הורים ומתבגרים

הורים ומתבגרים*

קשה היום להיות הורה למתבגרים וקשה שבעתיים להיות הורה למתבגרים בישראל. עולמו הסוער של המתבגר מצוי במרכזה של דרמה שבה חלים שינויים הורמונליים משמעותיים בגופו, שינויים בתפיסתו העצמית מבחינת דימוי וערך עצמיים, ושינויים מבחינת מקומו ודימויו החברתי. בתקופה כזו של תמורות קיצוניות זקוק המתבגר לעולם יציב שיהווה מימשק ומיכל לחרדותיו לחוסר הביטחון שלו, לשאיפתו לעצמאות ולחוסר היציבות בהתנהגויותיו.

קשה היום להיות הורה למתבגרים בישראל כי בישראל של שנות האלפיים מאופיינת החברה בחוסר יציבות, בתמורות מהירות ובזעזועים בלתי פוסקים. כתוצאה מכך מתקשים ההורים לנקוט ביחס עקבי ברור ומתמשך כלפי המתבגר מבחינת עשה ואל תעשה. אם בעבר היו הנורמות ברורות ואם המתבגר היה סוטה מהן גם האמצעים החינוכיים (בדרך כלל ענישה) היו ברורים, כיום הנורמות הן המצויות במצב של חוסר בהירות וחוסר יציבות.

נכון שמבחינת אופי ההפרעות הנפשיות הבסיסיות לא חלו שינויים קיצוניים בין תקופתנו ותקופות קודמות והשינויים שחלו הם בעיקר כמותיים: הפרעות אכילה, הפרעות רגשיות, דיכאונות, נאורוזות, חרדות, או הפרעות התנהגות שהתבטאו בעבירות על החוק, אלימות, בריחות וכיו"ב, היו בעבר כמו היום. במקרים אלה תמיד ניתן לפנות לאיש מקצוע לייעוץ או טיפול.

הבעיות נוצרות דווקא אצל המתבגרים "הנורמליים" ובחיי יום יום כיון שההורים מוצאים את עצמם בדילמות שמעולם לא נתקלו בהן לפני כן. הנוער נחשף היום לאמצעי התקשורת, לאינטרנט ולסדרות טלביזיה ומעצב את התנהגותו בהתאם. אם דור ההורים הזדהה בילדותו עם דמויות של מחנכים והורים, ובגיל צעיר יותר עם דמויות דימיוניות מהספרים או מאגדות ילדים, דור הילדים המתבגרים של ימינו מזדהה עם גיבורי סדרות טלביזיה, דמויות בשר ודם נעות, מדברות, מרגישות ומתנהגות, אך מלאכותיות וסינתטיות לחלוטין וחסרות כל ממד של עומק כיון שנוצרו בסדרות טלביזיה מתועשות שמטרתן רייטינג וקידום מכירות של מוצרים ומיקסום רווחים של חברות הענק המפיקות אותם.

הקושי של ההורה מתחיל בבלבול שנובע ממנו לגבי אופי הנוכחות ההורית הרצויה: האם עליו להיות חבר של הילד ? ואם כן איך יבטא את הסמכות ההורית ? האם עליו לעמוד על דעתו ללא פשרות ? בעבר די היה בכך שההורה היה קובע קביעות, לעיתים באופן שרירותי שהיו בדרך כלל נגזרות מהתרבות הערכית של זמנו והמתבגר היה נוטה לקבל אותן. בחברה המשתנית של ימינו ההורה אינו בטוח בכללים ובערכים שאותם הוא רוצה שילדו יפנים, מה עוד שלעיתים קרובות כללים אלה מושמים בידי המתבגר תחת שבט הביקורת. האם יאמר לבנו שיש לשמור על החוק ? ואז הילד ישאל אבל אבא למה אתמול חנית באין חניה ולא שילמת את הקנס? האם יאמר שאסור לשקר ? ואז ילדו ישאל אבל אבא למה שיקרת אתמול לחברך שלא רצית לפגוש ואמרת לו שעליך לצאת בעוד שנשארת בבית ?

על ההורה להיות נוכח כאדם וכהורה שכן ילד שגדל ללא נוכחות הורית מפתח חרדות וקושי בהפנמה של גבולות פנימיים. לעומת זאת הורה שנוכח יותר מדי גורם למתבגר הרגשה של חנק וקושי לפתח את האינדיבידואליות שלו. האם על ההורה לתת לילד להיות עצמאי לחלוטין בטריטוריה שלו, חדרו, או האם חדרו של הילד הוא חלק מהבית ? האם יש לדבר תמיד עם הילד או לאפשר רגעים ארוכים של שתיקה בבית ? אנו רואים שעולמו של ההורה רצוף דילמות שלא קל לפותרן ללא חשיבה מעמיקה וללא הכנה רגשית. בעוד שבעבר הסמכות ההורית נבעה מעצם המבנה החברתי, כיום על ההורה להקנות לילדו את הפנמת הסמכות ההורים במאמץ חשיבתי ורגשי לא קלים.

אפשר לסכם כתבה קצרה זו במסקנה, שעל ההורה לתת למתבגר לפתח ולטפח את ההורות שלו אך גם לא לוותר על פיתוח זהותו כאינדיבידואל בעל אמונות, רגשות ורצונות מגובשים שעליו להביע אותם בפני ילדו. הסמכות ההורית מורכבת גם מנוכחות הורית שיש בה דיאלקטיקה שבין ניגודים. על ההורה להיות תקיף ובלתי מתפשר בנושאים עקרוניים אך בו זמנית אמפתי לצרכיו של הילד. עליו להיות עקבי בהנחיות שהוא נותן לילדו אך גם גמיש ולא נוקשה. עליו לאפשר לילדו חופש בטריטוריה שלו אך לא לאפשר לו להשתמש בטריטוריה לצרכים שאינם לגיטימיים בעיני ההורה (עישון סמים, התנהגות שבעיני ההורה היא פרועה ובלתי מקובלת וכו`). עליו להיות רגיש לצרכיו של הילד אך גם לנסות ולהשתחרר מחרדות ומחשבות כפייתיות ביחס למה שקורה לילד.

"רצפטים" אלה להורות נכונה כמובן שאינם מתאימים לכל סיטואציה אך מניסיון מצטבר של כותב שורות אלה יישומם יכול לתת דרך וכיוון כלליים שיסייעו להורים רבים. הורה טוב ימנע מהאשמות עצמיות אך ימנע גם מלהאשים את ילדו, הוא ימנע מלהיות קורבן של הסיטואציה או של ילדו המתבגר אך גם מלהיות עריץ, ההורה ימנע מלאפשר לבנו לקבוע את הכללים אך יחתור להיות הורה משתף ודמוקרטי. אם ילמד ההורה ליישם כללים אלה וכן ילמד לפתח ולגבש את ערכיו באופן עצמאי, להכיר בערכו העצמי, אך גם בערך הדעות והרצונות של הזולת, הוא ילמד להיות לא רק מנטש אלא גם הורה טוב.

בברכה, ד"ר ארנון לוי

*מטעמי נוחיות כתבה זו נוקטת בלשון זכר אם כי הכוונה כמובן לשני המינים במידה שווה.