חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

האם יש בשורות בתחום סרטן הערמונית (prostate cancer)

אהבתם? שתפו עם חבריכם

האם יש בשורות בתחום סרטן הערמונית (prostate cancer): סוגיות של מניעה וטיפול.

חלק א`

בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר;
החוג לביוכימיה קלינית, בית-ספר לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

מבין כל הסוגים של מחלת הסרטן המתרחשת בגברים, שניים ניצבים בראש הרשימה מבחינת שכיחותם: סרטן הריאה היה מוגדר עד לפני 4 שנים בבריטניה כשֵאת הנפוצה ביותר בקרב גברים והיווה כ- 18.3% מכלל סוגי הסרטן, כאשר סרטן הערמונית הדביק את הפער בנחישות רבה, ונכון לשנת 1998 הוא כמעט השתווה ליריבו הקטלני, כשנטל פלח של 18.1% מכלל תחלואת הסרטן בגברים בבריטניה. אך בשנתיים האחרונות חל המהפך וסרטן הערמונית נחשב כעת לשאת המובילה בגברים מבחינת השכיחות, והַעֲרָכות עדכניות מצביעות על סרטן הערמונית כמהווה כ- 30% מכלל מקרי הסרטן בגברים בארה”ב ואירופה, וממית 14% מכלל הגברים הנפטרים מסרטן בארצות אלה. מעניין לציין שבה בשעה שקצב התמותה מסרטן הריאה בגברים מראה אמנם נסיגה קלה בעולם המערבי, דווקא חלה התגברות משמעותית בתמותה מסרטן הערמונית במרוצת עשרות השנים האחרונות. וניתן להסביר בקלות יחסית את שינוי המגמה בתמותה משני סוגי סרטן מובילים אלה בגברים: כיון ש- 85% מכלל התחלואה בסרטן הריאות מתרחשת במעשנים בהווה או בעבר, הדעיכה הקלה והמבורכת בסוג סרטן זה משקפת ירידה יחסית קלה (ובפרוש לא מספקת) באחוזים הגלובאליים של מעשנים דווקא בקרב הגברים. לעומת זאת העלייה בתחלואה מסרטן הערמונית בגברים במדינות המערב, משקפת את העלייה הבלתי-פוסקת בתוחלת החיים בעולם, וסרטן הערמונית פגיעתו רעה באופן מובהק באנשים המבוגרים יותר.

בשנת 1964 נפטרו בבריטניה 3,370 גברים מסרטן הערמונית, ובשנת 2000 נפטרו שם כמעט 20 אלף ממחלה זו. האם אמנם העלייה פי 6 בקצב התמותה מסרטן הערמונית באנגליה ב- 4 העשורים האחרונים, אמיתית? האם הרופאים הבריטיים לפני 40 שנה לא ידעו לאבחן את סרטן הערמונית, וכתוצאה מכך סטטיסטיקות התמותה היו מוטות אז כלפי מטה באופן שגוי? או שמא הטיפול הקליני בסרטן הערמונית הפך פחות יעיל במרוצת השנים, מה שהביא לתמותה המוגברת? ברור ששתי אפשרויות אלה חסרות שחר, ומה בכל זאת השתנה? האוכלוסייה בבריטניה גדלה בתקופה זו רק ב- 12%, ולא בכך תוסבר העלייה הנחשונית במקרים של סרטן הערמונית בבריטניה. אך מסתבר שרק 7% מהתמותה מסרטן הערמונית מתרחשת מתחת לגיל של 64 שנה, וכאן נעוץ ההבדל! תוחלת החיים של הגברים באנגליה בשנת 1950 הייתה 66.4 שנים בממוצע, ואילו בשנת 2000 האריך הגבר הבריטי הממוצע לחיות 75.2 שנים, ולכן כאשר מְתַאָמים את התמותה למאפייני הגיל המשתנים, העלייה בקצב התמותה מסרטן הערמונית בבריטניה, היא מ- 198 מיתות לכל מיליון תושבים בשנת 1971, ל- 257 פטירות לכל מיליון תושבים בשנת 2000. עדיין עלייה של 30%.

אך כאן מגיעים לשאלה היותר מסקרנת: מה הסיבה להתגברות הסיכון לחלות בסרטן הערמונית ברבות השנים? יש ראיות מעטות לכך שיש בסיס תורשתי לסרטן הערמונית. במחקר שנערך באוניברסיטת Laval באנגליה בקרב 7,277 גברים הלוקים במחלה, רק ל- 159 מתוכם היה סיפור משפחתי קודם לתחלואה זו (או כ- 2% בסך הכל). אמנם הסיכוי הסטטיסטי של אדם לחלות בסרטן הערמונית גדול פי 2.6 כאשר גם אחיו לקה במחלה זו, אך הסיכון שלו גדל בסך-הכל פי 1.2 כאשר אביו לקה במחלה זו. אמנם כן, כאשר מבצעים אנליזה גנטית בחולים בסרטן הערמונית מוצאים בתאים הסרטניים שינויים גנטיים רבים, בעיקר בכרומוזום מספר 10, ועל פי הערכות שונות שינויים גנטיים מתרחשים לפחות ב- 7 כרומוזומים שונים, אך עדיין אין הוכחה ששינויים אלה גרמו לסרטן זה, או כפי שמוצאים גם בסרטן המעי-הגס, ייתכן שמדובר בתופעת-לוואי מזדמנת (epiphenomenon).

מבחינת ההישרדות של החולים בסרטן הערמונית, אם לשפוט מנתוני מדינות האיחוד האירופי, הם נעים בין 44% של אלה הנותרים בחיים באנגליה 5 שנים לאחר אבחון המחלה, עד 59.8% הישרדות לאחר 5 שנים במדינות אירופיות אחרות, ובממוצע כ- 50 אחוזי הישרדות מקץ 5 שנים. הסטטיסטיקות לגבי ההישרדות מסרטן הערמונית בארה”ב, מתבססות על היחס בין מספר המקרים המאובחנים ומספר הפטירות ממחלה זו באותה שנה: המרכז באטלנטה לחקר האפידמיולוגיה של הסרטן, מדווח שבשנת 2001 אובחנו בארה”ב 189 אלף מקרים חדשים של קרצינומה של הערמונית, ובאותה שנה נפטרו שם מהמחלה 30,200 איש, אחד מתוך ששה הלוקים בסוג זה של סרטן ימות מהמחלה. באשר לנתונים הכלל-עולמיים, בשנת 2000 התגלו בעולם כולו 513 אלף מקרים חדשים של סרטן הערמונית, ובאותה שנה היו 201 אלף פטירות מהמחלה, או כ- 40%. הפער בין אחוז התמותה מסרטן הערמונית בארה”ב (16%) לבין זה בעולם כולו (40%), משקף נאמנה את רמת הטיפול הרפואי בארה”ב שהיא ברמה גבוהה בהרבה מהממוצע הרב-לאומי, ולכן רמת ההישרדות בה לגבי סוג זה של סרטן גבוהה פי 2.5 מהממוצע העולמי.

ההבדלים הדרמטיים בהתרחשות של סרטן הערמונית באזורים גיאוגרפיים שונים בעולם, לאו דווקא מעידים באופן גורף על נטייה או “עדיפות” גנטית של גברים במדינה מסוימת ללקות בערמונית, לעומת אלה במדינה עם רמת תחלואה נמוכה יותר. כך למשל בשנת 2000 בארה”ב נתגלו יותר מקרים מאשר בכל מדינה אחרת בעולם: 101 מקרים חדשים לכל 100 אלף גברים, ואילו בסין נתגלו בשנה זו רק 4 מקרים לכל 100 אלף גברים, ובהודו הקרובה כ- 5 מקרים חדשים באותו פלח אוכלוסייה. האם ההבדל העצום של פי 25 יותר מקרים בצפון אמריקה בהשוואה למזרח אסיה, מבטא נטייה אמריקנית גנטית לסרטן הערמונית? בהחלט לא, שהרי ארה”ב היא מדינת הגירה מובהקת עם מגזרי אוכלוסייה מאוד הטרוגניים מבחינה אתנית. כנראה שחלק מהאשם בדיאטה עתירת השומן של האמריקנים. אך כנראה שהסיבה העיקרית לריבוי הדרמטי של מקרי סרטן ערמונית בצפון אמריקה, נעוצה בשיטות הסקר (screening), הבדיקות התקופתיות והגילוי המוקדם של סרטן זה בגברים החל מתחילת שנות ה- 90 כתוצאה ממדידת רמת אנטיגן הערמונית PSA בדמם של גברים שאין להם כל תסמינים קליניים. במדינות האסייתיות עם רמת רפואה נמוכה יותר, רמת האבחון המוקדם של מחלות רבות נמוכה או אינה קיימת כלל באזורים נידחים, וכך מתים מדי שנה רבבות סינים והודים ממחלות בלתי מאובחנות, ו”מיעוטם” של מקרים של סרטן ערמונית שם תעיד על כך.

למרות ההסתייגות האחרונה עדיין קיימת עדות לכך שהסיכון לחלות במחלה גדֵל בהגירה ממדינות עם שעור נמוך לארצות עם שעור גבוה של המחלה, מה שמרמז על גורמים סביבתיים חשובים באטיולוגיה של מפגע סרטני זה. מופיעות עדויות אפידמיולוגיות שאוכלוסיות בהם יש רמות גבוהות יותר של הורמונים אנדרוגניים כגון דיהידרו-טסטוסטרון בדמם של גברים, וכן רמות גבוהות יותר של גורמי גידול דמויי-אינסולין, הם בסיכון גבוה יותר ללקות בסרטן הערמונית. גם לסוגי תזונה שונים מייחסים הגדלת סיכון למחלה זו, בעיקר לדיאטה עשירה בבשר, בשומן ומוצרי חלב. יש אף הטוענים שחומצת השומן אלפא-לינולֵאִית מגבירה את הסיכון למחלה. לעומת זאת צריכה מוגברת של סלניום, ויטמין E וסוכר פרוקטוז או פירות מפחיתים את הסיכון. הרקע הדיאטתי לכאורה למחלה זו, משתמע ממחקר פרוספקטיבי שנערך בהולנד על כ- 56 אלף גברים במעקב שנמשך כ- 7 שנים. מתוך מדגם זה חלו במחלה 642 גברים, כאשר בשר משומר ומוצרי חלב נמצאו גורמי סיכון משמעותיים להופעת המחלה. כל אלה מעלים את האפשרות של גישה מניעתית בהקשר של סרטן הערמונית, וכדאי לדון במספר גישות שנבחנו באוכלוסיות גדולות של גברים.

עניין רב ביותר וניסויים מוקדמים רבים מתבצעים בעצם ימים אלה בחיות מעבדה, וחשוב מכך אף בגברים, בגישה של עיכוב האנזים 5alpha-reductase, על ידי שימוש בחומר המעכב finasteride. ההורמון הגברי טסטוסטרון, ממשיך במסלול המטבולי שלו ויוצר בעזרת האנזים 5- אלפא-רדוקטאזה את התוצר האנדרוגני די-הידרו-טסטוסטרון (DHT), שהוא הורמון הפעיל פי 10 בהשוואה לטסטוסטרון המקורי בכל הקשור לפעילות האנדרוגנית בבלוטת הערמונית. מסתבר שעל ידי עיכוב הפעילות של DHT הצליחו לעכב צמיחתם בתרבית של תאים סרטניים של הערמונית, ואילו בניסויים בחולדות הצליחו למנוע התפתחות שאת הערמונית על ידי שימוש ב- turosteride, מעכב נוסף של האנזים רדוקטאזה. רשות המזון והתרופות האמריקנית FDA אישרה כבר בשנת 1993 מבדק נרחב בקרב כ- 19 אלף גברים בריאים בגיל שמעל 55 שנה בטקסס (שלא נמצאה בהם כל עדות למחלה בערמונית), ואלה טופלו משך 4 שנים עד שנת 1997 במינון יומי של 5 מיליגרם של המעכב finasteride שנועד כאמור לעכב יצירת ההורמון DHT. כל המשתתפים במדגם זה נבדקים אחת לשנה בדיקה דיגיטאלית דרך פי הטבעת להערכת מצב הבלוטה. שבע שנים לאחר סיום הטיפול המתוכנן לאוקטובר 2004 כל הגברים שישרדו את תקופת הסקר הממושכת, יעברו ביופסיה של הבלוטה להערכה יותר משמעותית, וייקבע אם אמנם הטיפול המונע ב-finasteride (הידוע בשם המותג Proscar) יוריד את שכיחות הגידול הסרטני בהשוואה לקבוצת בקרה מטופלים באינבו (פלצבו). חשוב לציין שהטיפול ב-finasteride גרם במספר קטן מאוד של מטופלים, אם כי משמעותי, לאיבוד חלקי של אונות מינית או לאיבוד העֶרְגָה המינית (ליבידו), אך יש להניח שאם יתרונותיו במניעת סרטן הערמונית אכן יוכחו, יהיו גברים בתחום הגיל הרלבנטי לסרטן זה, מודאגים פחות מהֵחלשות תאוותם.

גישה אפשרית אחרת למניעת סרטן הערמונית היא במניעת תהליכי חמצון העלולים לגרום נזק לחומצת הגרעין DNA בבלוטה זו. עניין רב התעורר באקראי בעקבות שימוש של סלניום במניעת סרטני עור, ונמצא שגברים הנוטלים סלניום לקו פי 4 פחות בסרטן הערמונית, אם כי דווקא היו פחות יעילים במניעת סרטן עור. יש הבדלים בולטים ביותר בזְמינות של סלניום במוצרי מזון מן הטבע באזורים גיאוגרפיים שונים, וקיימים רמזים שבארצות “דלות-סלניום” שכיחות סרטן הערמונית גדולה יותר. כיון שסלניום מוגדר כנוגד-חימצון, ייתכן שבכך מתבטאת אמנם השפעתו המיטיבה בתחום גידול זה. נמצא שגם ויטמין D עשוי להיות גורם מסייע למניעת סרטן הערמונית. התוצר הפעיל של ויטמין זה, קלציטירול, או בשמו המלא 1,25-dihydroxyvitamin D3 מעכב בתרבית גידול תאי סרטן הערמונית, בכך שהוא משרה את מותם בתהליך הידוע כאַפופטוזיס.

מחקרים על שכיחות סרטן הערמונית ב- 42 מדינות, שפרסם Herbert ב- 1998 הראו קשר בין צריכת מזון עשיר באגוזים, גרעינים ודגנים (cereals) והשפעה הגנתית מפני סרטן הערמונית. אך עוד יותר הפתיע הממצא שתוצרי סויה הגנו במידה מסוימת מפני שאת זו, ואכן נמצא שאחד ממרכיבי הסויה, genistein שהוא isoflvanoid, הוא בעל השפעה מעכבת על תאים סרטניים, ואף מנע בחולדות הופעה ספונטאנית של גידולים אלה, במקביל לעיכוב התפתחות גידול כאשר חיות אלה הושתלו עם שאתות ממאירות של הערמונית.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים