, ואף דלקות של דרכי נשימה עליונים. להלן נפרט ונדון בכל אחד מהמצבים הקליניים בהם טיפול פרוביוטי נתן תוצאות חיוביות.


 


שלשולים הנגרמים על ידי שימוש ממושך באנטיביוטיקה: טיפול ממושך באנטיביוטיקה המחסל את יתר חיידקי המעי, מביא לשגשוג מוגבר של החיידק קלוסטריום דיפיציל, שהוא חיידק מעי קבוע.


שלשולים אלה מופיעים בדרך כלל במבוגרים לעתים אף שבוע או שבועיים לאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי, כאשר בכמעט רבע מהמקרים מדובר בהשתלטות של אותו קלוסטרידיום, הגורם לדלקת (אנטרוקוליטיס) אופיינית, עם כאבי בטן ושלשול, ובמקרים חמורים מכיל השלשול ריר ודם.


סקירה (מטה-אנליזה) של 19 מחקרים שהתפרסמה ב-2006 ב-Lancet Infectious Diseases מראה שטיפול פרוביוטי הפחית את אירועי השלשולים בעקבות טיפול אנטיביוטי ב-52%, כאשר יעילות הטיפול הרבה ביותר הושגה כאשר הטיפול הפרוביוטי החל תוך 72 שעות מתחילת הטיפול האנטיביוטי.


סוגי החיידקים הפרוביוטיים שהיו בשימוש במחקרים אלה הם: Lctobacillus rhamnosus, L. acidophilus, ו- .Saccharomyces boulardii


 


מטה-אנליזה נוספת, שהתפרסמה ב-2006 ב-American Journal of Gastroenetrology, נסקרו 25 מחקרים בהם טופלו במקובץ 2,810 איש עם שלשולים על רקע טיפול אנטיביוטי, חלקם בטיפול פרוביוטי וחלקם כבקורת מטפלי פלצבו.


הטיפול הפרוביוטי ב-25 מחקרים אלה, הפחית בממוצע 57% מאירועי השלשול. המינון היומי הממוצע של חיידקים פרוביוטיים היה 3 מיליארד חיידקים, אך אם הועלה המינון ל-10 מיליארד חיידקים ליום, התוצאות היו טובות עוד יותר.   


שישה מתוך 25 המחקרים האחרונים בחנו באופן מיוחד את השפעת הטיפול הפרוביוטי, בהקשר של מניעת התפתחות החיידק קלוסטרידיום דיפיציל. נמצא שטיפול ב-Saccharoyces boulardii בלבד היה יעיל בהפחתה של 41% בהתפתחות שלשולים דמיים על רקע הקלוסטרידיום, בהשוואה לטיפול בפלצבו. 


 


מטה-אנליזה נוספת שהתפרסמה ב-2006 ב-Journal of Pediatrics, התמקדה ב-6 מחקרים שנעשו ב-766 ילדים כדי לבחון השפעה פרוביוטיקה במניעת שלשולים על רקע טיפול אנטיביוטי.


נמצא שבהשוואה לפלצבו, הפחית הטיפול הפרוביוטי את הסיכון לשלשולים אלה מ28.5% ל-11.9%.


החיידקים הפרוביוטיים L. rhamnosus ו-S. boulardii, הראו יעילות במינון יומי של מעל 5 מיליארד חיידקים. בשנת 2007 התפרסם ב-British Medical Journal מחקר שהתקיים ב-5 בתי חולים בלונדון, בהם נבחנו 135 מאושפזים בגיל ממוצע של 74 שנה, המטופלים באנטיביוטיקה. חמישים וששה מבין המאושפזים האלה טופלו בפלצבו ומתוכם 19 פתחו שלשולים (34%), כאשר 57 מאושפזים שטופלו פעמיים ביום על ידי שתיית 100 מיליליטר של תמיסת חלב שהכילה Lactobacillus casei, Lactobacillus Bulgaricus, ו-Streptococcus thermophilus במהלך הטיפול האנטיביוטי וכן למשך שבוע נוסף לאחר שהסתיים הטיפול האנטיביוטי.


נמצא שמתוך 57 המטופלים בפרוביוטיקה רק ב-7 (12%) התפתחו שלשולים. מבין שבעת המטופלים בפרוביוטיקה בהם הופיעו שלשולים הם לא היו בגלל נוכחות של החיידק קלוסטרידיום דיפיציל, כאשר בקבוצת הפלצבו החיידק האחרון התגלה ב-9 מטופלים בפלצבו.


 


נמשיך ונדון בהשפעות הטיפוליות של פרוביוטיקה במאמר ההמשך.


 

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים