פרופ' (אמריטוס) בן-עמי סלע, מנהל המכון (בדימוס) לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב. 
שיעול כרוני מוערך כמשפיע על 5% של אוכלוסיית המבוגרים בארה"ב, ומדובר ב-12.3 מיליון איש ואישה (Meltzer וחב' ב-J Allergy Clin Immunol Pract משנת 2021).
הקולג' האמריקני של רופאי ריאות מגדיר שיעול כרוני כשיעול עיקש הנמשך למעלה מ-8 שבועות במבוגרים ו-4 שבועות בילדים (Gibson וחב' ב-Chest משנת 2016, ו-Chang וחב' באותו כתב עת משנת 2017).
על פי המרכז למניעת מחלות (CDC), שיעול עיקש מהווה את הסיבה השנייה במעלה להגעת הלוקים בו לטיפול אמבולטורי. שיעול כרוני עלול להשפיע על איכות החיים ועל פעילויות יומיומיות, מה שעלול להגביר דיכאון ודאגנות (Kubo וחב' ב-BMJ Open Respir Res משנת 2021, Hulme וחב' ב-ERJ Open Res משנת 2017, ו-Newcombe וחב' ב-Thorax משנת 2016).
ההערכה של שיעול כרוני:
ההערכה הראשונית של שיעול כרוני כוללת קבלת מידע היסטורי רפואי מקיף, ביצוע בדיקה גופנית, וניסיון לזהות גריינים לתרחיש זה.
האטיולוגיות האפשריות לשיעול כרוני רבות והן תפורטנה כדלקמן (Ding וחב' ב-Ann Palliat Med משנת 2020, Chang וחב' ב-Chest מאותה שנה, Morice וחב' ב-Thorax משנת 2006, Vertigan וחב' באותו כתב עת משנת 2015).
הסיבות להופעת שיעול כרוני במבוגרים:
הסיבות השכיחות ביותר הן שימוש במעכבי ACE, אסתמה, COPD, גריינים סביבתיים, מחלת רפלוקס גסטרו-אזופגלית, או לרינגו-פרינגאלית, ברוכיטיס אאזינופילית לא-אסתמטית, שיעול שלאחר הדבקה או זיהום, עישון, תסמונת שיעול של דרכי האוויר העליונות.
סיבות פחות שכיחות:
אי-ספיקת לב כרונית, תרופות כגון אופיואידים, sitagliptin (שם מותג Januvia), סטטינים, שעלת הנגרמת על ידי החיידק Bordetella Pertussis, קוצר נשימה חסימתי בשינה, ו-bronchiectasis (קוצר נשימה חסימתי בשינה, קוצר נשימה חסימתי בשינה, ברונכיקאטזיס או הרחבת הסמפונות או התרחבות הסמפונות היא מחלה חסימתית של הריאה המאופיינת בהתרחבות בלתי הפיכה של הסמפונות.
סיבות הכי פחות שכיחות:
שחפת, סרקואידוזיס, מורסות בריאות, פנאומותורקס, פיברוזיס ריאתית אינטרסטיציאלית, סרטן הגרון, הסמפונות או הריאות, פנאומוניטיס רגישה ביתר.
פנאומוניטיסהוא מונח כללי המתייחס לדלקת ברקמת הריאה. בניגוד לדלקת ריאות, הגריינים אינם מיקרו-אורגניזמים כגון חיידקים או פטריות, אלא גורמים כגון הקרנות לחזה או חומרים רעילים כגון כימותרפיה או סמים.
הסיבות להופעת שיעול כרוני בילדים:
הסיבות השכיחות ביותר הן אסתמה, גריינים סביבתיים, תסמונת שיעול של דרכי האוויר העליונים, ברוכיטיס בקטריאלי ממושך.
סיבות פחות שכיחות:
גוף זר, מיקופלזמה, שעלת, קוצר נשימה חסימתי בשינה, שיעול שלאחר הדבקה, מחלת רפלוקס גסטרואזופגיאלית, היפרטרפיה של השקדים.
סיבות הכי פחות שכיחות:
שחפת, הקרנה, כשל חיסוני, bronchiectasis, תסמונת שיעול סומטי, מחלת ריאות אינטרסטיציאלית, תרופות כגון etanercept, או dextroamphetamine, ו-primary ciliary dyskinesia שהיא מחלה נדירה הגורמת לפגמים בפעולת הריסנים בדרכי הנשימה העליונים והתחתונים, בסינוסים, באוזן התיכונה, ב-Eustachian tube, ב-fallopian tube ובפלגלות של תאי הזרע.
כמו כן מתבצעת הערכה של דֶּגֶל אָדֹם לשלול מצבים חמורים כגון שיטות הדמיה, איבוד משקל, הקאות, דלקת ריאות חוזרת, קוצר נשימה בולט בעיקר במנוחה או בשעות הלילה, החמרה בשיעול בבני 45 שנה ומעלה המעשנים, צרידות, ממצאים א-נורמליים בבחינה של נשימה או בהדמיה של החזה, המופטיסיס (או שיעול דמי) ודיספגיה (או כאבים בשעת בליעה) (Irwin וחב' ב-Chest משנת 2018, ו-Iyen-Omofoman וחב' ב-Thorax משנת 2013).
יש לכלול בהערכה ראשונית רדיוגרפיה של החזה וספירומטריה (בה משתמשים בספירומטר למדוד את פעילות הריאות על פי נפח וזרימת האוויר שנשאף וננשף( זאת אם ההיסטוריה והבדיקה הגופנית אינם מזהים את הסיבה לשיעול.ֿ
סיבות שכיחות לשיעול כרוני במבוגרים:
תסמונת שיעול בדרכי האוויר העליונות: אי סדירות של דרכי האוויר העליונות יכולה להתחלק לשלושה מצבים: נזלת כרונית לא-אלרגית היא השכיחה ביותר, ואחריה נזלת כרונית אלרגית, ובמקום השלישי רינו-סינוסיטיס כרונית (Dabrowska ב-Eur Arch Otorhinolaryngol משנת 2020).
תסמינים שכיחים של תסמונת שיעול דרכי האוויר העליונות, כוללים נזלת, גודש אפי, וריר גרוני, אך תסמינים אלה אינם ספציפיים לשיעול כרוני. כיוון שתסמונת שיעול דרכי האוויר העליונות היא הסיבה המובילה לשיעול כרוני בארה"ב סביר לטפל אמפירית בה ללא קשר לתסמונות של האף (Pratter ב-Chest משנת 2006).
אסטרטגיית ההתנהלות כוללת טיפול להפחתת דלקת, טיפול בזיהומים, והימנעות מגריינים חיצוניים. אנטי-היסטמינים של הדור הראשון עשויים להיות בעלי תפקיד חיובי בטיפול בתסמונת שיעול בדרכי האוויר העליונות, כתוצאה מהשפעתם הבלתי ישירה האנטי-כולינרגית ההיקפית, אם כי תופעות לוואי כגון הפרשות צמיגות, יובש בפה, וישנוניות עלולות להגביל את הסבילות להם (Bolser ב-Lung משנת 2008).
השימוש האפי או באנטי-היסטמינים מהדור השני והשלישי בקורטיקו-סטרואידים ובממיסי גודש והימנעות מאלרגנים מומלצים במקרים של נזלת אלרגית.
נמשיך ונדון בסיבות ובטיפול בשיעול כרוני במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ׳ בן-עמי סלע.
10/11/2024
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
