האם נוכל להתענג בקרוב על אוויר צח במסעדות, בתי-קפה ופאבים? הבה נלמד מהגויים.
פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
אני כותב דברים אלה בתחושה של אופטימיות קלה: הדס סלע, שאין כל קשר בינה לבין החתום מעלה, סטודנטית למשפטים וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, עלתה בימים אלה לכותרות בגין פסק דין כמעט תקדימי שפסק לה פיצוי של 2,000 ש"ח שישולמו לה על ידי מסעדת אגאדיר בנמל תל-אביב.
כל זאת על פי שינוי אחרון בחקיקה ובעונשים המושתים על בתי אוכל ועינוגים, שאינם מציבים שלטי "אסור לעשן" ואף אינם מעירים למעשנים על איסור זה. הדס הגיעה לבר-בורגר זה להיטיב ליבה באכילת אומצה קטנה, ומצאה עצמה נחשפת לעשן המעשנים הכבד שמילא את חלל אגאדיר. פנייתה לבעלי המקום על כי עשן זה פוגם בהנאתה מן האוכל, נפלה על אוזניים עֲשֵנוֹת, ולא נענתה.
הדס פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בתלונה על שהפכה קורבן לעישון פסיבי, בלי שהייתה צריכה לספק הוכחות רפואיות על נזק ממשי שנגרם לה, וזכתה במלוא סכום התביעה. השם אגאדיר, הזכור לנו מרעידת האדמה העזה שהרסה לחלוטין עיר מרוקאית זו בשנת 1960, עולה שוב בהקשר שונה, והרבה משפטנים וסתם ציניקנים או ספקנים מן הציבור, יהרהרו בינם לבין עצמם, שפסק דין זה מחולל ממש רעידת אדמה קלה, שכן כעת יקל על מי שאינו חפץ לספוג את עשנם של אחרים בבתי אוכל ועינוגים ציבוריים, לעמוד על זכותו לאוויר נקי ברשות הרבים.
המקרה המצוטט על נחישותה של אישה צעירה לעמוד על זכותה לאוויר צח בבית-אוכל, אין טוב ממנו לשדר לציבור שזכות בסיסית זו אמנם מעוגנת גם אצלנו בחוקים ותקנות, שרק צריך לעמוד על אכיפתם. למעלה מארבעה עשורים, ולמעשה מאז 1964, אנו כבר יודעים על הנזק הבריאותי החמור שגורם עישון, אך רק מתחילת שנות ה-90 החלו מתבררים נזקיו של העישון הפסיבי לאלה שאינם מעשנים בעצמם, אך נושמים את שולי העשן המיתמר מסיגריות, סיגרים או מקטרות של אחרים בסביבתם. אף-על-פי-כן נראה לכאורה שכמו בהקשרים אחרים בהם קשה לשנות סדרי בראשית, כן גם בהפנמת הרעה שבעישון, גם אם הוא רק פסיבי. עדיין זכורה ההתנגדות הנחרצת של חברות התעופה בעולם לאסור באופן מוחלט עישון במטוסים, גם הוא היה מותר רק בירכתי המטוס, מתוך חששן שמא…המעשנים לא יעמדו בגזרה זו. כמעט 10 שנים מתנהלת כל התעופה המסחרית בעולם ללא בדל סיגריה אחד, ומספר הטסים עולה בהדרגה, ואף המעשנים הכבדים ביותר לא יוצאים מכליהם, לעתים אף למעלה מ-12 שעות בטיסות ארוכות טווח. אך בעיני רבים נראה היה כאילו יהיה זה בלתי סביר ואפשרי למנוע עישון בבתי אוכל, בתי-קפה ומסבאות, בהם הצטיירה הצתת סיגריה לאחר ארוחה, או עם המשקה האלכוהולי כחלק בלתי נפרד של ההנאה המשולבת.
כשהחלו ההגבלות-עד-כדי-איסור של עישון בפאבים בניו-יורק וסאן-פראנציסקו, הובעה השתאות של ממש וספקנות האם ניתן בכלל לעלות על הדעת פאבים אפלוליים, אותם מקדשים קטנים של החופש האולטימטיבי של הפרט, ללא עשן סיגריות. כאן היה חשש של ממש של בעלי מסבאות ומסעדות, שמא ידירו לקוחות רגליהם מהמקום, ויעדיפו בילוי עם ויסקי וסיגריה בביתם, מקום בו הם אדונים בלעדיים למעשיהם. מסתבר בחלוף הזמן, שהבלתי ייאמן, הופך למציאות של ממש. חוקי איסור העישון במקומות עינוג (places of entertainment) הולכים ומתרחבים בארצות שונות. ב-29 במרס 2004, אירלנד (שבירתה דבלין) הפכה המדינה הראשונה בעולם שאסרה באופן מוחלט עישון במסעדות ופאבים, ללא הקצאת אזורי או חדרי עישון מבודדים. הייתה זו הפתעה של ממש: האם דווקא האירים שהצטיירו מאז ומתמיד כאדומי-שיער, חמי-מזג וסמוקי-לחיים משתיית בירה, ישלימו עם גזרה בלתי-סבירה זו? עד ה-1 במאי 2006 רשימת המדינות שבהצטרפו למהלך האירי הנחשוני עדיין אינה ארוכה באופן מרשים. המדינות שהחילו מגבלות מוחלטות דומות בדומה לאירלנד היו נורווגיה, ניו-זילנד, בּהוּטָן (הממלכה הזעירה בשולי ההימאליה), אורוגוואי וסקוטלנד.
בנוסף הוחל איסור עישון דומה ב-14 ממדינות ארה"ב כולל מחוז קולומביה, 9 מחוזות וטריטוריות בקנדה, ו-7 מדינות באוסטרליה. במחצית השנייה של שנת 2006 הצטרפו לאיסורים האמורים איטליה ושוודיה, ואילו בשנת 2007 מתכננות לעשות זאת אנגליה, צפון אירלנד (שבירתה בלפסט) וכן ווילש. צרפת מתחייבת על שנת 2008, ואנו יודעים מן הדינמיקה של הצטרפות מדינות העולם לאמנות ותקנות מגבילות אחרות (כגון אמנת קיוטו לצעדים הנועדים להתמודד עם שינויי אקלים גלובאליים), שרוב מדינות העולם יצטרפו בשנים הקרובות לאיסור העישון בפאבים ובתי-אוכל.
מאז שנת 2004 מתחילים להופיע מאמרים בכתב עת רפואיים המסכמים ממצאים ראשוניים על המסקנות המוקדמות של איסור זה. ראשית נדון בשינוי באיכות האוויר של אותם פאבים איריים נטולי עשן הסיגריות מאז תחילת אפריל 2004.
בשנת 2007 פרסמו Goodman ואחרים, אנשי מוסדות רפואיים וטכניים בדבלין, בכתב העת American Journal of Respiratory Critical-Care Medicine, תוצאות מחקר בו הם ניטרו את כמות החלקיקים הזעירים (בקוטר שבין 2.5 עד 10 מיקרון) המרחפים בחלל האוויר ב-42 פאבים בדבלין לפני איסור העישון ואחריו. בנוסף נמדדה רמת הבּנְזֶן באוויר ב-26 מפאבים אלה.
שמונים ואחד עובדי-בארים התנדבו להיבדק לתפקודי הריאות שלהם, לרמת חד תחמוצת הפחמן הרעיל (CO) שהם נושפים, וכן לרמת קוטינין ברוֹק (תוצר יציב של פרוק ניקוטין המהווה מדד לרמת העישון של המעשן או של קולט העשן הפסיבי), כל אלה בבדיקות שנערכו לפני כניסת איסור העישון לתוקף ולאחר שנה אחת מתחילתו. התוצאות היו כדלקמן: חלה ירידה של 83% ברמת החלקיקים הזעירים בחלל הפאבים שנה לאחר סילוק עשן הסיגריות, ובדומה נמדדה ירידה של 80.2% ברמת הבנזן הרעיל באוויר.
בדיקת עובדי הבארים העלתה ירידה של 79% ב-CO הרעיל המצוי בסיגריות שננשף מריאותיהם של צוות העובדים שנה מהפסקת העישון בבארים, וירידה של81% ברמת הקוטינין ברוק שלהם. מבחני תפקודי הריאות של עובדים אלה הראו שיפור, כמו שיפור בתסמינים וירידה בתלונות שונות הקשורות לתפקודי הריאות.
מחקר דומה שלRepace וחבריו מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת Tufts בבוסטון, בחן את איכות האוויר בשבעה פאבים בעיר זו, לפני החלת איסור העישון בהם ואחריו. רמת החלקיקים הזעירים באוויר לפני איסור העישון הייתה 179 מיליגרם למ"ק, והיא פחתה פי-23 (!!) לרמה של 7.7 מיליגרם למ"ק, אחריו. רמת החלקיקים ההידרו-פחמנים הארומטיים הרב-ציקליים (חומרים קרצינוגנים-מסרטנים) ירדה מ-61.7 ננוגרם למ"ק לפני איסור העישון לזו של 6.32 ננוגרם למ"ק אחרי האיסור, ירידה של כמעט פי-10.
החוקרים הסקוטיים מהיחידה לרפואה סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת Aberdeen, בחנו גם הם את רמת החלקיקים הקטנים מ-2.5 מיקרון המשמשים כמדד של עשן סיגריות פסיבי ב-41 פאבים בשתי ערים בסקוטלנד לפני איסור העישון בהם בשנת 2005, וחודשיים לאחר כניסת האיסור לתוקף. תוצאות מחקרם הופיעו בפברואר 2007 בכתב העת החשוב .Tobacco Control הרמה הממוצעת של חלקיקים אלה הייתה 246 מיקרוגרם למ"ק לפני איסור העישון, והיא פחתה לרמה ממוצעת של 20 מיקרוגרם למ"ק לאחר כניסת האיסור לתוקף.
אין בנתונים האחרונים על הירידה לאחר איסור העישון המוחלט בחלקיקים ובחומרים רעילים שמקורם בעשן טועה של סיגריה המיתמר ומרחף בחלל הבארים, כדי להפתיע.
כצפוי, האוויר בבארים ובפאבים הפך להיות נקי בהרבה, ורמת הזיהום ירדה פי-10 עד פי-20 במחקרים המצוטטים.
אך הבה נתייחס לשאלות היותר מסקרנות, בדבר ההתייחסות של הציבור, וההיענות ((compliance שלו כמו גם זו של בעלי מקומות אירוח אלה לעצם אִשרוּר התקנות ואכיפתן. Albers וקבוצתו מהמחלקה ללימודים חברתיים והתנהגותיים בבית הספר לבריאות הציבור בבוסטון, בחנו שאלה זו בקרב 1712 מעשנים מעל גיל 18 שנה לגבי ההתייחסות שלהם למגבלות החדשות, וכן לאפשרות שמגבלות אלה המריצו אותם לחדול בעצמם מעישון. ממצאי משאל זה הראו שאותם מעשנים שעשו לפחות ניסיון אחד קודם להיגמל מהעישון עוד טרם היכנס איסור העישון בפאבים לתוקפו, הייתה הגדלה של פי-3.12 בנטייה לניסיונות נוספים להיגמל מעישון, אם כי לא בהכרח היו ניסיונות גמילה אלה מוצלחים.
במחקר של Borland וקבוצתו האוסטרלית שהתפרסם ב-2006 ב-Tobacco Control, נשאלו מעל 2,000 מבוגרים מעשנים מעל גיל 18 שנה טלפונית בין אוקטובר לדצמבר 2002 (דהיינו לפני היכנס האיסור לתוקף) בארה"ב, קנדה, בריטניה ואוסטרליה, לדעתם בנושא.
יש לציין בדיעבד שבאוסטרליה חל איסור זה כבר על 62% מהמסעדות, כאשר בבריטניה עד כה רק ב-5% מהמסעדות אסור באופן מוחלט לעשן. הגבלת העישון בבארים עוד יותר נמוכה במדינות אלה נכון לשנת 2006, כאשר קליפורניה היא המדינה היחידה בארה"ב בה האיסור מלא וגורף.
ראשית נציין שמדגם המעשנים שהשתתף במשאל טלפוני זה הוא בעל רמת מודעות גבוהה יחסית לגבי המשמעויות הבריאותיות של עישון סביל של אלה הנושמים עשן של אחרים. 76.9% מבין המעשנים האוסטרליים, 82.6% מבין המעשנים בבריטניה, 82.2% מבין המעשנים הקנדיים ו-72.1% מבין אלה בארה"ב, מאמינים שעישון עלול לגרום לסרטן ריאות בלא-מעשנים כתוצאה מעישון פסיבי. מעניין לציין שבאוסטרליה 71.4 מבין המעשנים המבקרים במסעדות מסכימים להחלת איסור מוחלט של עישון במסעדות, כאשר בין המעשנים הבריטים, קנדים ואמריקנים רק 24.2%, או 29.7% ו-26.7%, משלימים עם גזרה זו, בהתאמה.
מעניין מה היה מצב העישון בפאבים ובבארים אנגליה בשנת 2004 לפני היכנס תקנות הגבלת העישון לתוקפם? חוקרים מהמרכזים לבריאות הציבור בליברפול ומנצ'סטר פרסמו בספטמבר 2005 את ממצאיהם ב-BMC Public Health. בסקר שנערך ב-1,150 פאבים ובארים באזור העיר מנצ'סטר, הגיע לממצאים הבאים: 29 מהם היו כבר אז אסורים ונקיים באופן מוחלט מעישון, ואלה מהווים רק 2.5% מכלל המדגם. בחמש מאות פאבים ובארים (44% מהמדגם) היו מגבלות חלקיות כלשהן, ואילו ב-615 פאבים ובארים באזור זה של בריטניה (54% מהמדגם) העישון היה מותר בכל שטח מתקנים אלה.
ניו-זילנד החילה את חוקי איסור העישון המוחלט במסעדות ובבארים בדצמבר 2004. שנים עשר חודשים לאחר מכן, בחנו אנשי בריאות הציבור של אוניברסיטת Wellington את הצלחת המדיניות החדשה, ופרסמו אותה במרס 2006 ב-BMC Public Health. הממצאים היו מאלפים: אחוז הבארים בהם עישנו קודם המגבלות עמד על 95%, והוא צנח שנה לאחר האיסורים החדשים ל-3% בלבד. התמיכה של הציבור שם להגבלות החדשות עלתה מתחילת האיסור ולאורך שנתו הראשונה מ-56% ל-69% של הסכמה, ובמהלך שנה זו נרשמו בקרב 9900 בארים ומסעדות בניו-זילנד רק 196 תלונות על הפרת ההגבלות. המכירות בבארים בנין-זילנד עלו ב-0.6% במהלך השנה הראשונה לאיסור העישון, ואילו המסעדות הופתעו עוד יותר כאשר המכירות בהן עלו בתקופה זו ב-9.3%. חל אף שיפור בהתייחסות של מנהלי ובעלי בארים בניו-זילנד לאיסור העישון: בעוד בשסוף 2004 44% מתוכם הסכימו עם המהלך, מקץ שנה עלתה ההסכמה בקרב אלה ל-60%, כנראה כאשר נוכחו לדעת שעסקיהם פורחים כרגיל.
מעניין לציין שדעת הקהל באוסטרליה ביחס לאפשרות של הגבלות עישון במסעדות ובארים הלכה והפכה אוהדת יותר במרוצת השנים האחרונות. מחקר שפורסם באוקטובר 2003 ב-Australia New-Zeeland Journal of Public Health דיווח על מדגם של 723 תושבי אזור סידני בגיל שמעל 18 שנה שנבחרו באקראי. הרוב המכריע, 92.1%, תמכו בהגבלת עישון כלשהי במועדונים, ו-90.0% תמכו בהגבלה דומה בבתי מלון.
בהשוואה למשאל דומה שנערך בשנת 2000, נרשמה עליה משמעותית בתמיכה באיסור מוחלט של עישון במועדונים ובתי-מלון, כאשר בשנת 2001 נמצא ש-66.8% מהנשאלים היו בעד איסור עישון מוחלט במקומות האמורים. במשאל של שנת 2001, הצהירו 51.2% מהנשאלים שהם היו נמנעים לשהות במועדונים בהם לא הוגבל עישון, ו-49.8% הודיעו שלא היו מבקרים בבתי-מלון בהם מותר העישון בחלקים הציבוריים.
אחוזים אלה היו גבוהים משמעותית מאלה שהתקבלו במשאל דומה בשנת 2000.
מסקנת בעלי מחקר זה הייתה שדעת הקהל באוסטרליה בשלה לקראת איסור מוחלט של עישון בבארים ומועדונים, ויש לגשת לחקיקה בנושא מיד. כאמור משאלים אלה נערכן לפני 6 ו-7 שנים, בשלב שלפני היכנס האיסור לתוקפו.
למרות נתונים אל על אהדת דעת הקהל באזור New South Wales באוסטרליה לרעיון הגבלת עד איסור עישון בבתי אוכל ובארים, לא הזדרזו הפוליטיקאים של מדינה זו לאסור עישון בכל המקומות הציבוריים כפי שהתקבל בניו-זילנד, נורווגיה, ואירלנד, ובאוסטרליה בארים לא נכללו ברשימת המקומות הציבוריים האסורים לעישון. בתחילת 2005 נקבע תאריך יעד סופי ומחייב בו ייאסר לחלוטין עישון בבארים ומועדוני-חברים, תאריך זה נקבע ליולי 2007.
לסיכום, נחזור שוב לדוגמא האירית, ונציין לשבח את אירלנד כמדינה הראשונה בעולם שעשתה את הצעד הנחשוני במרס 2004 על איסור עישון במקומות ציבוריים, ואיסור מוחלט של עישון במסעדות ובארים.
קבוצת פסיכולוגים מאוניברסיטת Waterlooשבקנדה בחנה את ההשפעה הפסיכולוגית וההתנהגותית של איסורים אלה באירלנד. בדצמבר 2003, שלושה חודשים לפני שהגבלות אלה נכנסו לתוקפן, נערך משאל טלפוני בקרב 769 מעשנים בוגרים באירלנד, והמשאל נערך שנית בין דצמבר 2004 עד ינואר 2005, דהינו 8-9 חודשים לאחר החלת איסורים אלה. החוקים על הגבלות העישון באירלנד הביאו להשפעה דרמטית ביותר על הרגלי העישון במדינה זו: הירידה בעישון במקומות העבודה פחתה שם מ-62% ל-14%; העישון במסעדות פחת מ-85% ל-3% (!!); העישון בבארים/פאבים פחת מ-98% ל-5% (!!).
התמיכה באיסור מוחלט של עישון בקרב מעשנים באירלנד עלתה בכל הקטגוריות: התמיכה באיסור עישון במקומות העבודה עלתה מ-43% בסוף 2003, ל-67% בסוף 2004; התמיכה באיסור מוחלט של עישון במסעדות עלתה במהלך אותה שנה בקרב מעשנים איריים מ-45% ל-77%; התמיכה של מעשנים איריים באיסור עישון מוחלט בבארים/פאבים עלתה במהלך 2004 מ-13% ל-46%. בסך הכול, 83% מהאירים המעשנים דיווחו בסוף 2004 שחוקי איסור עישון אלה הם "טובים" או אפילו "טובים מאוד". ארבעים ושישה אחוזים מבין המעשנים האירים הצהירו שחוקים אלה גרמו להם למחשבה שנייה האם הם רוצים להמשיך לעשן בכלל. מבין המעשנים האיריים שהחליטו להיגמל סופית מעישון לאחר כניסת מגבלות אלה לתוקף במרס 2004, 80% הצהירו שחוקים אלה היו בבחינת השכנוע האחרון להחלטתם, ו-88% הצהירו על כך שחוקים אלה עזרו להם לנטוש סופית את העישון. הידד לאירים!
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה
