האם יש יתרונות בריאותיים בשתייה קלה-עד-מתונה של משקאות אלכוהוליים
האם יש יתרונות בריאותיים בשתייה קלה-עד-מתונה של משקאות אלכוהוליים
(חלק א`)
פרופ` בן-עמי סלע – מנהל המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב
בראשית שנת 2002 התפרסם בכתב העת הבריטי החשוב "לנצט" מאמר, בו סוכמו נתונים אפידמיולוגיים מעניינים ביותר מתוך מחקר רב-אוכלוסייתי-פרוספקטיבי הנערך בהולנד זה שנים אחדות, והידוע כ"סקר רוטרדם".
סקר זה עוקב אחר מדדים בריאותיים בכ- 8,000 גברים ונשים שהיו בני 55 שנה ומעלה במועד תחילת המעקב בשנים 1990-3.
כל הנבדקים היו אנשים פעילים, ובמלוא חושיהם בהיכנסם למדגם האמור, ללא כל ראייה לפגיעה קוגניטיבית או לתהליכי שיטיון (dementia).
במרוצת 6 שנות המעקב, אובחן שיטיון בכ- 200 מכלל הפרטים בסקר זה (כ- 0.5% מכלל הנסקרים): בכ- 75% מתוכם מחלת אלצהיימר, ב- 15% שיטיון ואסקולרי על רקע חסימה או פתולוגיה אחרת של כלי דם מוחיים, ובעוד 10% שיטיון מסיבות אחרות.
בין גורמי הסיכון שנחקרו לתאחיזה אפשרית לתופעת השיטיון נכללו גיל הנבדקים, מינם, לחץ הדם הסיסטולי, רמת השכלתם, עישון ומדד מסת הגוף הידוע כ-BMI. אלה מדדים שגרתיים כמותם אנו מוצאים בעשרות רבות של מחקרי סקר רפואיים, אך מחקר רוטרדם זה היה ייחודי בהתייחסו לשאלה המאוד אקטואלית בימים אלה: מה ההשפעה של צריכה מתונה של אלכוהול על כלי הדם שלנו, אלה הקשורים ללב ואלה המזינים את המוח ?
סקר רוטרדם מצא שצריכה מתונה של אלכוהול (1-3 כוסיות ליום) הפחיתה באופן משמעותי את כלל מקרי השיטיון ב- 42% בממוצע, ואילו את מקרי השיטיון הואסקולרי הפחיתה צריכה כזו של אלכוהול כדי 70% ! מאוד חשוב לציין שהשפעתה המיטיבה של צריכת אלכוהול מתונה בולטת הרבה יותר בין גברים בהשוואה לנשים, על פי סקר זה. ואמנם, אם "שתייה קלה" הפחיתה את כלל סוגי השיטיון בין נשים ב- 15% בלבד, הרי שבין הגברים ההפחתה היתה בשיעור של 60%. וכך נמדדה הפחתה של 4% בלבד במקרי אלצהיימר אצל נשים הלוגמות במידה, וירידה של 48% בין הגברים. הבדל קיים גם בין נשים וגברים צורכי אלכוהול במידה לגבי התרחשות של שיטיון ואסקולרי: בנשים ירידה ממוצעת של 60% ובגברים נמדדה הפחתה של 71%.
נמצא שלא הייתה משמעות לסוג המשקה האלכוהולי שנצרך על ידי הנסקרים: השפעת בירה, יין, ליקר או יין "מועשר" כגון שרי או יין פורט, לכולם הייתה סטטיסטית השפעה דומה על המדדים האמורים. ראוי לציין שכאשר נמדדה בין גברים בלבד, השפעת צריכת אלכוהול יומית מעל 4 כוסיות (או "drinks" בלשון השתיינים), כיון שלא נמצאו די נשים הולנדיות הנותנות בכוס עינן יותר מ- 3 פעמים ביום, לא נמדדה כל השפעה מיטיבה בהיארעות מקרי השיטיון, ואף נמצאה השפעה מזיקה: עלייה של 16% במקרי אלצהיימר בין שותים מעל המידה, ועלייה אף חמורה יותר של עד 71% בהופעת שיטיון ואסקולרי בגברים הרואים באלכוהול ידיד. אגב, מחקר זה לא מצא תאחיזה בין השפעת האלכוהול וגיל המשתתפים, דרגת העישון שלהם או רמת השכלתם.
הבה ננתח את מסקנות מחקר רוטרדם: העובדה שצריכה יומית מוגברת של אלכוהול מעלה את מקרי אלצהיימר ומזיקה עוד יותר מבחינת היארעות מקרי שיטיון ואסקולרי, ניתנת להסבר כפול: ריכוזי אלכוהול גבוהים בדם הם בעלי השפעה נירו-טוקסית ידועה, ודי אם נזכיר כאן בחטף שצריכה מרובה של אלכוהול גורמת לדלדול חמור ברמת ויטמין B1 (תיאמין). ויטמין זה חיוני לתפקוד נירולוגי נורמלי, ובחסר של תיאמין אנו מכירים תופעות עצביות קשות שאחת מהן מוכרת כתסמונת Wernicke ומוכרת אף התסמונת הפסיכוטית ע"ש קורסאקוף הנגרמת אף היא על רקע חסר בתיאמין על רקע צריכה מרובה של אלכוהול.
אך מעבר לכך עלולה להיות לרמת אלכוהול גבוהה השפעה מעכבת על הפרשתו של הנירוטרנסמיטור אצטילכולין בחלק המוח הידוע כהיפוקאמפוס. בשנים האחרונות גדלה הבנתנו את הפונקציות המוחיות המתרכזות בהיפוקאמפוס כגון זיכרון וכושר למידה, ואת חשיבותו של אצטילכולין בפונקציות אלה.
בשנת 1998 פורסמו ראיות משכנעות לפיהן לאלכוהול יכולה להיות השפעה דו-ממדית על הפרשת אצטילכולין בהיפוקאמפוס: ריכוזי אתנול נמוכים בדם יעודדו שחרור אצטילכולין, בעוד שריכוזי אתנול מוגברים במיוחד בדם הם בעלי השפעה מעכבת. על פי עקרון זה, שתיית אלכוהול במידה, לא תעודד שיטיון ואילו עודף אלכוהול עלול להחמירו. זאת ועוד, אתנול עלול להגביר ייצורם של ראדיקלים חופשיים של חמצן, ולהגביר חיצונם של חלקיקי שומן כגון LDL. "הכולסטרול הרע". נראה אם כן שאלה "פני יאנוס" של פעולת האתנול, והשפעתו יכולה להיות מזיקה או מועילה, בהתאם לרמתו בדם.
כיוון שלשתיה קלה יש השפעה המונעת תהליך שיטיוני ואסקולרי באופן בולט יותר, אנו חוזרים לנושא הנדון בהרחבה על השפעתו המיטיבה של אלכוהול-במידה על תהליכים פתולוגיים בכלי דם. הרבה נכתב על כך שאלכוהול יכול להמעיט את פעילותם של מספר גורמי-סיכון לכלי הדם של הלב, אם על ידי השפעתו המעכבת את התלכדותן של התסיות (הידועות גם כתרומבוציטים) הקשורות לתחילת תהליך טרשת העורקים, או על ידי השפעת האלכוהול על פרופיל שומני הדם. לדוגמא, מוכרת השפעה מיטיבה של אתנול על התהליך הפיברינוליטי דהיינו על המסת קרישי דם, וכן רמת HDL "הכולסטרול הטוב" גבוהה יותר בדמם של שותי אלכוהול מתונים.
עוד נזכיר כאן מחקרים עדכניים המדגימים השפעה של שתיית יין מתונה על רפיון והרחבת כלי-דם כלילים (vasodilation). וכאן צץ שוב המושג "הפרדוקס הצרפתי" שבא לבטא את הסתירה לכאורה בין התחלואה והתמותה הנמוכות יחסית כתוצאה ממחלת העורקים הכליליים בצרפת, על אף שמרכיבי המזון עתירי-השומן בהחלט משמעותיים בברות (דיאטה) של הצרפתי הממוצע. ושוב אנו מתחברים אל היין בניסיון לפרש את הפרדוקס האמור.
צריכת היין האדום בארוחה צרפתית מסורתית גבוהה משמעותית, ובחינת מרכיבי היין האדום מעלה מספר מועמדים להסבר על השפעתו "הטובה" המוצעת. בראש ובראשונה עולים המרכיבים הרב-פנוליים (polyphenols) שהם נוגדי חמצון יעילים, ומוכרים ממחקרים במודלים של חיות, בהם הדגימו את יכולת הרב-פנולים מענבים להמעיט בנזק לתאי עצב שעלול להיגרם מצריכה כרונית של אלכוהול. לאחרונה עלתה קרנו של מרכיב סגולי במשפחת הרב-פנולים, ה-resveratrol המגן מפני מוות של תאי-עצב העלול להיגרם בצריכה גבוהה של אתנול או בחומרים מחמצנים אחרים.
חומר אחרון זה המצוי ביין אדום בריכוז גבוה יחסית לריכוזו ביין לבן או בבירה, מעכב חמצון LDL, מונע איגור תסיות ובכך השפעתו החיובית על דופן כלי הדם, האנדותל. בנוסף לרסברטרול המצוי בעיקר בקליפת הענבים, מכילה הקליפה עוד מספר חומרים נוגדי-חמצון ממשפחת הפלבנואידים כגון catechin ו-epicatechin ובעיקר חשוב נוגד חמצון פלבנואידי יעיל המצוי בעיקר בגרעיני הענבים-proanthocyanidin.
כיון שאת היין האדום מכינים מקליפת העינב, יש בו ריכוז גבוה בהרבה של פלבנואידים בהשוואה ליין לבן למשל המופק מתוכן העינב. יש כמובן להזכיר שמוצאים פלבנואידים בריכוז מאוד גבוה בקליפת הלימון ובגרגירי רימונים. בחמש השנים האחרונות התפרסמו מחקרים רבים על יתרונותיהם הבריאותיים של הפלבנואידים, ומעניין לציין שכאשר שעוד בשנות ה- 30 כאשר בודד לראשונה הפלבנואיד הראשון שבדיעבד נקרא rutin, היו סבורים שמדובר בויטמין חדש והוא אף הוגדר כויטמין P. ההשפעה המוכרת והחיונית ביותר של הפלבנואידים היא ביכולתם להשמיד ראדיקלים חופשיים תולדות-החמצן שנזקיהם החמצוניים לרקמות הגוף ידועים היטב.
אך הפלבנואידים יכולים לפעול גם בדרכים אחרות: בתהליכי דלקת ואי-ספיקה (איסכמיה) יש לליקוציטים (תאי דם לבנים) נטייה להיצמד לאנדותליום, או דופן כלי הדם, שהוא שלב ראשוני בהתהוות רובד טרשתי וחסימת עורקים. פלבנואידים מפחיתים את כושר הספיחה האמור של ליקוציטים. פלבנואידים מפחיתים את רמת הכולסטרול בדם, הם בעלי השפעת נוגדת-דלקת בין השאר במניעת הפרשת חומצה ארכידונית, ובמניעת יצירתם של פרוסטגלנדינים החיוניים בתהליך הדלקתי וכן בתהליכי קרישה. בשנת 2000 פורסם בכתב העת European Journal of Epidemiology, מאמר המסכם באופן מקיף את השפעתם המועילה של פלבנואידים במניעת תהליכי שיטיון מוחי, המדגיש את יתרונותיו של יין אדום לצלילות דעתנו בגיל המתקדם.
בכתבת ההמשך, נמשיך ונעסוק ביין אדום ויתרונותיו לבריאות הלב. האם לכך התכוון המשורר ב"יין ישמח לבב אנוש"?
בברכה, פרופ` בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
