האם מגיפת האיידס בעולם תיזכר בהיסטוריה כמגיפה הנוראה מכולם? ללא ספק!

האם מגיפת האיידס בעולם תיזכר בהיסטוריה כמגיפה הנוראה מכולם? ללא ספק!

חלק ב` – לחץ כאן לחלק א`

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

ועדת האו"ם לטיפול במגיפת האיידס (UNAIDS) עדכנה בראשית 2004 את סטטיסטיקת התחלואה במחלה זו ברחבי העולם, ומתברר שלמעלה מ-90% מבין 38 מיליון נשאי הנגיף HIV הם אנשים צעירים בגיל שבין 15-49 שנה, ובכך אין כל הפתעה. שהרי הפעילוּת הרת הפורענות האחראית להידבקות בנגיף האמור, כגון קיום יחסי מין הטרוסקסואליים בלתי מוגנים עם בני זוג מזדמנים, או יחסי מין הומוסקסואליים בין-גברים, התמכרות לסמים קשים והזרקתם תוך שימוש במחטים מזוהמות, כל אלה פעילויות שהמתמסרים להם הם ברובם צעירים. אך הנתון המטריד העולה מסקר זה הוא הנתון ש-1.1% מכלל האנשים הצעירים בעולם כולו נגועים היום ב-HIV, ועל פי תוֹבנוֹת אפידמיולוגיות לגבי האוֹפי של מגיפות הפוקדות את העולם, אנו מתקרבים, לנקודת ה"אל-חזור", ואולי אף חצינו אותה. ולמה הכוונה? כמו בהערכה של פורעניות מגפתיות שתקפו את העולם במרוצת הדורות, הסיכוי לדכא את המגיפות האלה, עד כדי בלימה (containment) מלאה שלהן, היה תלוי באיזון העדין שבין התסמינים הקליניים של המגיפה, לבין היכולת לחסן כנגד הגורם לה. והתמזל מזלה של האנושות עד כה שתמיד המגיפות שתקפו אותנו-פגיעתן גרמה לתסמינים קליניים מובהקים, וברוב המכריע של הגורמים למגיפות אלה, ניתן היה לחסן כנגדם. ואם להזכיר כמה מהמגיפות שידעה האנושות, אבעבועות שחורות במאה ה-18, ופוליו במאה ה-20, ו-SARS בתחילת המאה ה-21, הנדבקים בהם לוקים עד מהרה בתסמיני החום, או השיתוק, וניתן לבודדם מהאוכלוסייה הלא-פגועה, וחשוב מכך-למדו לחסן נגד המיקרו-אורגניזמים גורמי המחלות האלה.

אך לא כך הדבר עם מגיפת האיידס. ההידבקות עם נגיף HIV, שנעשית ברוב המקרים בנסיבות "כה טבעיות" במהלך מעשה האהבה, נותרת סמויה ללא כל סימנים, או אזהרות כחולשה או חום או פריחה מסתורית על העור. וכך עלולה ההדבקה הסמויה להימשך שנים רבות לפני שנדלקת נורת האזהרה, בדרך כלל במעבר מפאזה של נשא המחלה לזו של חולה של ממש באיידס. הערכות עדכניות של המרכז לפיקוח על מחלות (CDC) באטלנטה, קובעות שפרק זמן של 9 עד 11 שנים יחלוף מרגע שהאדם נדבק בנגיף HIV, עד לנקודת הפיכתו לחולה איידס, אם הוא לא קיבל כל טיפול רלבנטי במהלך שנות נשׂאותו. שערו בנפשכם מהו "פוטנציאל ההדבקה" של איש או אישה צעירים, הנושאים את הנגיף בדמם מבלי דעת, בשגרת פעילות מינית מצויה, עם בני זוג תמימים בהחלט, וכל זאת כיוון שהנגיף מקונן בהם כ-10 שנים בלי שהם ידעו על כך, ולעתים הדבר התברר בדיעבד בבדיקת דם שהתבצעה בשעת תרומת-דם, למשל. אך במשוואה הקטלנית הזו של התפשטות מחלת האיידס יש כאמור שני נעלמים (תרתי משמע): פרט להיותו של נגיף HIV המקונן נעלם מאיתנו שנים כה רבות, עדיין לא נמצאה הדרך לחסן כנגדו. שיעור המוטציות הרב במיוחד של נגיף זה, מביא ליצירת עותקי נגיף השונים ב-virion שלהם, דהינו במעטפת החלבונית של הנגיף. וכך נמנעת מאיתנו היכולת לחסן כנגד נגיף HIV יציב, באופן שהנוגדנים שייוצרו כנגדו באדם המחוסן, אכן יצליחו להיקשר ולנטרל את נגיף HIV בהדבקה טרייה. כלומר תהילת העולם לה זכה יונה סאלק, שחיסן תינוקות בהזריקו להם נגיף Polio מומת ומנע מהם שיתוק ילדים, או אף אדוארד ג`אנר 160 שנה קודם לכן כשחיסן ילד כנגד הנגיף הגורם לאבעבועות הבקר, למניעת מגיפת האבעבועות השחורות, תהילה זו אינה מנת חלקם של אלה המנסים לחסן כנגד HIV כבר למעלה מ-20 שנה.

השילוב הזה בין מחלה המסתתרת במעבה הגוף 10 שנים עד להופעתה, וחוסר היכולת לחסן כנגד הנגיף הגורם לה, מתברר ככל שהשנים חולפות, כאיום האפידמיולוגי החמור ביותר שפקד את האנושות. ואם נוסיף לכך את העובדה שלמעלה מ-75% מכלל ההידבקויות ב-HIV ברחבי העולם מתרחשות בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואליים, האקט הטבעי, הקמאי והיצרי, מהחזקים ביותר שבהוויה האנושית, המניע את האדם כמעט כל ימי חייו, תתברר מגמת העלייה הבלתי פוסקת בתחלואה מאיידס בעולם. גם אנשי ארגון הבריאות העולמי ומוסדות האו"ם המנסים לטכס עצה בכל הקשור להתפשטות איידס באפריקה התת-משוונית, נדים בראשם ביחס לסיכוייהן של 2 עד 3 מדינות שם לשרוד. מדינה כ-Botswana עם פחות מ-2 מיליון תושבים, ש-38% מהם חולים במחלה או נשאי הנגיף, כבר לא תוכל להיוושע. למעלה ממחצית התושבים במדינה קטנה זו שאינם מוגדרים כחולים או נשאים הם בני 50 שנה ומעלה, הנחשבים במושגים אפריקאיים כקשישים. רוב הצעירים מתחת לגיל 50 שנה נגועים במחלה, ולא מהם תבוא הישועה במובן של צמיחת דור המשך חדש ובריא. ובאותו הֶקְשר של המשכיות הדור, אחת התופעות החמורות ביותר של מגיפת האיידס היא הידבקותם של מיליוני יילודים ותינוקות בעולם בנגיף HIV או במהלך הריונן של נשים נשאות הנגיף, או תוך כדי הנקת התינוקות על ידי נשים אלו. ברחבי העולם 2 מיליון נשים נגועות ב-HIV יולדות מדי שנה, כאשר 80% מהן אף אינן יודעות על מחלתן הסמויה. כשליש מתינוקות אלה, או 630,000 נולדים מדי שנה כשהם מודבקים בנגיף, ומתוכם 550,000 נולדים באפריקה התת-משוונית. בסוף שנת 2003 חיו בעולם כ-2.1 מיליון תינוקות וילדים מתחת לגיל 15 שנה נגועים בנגיף, 90% מתוכם באפריקה.

אפריקה, שעל פי תיאוריות אחדות היוותה את "עֲריסת המחלה" לפני כמה עשרות שנים כאשר ציידים מקומיים נדבקו בנגיף במגע קרוב עם זן קופים ירוקים, היא לבטח האיום הגלובאלי העיקרי לתמותה מאיידס. וכבר הוזכר בפרוטרוט קצב התפשטות הנגיף במאגר האוכלוסייה הענקי של מדינות אסיה ובראשן הודו וסין. כאמור, סין היא כבר לא מדינה "לבדד תשכון" מעבר לחומה. ממש בשנה האחרונה אנו עדים לגיחה של שתי מחלות מידבקות קטלניות שמקורן בסין (SARS) ובהונג-קונג (מחלת השפעת ממקור עופות), ולהופעת התסמונת הנשימתית החריפה (SARS) כמטחווי ימים אחדים באחת הערים ה"נקיות" בעולם, טורונטו. לנגיפים קטלניים בימינו-אין גבולות. אך אולי מדאיג אף יותר הוא קצב התפשטות מחלת איידס במדינות הגוש קומוניסטי לשעבר, בקדמת אסיה ובאירופה. העדות הראשונה להופעת המחלה בברה"מ-לשעבר הופיעה רק בשנת 1985 כארבע שנים לאחר התגלותה בארה"ב. על פי מיטב המסורת הסובייטית דאז, היא הייתה עטויה בנימה של הכחשה ובוז: "מחלה זו-כך נאמר-אינה יכולה לפגוע באזרח הרוסי הממוצע, אלא אם כן הוא הומוסקסואל, מכור לסמים, וסוטה (deviant) מסוג אחר. תועמלנים סובייטים חמורי-סבר אף ייחסו את "המקרים הבודדים" של גילויי מחלה שם לספיחי ה"מלחמה הקרה", ולמזימה מערבית להחדיר את הנגיף על ידי תיירים ועוד יותר על ידי אלפי סטודנטים אפריקנים שלמדו אז במוסדות להשכלה גבוהה בברה"מ. ואמנם בשנת 1991 עם התפוררות האימפריה הסובייטית, ופתיחת הגבולות של הרפובליקות המקומיות לעולם הגדול בסחר ובתיירות, אז החלה ההאצה הניכרת בהתפשטות נגיף ה-HIV. על פי הערכתUNAIDS , בסוף שנת 2003 היו ברוסיה בלבד בין 750 אלף ל-1.2 מיליון חולים ונשאים המהווים בערך 1% מאוכלוסיית המבוגרים בארץ זו, בהשוואה ל-0.5% של נגועים באוכלוסיה הבוגרת בארה"ב. אך בניגוד לארה"ב בה 30% מנשאי הנגיף הם בני 30 שנה ומטה, ברוסיה כ-80% מבין הנשאים צעירים מגיל 30 שנה, ויש בכך להדאיג במיוחד בהערכת מגמת ההידבקות בעתיד: ככל שהנשאים צעירים יותר ופעילים יותר מבחינה מינית, כך גם מתגברת הפצת הנגיף. על פי הערכת סוכנות האו"ם לנושאי בריאות הציבור UNDP, אם לא יינקטו ברוסיה וברפובליקות הנלוות צעדים חינוכיים של ממש, בחינה ומעקב אחר נתוני ההידבקות יגיע מספר הנשאים והחולים ברוסיה בשנת 2020 לרף המבהיל של 14.5 מיליון. בחוגים של אידיאולוגים קומוניסטים ותיקים, עדיין לא השלימו עם מדיניות השינוי הכביר שהכניס גורבאצ`וב (Perestroika), ואלה מייחסים את התגברות מגיפת האיידס ל"התערטלות מערכי המוסר והחוק השמרניים" שם, ואת האסון הרפואי בתחום האיידס ההולך ומתברר ברוסיה, מייחסים כבר להתפוררות מסגרות מסורתיות ברוסיה שזכתה כבר לכינוי הציני "Katastroika".

הטרגדיה האמיתית המתגלה במלוא היקפה כעת לגבי ממדי מגפת איידס ברוסיה ומדינות הלווין שלה, מקורותיה רבים, ונזכיר אחדים מהם: ממדי השימוש בקרב צעירים בעיקר בסמים קשים כהרואין ואופיום שצינור האספקה העיקרי שלהם היא אפגניסטן, אי-הקפדה מוחלטת בנושא שימוש בקונדומים בתעשיית המין הרוסית, אי הקפדה פושעת בשימוש רב פעמים במזרקים "מעוקרים" בבתי חולים בפריפריה, תעשייה ענפה של תרומות דם בשכר, ואי-עמידה בסטנדרטים מערביים של סריקת מנות הדם הנתרם. הכל מכירים את התקציבים הדלים עד גיחוך, המוקצים היום למערכת הבריאות ברוסיה הנמצאת בשפל חסר תקדים. UNDP מעריך היום שההוצאה הלאומית השנתית הממוצעת לאדם בפדרציה הרוסית בנושאי פיקוח ומניעה של איידס עומד על 5 רובל בלבד-כמחירה של חפיסת סיגריות זולה. אך אולי יותר מכל ניתן להדגים ואולי להסביר את דלות המאבק באיידס ברוסיה, בציטוט מסמך רשמי ופומבי שפרסמו בשנת 1997 בוגרים צעירים של הפקולטה לרפואה שם: "אנו מתנגדים באופן מוחלט למאבק ב"מחלה החדשה"-איידס. אנו מתכוונים להכשיל את המחקר שנועד להדביר את המגיפה "החדשה" הזו. אנו משוכנעים שמחלת איידס תשמיד את כל המכורים לסמים, את ההומוסקסואלים, ואת היצאניות, …..לנצח יחיה איידס"!!!!! כך מתבטאים רופאים רוסיים צעירים המצדדים בגישה מוסרית חדשה לפתרון תחלואי החברה הרוסית.

לסיום, נחזור להיבט החשוב של הטיפול התרופתי בנשאי איידס, שהיה מקרטע שנים רבות בעולם בגין העלויות הגבוהות שלו. בשנים האחרונות חלה ירידה דרמטית בעלות טיפול "הקו הראשון" בנשאי HIV. בשנת 2000 המחיר של חבילת טיפול משולב לשנה אחת עדיין הוערך בין 10-12 אלף דולר, ואילו בשנת 2004 התשלום עבור מִשלב התרופות המומלץ עומד על 300 דולר לשנה. יחד עם זאת, בגלל עיכובים בירוקרטיים ומדיניות כושלת של מערכת הבריאות במדינות כרוסיה, סרביה ומספר מדינות מזרח אירופיות נוספות, מחיר הטיפול המשולב מרקיע שחקים ואינו זמין למרבית נשאי הנגיף. במדינות תת-הסהרה באפריקה, 4.3 מיליון נגועים בנגיף זקוקים לטיפול ביתי בגלל מצבם, אך רק 12% מתוכם מקבלים אותו. בדרום אסיה טיפול תומך כזה ניתן רק ל-2% מכלל הזקוקים לו. ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז באופן חגיגי שהוא רואה כמטרה לטפל בקוקטיל התרופתי עד שנת 2005 ב-3 מיליון נשאי איידס במדינות עניות ומתפתחות של "העולם השלישי". אתגר יומרני זה, גם אם יתממש במלואו, יביא לטיפול של כרבע בלבד מהאנשים הזקוקים לו. הטיפול המשולב של תרופות גנריות (HAART) שהסתבר כיעיל מאוד בהארכה דרמטית של תוחלת החיים של נשאי הנגיף ושיפור איכות חייהם, הוכיח עצמו מאוד במדינות כארה"ב, הודו וברזיל. חברת התרופות ההודית Cipla הייתה הראשונה לשווק בשנת 1994 את Zidovudin התרופה הגנרית הראשונה נגד HIV, ומאז שיווקה 10 תרופות "קוקטיל", המהוות מִשלב של מספר תרופות. תרופה מסוג זה המעוררת היום עניין רב ותוצאות ניסויים קליניים איתה נראים מבטיחים היא Triomune, המכילה הרכב קבוע של 3 התרופות האנטי-נגיפיות stavudine, וכן lamivudine ו-nevirapine. אך מחלה מסובכת כאיידס גוררת טיפולים מורכבים ואם כי עלות הטיפול השנתי בתרופת קו-ראשון כ-Triomune צנחה לתחום של 250 דולר, מסתבר שטיפול הקו-השני בשילוב עם מעכבי האנזים protease של הנגיף, עלותו מעל 2,000 דולר לשנה. זאת ועוד, נשא HIV המטופל ב-Triomune אמור להיות במעקב לבחינת יעילות הטיפול: בדיקה אחת לספירת תאי CD4 המושמדים ע"י HIV, וכן בדיקה למדידת רמת הנגיף בדם, עלותם כ-200 דולר, ויש לבצעם 2-3 פעמים מדי שנה, ועלותם אם כך גבוהה מעלות התרופות עצמן. ולהזכירכם, במדינות אחדות באפריקה ואף באסיה, המשכורת השנתית של אדם אינו מגיעה כדי כמה מאות דולרים בשנה. מחלה ארורה, ללא ספק.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע