פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
מאז ומתמיד העלו אנשי הרפואה והציבור הפועלים למניעת עישון את האפשרות שהעלאת מיסים על מוצרי טבק היא בסופו של יום הדרך היעילה ביותר להרתיע מעישון, או לפחות לצמצם את ממדיו. אמת, לחנך בני נוער כבר מגיל צעיר על נזקי העישון, ולנסות לשכנע מעשנים להיגמל ממנו בדרכים של הסברה ונתונים מאיימים על מה שהם גורמים לעצמם, כל אלה יעילים במידה מסוימת. אך תמיד לוותה אותנו התחושה שאין דרך יעילה יותר מאשר לפגוע למעשן בכיסו. זאת, בפרט כשחלק גדול מבני הנוער הנתפסים לעישון עדיין מצויים בחיסרון כיס, וכן כיוון שהסטטיסטיקה מראה שהעישון פופולארי יותר בקרב האנשים מהמעמד הבינוני ומטה, ולעתים אף בקרב אנשים במצוקה כלכלית קשה.
אני מתפתה לכתוב דווקא בימים אלה על נושא "כלכלי" מובהק זה שאין תפארתי עליו, משני טעמים: ראשית, לאחרונה נמסר שהממשלה בחיפושיה הנואשים אחרי הכנסות בעידן בו מס ההכנסה מצטמק בשל האבטלה הגואה, שוקלת להעלות את המס על סיגריות כמו גם על אלכוהול. והנה, מתוך שלא לשמה-בא לשמה: הממשלה תעלה אולי את המסים על סיגריות לא מתוך השיקול הרפואי-מוסרי של צמצום הרעה החולה הזו, אלא כאקט כלכלי גרידא בחיפוש אחר מקורות הכנסה נוספים לקופת האוצר המתדלדלת. שנית, הנשיא אובמה באחד מצעדיו הראשונים כנשיא, חתם בסוף פברואר על תקנה שתוסיף מס פדראלי בשיעור של 62 סנט למסים הקיימים על סיגריות, והעלאה זו נכנסה לתוקף ב-1 באפריל 2009. הבה נקדיש דברים ומחשבה לנושא בוער זה.
ההחלטה של הנשיא אובמה תעלה את העלות של חפיסת סיגריות ממוצעת בארה"ב לסכום מקורב של 5 דולר, שכן המעשנים האמריקנים ישלמו כעת ב-14 מדינות שם על כל חפיסה בין 2 ל-3 דולר במסים של מדינותיהם וכן במס פדראלי, כאשר ב-13 מדינות אחרות ובמחוז קולומביה המסים יעלו יותר מ-3 דולר לחפיסה. מעשני מדינת ניו-יורק נמצאים בראש הרשימה עם תשלום מס של 3.76 דולר לחפיסה, ועל כך מוסיפים תושבי העיר ניו-יורק מס מקומי נוסף של 1.5 דולר. מיסוי כבד זה ישפיע שם על פי המומחים משמעותית על רמת העישון, שכן הניסיון הקודם עם העלאת מיסוי על סיגריות בארה"ב, הראה שכל עלייה של 10% במס מביאה להפחתה של 4% בצריכת סיגריות. איגוד הריאות האמריקני (ALA) מעודד כמובן את העלאת המיסוי על סיגריות, שכן הנתונים מוכיחים שכל דולר המושקע או "מבוזבז" בתוכניות למניעת והפסקת עישון, מניב חיסכון של 14 דולר המושחתים בדיעבד על הוצאות טיפול רפואי לתיקון נזקי העישון.
פרופ' סיימון צ'פמאן מאוסטרליה, אחת הדמויות המובילות בעולם במאבק בטבק התבטא פעם שקשה להאמין שהעלאת מחיר הסיגריות כשלעצמה היא פיתרון יעיל לטווח הרחוק לצמצום העישון. לכל היותר, קובע צ'פמאן, יש למחיר הסיגריות השפעת קצרת-מועד על המעשן באופן שמפחית במעט את רמת העישון, אך הוא חוזר לצריכה הרגילה שלו בהמשך. אך דווקא בנושא זה יש לצ'פמאן מתנגדים רבים. אנשי בית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת קולומביה, במסמך מיוני 2007 דווקא כן סבורים החוקרים מניו-יורק שמיסוי מוגבר על סיגריות פוגע ביכולת המעשנים לעמוד בנטל רכישת סיגריות, אך הם מודאגים מעלייה דרמטית של מכירה ברחובות העיר ניו-יורק של סיגריות בלתי-חוקיות של ה"שוק השחור" שלא הוטל עליהן כמובן מס, ואלה נמכרות במחיר מוזל לנזקקים משכבות אוכלוסיה נמוכות, ובכך משיג המיסוי המוגבר של סיגריות את ההיפך ממה שרצו יוזמי המס להשיג.
סקר שנערך ב-14 נקודות ממכר סיגריות במרכז רובע הארלם בניו-יורק, מצא שכתגובה מיידית לכל גל של העלאת מיסים על סיגריות בארה"ב בשנים 2001 -2005, התרחשו דווקא בהארלם, בו יש ריכוז מוכר של שחורים ובני מיעוטים אחרים שהכנסתם הצנועה ומצוקותיהם החברתיות הן מן המפורסמות, תופעות של סחר בלתי חוקי בסיגריות מוברחות, באופן שהמעשנים זכו לעדנה.
מעניין לעבור מההתנסות האמריקנית בתחום מיסוי הסיגריות למה שמתרחש בתחום זה ביפאן הרחוקה, מדינה הנמצאת יחד עם סין והודו, כמו גם עם מספר מדינות חבר העמים לשעבר או אלה של הגוש הקומוניסטי באירופה, בראש רשימת אחוזי העישון. דווקא בימים אלה של שלהי 2009, מאשימים גופים ציבוריים הלוחמים בעישון ביפאן, את הממשלה שם בהגברת משבר העישון, בכך שהיא דחתה דרישות מצד מומחי בריאות וחברי פרלמנט, להעלות את מחירי הסיגריות ביפאן. ההצעה האמורה הייתה לשלש את המס על חפיסת הסיגריות מ-300 ין (3 דולר) ל-1000 ין (10 דולר), ולהשתמש בהכנסות ממיסוי מוגבר זה למימון הוצאות רפואיות וביטוח רפואי שם. רתיעת הממשלה היפאנית להעלאת מחיר הסיגריות, נובעת בעיקר כתוצאה מהתנגדות קולנית של שתדלנים של תעשיית הטבק המקומית.
נציגים של 13,000 איכרים יפאניים הזהירו שצעד כזה היה עלול להרוס אותם כלכלית, והם נתמכו על ידי חברת JT (Japan Tobacco), חברת הטבק השלישית בגודלה בעולם, שטענה שהדבר יביא להתמוטטות של מכירות סיגריות ביפאן.
בשנת 2008 הביע Yohei Sasakawa, שגריר ארגון הבריאות העולמי (WHO) ביפאן, תמיכה חזקה בהעלאת מחירים דרמטית ביפאן, והוא נתמך על ידי קבוצה נכבדת של צירי בית הנבחרים, שדרשו ליישם עליית מחירים זו כבר ב-2009, בניסיון לשכנע את 30 מיליוני המעשנים היפאניים שמכאן ואילך עישון יהפוך לתענוג מאוד יקר. למרות שמספר המעשנים ביפאן נפל מאמצע שנות ה-60, כאשר יותר מ-80% מהגברים שם עישנו אז (!!), האופי היפאני הנוקשה, העיקשות וכושר העמידה, הביאו לכך שבניגוד לארצות המערב, העישון ביפאן כיום מקובל עדיין אצל 39.5% מהגברים שם, למרות האזהרות על פגעי הבריאות המופיעות על פני חפיסות הסיגריות, ולמרות האיסור לעשן במקומות ציבוריים שנכנס ביפאן לתוקף. זו אמנם ירידה משמעות של גברים יפאניים מעשנים, בהשוואה ל-55.2% של גברים מעשנים שם בשנת 1998, אך עדיין מדובר באחוז מעשנים גבוה במיוחד.
בין הנשים היפאניות חלה ירידה זניחה מ-13.3% מעשנות ב-1998 ל-12.9% מעשנות בשנת 2008. אך מבט יותר בוחן, מגלה מספר מגמות מדאיגות: בין הגברים היפאניים בגיל 30-39 שנים, שיעור המעשנים דווקא עלה ל-53%, ובין הנשים היפאניות הצעירות בשנות ה-30 שלהן, אחוז העישון דווקא עלה בשנים האחרונות ל-17.0%. למרות שהחוק ביפאן אוסר על מכירת סיגריות לצעירים מתחת גיל 20 שנה, העישון בקרב בני נוער בארץ השמש העולה, נמצא בעלייה מתמדת.
מסתבר שהיפאנים, למרות חזותם השמרנית, מושפעים אף יותר מהמעשנים האמריקנים, בכל הקשור להשפעת עליית מחירי הסיגריות. היפני המעשן מוטרד הרבה יותר ממחיר הסיגריות העולה, מאשר מאזהרות הרופאים על הנזקים לבריאותו. ביפאן מעריכים שכל עלייה של 10% במחירי הסיגריות, תביא להפחתה של 2-3% בשיעורי העישון. כשמתבוננים במאזנים הכספיים האחרונים של חברת הטבק המקומית JT, מתברר שיש בהחלט סיבה לחשש שלה מפני עלייה חריגה במחירי הסיגריות: חברה שמכירותיה משגשגות לא אוהבת שינוי במצב. בניגוד לחברות יפאניות אחרות, המראות נסיגה והפסדים כבדים בתקופה של משבר כלכלי עולמי, דווקא המאזנים של JT נראים מצוין.
אין סוד בעובדה שהאוצר היפאני בהחלט נהנה מרווחי תעשיית הסיגריות שם, שהרי פירוש הדבר רווחי מסים יציבים ממכירת סיגריות בתקופה לא קלה. למרות ההפרטה של תעשיית הסיגריות היפאנית בשנת 1995, עדיין נהנית מדינה זו מנתח של 50.2% בענק הסיגריות JT, ורווחי הממשלה עומדים על כ-3 מיליארדי דולרים בשנה. לכן, גם אם הוצאות המדינה ביפאן על טיפולים רפואיים ונזקים כלכליים בגין עישון הן בקו עליה, שדולות האיכרים העוסקים בגידול טבק, כמו גם אלה של תעשיית הטבק, מונעות את העלאת המיסים המתבקשת כדי לנסות ולהמעיט את היקף העישון.
חברת JT משתמשת בטיעון המתוחכם שעליית מחירי הסיגריות מייצור מקומי, תקנה יתרון לא הוגן למתחרים בשוק הסיגריות הבינלאומי. בנוסף טוענת JT, שהממשלה היפאנית כבר גובה 190 ין (כ-2 דולר) לכל חפיסה, שהוא מס הגבוה אפילו מזה המוטל בבריטניה על סיגריות. אך אנשי הממסד הרפואי היפאני אינם מרימים ידיים, כאשר איש משרד הבריאות המקומי מתריס כנגד הימנעות הממשלה להעלות משמעותית את המיסוי על סיגריות באמירה: "ליפאני נדרשות רק 10 דקות של תעסוקה, כדי להרוויח את סכום הכסף הנדרש כדי לרכוש חפיסת סיגריות"!
יש הטוענים שדווקא במיסוי של סיגריות ניתן לראות מס רגרסיבי, דהינו ששיעורו הולך ויורד עם העלייה במחיר המוצר או ההכנסה. בפועל, אין מס על הכנסה כלשהי שהולך ופוחת עם הגידול בהכנסה. בתחום מיסי ההוצאה ישנם מספר מסים שעונים להגדרה זו: מכס קצוב בדולרים או בשקלים ליחידה, הוא מס רגרסיבי שכן בהשוואה בין מוצר זול למוצר יקר, נמצא ששיעור המס בפועל על המוצר היקר גבוה בהשוואה לשיעור המס על המוצר הזול. מיסוי על סיגריות, מהווה בחלקו מס רגרסיבי, שכן הוא מוטל כתמהיל בין מס קצוב למס אחוזי: מכיוון שכך ככל שהמחיר גבוה יותר, נטל המס הולך ופוחת. ההיגיון טמון בכך שאין כל הבדל במידת הנזק בין סיגריות זולות ליקרות, וכיוון שכך יש לקבוע מס מינימאלי על חפיסת סיגריות ללא קשר למחיר החפיסה.
אנו תמיד חשים לא נוח כאשר אנו שוקלים ומשווים נושאי בריאות ומחלות ותמותה במושגים כלכליים. כך גם כמובן בכל הקשור לעישון, המחבל היעיל ביותר בבריאותנו, שממית את המעשנים לאט ובאלגנטיות.
העלאה משמעותית של המסים על סיגריות היא תמיד הצעד הנכון לנקוט בו, ואל תתייחסו באמפתיה רבה מדי לתלונות של יצרני הסיגריות.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
