חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

האם יש לחסן צוותי רפואה באופן מנדטורי כנגד COVID-19

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.

בבריטניה, חוק חדש אמור לחייב חיסון כנגד COVID-19 כתנאי להעסקה של אנשי צוות רפואי וסיעודי במוסדות רפואה ובבתי אבות, בדומה לחקיקה כזו הנמצאת בשלבי ניסוח אחרונים באיטליה, צרפת ויוון.

 

זו ודאי אחת הסוגיות המטרידות בעצם הימים האלה את צמרת משרד הבריאות, את הנהלות בתי החולים ויותר מכל את אותם רופאים ורופאות “סרבני החיסון” משיקוליהם האישיים.
שבועת הרופא המיוחסת להיפוקרטס קובעת בין השאר: “primum non nocere” ובעברית: “ראשית אל תזיק”, והכוונה כמובן לא לגרום נזק במהלך הטיפול לחולה המטופל. אמירה זו כה אקטואלית בתקופה הנוכחית של פנדמיית קורונה, שכן קיים חשש שמא רופאים שלא חוסנו כנגד הנגיף, עלולים להיות פונדקאים של הנגיף ללא כל תסמינים, מגיעים מדי יום לעבודתם בבית החולים, ולמרות המיגון הפיזי המוקפד, יתכן מצב בו הם ידביקו בנגיף חולה שהוא חופשי מ-COVID-19, אך מחלות הרקע שלו ותחלואה קיימת קשה כלשהי בעטיה הגיע לאשפוז, תוחמר אף יותר מעצם ההדבקה בנגיף.

 

עשרות רבות של מאמרים כבר הוקדשו לנושא, וכמתבקש הדעות חלוקות גם כאן: האם ניתן לחייב רופאים להתחסן, או שמא במסגרת “הבחירה האישית, כבוד האדם וחירותו ובעלותו על גופו” לא ניתן לאלץ רופאים שלא חוסנו לעשות כן. נביא כאן את שתי הדעות המנוגדות האלה כפי שרואים אותן אנשי אתיקה ורפואה אוכלוסייתית בבריטניה.

 

מי שתומך בחיוב רופאים להתחסן הוא פרופסור Michael Parker מבכירי מרכז Ethox לביו-אתיקה באוניברסיטת אוקספורד. ואלה נימוקיו: בטיחותו של חולה נכללת באחריות האולטימטיבית של בתי חולים.
באשר לפרקטיקת העסקה של אנשי צוותי רפואיים, יש להנהלות בתי החולים תפקיד בהעסקת אנשי רפואה שנוכחותם אינה יכולה להעמיד חולים ומטופלים בסיכון מוגבר ובלתי מחויב.
תפקידים של טיפול רפואי צמוד ומשיק לחולה (front line) אינם אמורים להינתן לאנשי צוות רפואי שאינם מוכנים להתחסן כנגד זיהומים או הדבקות של פתוגנים מסוכנים.
יחד עם זאת, מוסד רפואי בו פועל צוות של פרטים רפואיים בלתי מחוסנים, חייב לגלות מעורבות לא רק בשמירה על זכויות המטופלים, אלא גם על אלה של עובדי המוסד. זכויות אלו כוללות מְחֻיָּבוּת של אי-אפליה (non-discrimination) והגנה על תנאי העסקה סבירים. אך צוות אנשי הרפואה מחויב אף הוא לגילוי אחריות. הוא מחויב לדוגמה, להביע נכונות לשינוי בתפקודם או בפְּרַקְטִיקָה הרפואית שלהם לטובת האִינְטֶרֶסים הבטיחותיים של מטופליו.

 

הסיכון הנמוך שבעצם החיסון:

מתי עשוי חיסון כנגד מחלה מדבקת חדשה להתאים לדברים שלמעלה? במושגים של מוּסָרִיּוּת אישית, סיכון נמוך של תופעות לוואי או תופעות לא רצויות לסוגיהן, משמעותו שעובדי הרפואה שסטאטוס אי המחוסנות שלהם חושף את מטופליהם לסיכון, הם בעלי חוֹבָה, הִתְחַיְּבוּת או מְחֻיָּבוּת לקבל חיסון. יש לאחרונים מה שמוגדר כחובת הצלה קלה או duty of easy rescue.
למרות שהחיסונים כנגד COVID-19 מעניקים פחות מ-100% הגנה כנגד הנגיף, הראיות על השפעתו החיובית על בטיחות המטופלים מספיקות לבסס חובת התחסנות של אנשי צוות הרפואה. נתון זה מנוגד למצבים יוצאי-דופן, בהם לחיסון יש משמעות או השפעה חמורה על בריאות אנשי הצוות, ולפיכך סירובם להתחסן סביר ומתקבל על הדעת.
אך האם ניתן לכפות על עובדי רפואה ומערכות סיעודיות להתחסן? ישנם דברים רבים שניתן להתווכח עליהם שאנשי רפואה אמורים לבצע על בסיס מוסרי, שמעסיקיהם אינם יכולים לדרוש מהם כתנאי להמשך העסקתם כגון החובה להיות מסבירי פנים וידידותיים כלפי מטופליהם בכל עת. כאן אנו חוזרים לסוגיה הלגיטימית של האחריות של המעסיקים בהקשר של היות אנשי צוות רפואי בלתי מחוסנים.

 

נראה שחובתם של מנהלי בתי החולים לעודד חיסון, ליצור תרבות של הבנה של הצוות לצורך להתחסן, ולהפוך את תהליך החיסון של הצוות קל וזמין. מנהלי בתי החולים חייבים להעביר אנשי צוות העומדים בסירובם להתחסן או כאלה עם סיבות רפואיות המונעות מהם להחסן, לתפקידים פחות פרונטליים להמעטה של מגע עם המטופלים כדי למנוע מהאחרונים סכנה מיותרת של הדבקה.
העברת אנשי צוות בלתי מחוסנים לתפקידים בדרגת מגע נמוכה יותר עם המטופלים, דורשת התנהלות זהירה, ויכולה להימשך פרק זמן לא קצר. יש כמובן להימנע ממצב בו איש צוות בלתי מחוסן המועבר מתפקידו המיידי ליד החולה, ואיוש התפקיד על די איש צוות מחוסן, אך כזה שהוא פחות מכיר את בעיית החולה, או שדרגת מיומנותו נמוכה יותר באופן כללי.

 

נעבור כעת לשלושה אנשי רפואה מתחומי הרפואה האוכלוסייתית. שניים מתוכם, Helen Bedford ו-Michael Ussher מאוניברסיטת לונדון, ו-Martine Stead מאוניברסיטת Stirling. שלושת האחרונים מתנגדים לרעיון של חיוב צוותי רפואה להתחסן כנגד COVID-19 ונימוקיהם איתם.
לדבריהם, אנשי רפואה וסיעוד יש להם חובה רפואית ומוסרית להתחסן כנגד הנגיף החדש, כדי להגן על מטופליהם, להגן על עצמם, על משפחותיהם ועל סביבתם הקרובה. ב-14 ביולי 2021, אישר בית הנבחרים בלונדון את הדרישה מצוותים סיעודיים ללא ניגוד רפואי העובדים בבתי אבות, דיור מוגן ומוסדות קהילתיים באנגליה, לקבל 2 מנות חיסון כנגד COVID-19, כפי שהחלטה זו יושמה לאחרונה באיטליה, צרפת ויוון ביחס לצוותים רפואיים (Wise ב-British Medical Journal משנת 2021, ו-Paterlini באותו כתב עת מאותה שנה).

 

חופש הבחירה:

שלישיית הרפואנים האחרונים סבורים שחיסון מנדטורי הוא “מכשיר בּוֹטֶה מדי לצורך התמודדות עם בעיה מורכבת”.
חיוב כזה להתחסן אינו נחוץ, אינו מקובל ואף אינו יעיל להשגת המטרה, ובעיקר מעורר נושאים אתיים רציניים באשר לחופש הבחירה. למרות שניתן לטעון שחופש הבחירה של איש צוות רפואי אינו “גובר” על החובה להגן על המטופל, חיסון מנדטורי שנכפה על הרופא הלא מחוסן עלול להביא לתוצאה הפוכה מהתוצאה המבוקשת, ולחבל במטרה הרצויה.

באנגליה, שיעורי החיסון לפחות פעם אחת כנגד COVID-19 בקרב מבוגרים באוכלוסייה הכללית, בקרב אנשי רפואה במערכת הבריאות הלאומית (NHS) ובקרב אנשי סיעוד בבתי אבות, הם בדרך כלל גבוהים: 87%, 90% ו-87%, בהתאמה. למרות זאת, שיעור ההתחסנות שונה באופן גיאוגרפי, ותלוי גם בהרכב הסוציו-דמוגרפי של שלושת הקבוצות המחוסנים האחרונות, כאשר שיעורי ההתחסנות הנמוכים ביותר מטבע הדברים מוצאים בשכבות אתניות של מיעוטים (Stead וחב’ ב-medRxiv משנת 2021, Bell וחב’ באותו כתב עת מאותה שנה, וWoolf- וחב’ ב ב-Lancet regulation Health Europe משנת 2021).

 

מעוררי דאגה נתונים ממחקרים על אנשי רפואה בתפקידים חזיתיים המציבים אותם בקרבה מיידית למטופלים, כולל אחיות ומיילדות, הנמנות על “המהססים” לקבל חיסון. בדומה לאוכלוסייה הכללית, בחינת הסיבות להססנות זו חיונית על מנת להיות יעילים יותר בניסיון לשכנע את המהססים שאין כל סיבה ממשית להססנות זו.

 

יוזמות לשפר את הנכונות להתחסן:

ראשי בתי חולים בבריטניה מדווחים על יוזמות מוצלחות לשיפור הנכונות של אנשי הצוות להתחסן, בהיותן מכוונות כנגד הסיבות העיקריות להססנות (Papineni וחב’ ב- British Medical Journal Opinion משנת 2021, Azamgarhi וחב’ ב-Nature Communication משנת 2021, ו-Stead וחב’ ב-Infectious Diseases & Health משנת 2019).
יוזמות אלו גישה קלה יותר לחיסון, והספקה של נתונים מהספרות הרפואית בשפות השונות על יעילות החיסון.

הטיית אוזן קשבת לנימוקים נגד חיסון ומענה לא-אגרסיבי לנימוקים אלה הוא צעד נכון לשכנוע רופאים להתחסן (Lewandowsky וחב’ משנת 2021). במשאל בקרב צוותי סיעוד בבתי אבות , 47% מתוכם לא תמכו בחיוב מנדטורי להתחסן (Learner ב-Carehome.co.UK מ-23 ביולי 2021).
יש אף דיווחים של איום מצד אנשי צוות סיעודי בבתי אבות להתפטר מעבודתם אם יחויבו להתחסן, מה שהיה מעמיד את בתי האבות במצוקה גדולה בגלל מחסור בכוח אדם (Seale ב-Conversation משנת 2021).

 

על מנת למקסם את הנכונות להתחסן בקרב אנשי צוותים רפואיים, חיוב מנדטורי לעשות כן, הוא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו כאשר כל אמצעי השכנוע האחרים נכשלו.
אחוז המתחסנים בקרב הרופאים בבריטניה גבוה בכל מקרה, אולי בגלל “השפעת העדר” ותחושה של היות הבלתי מחוסנים מיעוט נרדף.
שלושת המתנגדים לחיסון מנדטורי, משוכנעים שאחוזי המתחסנים בקרב האחרונים ילכו ויעלו בהדרגה, ללא צורך בנקיטת צעדים מחמירים כנגדם.

 

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.
15/08/2021
לקריאת כל הכתבות של פרופ’ בן-עמי סלע לחץ כאן

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים