האם צריכת ויטמין C כתוסף-מזון באמת עושה טוב לבריאותנו?
האם צריכת ויטמין C כתוסף-מזון באמת עושה טוב לבריאותנו?
מאת: פרופ` בן–עמי סלע מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל –השומר – החוג לביוכימיה קלינית, הפאקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל –אביב
בכתבה הקודמת באותו נושא התייחסתי לתחקיר שהתפרסם לפני ימים אחדים במוסף שבת של "ידיעות אחרונות", ממנו התקבל הרושם שצריכת ויטמינים נוגדיחמצון כגון C ו-E אין בהם כל תועלת במניעה של תחלואת כלי דם ולב. כתבה זו החטיאה את מטרתה בהיותה בלתי מאוזנת: כותרות הכתבה יצרו את הרושם המוטעה שויטמינים ככלל הם כדורי סרק, וחמור מכל, היה בה כדי הטעייה של האוכלוסייה הקשישה (או בלשון הכתבה "סבא, אם אתה לוקח ויטמינים למניעת מחלת לב, תפסיק….").
בכתבות ההמשך, אתייחס למשמעות המיוחדת של נטילת ויטמינים דווקא באוכלוסייה המבוגרת.
ראשית חשוב להדגיש שויטמינים יש להעריך ולשפוט במכלול הרחב של פעילותם. אולי נקדים ונביא דוגמא מתחום המזון הקונבנציונאלי ודווקא נתייחס לצריכת שומנים במזון, שהרי הם נכללים בין "אבות המזון", דהיינו חלבונים, פחמימות ושומנים.
אמת, בצריכת שומנים דבקה הסטיגמה של חשש להעלאת רמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם, מה שעלול להחיש תהליך יצירת טרשת העורקים, להביא להצרת כלי הדם שלנו ולגרום לאי-ספיקה ולאוטם שריר הלב ואף לשבץ מוחי. אך השומנים המגיעים אלינו מהמזון בצורת טריגליצרידים מאיימים, הם המקור לחומצות שומן (fatty acids) ודווקא אלה האחרונות חשיבותן העיקרית בתהליך יצירת האנרגיה בגוף, שהרי פירוק חומצות השומן בתאי השריר הוא המקור העיקרי ליצירת מוליקולות ATP, שהן הדלק המניע את שרירי הגוף, ובלעדיהן גופנו היה רפוס, ומדולדל ומנוון, ולבנו היה מפסיק לפעום, רחמנא ליצלן.
כלומר, במכונה המופלאה הזו שנקראת גוף האדם, מכלול הריאקציות הביוכימיות והתגובות הפיסיולוגיות הוא כה עשיר ומגוון, עד כי אין אפשרות לנתק השפעה או פעילות מסוימת של מרכיב מזון, משפע ההשפעות האחרות שלו, לעתים "מועילות" לעתים "מזיקות".
וכך גם לגבי הויטמינים למיניהם: מחקר רחב-היקף ככל שיהיה, הנועד לקבוע אם ויטמין מסויים חיוני למניעת מחלת לב, חשוב אולי ללב הענין, אך לא לענין כולו.
מרבית הויטמינים המוכרים, פעילותם חיוניות למערכות גוף רבות, ולכן התייחסות לפעילותו המונעת של ויטמין C בתחום מחלות הלב, לא תהיה שלמה בלי להתייחס לחשיבותו של ויטמין C לבניה של חלבון הקולאגן שהוא החלבון השכיח ביותר בגוף ולהיותו של ויטמין C חיוני בריפוי ואיחוי פצעים, וחיוני בסינטיזה של הורמונים וחשוב בספיגה של ברזל מהמזון וקריטי כזרז לריאקציות כימיות רבות ביותר, וכמובן פעולתו המשמעותית ביותר כנוגד חימצון ומנטרל של מה שמכנים "ראדיקלים חופשיים" שהם מוליקולות המכילות חמצן פעיל במיוחד העלול לגרום לחמצון-יתר ולפגיעה קשה ברקמות.
ובאותו הקשר נזכיר את ויטמין B12 החיוני כזרז לאנזימים של מטבוליזם פחמימות ושומנים, וחשיבותו רבה בבנית חלבונים ובעיקר בתהליך יצירת כדוריות הדם האדומות. חוסר של ויטמין B12 גורם לאנמיה ולפגיעה ביצירת מעטפת המייאלין העוטפת את תאי העצב, ומכאן קצרה הדרך לפגיעה נוירולוגית חמורה, שעלולה להיות לאורך זמן ואי-שיפור רמת הויטמין להיות בלתי-הפיכה. התופעות של תחושת נמלול בעור, או לעתים תחושות מדומות (פרסטזיה), ואף בעיות איבוד זכרון מוכרות בחסר של ויטמין זה. האם ראוי יהיה לשפוט את חיוניות ויטמין B12 למערכת העצבים, ולא לראות את חשיבותו הרבה ליצירת מרכיבי הדם (hematopoiesis)?
נחזור לויטמין נוגדי החמצון C ולשאלה האם נוכל להסתפק במה שאנו סופגים מן המזון בדיאטה סבירה ומאוזנת, והאם צריכה נוספת של כמוסות ויטמין זה תשפר את בריאותנו, ואולי אפילו תאריך את ימינו. כאן אולי כדאי להעלות אל הבמה את אחד האישים המרתקים של המאה ה- 20, פרופ` לינוס פולינג. איש אשכולות של ממש, שפעל והתבטא בתחומים שונים שכולם היו חיוניים לאיכות החיים. ככימאי דגול עזר לפענח את המבנה של ההמוגלובין, החלבון הנושא חמצן בדם, ועל כך זכה בפרס נובל בכימיה.
כלוחם לשלום בעולם, ניהל מאבקים לעתים לא פופולריים בניסויים גרעיניים, ועל כך זכה בפרס נובל לשלום. לעולם לא היה, וכנראה אף לא יהיה, חתן פרס נובל בשני תחומים כה שונים. פולינג התבטא שלדעתו קופח בכך שלא זכה לפרס נובל שלישי, והפעם בתחום הרפואה.
וכל כך למה? פולינג חקר והטיף במשך עשרות שנים על כך שצריכת ויטמין C מקלה על תסמיני הצטננות, מאיטה ומונעת התפתחות סרטן, מונעת מחלות לב, וכפועל יוצא של אלה מאריכה את תוחלת החיים. לכאורה מצא פולינג את "גיזת הזהב", ויטמין אחד שמחולל כל כך הרבה טוב לגופנו! האיש לא רק נאה דרש אלא אף נאה קיים, ונטל בעצמו משך למעלה מ- 30 שנה כ-4 גרם ויטמין C מדי יום, ובפועל היה אדם בריא, וחריף וצלול עד יום מותו בגיל 93 שנה.
כזכור הרמה היומית המומלצת (RDA) של ויטמין C היא 60 מיליגרם, ולכן פולינג צרך את הויטמין בכמות הגדולה כמעט פי 70 מהמומלץ. אך מקרה אחד כמובן אינו מעיד על הכלל. האם נצליח לשכנע אלף איש בתוכנו לבלוע אחת לשעתיים כמוסת ויטמין C במינון של חצי גרם, ובסך הכל 8 כמוסות ביממה, ולהתמיד בכך 40 שנה, עד שנפרוש מן העולם צלולים כתמיד בגיל 90 פלוס? זוהי אובססיה של ממש וניסוי מדעי-רפואי קשה ליישום, בעיקר כיון שלא רבים, אם בכלל, הרופאים המאמינים לתיאוריה של פולינג, גם אם האריך ימים 20 שנה בממוצע מעבר לתוחלת החיים של כל המקטרגים עליו. השאלה ההיפוטתית היא כמובן האם היה מאריך פולינג חיים בבריאות מלאה עד גיל 93 שנה לולא היה מתמכר לויטמין C, תיוותר כנראה בלתי פתורה לעולם, אלא אם כן לאיש היה אח תאום זהה, שהיה בז לויטמין זה, ובכל השאר היה אוכל ופועל ממש כאחיו.
כדאי לציין כמה מהמחקרים שעסקו ברחבי העולם, לא מעט בהשראת פולינג, בהשפעה המיטיבה לכאורה של צריכת כמויות "מגה" של ויטמין C. החוקר אנסטרום מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קליפורניה ערך סקר בריאות ארצי שנמשך 10 שנים במידגם של כ- 11,400 משתתפים בגיל 25 עד 74 שנה, ואשר פורסם בשנות ה- 90. הוא מצא שבקרב גברים שצרכו 300 מיליגרם של ויטמין C ביום שיעור התמותה היה נמוך ב- 41%, בהשוואה לגברים שהסתפקו ב- 50 מיליגרם מהמזון בלבד. בממוצע מצא הסקר שהגברים בסקר זה שצרכו 300 מיליגרם ויטמין C חיים כ- 6 שנים יותר מקבוצת הבקרה, ואף מינון צנוע יותר של הויטמין, 150 מיליגרם ביום, האריך את תוחלת החיים ב- 2.2 שנים. נציין שבקרב נשים במידגם זה צריכת כמויות אלה של ויטמין C היתה בעלת השפעה צנועה ביותר.
באשר להשפעה של נטילת ויטמין C על מניעת הצטננות ושפעת, מאז התפרסם ספרו של פולינג בנושא בשנת 1970, התפרסמו 32 מחקרים ברחבי העולם, שהשתמשו במינונים של פולינג: 31 מתוכם איששו את מימצאי פולינג. ההסבר הביוכימי להשפעת ויטמין C במניעת הצטננות, קשור כנראה לתכונתו כנוגד חמצון. כאשר מזדהם הגוף בנגיף השפעת, משופעלים בגוף לויקוציטים בולענים (פאגוציטים), המפרישים תרכבות מחמצנות. ויטמין C מנטרל תרכבות אלה ומפחית כנראה את ההשפעות הדלקתיות הנגרמות מהם.
עוד יותר יומרניים היו ניסוייו של פולינג על השפעת ויטמין C על מחלת הסרטן.
קבוצת חולי סרטן סופניים בסקוטלנד טופלה בויטמין במינון יומי של 10 גרם, ואלה הושוו לחולים דומים שטופלו בהקרנות וכמותרפיה, ללא ויטמין.
חולי הסרטן שנטלו ויטמין C חיו בממוצע תקופה ארוכה פי 7 מהחולים האחרים, ולמעשה במספר חולים סופניים היתה נסיגה מפתיעה של המחלה.
גם מחקרים ביפן בחולים דומים השיגו תוצאות דומות. היו שטענו שמינונים כה גבוהים של הויטמין, היה בהם כדי הפיכתם של החולים הסופניים לשפני נסיון אנושיים, למרות שבדיעבד הושגו תוצאות מרשימות. המינון המאוד מוגזם של הויטמין בניסויים בחולי סרטן, מונע וימנע למעשה הכנתו לשיגרת הטיפול הרפואי המקובל.
למעשה, המחקרים העדכניים ביותר ברחבי העולם, מצביעים על כך שרקמות הגוף הופכות לרוויות בויטמין C כאשר הוא נספג מהמזון בסדרי גודל של 60-90 מיליגרם ליום, וכיון שויטמין זה אינו נאגר ברקמות, כל העודף מופרש מהגוף. במעשנים רצוייה תוספת של כשליש מערכים אלה כיון שהוא נצרך ביתר לניטרול מטבוליטים של טבק. ובאשר ליעילותו בתחום מחלת הסרטן נסכם בקצרה: מחקרים רבים הראו קשר בין צריכה נמוכה של ויטמין C וסיכון מוגבר לסרטן הקיבה, חלל הפה והושט.
מחקר השוואתי רב-היקף שפורסם בשנת 2000 בכתב העת האירופי לחקר הסרטן הצביע על ירידה של כ- 20% במקרי סרטן השד בצריכה מוגברת של ויטמין C, אם כי שני סקרים בשבדיה וארה"ב משנת 2001 לא מוצאים כל מיתאם משמעותי בין רמות מוגברות של ויטמין זה בדם, וירידה במקרי סרטן השד. לסיכום, נראה שהנתונים האפידמיולוגיים מתקשים להגיע לקונצנזוס על יתרונות בריאותיים מובהקים בצריכת ויטמין C במינון נמוך, אם כי בפירוש יהיה יתרון בצריכתו על ידי אנשים הסולדים (ויש גם כאלה) מאכילת פירות וירקות שהם המקור הטבעי לויטמין זה.
בברכה, פרופ` בן–עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
