חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

האם השמנת-יתר ועישון חוברים יחדיו כדי לקצר את החיים ביתר-שאת?

אהבתם? שתפו עם חבריכם

 פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


במחקר הרפואי אנו לומדים ובוחנים ללא הרף מיהם גורמי הסיכון לבריאותנו, וכיצד ניתן למזער את הנזק שהם גורמים כאשר מדובר בגורמי סיכון תורשתיים או כאלה הנוצרים בלי שיש לנו שליטה עליהם.


לדוגמה, אם מתפתחים מפגעים כסוכרת או יתר לחץ-דם, שבדרך כלל אין לנו שליטה על התרחשותם, ינסה הרופא המטפל להפחית את התסמינים החמורים העלולים להיגרם במתן התרופות הרלבנטיות, או בהפעלת אמצעים טיפוליים אחרים.


אך יש גם גורמי-סיכון בריאותיים, שלא נגזרו עלינו משמיים. מדובר באותם גורמי-סיכון הנכפים עלינו במו-ידינו, בשל התנהלות לא נכונה ואף מסוכנת, כזו שאנו כופים על גופנו למרות שהמשמעות הרפואית החמורה שלהם ידועה לנו מראש.


כמעט ברור מאליו למי הכוונה באויבים אחרונים אלה לבריאותנו, שהרי שנים מהם הפכו מותגים נרדפים לאורח החיים המודרניים: השמנת-יתר ועישון.


אמנם כן, הנטייה להשמנת-יתר אינה משוללת כל מרכיב תורשתי. אנשים רבים נוטים להשמין גם אם הם אינם מרבים באכילה, ולכך גורמים הורמונאליים ואחרים שאינם תמיד בשליטתם.


אף על פי כן, כשמדברים היום על מגפת ההשמנה (obesity) בעולם, בקרב מבוגרים ואף בילדים, ברוב המקרים היא נובעת מגרגרנות יתר, ומהתמסרות לאכילת מזון דשן, טעים ורווי קלוריות, אכילה שאינה מלווה בפעילות גופנית סדירה ומתמשכת, שתפחית מאיתנו את מאזן הקלוריות העודפות.


ובאשר לעישון, דומה שאין צורך להכביר מלים על אויב הציבור, הערמומי והידידותי הזה, שמסב למעשן הנאה, וגורם לו להתמכר לסיגריה לאורך זמן.


 


בדרך כלל, נוהגים במחקר רפואי רב-אוכלוסייתי לחקור ולדון בנזק המתרחש בגוף, בעטיו של כל אחד מגורמי הסיכון כשלעצמו.


אלה החוקרים תזונה והשמנת-יתר, מנסים לבחון את נזקיה באופן שאינו תלוי בגורמי סיכון אחרים, וכך עושים גם החוקרים את נזקי העישון.


אך בחיי היום-יום אנו נתקלים באין-ספור מעשנים שהם גם כרסתנים, ובטנם הולכת לפניהם, בבחינת הנהנים משני העולמות, כאחד: עישון וגרגרנות.


האם במקרה של היחשפות לשני גורמי סיכון כבדי משקל אלה, אנו מסבים לגופנו נזק מצטבר פשוט, או שמא כששני אויבים אלה לבריאות חוברים יחדיו באותו אדם עצמו יש אפקט סינרגיסטי, בו הנזק הכולל יהיה חמור יותר מאשר חיבור אריתמטי של סאת הנזק שגורם כל אחד מהשניים בנפרד?


הדרך לתקוף שאלה זו היא כמו שמקובל באפידמיולוגיה, היא בבחינה של תחלואה ותמותה בקרב אלה החוטאים בהשמנת-יתר ובעישון יחדיו, בהשוואה לאלה המעשנים כאשר הם דקי-גזרה, או אלה תאבי האכילה אך המתנזרים מעישון, ושני מגזרים אלה בהשוואה לאלה האוכלים במידה וגזרתם נאה, ונמנעים אף מעישון.


שאלה זו מורכבת במקצת, שהרי ידוע שדווקא עישון מפחית מהתיאבון, ורוב המעשנים אף צנומים בממוצע מאלה שאינם מעשנים, ואף ידוע שאלה הנגמלים מעישון מעלים במשקלם קילוגרמים אחדים במהלך השנה הראשונה מהפסקת העישון, שהרי תאבונם חזר אליהם משהפסיקו לעשן. ואעפ”כ עדיין רבים בקרב המעשנים, הם נהנתנים וכרסתנים ומרבים באכילה לשמה.


 


שתי קבוצות מחקר, מהמכון לתזונה ואפידמיולוגיה במכוני הבריאות הלאומיים (NIH) ומהמרכז הרפואי מסטריכט בהולנד, חברו לחקור את הסוגיה שלמעלה.


מטרת המחקר הייתה לבחון את היחס בין עישון ודרגות שונות של BMI (מדד מסת הגוף) או היקף מותניים, לבין תמותה. המחקר נערך בקרב 149,502 גברים ו-88,184 נשים בגילים שבין 51 ו-72, כאשר המעקב אחר תחלואה קשה ותמותה בקרב משתתפי המחקר נמשכה 10 שנים, החל משנת 1996.


תוצאות מחקר רחב-ממדים זה היו מפתיעות בחומרתן: מעשנים בהווה, שהם רזים במיוחד (BMI מ-18.5) או שמנים במיוחד (BMI גדול מ-35.0) הם בעלי סיכון למות הגדול פי 6 עד פי-8 בהשוואה לאלה עם BMI  תקין שמעולם לא עישנו. נראה אם כך שעישון באלה שהם גם שמנים במיוחד באופן המתבטא ב-BMI  גבוה, או בהיקף מותניים מעל המוגדר כנורמאלי, מגדילים את התמותה באופן גדול במיוחד.


 


כדאי לעבור בפרוטרוט על הנתונים הרבים שהפיק המחקר הדו-לאומי הזה, שמתפרסמים בחוברת אוקטובר 2008 של American Journal of  Clinical Nutrition שהם כה בולטים וחד משמעיים.


נציין בראש ובראשונה שמחקר זה התייחס ל-BMI שבין 23.5 ל-25.0 כאל תחום ה-BMI  התקין, כאשר BMI שבין 18.5 ל-23.5 נחשב לחוסר משקל קל, ואילו BMI  מתחת ל-18.5 נחשב לחוסר משקל משמעותי.


בדומה, BMI בין 25.0 ל-30.0 נחשב להשמנת-יתר מתונה, בעוד BMI בין 30.0 ל-35.0 נחשבת השמנת יתר משמעותית, ואלה שה- BMI שלהם הוא מעל 35.0 נחשבים שמנים מאוד (obese).


נתחיל דווקא באלה שמעולם לא עישנו, כדי להתרשם מסכנת המוות הנשקפת לאנשים מעל גיל 50 באוכלוסייה, רק בגין חוסר משקל או עודף משקל.


ובכן, גברים “רזים מאוד” סיכונם למות יגדל פי- 2.11, אלה הרזים באופן מתון סיכונם למות עולה באפן מזערי פי-1.08, אלה עם עודף משקל מסתכנים למות רק פי-1.11, אלה השמנים משמעותית מסתכנים פי-1.41, והגברים המאוד שמנים מותם קרב פי-2.44, כל זאת כאשר הם מעולם לא עישנו, ובהשוואה לגברים שלא עישנו ומשקל גופם תקין.


 


אם לעומת זאת, בוחנים את הסיכון לתמותה מסיבה בריאותית כלשהי בקרב גברים בני 50 ומעלה, המעשנים בהווה, התוצאה בקבוצות המשקל או ה-BMI השונות, חמורה בהרבה: העישון בקרב הגברים בעלי ה-BMI התקין, יגביר את סיכונם למות פי-6.15, בהשוואה לבעלי המשקל הדומה שמעולם לא עישנו.


ואיך משפיע העישון על התמותה בקבוצות המשקל השונות? כאשר הם רזים מאוד התמותה גדולה פי-8.36, כאשר הם רזים באופן מתון התמותה גדולה פי-6.48, כאשר הם בעודף משקל מתון התמותה גדולה פי-5.21, ואילו בהיותם שמנים באופן משמעותי התמותה גדולה פי-5.87, ובהיותם מאוד שמנים התמותה שלהם תגדל פי-8.13, כל זאת בהשוואה לגברים בני 50 ומעלה במשקל תקין שלא עישנו מעולם.


הנתונים הללו בקרב גברים מעל גיל 50 משמעותם שהנזקים היחסיים לבריאות, ובהתאם התמותה העלולה להיגרם, גדולים יותר בגין עישון מאשר בגין השמנת-יתר. אנו רואים שבגברים שמעולם לא עישנו, הסיכון המוגבר שלהם למות טרם-עת מחסר משקל מוגזם (פי-2.11) או מעודף משקל מוגזם (פי-2.44) בהשוואה לבעלי משקל תקין.


לעומת זאת גברים המעשנים בהווה הסכנה למוות גדלה פי-6.15 באם משקל גופם תקין, והיא גדלה פי-8.36 בהיותם רזים מדי או פי-8.13 אם הם שמנים מדי.


 


כלומר בעוד שהשמנת-יתר או שידפון יתר )חוסר משקל מוגזם) מעלים את סיכוני התמותה רק מעט יותר מאשר פי שניים, העישון מקפיץ את הסכנה למות פי ששה ומעלה באלה עם משקל תקין, או פי שמונה ומעלה ברזים מדי כמו גם בשמנים מדי.


התשובה לשאלה שהוצגה בתחילת הדברים היא אם כך, שאלה שהם גם שמנים מאוד וגם מעשנים סיכונם למות טרם עת ממחלות כלשהן גדול בשיעור שהוא סכום הסיכונים היחסיים למות כתוצאה מעישון לחוד, או מהשמנת יתר לחוד: 2.44+6.15=8.59 לעומת 8.36 התוצאה שהתקבלה בפועל. כלומר, עישון ומשקל-יתר החוברים יחד בגברים, מגבירים את הסכנה למוות באופן אריתמטי ומצטבר פשוט ולא באופן סינרגיסטי!.


 


ומה לגבי נשים בנות 50 ומעלה ? נתחיל עם אלו מהן במחקר זה שמעולם לא עישנו:


הרזות מדי ביניהן מסתכנות למות פי-1.51, ואילו כאשר הן רזות באופן מתון פי-1.17.


לעומת זאת, כאשר הן שמנות באופן מתון הסיכון למות עולה פי-1.14, אם הן שמנות באופן משמעותי סיכונו עולה פי-1.33, ובהיותן מאוד שמנות פי-2.18.


נתונים מאוד דומים לאלה שנמצאו בין גברים לא מעשנים.


כאשר נשים אלה מעשנות בהווה, סיכונן למות בהשוואה לנשים במשקל תקין לא-מעשנות עולה פי-9.41 אם הן רזות מדי באופן מוגזם, פי-5.86 אם הן רזות מדי באופן מתון, פי-5.11 אם הם בעלות משקל עודף באופן מתון, פי-5.85 אם הן בעלות משקל עודף משמעותי, ואם הן מאוד שמנות ומעשנות הסיכון למות גדל פי-8.25. גם כן נתונים ומסקנות מאוד דומות לאלה שהתקבלו בין הגברים. 


 


כידוע הולכים ומתרבים הטוענים שמדד אמין יותר להשמנת-יתר מאשר המדד הוותיק של BMI המתקבל מחלוקת משקל הגוף (בק”ג) בריבוע של הגובה (במ’), הוא מדד היקף המותניים (Waist circumference) ויש אף המצדדים במדד אחר: היחס בין היקף המותניים להיקף הירכיים, Waist to hip ratio.


הטענה היא, שההשמנה הבטנית-אבדומינאלית היא המסוכנת והקריטית יותר לבריאות הלב, מאשר ההשמנה הכללית של הגוף, ולכן בעלי הכרסים המשתפלות בינינו הם בסכנה גדולה יותר.


לכן, גם בעלי המחקר המצוטט כאן, החליטו לבדוק את הקשר האפשרי בין השמנה בטנית ועישון לגבי סיכוני התמותה, ולכן נמדדו גן היקפי המותניים במשתתפי המחקר.


המשתתפים חולקו לחמישה חמישונים (quintiles) על בסיס היקף המותניים: החמישון התחתון I– 84.3 ס”מ, חמישון II-90.9 ס”מ, חמישון III– 95.9 ס”מ, חמישון IV-101.8 ס”מ וחמישון V-113.8 ס”מ.


החמישון ה-II נלקח כחמישון התקני, ומסתבר באופן כללי שגם על פי מדד זה של היקף המותניים, התרומה של כרס גדולה והשמנה בטנית לתמותה בהעדר עישון צנועה יחסית בין גברים ונשים שאינם מעשנים, כאשר עישון מגביר את התמותה בקרב גברים עם “כרס תקנית” פי-5.15, ובין נשים עם גזרה נאה פי-3.55. גם כאן, התרומה המצטברת של עישון והכרס הבולטת לתמותה, היא בקירוב סכום התרומות של כל אחד משני הפרמטרים הללו, כשלעצמם.


 


לסיכום, מחקר רחב ממדים שכלל כ-240 אלף משתתפים שהיו במעקב משך 10 שנים, ותוצאותיו מדגישות שוב שעישון הוא הרע בין השניים, אם כי גם השמנת יתר, ואף מיעוט מוגזם של משקל, אינם טובים לבריאות.


לכן, התובנה שלא השתנתה בעקבות נתוני מחקר זה היא שלא כדאי  לעשן, וכדאי לאכול במידה ולעשות פעילות גופנית סדירה, אם אנו חפצים בחיים בריאים וארוכים ככל האפשר. 


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים