הגדלה שפירה של הערמונית

הגדלה שפירה של הערמונית

תיאור המקרה: גבר בן 68 הסובל מזה כ – 5 שנים מתדירות גדולה של הטלת שתן, ובמיוחד בלילות. לא היו כאבים או צורך דחוף להטיל את השתן וללא שתן דמי. אולם כל פעם לאחר הטלת שתן נותרה תחושה של שארית שתן.

במהלך הזמן נזקק ליותר ויותר מאמץ כדי להטיל שתן והזרם הפך ליותר ויותר דק. השתנה לילית הפכה לנורמה. שלושה ימים טרם פנייתו, בזמן עייפות ניכרת, הופיעה עצירת שתן, תוך נפיחות גוברת של הבטן התחתונה ואי נוחות ניכרת.
האבחנה הרפואית הייתה עצירת שתן משנית להגדלת הערמונית. לאחר צנרור נפיחות הבטן ירדה והותחל טיפול תרופתי. יומיים לאחר מכן שוב היתה עצירת שתן וצורך בצנרור חוזר. הומלץ על ניתוח אך החולה סירב ובמקום זה פנה לטיפול בדיקור.

בבדיקה: האיש נראה אפטי. עצירות השתן גרמו להתרחבות הבטן התחתונה. אוזניו נראו כהות במקצת. הייתה חולשה עם נשימה שטחית תוך דחייה מפני קור.
בנוסף להטלת השתן הלילי, ציין האיש שהגב התחתון חלש והוא סובל מכאבים שם לעיתים קרובות. כן היו תלונות של טנטון באוזניים. הלשון היה חיוורת עם סמני שיניים בקצוות, החיפוי היה לבן ולח. הדופק היה חוטי ובשני הצדדים היה דק וחלש.

אבחנה מבדלת: תפקוד השלפוחית באגירת ושחרור שתן תלוי בצ"י של הכליות. ברפואה הסינית הכליות נפתחות דרך השופכה ודרך פי הטבעת. כך שהשתנה והטלת צואה מושפעים ע"י איבר זה. רוב האנומליות בהולכת הנוזלים מיוחסים לכליות ודרכי השתן.

האיש היה מעל 60 ובגיל זה הצ"י של הכליות קטן וחיוניות התפקוד קטנה. זה התבטא בהגדלת תדירות ההשתנה בתחילה. ירידה מתקדמת בתפקוד הכליות ודרכי השתן הפריעה בחלוקה ובצירקולציה, והביאה לתסמינים כמו שארית שתן, קשיים בהטלת השתן וירידה בנפח השתן. עומס ועייפות בעבודה החלישו יותר את הצ"י של הכליות, והגברת חוסר התפקוד של השלפוחית ועד לעצירת השתן. תסמינים נוספים כמו טנטון, דחייה מקור וכאבי גב תחתון היו כולם ביטוי לחסר צ"י בכליות. החולשה והנשימה השטחית, הלשון החיוורת עם סמני השיניים הינם תסמינים שכיחים של חסר צ"י. הדופק החוטי והלשון החיוורת עם החיפוי הלבן הדק והלח הדגימו כליאה של נוזלים. הדופק הדק והחלש בשתי הידיים מעל אזור הכליות מביעים חסר של הכליות. לסיכום, המצב היה של חסר צ"י בכליות.

טיפול: עיקרון הטיפול היה לחזק את הצ"י של הכליות בכדי לשפר את ההשתנה. נקודות הדיקור שנבחרו היו בבטן בגב וברגליים.
כשעתיים לאחר הטיפול הראשון, כבר הייתה השתנה עצמונית. נפח השתן היה קטן והאיש נזקק למאמץ רב כדי להשתחרר מהשתן. לאחר הטלה של 200 מ"ל של שתן, האיש היה כה עייף שחלפו עוד כ-8 שעות עד להטלת השתן הבאה שלא צלחה והיה שוב צורך בצנרור.

במקרים קשים וחדידים יש הרבה פעמים צורך ברפואה המערבית הדחופה כדי להביא את האדם למצב בו הוא יהיה מסוגל להגיב לטיפול הסיני שהוא יותר איטי. אי לזאת לא הייתה מניעה מלבצע צנרור בשעת הצורך. תוך המשך הטיפול, האיש הגדיל את נפח השתן לכ 700- מ"ל תוך כדי הפחתה ניכרת בתפיחות הבטן. הזרם בתחילה היה חלש אך התגבר עם הטיפולים וכך גם התפיחות ירדה בבטן. מצבו השתפר מטיפול לטיפול ושוב לא היה צורך בצנרור ולא בניתוח להסרת הערמונית. האיש הפסיק לבוא לביקורת בגין מצבו הכללי.