האם קיים אמנם פער ממשי בין דרגת בריאותם של נשים וגברים ? חלק ב`.

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

לקריאת חלק א' לחץ כאן

למרות שהשמנת-יתר מוגדרת לעתים קרובות כשייכת לתחום הבעיות המטבוליות, היא נובעת בדרך כלל מהתנהגות לא בריאה, במובן של אכילה מוגזמת עד כדי סביאה וגרגרנות, שהן תופעות התנהגותיות-חברתיות האופייניות יותר לגברים.

למעשה, למרות שגורמים מטבוליים, גנטיים והורמונאליים יכולים להסביר באופן חלקי חלק מ"פער הבריאות" בין המינים, בעיקר בגילים המאוד הצעירים, הרי שככל שהגברים מתבגרים, מחלחלים פנימה גורמים חברתיים התנהגותיים המשחקים תפקיד נכבד יותר ב"תחלואה הגברית" העודפת.

 גורמים חברתיים לעודף התחלואה הזכרית:

1. עוינות ועקה (stress) בעבודה – הטיעון של תמותת יתר של גברים בשל מצוקות ולחצים הנובעים מעבודתם היומיומית, הוא הסבר כמעט מסורתי, וכנראה שיש בו יותר מגרעין של ממש.

אמנם כן, הסטראוטיפ של המנהל הבכיר (executive) הטרוד, לחוץ בזמן ומצוי במועקה תמידית (hurried), ההישגי, תחרותי וקורס מעודף שעות עבודה, כבר נכרך במחקרים רבים כאותו אדם type A הנתון לסיכון מוגבר ליתר לחץ-דם, התקפי-לב ושבץ מוחי.
ביפאן נטבע המושג Karoshi, המבטא בשפתם את התופעה של "מוות כתוצאה מקריסה של עומס יתר בעבודה", שהיא ביפאן עילה לפיצויים עבור שאריהם של קורבנות Karoshi.
אכן, היותו האדם מסווג כ-Type A, ונתון בעקה מתמדת, בעוינות, או בחיכוך מתמיד נכרך מאז ומתמיד בין גורמי הסיכון למחלת-לב, ואין ספק שהם אופייניים יותר להתנהגות גברית מאשר לזו של נשים. אך ייתכן שהעקה של מקום עבודה וקריירה המעיקה על ליבם של גברים, ותורמת למצוקות הבריאות שלהם, תהפוך עד מהרה גם לנחלתן של נשים. בעידן המודרני בו יותר ויותר נשים נכנסות למסלול המשרות התובעניות, ומוסיפות עומס של יום עבודה "מחוץ לבית" לתפקידיהן המסורתיים ב"תוך ביתן", עלול העומס הגדל הזה לתבוע תשלום בריאותי משמעותי.

2. קשרים ותמיכה חברתית – כבר אבות הרפואה מעידנים קודמים, ייחסו לקשרים חברתיים טובים ולתמיכה בין-אישית סגולות של משפרי בריאות, על ידי הפחתה של מצוקות רבות החל בשפעת רגילה ודיכאון, וכלה בהתקפי לב ושבץ.
חיים בבידוד חברתי מזוהים באופן חד משמעי כגורם סיכון למחלת לב, וכבר בבריאת העולם אחת המסקנות הראשונות הייתה-"לא טוב היות האדם לבדו".נשים באופן מסורתי נוטות לקשרים חברתיים גדולים ומסועפים יותר מאשר גברים, כאשר מחקר סוציולוגי רב שנים ומצוטט שנערך במדגם גדול באזור צפון מזרח ארה"ב, מצא ש-28% מהנשים מדווחות על כך שהן יכולות לסמוך על חברותיהם וחבריהם לקבלת תמיכה, בעוד רק 9% מהגברים מביעים דעה דומה.
נשים מאז ומתמיד היו בעלות אופי פתוח יותר, משתף יותר. נשים נוטות יותר לבטא תחושותיהן, רגשותיהן  ומחשבותיהן עם הסובבים אותן, באופן המקל עליהן לפרוק טרדות ומצוקות, ולא לנצור אותם "בתוך הבטן".

גורמים התנהגותיים לפער הבריאות בין המינים :

1. התנהגות מסוכנת – האם זה תוצר של כרומוזום Y או של טסטוסטרון, או עניין של נורמות תרבותיות שגובשו במרוצת הדורות?
בלי שום קשר לסיבה, משחר נעוריו או אף ילדותו, הגבר נוטה ליטול יותר סיכונים מאשר האישה, ולעתים קרובות הוא משלם על כך מחיר, ואפילו כבד, במושגים של טראומה, פציעה או אף מוות.
נטייתם של גברים לשתיית אלכוהול פרועה, לצריכת סמים אסורים, לשימוש לא זהיר בכלי נשק, ולקיים יחסי מין לא מוגנים, הם לבטח אופייניים יותר לגבר מאשר לאישה.

2. אגרסיה ואלימות – גברים הם בסיכון הגדול פי ארבעה למות ממקרי רצח, הריגה או התאבדות מאשר נשים. אלא שדווקא התנהגות אגרסיבית באופן קיצון עד כדי אלימות, לעתים קרובות מכוונים כנגד בנות-זוג, באופן שאלימותם של גברים תובעת קורבנותיה דווקא בקרב הנשים. זהו אולי הסעיף היחיד בין כל אלה שהוזכרו ויוזכרו בהמשך, בו התנהגות אנטי-בריאותית עד כדי קטלנית בעליל, עלולה לפגוע הדדית בגברים האלימים, ובנשים הנפגעות בדרך כלל, כפועל יוצא מהתנהגות אלימה זו.

3. עישון – זהו אולי המנהג ה"נורמטיבי" השכיח ביותר שתרומתו לנזק בריאותי היא הגדולה ביותר. אך מה שהיה מקובל עשרות שנים כסמל של "מאצ'ואיזם" גברי, ובהתאם נחשב לנחלתם הכמעט בלעדית של גברים, עושה דרכו בבטחה לכיבוש המעוז הנשי. נשים מעשנות כיום במספרים הולכים וגדלים, והן עושות זאת במיומנות  בהחלט "גברית", הן בכמות הסיגריות ליום, הן במספר השאיפות לסיגריה, והן "בעומק השאיפה".
אין ספק שהעלייה התלולה במקרי סרטן הריאות בקרב נשים בארה"ב החל משנות ה-70, כמו גם העלייה במקרי COPD ואמפיזמה בקרב נשים בדור האחרון, הם אותות מבשרי רעות.
עדיין בארה"ב קיים פער מסוים בין אחוזי הגברים המעשנים (24%) לאלה של הנשים (18%), אך לפי התפתחות העניינים – פער זה עלול ללכת ולהצטמצם.

4. אלכוהול וחומרים אסורים – בדומה לעישון, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים אסורים היו באופן מסורתי נחלתם של גברים, אך הם מאיימים כיום על נשים במידה הולכת וגדלה.
שתיית אלכוהול מתונה של כוסית אחת או שתיים יש לה אף יתרונות בריאותיים, בהפחיתה את הסיכון להתקף לב או לאירוע מוחי. אלכוהוליזם לשמו, מעלה לחץ-דם, פוגע בכבד, משרה סוגי סרטן אחדים, מגביר תאונות בעיקר בדרכים, או מקרי מוות טראומטיים. אלכוהול פוגע פגיעה אנושה במרקם החיים, בעבודה ממנה נושרים רוב המכורים לטיפה המרה, לשמחת החיים, ולחיי המשפחה. גברים נוטים פי-2 יותר מנשים לשתייה פרועה (binge drinking), ולפיתוח תלות באלכוהול. אלכוהול נוטל מדי שנה 85 אלף חיים בארה"ב ועוד 17 אלף מתים שם כל שנה משימוש בסמים. עדיין גברים מהווים 80% מקורבנות שווא אלה.

5. דיאטה – נשים בארה"ב עולות על גברים ב-50% בנכונותן לאכול דיאטה בריאה ומומלצת, העשירה בפירות, ירקות, גרעינים ודגני בוקר, בעוד גברים מזוהים שם יותר עם אומצת בשר אדום וטוגנים רוויי שמן. כל עוד לא ייעשה צעד נחשוני על ידי גברים באימוץ דיאטה "בריאה" יותר, פער הבריאות בין המינים בתחום האכילה ימשיך לשרור.

6. פעילות גופנית – בשחר האנושות האדם עסק כל היום בפעילות גופנית לעצם קיומו, בצייד, בדייג, בכריתת עצים ונשיאתם, ועוד פעילויות קיומיות בהם היה אף יתרון לגברים על נשים.
עולמנו המודרני עמוס לעייפה במכשירים חשמליים, מעליות, מכוניות ועוד מאות פריטים יומיומיים האמורים להקל על החיים. גברים כמו גם נשים, נוטים לאורח חיים רבצני, וממעטים בפעילות גופנית סדירה, ובריאותם נפגעת בד בבד עם החיים הנוחים יותר. קשה לקבוע אם יש יותר גברים מאשר נשים הפוסעים כל יום 30 דקות בהליכה מהירה, או "עושים כושר" בספא מאובזר היטב.

7. בדיקות רפואיות שגרתיות ומעקב רפואי סדיר – נשים מקדישות יותר מחשבה באשר לבריאותן מאשר גברים. נשים תקפדנה יותר מגברים על ביטוח הבריאות שלהן, ועל בדיקות רפואיות "שגרתיות" מדי חודשים אחדים או לפחות אחת לשנה.

לפי סקר רב משתתפים בארה"ב פי שלושה יותר גברים מאשר נשים לא בקרו את הרופא שלהם במהלך השנה האחרונה. יותר ממחצית הגברים שנשאלו, לא ביצעו בדיקות דם או בדיקה גופנית כללית במהלך השנה האחרונה. בין הגברים מעל גיל 50 שנה, 41% לא נבדקו לרמת PSA או בדיקה אחרת של הערמונית, ואילו- 60% מהם לא עברו בדיקת דם סמוי, או קולונוסקופיה לאבחון סרטן המעי הגס בשנה האחרונה.

כללית, גברים בעלי גישה מאצ'ואיסטית-שרירית לחיים, והם גם אלה בסבירות הנמוכה ביותר לבצע בדיקות גופניות. .

קשה להבין מדוע דווקא גברים נוטים יותר לסגנון בנוסח "בת-יענה" זה, לפיו כל זמן שאינם יורקים דם, או שדם מופיע בצואתם, לא יראו רופא.

גברים תמיד "עסוקים" יותר מנשים, חובתם למקום העבודה אין לה תחליף, והאחריות המוטלת עליהם תמיד "כבדה יותר".

אך מה שבאמת מסתתר מאחורי נטייתם של גברים לא להתייחס לשמירה על בריאותם כראוי, היא מה שמגדירים בארה"ב כתסמונת John Wayne: אותו גיבור מערבונים, גבוה חזק, בטוח בעצמו, שהסתמך תמיד על עוצמתו באופן בלעדי, ולא נזקק לעזרתם של אחרים.

הוא אינו ניתן להכנעה. אותם גברים יתייחסו בבוז קל לגברים "היפוכונדריים" בסביבתם המבצעים מדי שנה בדיקות דם פשוטות לביצוע ואולי אף צילום חזה, לבדוק אם ליבם עדיין בריא או שמא סרטן ריאות תקף אותם, בדיוק אותן מחלות שהכריעו את John Wayne, השולף האולטימטיבי, שהוכרע על ידי שתי מחלות אלה עוד טרם מלאו לו 72 שנה, או כמו שהתבטא הוא פעם בימיו האחרונים: "הן (המחלות) פשוט תקפו אותי מאחור, לא מוכן!"

גברים אינם יכולים לשנות את הכרומוזומים שלהם או את מטען הגנים שלהם, ואין להם אף סיכוי – למרות שחלקם עושים זאת-לשנות את רמת ההורמונים בגופם.

אך גברים יכולים בהחלט להשתדל ולשאוף לצמצם את פער הבריאות בינם לבין הנשים.

הגישה הגברית בעליל ש"אני בריא מדי מכדי שאבדק" וחזק מדי כדי לעשות שינויים מתבקשים בהרכב המזון, או להקדיש זמן לפעילות גופנית, ולחדול לעשן, הן מחשבות של איוולת.

איננו משוכנעים שגם אם נעשה את כל הדברים הנכונים המתבקשים, ייסגר הפער בתוחלת החיים בין גברים לנשים, ולפחות כותב דברים אלה אינו מוצא יתרון בכך שבעולמנו יסתובבו יותר אלמנים מאשר אלמנות.

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע