חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

האם יש לסטאטינים השפעה חיובית בנושא סרטן הערמונית.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


כעשרים שנה מאז שהחלו הסטאטינים להופיע ברצף על המדפים, אין כבר ספק שמשפחת תרופות זו הולכת ומתבררת כהצלחה טיפולית ומסחרית גדולה שאין עליה עוררין.


כרגע מככבים ששה סטאטינים, ונזכירם בסדר חשיבות לא מחייב: atorvastatin (שם מותג Lipitor), fluvastatin (Lescol), lovastatin (Mevacor), simvastatin (Zocor), rosuvastatin (Crestor) ו-pravastatin (Pravachol).


כקבוצה, הסטאטינים מהווים את תרופות המרשם הנמכרות ביותר בארה”ב, ואין בכך להפתיע, שהרי מחלת החלב נותרה עדיין בראש רשימת המחלות הגורמות למוות באמריקה.


מאות רבות של מחקרים וניסויים הקליניים בדור האחרון, מעלים שטיפול בסטאטינים מפחית עד 37% את הסיכון להתקפי-לב ולתופעות חמורות אחרות הקשורות למחלת העורקים הכליליים, בייחוד בגברים הנמצאים בסיכון גבוה.


כל ששת הסטאטינים שבשימוש היום, מפחיתים את רמת כולסטרול-LDL “הרע” על ידי שהם מעכבים את האנזים HMG-CoA Reductase, שהוא אנזים המפתח המתחיל בתאי הכבד את סינתזת הכולסטרול, אך הסטאטינים  משפיעים גם על הכבד לקלוט כולסטרול שכבר נמצא בדם. בנוסף, הסטאטינים מעלים באופן מתון את רמת הכולסטרול-HDL “הטוב” בדם, כאשר שני הסטאטינים החדשים יחסית שהם גם הפעילים ביותר,  Lipitor ו-Crestor, מפחיתים את רמת הטריגליצרידים בדם, כמו גם את רמת הסמן המודרני לדלקת וכנראה גם גורם סיכון כשלעצמו, ה-CRP.


 


בעוד השפעות הסטאטינים בתחום הפחתת שומני הדם זוכות לתשומת הלב הגדולה ביותר, תרופות אלה מפגינות פעילות והשפעה גם בתחומים אחרים של ביולוגיית הגוף.


בראש ובראשונה כמובן ראויה לציון השפעת סטאטינים בייצוב הרובד הטרשתי (plaque) הדבוק לדופן העורקים דהינו בהפחתת הסכנה של היפרדות או תלישה (rupture) של רובד זה מה שעלול ליצור תסחיף מסוכן ללב או למוח. בנוסף סטאטינים מעכבים צימות (aggregation) של טסיות-דם (תרומבוציטים), באופן המקטין או אף מונע יצירת קרישי דם החוסמים כלי-דם.


למרות שהשימוש בסטאטינים נחשב בטיחותי, אין ספק שכתרופות בעלות פעילויות ביולוגיות כה מגוונות, נזקפים לעתים לחובתן גם תופעות לוואי כגון תהליכים דלקתיים בכבד הבאים לביטוי בעליית פעילות אנזימי הכבד, ולעתים אף נזק קל לשרירים.


במרוצת העשור האחרון, ייחסו לסטאטינים גם הפחתה של סיכון למפגעים שונים החל משיטיון (dementia) וכלה במחלות ריאה כרוניות או אף אוסטאופורוזה, ואבני כיס המרה.


אף לא אחד מהיתרונות האחרונים האלה הוכח באופן משכנע, אך הם מגרים להעלות את השאלה המסקרנת והנצחית האם סטאטינים עשויים להשפיע למיתון תופעות סרטניות. 


 


כאשר הסטאטינים הראשונים יצאו לאוויר העולם לקראת סוף שנות ה-80, היו מדענים שחששו שמא יתרונותיהן של תרופות אלה בהגנה על הלב, לא תהיינה במחיר של הגברת תהליכים סרטניים. דאגה זו הייתה מבוססת  על מספר קטן של ניסויים קליניים שהצביעו על כך שתרופות מפחיתות כולסטרול אלה הביאו להגברה של תופעות סרטניות במכרסמים. אך האדם שונה בסופו של דבר מהעכבר, וחששות אלה התבדו.


למעשה, ניסויים רבים מאוד של שימוש סטאטינים באדם, שללו אפשרות שסטאטינים מגבירים הופעת מחלות סרטניות. וכאשר דאגה זו הוסרה, החלה המטוטלת לנוע דווקא לקוטב הנגדי, דהינו כאשר מדענים החלו מעלים את השאלה שמא סטאטינים למעשה אפילו מפחיתים את הסיכון לחלות בסרטן.


בראשונה, אופטימיות זו הייתה מבוססת על סדרת ניסויים במעבדה, בתרביות רקמה.


הרעיון הבסיסי היה לגדל תאי סרטן בתרבית, ולבחון את השפעת ההוספה של סטאטינים לנוזל גידול התאים על התנהגותם. כללית, הייתה מעין הסכמה שסטאטינים עשויים להאט את קצב התרבותם של תאים סרטניים ממקור בלוטת הערמונית באדם, תאים ממקור סרטן בלוטת השתן, ממקור סרטן השד, ועוד.


 


תופעות לכאורה מעודדות אלה לפיהן סטאטינים היו מסוגלים לעכב בתרבית רקמה את קצב גידולים של תאי סרטן אנושי, אפילו היו מבוססות על מנגנונים שזוהו.


בחלק מהמקרים הסטאטינים השפיעו על הביטוי של גנים סרטניים, לפעמים נמצא שהסטאטינים משפיעים על תהליכים אנגיוגניים, כלומר אותם תהליכים שמאפשרים הנצה והתפתחות של כלי דם החיוניים לשגשוג והתפשטות גידולים סרטניים.


כמו כן זוהו מקרים בהם הסטאטינים היו מסוגלים להשפיע על יכולתם של התאים הסרטניים להיצמד אל צלחות תרבית התאים ולהתפשט במהלך חלוקותיהם, וכן נמצא שסטאטינים אף עשויים להשפיע בכיוון של עידוד apoptosis, שהוא כזכור התהליך המביא תאים חיים למעין התאבדות ומוות טרם עת.


בנוסף, חלק מניסויים אלה הצביעו על כך שסטאטינים עשויים להגביר את ההשפעות של תרופות אנטי-סרטניות או טיפולי הקרנה. אכן, סדרה של ניסויים מעוררי אופטימיות, אלא שאין לשכוח שכל הניסויים הללו נערכו במעבדה בתנאי in vitro כלומר במבחנה או בצלחת, וכזכור ממערכות אחרות לא תמיד המסקנות שמסיקים על השפעות חומרים שונים על תאי סרטן בתרבית, הן ברות תוקף כאשר עוברים לערוך ניסויים אלה in vivo, כלומר בגוף האדם ממש.


 


הדרך לפתור את ההתלבטות האחרונה, היא לבחון באופן אפידמיולוגי האם השימוש בסטאטינים על ידי מיליוני בני-אדם בעולם כולו, זכו להפחתת הסיכון לסרטן, או שמא סיכון זה גדל אצלם.


כמעט כצפוי, ניתוח סטטיסטי של כמעט 20 שנות שימוש בסטאטינים בעולם, העלה תוצאות מעורבות לגבי השאלה כיצד משפיע שימוש בתרופות אלה דווקא בתחום התרחשות מחלות סרטניות.


מחקרים שנערכו בקנדה, בדנמרק ובארה”ב, הצביעו על כל שנוטלי סטאטינים לאורך זמן, הם בסיכון הנמוך ב-14% עד 28% לחלות בסרטן, בהשוואה לאלה שאינם משתמשים בסטאטינים.


מחקרים אחרים לא הראו כל השפעה כזאת. אך כידוע סרטן הוא פסיפס עשיר של מחלות רבות השונות לעתים מאוד ביניהן.


וכך אמנם הסטאטינים הראו השפעה שונה על התרחשות סרטן המעי הגס, סרטן ריאות וסרטן השד.


תוצאות רבגוניות ולא אחידות בסוגי הסרטן האחרונים, הביאו חוקרים רבים למסקנת הביניים, שלא ניתן להגיע למסקנה גורפת באשר ליכולת סטאטינים להשפיע על הופעת סוגי סרטן אלה. אך התמונה נראית קצת יותר בהירה ופחות מתלבטת, כשמגיעים לבחון את השפעת השימוש בסטאטינים על סרטן בלוטת הערמונית.


 


דווקא תוצאות מחקר שהתפרסם בשנת 2002 היו מאכזבות, שכן כאשר בחנו את השפעותיהם של סטאטינים על 1,009 גברים עם סרטן הערמונית וכן על 1,387 גברים ללא סרטן זה, לא נמצאה השפעה משמעותית על התפתחות המחלה או על מניעתה.


מחקר נוסף משנת 2007 היה אף יותר מאכזב שכן נמסר בו ש-3,302 גברים נוטלי סטאטינים היו בסיכון אף מעט מוגבר לחלות בסרטן הערמונית, לאורך 15 שנות שימוש בתרופות אלה, בהשוואה ל-3,293 גברים נוטלי פלצבו.


בשנת 2008 התפרסם מחקר נוסף שנערך במדינת וושינגטון, בו השתתפו 1,943 גברים, ולא נמצא בו כל קשר בין נטילת סטאטינים לתהליך סרטן הערמונית. לעומת מחקרים שליליים אלה, ניסויים אחרים היו הרבה יותר אופטימיסטיים.


 


ניסוי משנת 2005 שנערך ב-Oregon שבו נכללו 302 ותיקי הצבא האמריקני  בגיל הממוצע של 65 שנה, דיווח על הפחתה בהתרחשות סרטן הערמונית, ואולי חשוב מכך על הפחתה של 76% באותם מקרים של סרטן ערמונית אגרסיבי במיוחד.


מחקר משנת 2006 שנערך על ידי חוקרי הרווארד, שבו השתתפו 34,989 גברים, מצא הפחתה של 49% בסיכון לסרטן הערמונית, וכן הפחתה של 61% בסיכון לסרטן ערמונית גרורתי או קטלני.


כמו כן, ככל שגברים אלה נטלו את הסטאטינים זמן ממושך יותר ההשפעה החיובית הזאת הייתה מובהקת יותר.


בשנת 2007 התפרסמו תוצאות מחקר גדול היקף שבחן קשר בין תזונה ומניעת סרטן, והתנהל על ידי חוקרי מכוני הבריאות הלאומיים במרילנד. במחקר זה השתתפו 55,454 גברים, שנטלו סטאטינים למעלה מ-5 שנים, היו בסיכון הנמוך ב-40% למחלה מתקדמת של סרטן הערמונית, אם כי לא היה אצלם סיכון מופחת לסרטן הערמונית בסך הכול.


מחקר שנערך בקליפורניה, ואשר הקיף 69,047 גברים, לא מצא כל יתרון משימוש קצר מועד בסטאטינים, אך לעומת זו נרשמה ירידה של 28% להתרחשות סרטן הערמונית בנוטלי סטאטינים למשך 5 שנים ומעלה.


 


בשנת 2008 התפרסם מחקר אמריקני על 62,842 גברים בגיל 65 שנה ומעלה, בו נרשמה הפחתה צנועה של 10% בלבד בסיכון להופעת סרטן ערמונית בנוטלי סטאטינים.


מחקר שנערך בפינלנד והתפרסם בשנת 2007, בו השתתפו 49,446 גברים, מצא שנטילת סטאטינים הביאה להפחתה של 25% בסיכון לסרטן ערמונית מתקדם, בהשוואה לגברים הנוטלים תרופות אחרות להפחתת כולסטרול או בהשוואה לגברים שאינם נוטלים כל תרופות.


גם במחקר פיני זה הודגש שככל שנטילת סטאטינים הייתה ממושכת יותר, כן התגברה ההשפעה האמורה. נראה ממחקרים אחרונים אלה, שלרמה גבוהה של כולסטרול יש השפעה מעודדת על צמיחת תאי סרטן הערמונית בעכברים ובבני-אדם, וסטאטינים עשויים להפחית את רמת ה-PSA, הסמן של סרטן הערמונית, מה שמצביע לכאורה על קשר ישיר בין השימוש בסטאטינים לבין הביולוגיה של בלוטה זו.


כיוון שסטאטינים אינם מורידים את רמת טסטוסטרון או של הורמוני מין זכריים (אנדרוגנים) אחרים, ההשפעות המפחיתות שגשוג סרטן הערמונית הן לכאורה בלתי הורמונאליות. אפשרות אחת כרוכה אולי בוויטמיןD , שכן נראה שסטאטינים מעלים רמת ויטמין זה בדם, וויטמין D נקשר דווקא להגנה בפני סרטן הערמונית.     


 


האם ממצאים אלה שייכים למה שיש מכנים ה”פּיקנטריה” של מחקרים רפואיים, המולידים לפעמים תוצאות בלתי צפויות, שרובן מסתברות בחלוף הזמן כבלתי משמעותיות?


אכן, כמעט 100 שנים של מחקר רפואי מודרני, העלו מדי פעם ממצאים שהיה בהם להביא להרמת גבה אצל חוקרים רבים.


רוב רובן של התוצאות הבלתי צפויות האלה לא שרדו, ולעולם לא נדע האם מקורן בניתוח סטטיסטי מוטעה, ואולי בניסויים שנערכו בצורה מרושלת, ואולי אף מסקנות מעט אופטימיות בבחינת משאת נפש של מי שרצו לכבוש את הכותרות בתגלית מסעירה.


אך לא מעט תגליות של ממש הגיחו לעולם, כערך מוסף של מחקרים שיצאו לדרך בכיוון אחר לגמרי, ממש כקולומבוס בשעתו שיצא לכבוש את דרך הים להודו, ולמעשה מצא את אמריקה.


המשמעות של ממצאים ראשוניים אלה על השפעה מיטיבה לכאורה של טיפול בסטאטינים על סרטן הערמונית, ודאי אינה מצביעה על טיפול זה כטיפול מונע של סרטן חמור זה בגברים. אך אם אתם ברמת סיכון גבוהה למחלות קרדיו-וסקולאריות, ורמת כולסטרול-LDL בדמכם גבוהה, והרופא ממליץ לכם על סטאטינים כטיפול המקובל והמושכל כיום לבעיה הלבבית, ייתכן שאתם נהנים משני העולמית, וגורעים מהסיכון ללקות בלבכם, ובערמונית שלכם. 


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.


 

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים