האם יש יתרונות בריאותיים בשתייה קלה-עד-מתונה של משקאות אלכוהוליים חלק ב`

האם יש יתרונות בריאותיים בשתייה קלה-עד-מתונה של משקאות אלכוהוליים

חלק ב` – לחץ כאן לקריאת חלק א`

מאת: פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בקיץ 2001 נערך בניו-יורק סימפוזיון בינלאומי בשאלה האם אמנם יש בצריכה מתונה של משקאות אלכוהוליים יתרון בריאותי בעיקר בנושא של מחלות לב. הרצאות הכינוס דנו בכל היבט אפשרי של הנושא, אך את עיני צדה דווקא אמירה של שני חוקרים, Marmot ו-Brunner, באלה המלים: "כל המלצה לציבור שתבליט את ההיבטים החיוביים של צריכת אלכוהול, סיכוייה …..לגרום יותר נזק מאשר תועלת".

יש חן מסוים באמירה אחרונה זאת שמגלמת בתוכה "דבר והיפוכו". שהרי אם להאמין לנתונים שהופיעו בחלק א` של רשימתי, ואם נסכים עם הדברים שייאמרו להלן, יש לכאורה נתונים אפידמיולוגים רבים המצביעים על יתרון בשתייה קלה מדי-יום-ביומו של משקה אלכוהולי, ואף על פי כן. ניתוח סטטיסטי של עשרות מחקרים רב-אוכלוסייתיים לגבי השפעת דרגות שונות של צריכת משקאות אלכוהוליים על תחלואה קרדיו-ואסקולרית, לא הראו הבדל ניכר בהשפעה של שתיית יין אדום, או לגימת בירה או התבסמות מכהלים (spirits). שלושת סוגי המשקאות האלה, מקנים את אותו יתרון בריאותי במידה שווה.

אם אמנם כך ואין יתרון מובהק ליין אדום על קבוצת המשקאות האלכוהוליים האחרים, המסקנה היא שהמרכיב האלכוהולי שבמשקאות אלה, קרי אתנול, הוא האחראי לכך ש"צריכה קלה עד מתונה של משקאות אלכוהוליים טובה ללבנו". אם כך אולי מופרכת התיאוריה שמרכיבים לא אלכוהוליים ביין האדום, דהיינו פולי-פנולים ופלבנואידים, שהוזכרו בחלק א` של כתבה זו, והידועים כנוגדי חמצון יעילים, אחראים ליתרונותיו המוצעים של היין האדום על פני יין לבן או משקאות אלכוהוליים אחרים.

אם אמנם כך, למה עלתה קרנו של היין האדום? להזכירכם, הכל "באשמת" הפרדוקס הצרפתי. בוקר אחד, בשלהי 1987, אנו קוראים מאמר מערכת בכתב-עת רפואי השואל את השאלה המסקרנת: "איך ייתכן שדווקא הצרפתים אניני הגורמה, שאינם מתנזרים מאומצות חזיר נוטפות שומנים רוויים, לא נוטים למות טרם-זמנם ממחלות לב, בהשוואה לעמים אחרים בעולם המערבי" ?
וכך נולד הפרדוקס הצרפתי. ואיך פותרים אותו, אם לא בהעלאת תיאוריה זמינה, לא משוללת הגיון ואפילו טעימה לחך מאין כמותה: היין האדום. שהרי כל צרפתולוג או לחילופין מבקר בפרובאנס, מכיר את המנהג הקולינרי הרווח במדינה זו, של יין אדום המוגש בראשית הארוחה הבשרית, ומלווה אותה עד סיומה, בלגימות קלות והמהומי הנאה קולניים.

כעת מתחילה תיאוריית היין האדום להחוויר מעט. מסתבר שגם עמים אירופאיים אחרים לוגמים יין אדום ואין זה בחזקתם הבלעדית של הצרפתים, ולמה אם כך משביח הוא את בריאותם של הצרפתים בלבד? ומה בדבר האפשרות שיש תכונות "צרפתיות" אחרות, למשל מתחום הגנטיקה שהופכות עם זה ליחיד סגולה בבריאות הלב המופלגת, לכאורה? אולי יסתבר בעוד 3-4 שנים עם מיצוי כל הידע והיתרונות שבפענוח פרוייקט "הגנום האנושי", שדווקא הצרפתים למרות שאינם אומרים יום-יום "אתה בחרתנו" וממילא אינם עם סגולה, זכו במרוצת הדורות ליתרונות גנטיים ספציפיים המפחיתים בהם את רמת התחלואה ממחלות לב.

לדוגמא, שמא יתברר שתאחיזה של מספר גורמים המשפיעים על הביולוגיה של כלי הדם ובריאות הלב, כמו מרכיבי לחץ דם, ורמות שני מרכיבי הכולסטרול LDL ו-HDL, ורמת חלבוני הקרישה, ורמת הומוציסטאין ועוד גורמים "פחות מוכרים בציבור" כל אלה חברו דווקא אצל הצרפתים במין "נוסחה מנצחת"!?

ובכלל, אם אמנם מייחסים לפולי-פנולים ולפלבנואידים שביין האדום את השבחת בריאות הלב כיון שהם נוגדי חמצון, למה לא לעשות את הצעד המתבקש: למכור לציבור הרחב, שאינו צרפתי, טבליות של פולי-פנולים ופלבנואידים, או שמא בצורת תרכיזי טיפות שיש להוסיף לתה או לקפה, ולקוות לטוב. ובכן, מסתבר שניסויים כאלה כבר נעשו בחיות מעבדה, שניתן לבצע בהם סימולציה של מצבי מחלה קרדיאלית כגון הסתיידות עורקים, ולא ניתן היה להדגים בהם השפעה מיטיבה של טיפול בפולי-פנולים או פלבנואידים טהורים!
מה שמביא למחשבה האפיקורסית שמא יתרונותיהם של האחרונים ביין האדום, אינם אלא משאת נפש של מי שהגה את הפרדוקס הצרפתי, ויתרה מכך, של מי שמצא לו את הפתרון מצודד הנפש של צריכת יין אדום. מה שמחזיר אותנו לאפשרות המצטיירת היום במספר גדל והולך של מחקרים על בריאות הציבור, שהצריכה הקלה-עד-מתונה של משקאות אלכוהוליים מסייעת ל"נתונים המחמיאים על בריאות הלב" בגין האלכוהול שבמשקאות אלה ולא בגין גורמים אחרים.

אך זאת ועוד. כיצד ניתן לבודד במחקר רב אוכלוסייתי את הפרמטר של צריכת יין אדום ולהבדילו מאלף ואחד מרכיבי אישיות, שמשקלם מכריע לגבי בריאות הלב, ובריאות בכלל ? למשל, ידוע ממחקרים סוציולוגיים רבים שהפרופיל הפסיכולוגי-חברתי של זה השותה כוס אחת בלבד של יין אדום ביום, מזוהה בדרך כלל עם אדם אמיד, בעל השכלה מעל הממוצע, אינו-מעשן ומודע לחשיבותה של פעילות ספורטיבית או גופנית. כל זאת בהשוואה לשתיין הבירה האירופאי הממוצע, המבקר תדירות בפאב או מחסל מספר קרטוני Six Pack בביתו, מעשן כבד, חובב אומצות, המבורגרים וטוגני תפוחי אדמה באריזה גדולה, סנטרו כפול וכרסו משתפלת לפניו, מה שמקשה עליו לבצע את ה-jogging היומי.
האם לא ברור מאליו ליבו של מי מהשניים יאריך ימים?

קשה לכן כל כך להתרשם מיתרונה של כוס אלכוהול אחת ליום לבריאות הלב בהשוואה לצריכת אלכוהול מוגברת, שהרי באחרונה כרוכים כבר פרמטרים נוספים של נזקים בריאותיים משמעותיים. מחקרים לא מעטים מראים שבאישה הצורכת מעל מנת אלכוהול אחת ליום ובגבר הצורך מעל שתי מנות, הלב עלול להינזק הן משום עליית לחץ הדם, החלשת שריר הלב, פגיעה ביכולת השאיבה של הלב והפרעות בקצב הלב. אין ספק שהמעבר הבלתי-מודע והמזדחל מצריכה קלה של אלכוהול לזו שהיא "מעט מוגברת", ובהמשך להגיע לשתייה סדרתית שאינה מזוהה בהכרח עם שיכרות, יגרום לנזקי כבד עד לשלב של צמקת או צירוזיס, עלייה משמעותית במקרים של שבץ מוחי, סיכון מוגבר ללקות בסוכרת שאינה תלויה באינסולין, הפחתת הפעילות הממיסה קרישי דם (fibrinolysis), עלייה ברמת ההומוציסטאין בנסיוב ועוד.

הנושא מרתק, אין ספק. אני מעיין כעת בסקירה מקיפה תחת הכותרת "מניעה של יתר לחץ-דם" שהופיעה בחודש ספטמבר האחרון בכתב-עת חשוב בקרדיולוגיה, אשר נכתבה על ידי חוקרי המכון לחקר לחץ הדם בלואיזיאנה. בין שאר הפרטים וההנחיות המומלצות לשמירה על לחץ דם תקין מוזכרים: הפחתת משקל במקרים של משקל עודף, פעילות גופנית ספורטיבית מתונה, הפחתת מנת הנתרן במזון ותוספת באשלגן, ו…..שתיית אלכוהול מתונה של פחות מ- 38 מיליליטר של אתנול ליום (או במונח הלועזי- 1 ounce) או שווה-הערך שלו.
אך גם בנושא הספציפי הזה של צריכת אלכוהול ורמת לחץ הדם הדעות חלוקות.

אחד הגורמים החשובים קשור בדפוסי שתייה הרצויים, תוך הדגשת הצורך להימנע משתייה בלתי-רצופה (binge drinking) או מה שמכנים אף "שתיית סוף השבוע". כלומר, חלק גדול מהמאמרים שדברו על יתרונה של שתייה מתונה של כוסית ליום, מדגישים את החשיבות של "אי התנודתיות" ברמת האלכוהול הנצרך, שכן הגוף "המוכן להתפשר עם כוסית אחת ליום", יגיב באופן שלילי לשתייה מרוכזת של מספר כוסיות ואף למעלה מכך במהלך הפעילות החברתית של סופי השבוע.
ואמנם, מחקר רחב ממדים שנערך לאחרונה באזור סידני באוסטרליה, בו נסקרו
כ- 11,500 מקרים של אוטם שריר לב כתוצאה ממחלת כלי דם כליליים וכן כ- 6,000 פרטים בריאים, הגיע למסקנה שאלה שצרכו בקביעות כמות קטנה של אלכוהול קטן הסיכון למחלה קטלנית כלילית. לעומת זאת, אלה שבממוצע צרכו את אותה כמות אלכוהול, אך עשו זאת פעם או פעמיים בשבוע, סיכוייהם לאירוע קרדיאלי גברו. מסקנות דומות פורסמו ב- 2001 בסקר באוכלוסייה האמריקאית.

שורה תחתונה: צריכת אלכוהול ושיעורי תמותה כלליים
בשנת 1997 התפרסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine סקר מקיף שכלל כ- 500 אלף גברים ונשים בארה"ב, ונמצאו באופן כללי שעורי תמותה נמוכים יותר בקרב אלה שדווחו על 1-2 מנות שתייה אלכוהולית ליום.
למעשה בקרב האחרונים שעורי התמותה נפלו ב- 21% בהשוואה למתנזרים משתייה אלכוהולית. בדומה, מחקר תמותה ממחלות לב בדנמרק שפורסם ב-British Medical journal מצא שבקרב אלה שלגמו 1 עד 6 משקאות אלכוהוליים בשבוע שעורי התמותה היו נמוכים בכ- 35% בהשוואה ללא צורכים כלל משקאות אלה.
הערכת בעלי מחקר זה היא שאם אלה השותים 7 מנות אלכוהול ומעלה לשבוע היו מפחיתים את רמת שתייתם ל- 1 עד 6 מנות שבועיות הייתה רמת התמותה במדגם זה נמוכה ב- 5%. לעומת זאת, אם כל האוכלוסייה הנבדקת בסקר זה הייתה מתנזרת באופן מוחלט ממשקאות אלכוהוליים היה מספר מקרי המוות במהלך שנות המעקב של סקר זה עולה בכ- 20%.

אין ספק שנושא היתרונות הבריאותיים, אם אמנם, של צריכת אלכוהול קלה לסוגיו, תמשיך לרתק מחקרים וסקרים. ועד שיגיעו למסקנה יותר גורפת ומשכנעת, הבה ננסה לתרום לבריאותנו באותן אמות-מידה בדוקות: אכילה נכונה, פעילות גופנית, התנזרות מעישון, ועד כמה שניתן בימים אלה, שמירה על שלוות הנפש.

בברכה, פרופ` בן-עמי סלע