האם צריך לחנך מחדש הורים צעירים על המשמעות של חיסון ילדיהם ? חלק ב`.

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

לקריאת חלק א' לחץ כאן

התחושה של הורים צעירים שיש בסוגי חיסון אחדים כדי לסכן את ילדיהם סכנה של ממש ואף להביא לפגיעות נוירולוגיות בלתי הפיכות, מביאה רבים מהם לפסוח על חיסון זה או אחר בסדרה הארוכה והמוקפדת של חיסונים שאמור הילד הרך לעבור.

בחלק א' של מאמר זה הובאה טבלה מפורטת של כמעט 20 חיסונים המומלצים לילדים מלידתם ועד גיל 14 שנה, חיסונים המכוונים ברובם כנגד נגיפים שונים ורק מיעוטם כנגד חיידקים כמו פנאומוקוקוס או המופילוס אינפלואנזה B.

רצוי להדגיש להורים, לעתים עוד בתקופת ההיריון, או ממש לפני הלידה, שאין מסכת חיסונים ארוכה ומוקפדת זו על פי לוח זמנים מדויק נועדה אלא למנוע מילדיהם תחלואה, ונכות ואף תמותה ממחלות ומפגעים שחיסון אלה מונעים.   

אין כל דרך להעריך או לחשב כמה מאות מיליונים ואולי אף מיליארדים של חיים או נכויות נחסכו ברחבי העולם כולו, מאז שרופא אנגלי כפרי בשם אדוארד ג'נר חיסן ילד בן 8 בשם ג'יימס פיפס כנגד אבעבועות שחורות, מחלה קטלנית שהרגה אז מאות אלפים באירופה. זה היה האקט החיסוני הראשון בעולם, ומאז לא עולה על הדעת שלא לחסן תינוקות בראשית דרכם כנגד בישין מרעין שונים שהיו עלולים בהם להכות ללא רחם אלמלא חוסנו.

למרות שהורים מספקים סיבות רבות לחששם מפני חיסון ילדיהם, יש שלושה מוטיבים מרכזיים בחשש זה. חלקם אינם מאמינים שהילד נמצא בסכנה למחלות כמו שיתוק ילדים, חצבת או טטנוס שכמעט נכחדו בעולם המערבי. אחרים אינם מאמינים שמחלות אחדות שנגדן מכוון החיסון כגון חצבת (measles) או אבעבועות רוח (chickenpox או varicella) הן מחלות רציניות דיין כדי להצדיק את החיסון. אחרים חוששים מתופעות הלוואי המיידיות כמו חום והקאות או מהנזקים ארוכי הטווח של החיסון עצמו. כל אחד מהחששות הללו ניתן לבטל באופן משכנע.   

מחקרים רבים שנועדו להעריך את התוצאות הצפויות בתרחיש בו ילדים אינם מקבלים את החיסונים המומלצים. בעיקר נועדו מחקרים אלה להתמודד עם הטענה שהסיכון לחלות בחצבת או בדיפטריה (אסכרה או קרמת) בתקופה זו של ראשית האלף השלישי נמוכה ביותר אף ללא חיסון.

סקרים שנערכו במאות אלפי ילדים בקולוראדו לאורך כ-15 שנים השוו את הסכנה של תחלואה בילדים באלה שחוסנו לעומת ילדים שלא חוסנו.

נמצא שהילדים הלא מחוסנים היו בסיכון הגדול פי-23  ללקות בשעלת (Whooping cough, pertussis), סיכון הגדול פי-9 ללקות באבעבועות רוח, ופי-6.5 להיות מאושפזים עם שפעת או סיבוכי ריאות מהדבקה בפנאומוקוקוס.   

חובה להדגיש לאותם הורים סרבני חיסון ילדיהם או אלה החוששים ממנו, שמחלה כמו שעלת שיש לה קונוטציה של מחלה טריביאלית ("כולנו משתעלים מדי פעם"), היא מחלה שעלולה להסתיים במוות. שעלת היא מחלה חריפה ומידבקת בעיקר של ילדים, שנגרמת על-ידי אכלוס של מעברי האוויר בחיידק בּורדָטֶלָה פּרטוסיס.

סימני המחלה הם נזלת, חום נמוך ואובדן תיאבון, אך התסמין העיקרי הוא שיעול עז שמלווה שאיפה חדה של אוויר, שיוצרת מעין צוויחה אופיינית אשר לרוב מלווה בהקאה ודימום חמור מהאף.

השיעול עלול להימשך במשך שבועות. לפני שהוחל בחיסון נגד חיידק הפּרטוסיס, מדי שנה מתו בארה"ב 5,000 עד 10,000 איש-בעיקר ילדים כמובן, כאשר מספר המיתות של לאחר החלת החיסון ירד ל-30 מקרים בשנה.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) וה-CDC באטלנטה, בשנת 2002 נחסכו ברחבי העולם כולו חיי חצי מיליון אנשים כתוצאה מחיסון מוקפד נגד חיידק זה.

טיעון נואל אחר שנשמע מדי פעם מהורים סרבני חיסון הוא זה של ה"נוסע החופשי" (הטרמפיסט או ה-free rider). טיעון זה קובע שלא נשקפת סכנה לילד שלא חוסן בסביבה בה כל הילדים האחרים חוסנו, שהרי המסה הגדולה של הילדים המחוסנים מבטיחה ביעור של החיידקים או הנגיפים הרלוונטיים מהסביבה הקרובה, ואז לכאורה "אין ממי להידבק"!

ממש על קצה המזלג, יש להסביר להורים אלה שחיידקים ונגיפים הם הרבה יותר מתוחכמים ביכולתם להדביק את הילד הלא מחוסן, מכפי שאנו מעלים בדעתנו, ולצורך זה אין לסמוך על תיאורית "הסביבה הקרובה הסטרילית" שתגן על הילד הלא מחוסן מפני חיידק או נגיף עוין. עד שלא נשתכנע שאחרון החיידקים האלימים אבד מן העולם, ולצורך העניין נתייחס לחיידק בורדטלה פרטוסיס, לא נוכל לחוש מוגנים מתחלואה גם כאשר "כל הילדים האחרים בבית הספר או בגן הילדים חוסנו".

גם הגישה המעט נאיבית שלא לומר פרימיטיבית, שיש לסמוך על המזל או על ההשגחה העליונה, שהכול יעבור בשלום, היא הרבה יותר מסוכנת ממה שרוב הציבור סבור ויודע, בתחום של הימנעות מחיסון זה או אחר.

אחד מכל 20 ילדים שהיו בהחלט בריאים קודם להיותם חולים בחצבת כיוון שלא חוסנו, ילקה בדלקת ריאות מסיבוכי מחלת החצבת. אחד מכל 1,000 ילדים עם חצבת ילקה בדלקת מוח חמורה שתביא לפרכוסים, ונזק עד כדי פיגור שכלי. בן ילד אחד לשני ילדים שיחלה בחצבת ימות מסיבוכי המחלה.

בדומה, גם אבעבועות רוח המצטיירת בעיני אחדים כמחלת חום חולפת עם מעט שלפוחיות עור ההולכות ונעלמות לאחר ימים אחדים, עלולה להתפתח לדלקת חמורה של העור בעקבות זיהום חיידקי משני עם חיידקים כמו סטרפטוקוקוס או סטפילוקוקוס החודרים דרך נגעי העור לדם, ועלולים לגרום לדלקת ריאות חמורה ומפושטת בשתי הריאות (פנאומניטיס)-מחלה קשה שמתאפיינת בקשיי נשימה וירידה בערכי החמצן בדם, או למצב של בצקת מוחית לעתים נדירות.

סיבוך נדיר נוסף של אבעבועות רוח היא דלקת המוח והעוּצבָה (אנצפליטיס), המתבטא בשינוי מצב ההכרה, שינויי התנהגות. לעתים הפגיעה ממוקדת במוחון (צֶרֶבּלוּם) ותתבטא בהפרעה בשווי המשקל וקואורדינציה (שׂיגָשׂון או אטקסיה).

בישראל נפטר מאבעבועות רוח בממוצע ילד אחד מדי שנה. יתרה מכך, אבעבועות רוח ההולכת וגדלה בהיקפה במבוגרים שלא חוסנו בילדותם מסוכנת אף יותר, עם זמם דגירה וחום ממושכים יותר, כמות גדולה בהרבה של שלפוחיות עור הנוטות בהמשך להיוותר כצלקות וחטטים בעור, הגורמים לעוגמת נפש מההיבט האסתטי.

אך גם הורים המשוכנעים בחשיבות של חיסון ילדיהם מן ההיבט של מניעת תחלואות קשות ברוח הדברים שלמעלה, עלולים לחשוש מנזקי חיסון בגין תופעות לוואי בלתי צפויות ותגובות חיסוניות חמורות לעצם ההזרקה של תרכיבים המכילים חומר ביולוגי מוחלש או אפילו מומת.

לאלה צריך לומר ששום דבר ברפואה אינו בטוח ב-100%, ואין להתחייב במצפון נקי לבטיחות מוחלטת של אף לא אחד מהתרכיבים המחסנים הללו. אך ניתן להסיק על דרגת בטיחות המאוד גבוהה של תרכיבים על ההעדר היחסי של תופעות לוואי רציניות מניסויים קליניים אינספור, לפני שתרכיב חיסוני מקבל את אישורם של ה-FDA או של מועצת הבריאות האירופית (EMA).

נראה שאת התרומה המשמעותית ביותר בשנים האחרונות לתחושה הציבורית החוששת מחיסון הילדים, נתן מאמר שהתפרסם בפברואר 1998 ב-Lancet, כאשר הרופא והחוקר הבריטיAndrew Wakefield ו-12 חוקרים שהשתתפו במחקריו, הציעו אפשרות שהחיסון המשולש (MMR) נגד חצבת, חזרת ואדמת עלול לגרום לאוטיסטיות ולמחלת מעיים דלקתית בחלק מהילדים המחוסנים.

מאמר זה עורר כצפוי גלי הדף עצומים, מעין צונאמי תקשורתי, ובתקופה של למעלה מ-10 שנים מאז פורסם, הופיעו 15 מחקרים רציניים ורחבי-היקף שהראו באופן משכנע שחיסון זה אינו קשור כלל ועיקר לאוטיסטיות.

למען האמת, זו תופעה בהחלט לא מקובלת ושכיחה בעולם המחקר הרפואי, שכל כך הרבה משאבים, חוקרים, ומאמצים מחקריים הוקדשו רק על מנת לשלול ממצאים של קבוצת חוקרים בודדת, אולי על פי העיקרון ש"אבן אחת שטיפש זורק לתוך באר, אפילו מאה חכמים לא יצליחו להוציא".

בינואר 2010 ביצע כתב העת המכובד Lancet תהליך של ביטול (retraction) של אותו מאמר של Wakefield, כאשר חלק מ-12 שותפיו של חוקר זה התחמקו באלגנטיות מאחריותם לפרסום מטעה זה, ו-Wakefield עצמו הוכרז כמי שזייף את ממצאי המחקר, ויצא בהכרזה חמורה שיש בה כדי "הרעלת בארות", ונשלל רישיונו לעסוק ברפואה. אך הנזק כבר נעשה! מאות רבות מאמרים באינטרנט, באמצעי תקשורת אחרים ועל אקרן הטלוויזיה שדנו בממצאי Wakefield משך למעלה מעשור, יצרו בתודעת הציבור תחושה של "אין עשן ללא אש".

הנשק בו ניתן לשכנע הורים על חיוניות החיסון הוא המידע הרפואי-אפידמיולוגי האדיר על נתוני התחלואה ממחלות נגיפיות וחיידקיות שונות שהצטמצמו כמעט עד הכחדתם המלאה לאחר שהונהגו תוכניות החיסון המנדאטוריות ברחבי העולם.

בשנת 1968 הוחל בארה"ב חיסון תינוקות נגד חזרת כאשר באותה שנה היו בארה"ב 151,209 מקרים של מחלה זו. סקר אקראי שנערך בארה"ב בשנת 2001 מצא 265 מקרי חזרת באותה שנה, ירידה של 99.8% בתחלואה ספציפית זו.

אך אולי יותר דרמטית היא הצלחת החיסון כנגד שיתוק הילדים (פוליו). אלה מאיתנו שעדיין זוכרים בחלחלה על המאות הרבות של ילדים בישראל שלקו בפוליו בתחילת שנות ה-50, יידעו להעריך ביתר שאת את התודה שעלינו להביע ליונה סאלק ואלברט סייבין על התרכיב המומת או המוחלש, ועל ההצלחה הדראמטית של החיסונים הללו שהביאו למעשה להכחדה של הנגיף.

ארה"ב הוכרזה כנקייה לחלוטין מפוליו בשנת 1994, ומערב אירופה הכריזה על עצמה כנקייה מפוליו ב-2002.

זהו כוחו האמיתי של חיסון, וזה המסר שצריך להעביר להורים מהססים, חשדניים, ונוטים להאמין לשמועות זדוניות ולרכילות של אימהות בפארק המשחקים. לכו להתחסן!