פרופ' (אמריטוס) בן-עמי סלע, מנהל בדימוס של המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר; חבר בדימוס של החוג לגנטיקה ולביוכימיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
בשנת 2023, כמעט אחד מכל ארבעה מבוגרים בארה"ב חי עם כאב כרוני, ו-8.5% מתוכם חוו כאב חמור דיו עד כדי הגבלת אורח חיים ופעילות. מדובר בעליה של 20% ושל 6.9%, בהתאמה, מה שמשקף מגמת עלייה בכאבים בשני העשורים האחרונים. כאב כרוני מוגדר ככאב השורד או נשנה במהלך תקופה של 3 חודשים, ויש בו לגרום לנזק כלכלי ניכר. אנליזות של תביעות מסחריות מלמעלה ממיליון מטופלים עם כאב כרוני מראות ממוצע נזק שנתי של כמעט 24 אלף דולר לכל מטופל. כאומה, המעמסה הכלכלית של התנהלות עם מטופלים עם כאב כרוני מגיעה ליותר מ-725 מיליארד דולר מדי שנה, בלי לקחת בחשבון הוצאות נוספות הכרוכות בהיעדרות מהעבודה ואובדן של תוצר.
סטיבן כהן, הנשיא הנבחר של החברה האמריקנית של רפואת כאב, קובע ש"כאב כרוני הוא הסיבה המובילה של שנים ההולכות לאיבוד בגלל אי היכולת לפעול באופן יצירתי בהפרש גדול". עם יותר אמריקנים החיים עם כאבים יותר מאשר חוו כאבים בעבר, כאשר התופעה נכרכת עם ההזדקנות באופן בולט יותר, כמו גם עם עקה חברתית, כהן ומומחים אחרים טורחים להבין כיצד ניתן להתמודד עם כאב כרוני. הגישות המודרניות אמורות להיות יותר יעילות, זמינות ומולטי-דיסציפלינאריות על מנת לא רק להפחית את הכאב, אלא גם לשחר את התפקוד ולשפר את איכות החיים.
מה מגביר את הכאב? ישנן שלוש קטגוריות נרחבות של כאב: כאב נוסיספטיבי (שנגרם על-ידי גירוי של קולטנים תחושתיים של כאב במערכת העצבים) הנגרם על ידי נזק רקמתי כגון חתכים, כוויות, נקע, כאב נוירופתי כמו במקרים של נוירופתיה סוכרתית ונוירלגיה טריגמינלית, (העצב הטריגמינלי המשולש אמון על העברת התחושה מאזורים שונים בפנים, בהם המצח, העיניים, הלחיים, הלסת העליונה והתחתונה ורירית הפה), וכאב נוסיפלסטי (הכרוך באיתות כאב לא נורמלי ללא נזק רקמתי כגון מצבים של פיברומיאלגיה, מיגרנה וכאב פאנטום של גדם גפה).
נשיא האגודה לטיפול בתסמינים נוירופלסטיים באוניברסיטת Oregon בפורטלנד, David Clarke, מעדיף את הביטוי נוירופלסטי על הביטוי נוסיפלסטי. שלא בדומה לכאב הנובע מנזק מבני, כאב נוירופלסטי נוצר על ידי שינויים במעגלים מוחיים וכרוך לרוב לעקה, לטראומה או לרגשות לא מעובדים. Clarke ממשיך וקובע שהמטופלים יודעים ש"פלסטי" פירושו היכולת לשנות, ולפיכך "נוירופלסטי" מעבירה טוב יותר את המסר שיש מקום לתקווה בטיפול. הדבר מצריך הסבר המבוסס על נוירו-אנטומיה המראה מה קורה כאשר המוח עובר לפאזה נוירופסטית".
גורם עיקרי המעודד את העלייה בכאב כרוני היא השכיחות הגדלה של מצבים כרוניים כגון סוכרת ו-obesity, שיש להם השפעות מכאיבות כולל נוירופתיה סוכרתית וכאב אורתופדי כתוצאה מעומס גדל על צווארי הירך, הברכיים ועמוד השדרה, קובע Clarke.
גורם נוסף המסייע לתדירות כאב כרוני, הוא זה בקרב שורדי סרטן, ש-20-50% מתוכם סובלים מכאבים כרוניים מהסרטן עצמו או באופן שניוני כתוצאה מתופעות לוואי של טיפולים כירורגיים. האוכלוסייה המזדקנת היא תורם חשוב נוסף לעלייה בכאבים כרוניים. לפי Clarke כאב כרוני נקרא "המגיפה השקטה" במבוגרים בגיל מתקדם. על פי David Copenhaver, איש המחלקה לרפואת כאב ונוירולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, ב-Davis. דרישות תעסוקתיות הולכות ומתרבות עלולות להוות עקה התורמת לכאב כרוני.
חוקר זה קובע שארה"ב מכונה ‘no-vacation nation’ כיוון ששעות העבודה הולכות וגדלות, ללא מספיק זמן לרוגע. על פיו, ארה"ב היא הכלכלה המתקדמת היחידה שאינה מפצה עובדים היוצאים לחופשה. הוא קובע שזמן רב אנו מבינים את המרכיב התחושתי של כאב, אך רק כעת אנו מבינים שיש לו גם מרכיב קוגניטיבי. יחסי הגומלין בין דיכאון וכאב כרוני מבוססים לחלוטין.
מטה-אנליזה של 76 מחקרים הראתה שבערך 40% מהמשתתפים בהם סבלו מדיכאון, כמו גם מדאגנות. מטופלים למניעת כאב כרוני חייבים להיות נבדקים באופן שגרתי לבחינה של מצבם המנטלי.
הטיפול בכאב כרוני: עשרות שנים הטיפול בכאב כרוני התבסס באופן בלעדי על גישה פרמקולוגית.
תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות אנטי-פרכוסיות ובמקרים חמורים יותר אופיואידים. למרות שתכשירים אלה עשויות לתרום להפחתת כאבים, יש להם לרוב תופעות לוואי, יעילות לזמן קצר, ובמקרה של אופיואידים אף סכנה למפגעי שימוש, לצריכת-יתר ואף למוות.
ככל שהמודעות למגבלות אלה גדלה, כך גם גדלה הדחיפה לחלופות ראויות יותר.
לאחרונה, המלצות קליניות מדגישות את הטיפול הלא-פרמקולוגי כטיפול קו-ראשון בכאבים כרוניים. המרכז לבקרה ומניעת מחלות (CDC), ממליץ על תרפיות לא-פרמקולוגיות ולא אופיואידיות כאסטרטגיות מועדפות להתנהלות עם כאב כרוני של עמוד השדרה. באופן דומה, הקולג' האמריקני של רופאים מציע להתחיל בטיפול פיזיקלי, תרגילים גופניים, תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית, ושיטת Mindfullness או 'קשיבות' בעברית, היא שיטה פסיכולוגית שמכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות בהווה, באופן מקבל, לא ביקורתי ולא שיפוטי, ומטרתה לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר. קשיבות נרכשת בתרגול נלמד, באמצעותו מכוונת תשומת הלב לרגע הנוכחי, היבט שתורם להגברת הפתיחות לקליטת מידע חדש ולהרחבת המודעות העצמית.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
08/06/2025
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן