פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
בתאריך 22 ביוני 2009, חתם הנשיא אובמה על תקנה הידועה כ-"Family smoking Prevention & Tobacco Control Act", ובית הנבחרים שם הצביע על אישורה ברוב של 307 לעומת 97, כאשר בסנאט היא אושרה ברוב של 79 לעומת 17.
מטבע הדברים, רוב הנציגים שהתנגדו לתקנה בשני בתי הנבחרים מייצגים מדינות דרומיות מגדלות טבק כגורג'יה, קנטאקי, צפון ודרום קרוליינה. במרכז התקנה המאושרת, ניתנת הזכות לרשות המזון והתרופות (FDA), סמכות רחבה לפיקוח על מוצרי טבק.
בחתימתו על התקנה, הדגיש הנשיא אובמה את חשיבות המגבלות הקיצוניות שהושתו על החופש של תעשיית הטבק לשווק את מוצריה, בעיקר לאנשים צעירים. אובמה הוסיף במהלך טקס החתימה על מסמך חשוב זה, ש"הילדים של היום, אינם מתחילים לעשן ללא סיבה: הם סומנו כיעד מרכזי כלקוחות פוטנציאליים על ידי תעשיית הטבק, והם נחשפים ללא הרף למתקפה אגרסיבית של פרסומות מפתות בבתיהם, במקומות בהם הם לומדים, ובמקומות בהם הם משחקים".
הצטרפות הנשיא אובמה לתמיכה בהגבלת העישון, והתקנה החדשה עליה חתם, סיכמה כמעט עשור של תסכול מצידם של פעילים למען בריאות הציבור, מאז "נעקצו" על ידי החלטה של בית המשפט העליון בארה"ב משנת 2000, שקבעה שה-FDA לקח לעצמו לכאורה ללא אישור חוקי את הפיקוח על מוצרי טבק.
בתקנה החדשה שאישר אובמה, ניתנה ל-FDA סמכות לפקח על התוכן או ההרכב של מוצרי טבק, והיא אוסרת לציין על גבי חפיסות הסיגריות או בפרסומות לסיגריות את המושגים"light", "mild" או "low",שנועדו לטעת במעשנים את התחושה שהוכחה כמוטעית, לפיה עישון סיגריות עם רמת ניקוטין או עיטרן (tar) נמוכים, הופכת את העישון לבטוח יותר.
כמו כן מחייבת התקנה החדשה שינויים דרמטיים באופי ובעוצמת האזהרות המופיעות על פני החפיסות בדבר נזקי העישון, בכך שמשנת 2012 ואילך אותן אזהרות תתפוסנה לא פחות ממחצית החלק העליון של חזית חפיסת הסיגריות ואף את מחצית צידה האחורי.
התקנה החדשה נותנת תוקף מחודש לתקנות משנת 1996, לפיהן בין היתר נאסר על פרסומות למוצרי טבק בתחום של 305 מטר (1000 ft.) מבתי ספר וגני משחקים, מגבילה את הפרסומות ל"שחור לבן" ובפירוש אוסרת פרסומות צבעוניות בפרסומים של חברות טבק שיש להן קהל קוראים צעיר משמעותית, מגבילה פרסומות וידאו לטקסטים "שחור-לבן סטטיים", ואוסרת מתן חסות לאירועי ספורט או אירועים תרבותיים על ידי מותגי טבק.
אך עוד לפני שהתקנה האמורה אושרה על ידי הנשיא ושני בתי הנבחרים, כבר החל כצפוי, לחץ בלתי מתון הקורא עליה תגר, מצד סנאטורים המייצגים את ה-ACLU (American Civil Liberties Union), האגודה האמריקנית לשמירה על זכויות האזרח, ולצידם כמובן תעשיית הטבק, ותומכים בהגנה קפדנית על ה"תיקון הראשון לחוקה האמריקנית" ((1st Amendment שעיקרו הבטחת חופש הדת, הדיבור, העיתונות וההתארגנות.
הטיעון המרכזי של אלה הוא ש"פיקוח על פרסומות למוצרים חוקיים רק כיוון שמוצרים אלה אינם אהובים על ידי רוב באוכלוסייה, גם אם מתוך נימוקים אמיתיים, מוביל אותנו למסלול של הגבלת פרסומות גם למוצרים אחרים להם מתנגד מיעוט באוכלוסייה, מתוך העדפות אישיות". אנשי ACLU טוענים "שבדרך כלל התרופה שכנגד לפרסומת מזיקה, היא בהפעלת חוכמה ושיקול דעת כדי להדוף פרסומת זו, ולא בפסילה מוחלטת של אותה פרסומת, רק משום שיש כאלה הסבורים שהיא מזיקה".

ב-21 באוגוסט 2009, הגישה תעשיית הטבק ערר בבית משפט מחוזי בעיר Bowling Green בקנטאקי, המטיל ספק ב"חוקתיוּת" שבהגבלות בפרסום ועידוד למוצרי טבק שנקבעו בתקנה החדשה עליה חתם אובמה. בהודעה לעיתונות, אמנם הכירה חברת R.J. Reynolds בסמכות של בית הנבחרים להעניק ל-FDA אפשרות לפקח על תעשיית הטבק, אך טענה ש"התקנה מכילה חלקים המגבילים באופן חמור את הערוצים המעטים שנותרו, אשר דרכם אנו יכולים לתקשר עם צרכני הטבק המבוגרים". Floyd Abrams, פרקליט מוכר בתחום ה-1st Amendment, הצטרף לתביעה, בייצגו את חברת הטבק Lorillard, והוא מסר ל-New York Times ש"כאשר אתה מונע את יכולתן של חברות הטבק לתקשר עם הרוכשים הפוטנציאליים של מוצריהן החוקיים, אתה נכנס לסבך של נושאים חוקיים רציניים".
אך אלה המצדדים בתקנה החדשה שאושרה על ידי אובמה ו-2 בתי הנבחרים, מאמינים שהניסוח הזהיר שלה סולל את הדרך להחלטה של בית המשפט העליון שם, המכירה בכך שההגבלות שהושתו בה על תעשיית הטבק אינם מחמירים יתר על המידה, וכל מטרתן להגן על הצעירים במדינה זו. כעת אין כלל ספק בכך שהבמה הבשילה לחידוש המערכה הניטשת כבר עשרות בשנים בין אלה המאמינים שהגנה על בריאות הציבור עשויה לחייב הגבלות נוקשות יותר על חופש הביטוי המסחרי, ובין אלה המזהירים ש"כל סדק בשריון של ההגנה על ה-1st Amendment, מאיים על המסגרת ועל החיוניות של הדמוקרטיה האמריקנית". עד כדי כך!
באמצע שנות ה-80 הצטרף איגוד הרופאים האמריקני (AMA) לקריאתם של איגוד הלב האמריקני (AHA) ואיגוד הריאות האמריקני (ALA), בקריאה לאיסור מוחלט של פרסומות או קידום סיגריות.
בעדות לפני ועדת הקונגרס באותה עת, הדגישו אנשי האיגוד האמריקני לבריאות הציבור (APHA) את החומרה והסכנות הנובעים מפרסומות אלו: "סיגריות הורגות בנו! פרסומות נועדו לקדם מוצרים בריאותיים ולא כאלה שהורגים. חברות הטבק נוקטות פרסומת שקרית באופן החמור ביותר: הפרסומות שלהן מנסות באופן ערמומי לשוות לעישון אופי ספורטיבי, מהנה וחוויה של חיים של הנאה חופשית, בה בשעה שבעישון נכפה על המעשנים קשר ממכר שאין זה קל להשתחרר ממנו".
ה-Surgeon General של אותן שנים, C. Everett Koop, הביע גם הוא שאיפה לאיסור פרסומות למוצרי טבק. כצפוי התבטאויות אלה של העומדים בראש הממסד הרפואי, הביאו לתגובה חריפה ותחושות "חשש כבד" מצד המצדדים בזכויות חופש הפרט: Burt Neuborne, איש איגוד זכויות חופש הפרט של New York, מסר לקונגרס שהגבלות ואיסורים אלה מיצגים "הצבעת אי-אמון ביכולתם של אמריקנים מן השורה לשפוט בעצמם כיצד להגיב לפרסומת למוצרי טבק".
בשנת 1994 קרא דו"ח של המכון האמריקני לרפואה (IOM) להגבלות חמורות על פרסומות למוצרי טבק, ואף העלה אפשרות של איסור מוחלט של פרסומות אלה. ה-IOM הביע דאגה מחשיפתם של ילדים ונערים לפרסומות אלה, והדגיש ש"ההצגה בפרסומות אלה של התמכרות ממיתה כחוויה ספורטיבית ובדיעבד טובה לגוף, היא התרסה בוטה כנגד המאמצים הלאומיים לעודד נורמות חופשיות מטבק, ומניעת טבק מילדים ונוער".
ה-IOM הביע אמונה במנשר שלו ב-1994, שיש מספיק ראיות לכך שפרסומת למוצרי טבק מעודדת אנשים צעירים להתחיל לעשן. בשנת 2007 קרא ה-IOM שוב להטיל הגבלות מרחיקות לכת על פרסומות למוצרי טבק, תוך שהוא מציין מתוך הכרה אמיתית "שאין כלל ביטחון בכך שהגבלות אלה ישרדו קריאת אתגר חוקתי מצד המשפטנים שמנגד". אמנם, חבר ועדת ה-IOM, הפרופסור למשפטים Cass Sunstein, חלק אז על ההמלצות הללו, תוך שהוא הביע ספקות בדבר החוקתיות שלהן.
כדאי להזכיר שעוד באמצע שנות ה-70, כאשר בית המשפט העליון בארה"ב, הרחיב את ההגנה שמקנה ה- 1st Amendmentגם על פרסומות, הוא ציין שה"ביטוי המסחרי (commercial speech), אינו חסר ערך בשוּק הדעות הציבורי", אם כי הוא הדגיש אז ש"פרסומות" מהוות צורת ביטוי בעלת ערך נמוך במקצת בהשוואה לצורות ביטוי חברתיות או פוליטיות, ובתור שכזו היא זכאית למידת הגנה תחוקתית מעט פחותה יותר.
בשנת 1980, אימץ בית המשפט העליון שם, מסגרת שתסייע להחליט במקרים של דיונים או תביעות בדבר חופש ביטוי מסחרי דוגמת פרסומות, מסגרת שזכתה לשם Central Hudson Test, ואשר לפיה ניתן באופן חוקתי לפקח על "התבטאות מסחרית" Commercial Speech)), רק כאשר יש בכך לקדם באופן ישיר נושא שלטוני מהותי, ויש התאמה סבירה בין אותו "פיקוח" (regulation) מחד גיסא, ומטרת השלטון, מאידך גיסא.
נראה שהסוגיות האלה כה מסובכות, שאפילו בית המשפט העליון בוושינגטון, הראה אי-עקביות בסוגיה זה ב-30 השנים האחרונות. החלטות מוקדמות של בית המשפט העליון בנושאים של פיקוח על חופש הביטוי המסחרי, שיקפו נטייה והעדפה להיבטים של בריאות הציבור ורווחתו.
מגמה זו הגיעה לשיאה בשנת 1986 בפסק דין תקדמי של ערכאה משפטית זו שכבר הפכה לציון דרך משפטי בתחום ההגנה על חופש הביטוי המסחרי בנושא פרסומות להימורים בקזינו של פוארטו-ריקו, כאשר בהחלטה ברוב זעום של 5 נגד 4, שעוררה תגובות חריפות נגד בית המשפט מצידם של מצדדי חופש הביטוי הציבורי, קבע נשיא בית המשפט הדגול,William Rehnquist , ששלטונות האי פוארטו-ריקו, יכולים להטיל הגבלות על פרסומות להימורים בקזינו לתושבי האי, למרות שפעילות זו חוקית כשלעצמה, והפרסומת לתיירים לבוא לפוארטו-ריקו כדי להמר בקזינו, מותרת.
אכן, בית המשפט העליון הפדראלי, אישר באותו רוב דחוק את החלטתו של בית המשפט הגבוה בפוארטו-ריקו, לפיה מגבלות אלה אינם מפרות את ה-1st Amendment, ובהמשך החלטה זו שמשה תמיד נקודת אחיזה למצדדים בביטול הפרסומות למוצרי טבק ואפילו למשקאות חריפים.
אך נראה שגם ב"ארזי המשפט" נפלה "שלהבת העישון"! בעשור האחרון, החל בית המשפט העליון בארה"ב לנקוט בעמדה מעט שונה, תוך נקיטת הגנה נחרצת יותר על חופש ה"ביטוי המסחרי".
כך לדוגמה בשנת 2001, בפסיקה שלו הידועה כ"חברת הטבק Lorillard נגד Reilly, דחה בית המשפט מספר החלטות "נוגדות טבק", של מדינת מסטצ'וסטס, שנועדו להגן על צעירים מפני פרסומות למוצרי טבק, תוך החלטה שמדינה זו לא הדגימה שאמנם הגבלות פרסום אלו ישפיעו על העישון בקרב צעירים, ואף לא נקטה צעדים להראות שהגבלות אלה מצומצמות דיין, ואינן פוגעות באופן מיותר בחופש הפרסום.
לאור הקשחה מסוימת זו בגישה של בית המשפט העליון שם, תוך הקפדת יתר לשמירה על "זכויות" ה-1st Amendment, מסקרן מה תהיה גישת בית משפט זה בדיון על החלטת בית המשפט המחוזי בקנטאקי מחודש ינואר 2010, לפיה "הגבלת פורמט מודעות הפרסומת למוצרי טבק לצבעים שחור-לבן בתקנה האחרונה שאושרה על יד אובמה, היא הפרה של זכויות חופש הביטוי המסחרי".
העימות על זכויות הפרסומת למוצרי טבק, מעלה כמה תהיות ושאלות עמוקות. מדוע הפכה ארה"ב למדינה יחידה בקרב כל הדמוקרטיות הליברליות, שהעניקה ל"חופש הביטוי המסחרי" מעמד כה מקודש בדומה לשמירה על חופש הביטוי הפוליטי, החברתי או התרבותי? האם זכותו של האמריקאי להגנה על בריאותו מפני מוצרים שנזקיהם לבריאות ניצבים מעל לכל ספק, אינה מובהקת וניצבת מעל זכויותיהן של חברות טבק להגן על רווחיהן הכלכליים, על חשבון בריאות המעשנים?
האם החופש והדמוקרטיה בארה"ב מוגנות על ידי דוקטרינה תחוקתית כה נוקשה, המעדיפה "הגנה על עצמה" על פני הגנה על זכויותיהם הבריאותיות הבסיסיות של תושביה?
האם עדיף אמריקאי שבריאותו נפגעת על מזבח ההתייפייפות הקנטרנית על קוצה של מילה או פסקה, ש"נהרגים למענה" עורכי-דין ומשפטנים שבעים ומתוגמלים היטב על ידי אינטרסים מסחריים לא קדושים, על פני אמריקאי בריא החי באוויר נקי מעשן, גם אם כל לילה הוא עולה על משכבו בתחושה שה-1st Amendment כבר אינו חסין מפני תיקונים קלים, שומו שמיים!
אקנח בשאלה שמציקה לטובים שבינינו: במלחמת גוג ומגוג הזאת, בין אנשים מתחום הרפואה בעיקר, לבין משפטנים המייצגים את חברות הטבק בעיקר, בולט הפער בין המוטיבציה של הניצבים משני צידי המתרס: אנשי הרפואה מדברים במושגים של "הגנה על הבריאות", ואילו המשפטנים המייצגים את חברות הטבק דואגים לרווחתם של שולחיהם, במובן של הנצחת רווחי העתק שלהם.
האם יש הוכחה יותר ניצחת לכוח המניע של מייצגי תעשיית הטבק, מאשר התבוננות, אף לא מעמיקה במיוחד, על הנתונים הבאים מגוף מאמר זה: 85% מבין אנשי הקונגרס והסנאט בוושינגטון שהתנגדו לתקנה המדוברת האחרונה בהצבעות בבתי הנבחרים, מגיעים מ-6 מדינות דרומיות המייצגות את גידול הטבק, והעתירה נגד חלקים בתקנה זו הוגשה דווקא בבית המשפט המחוזי של Bowling Green בקנטאקי, המזוהה אולי יותר מכל מדינה אחרת בארה"ב עם גידול טבק. עוטי הגלימות השחורות והפוליטיקאים המייצגים את מדינות הטבק הדרומיות, לא באמת מוטרדים מפגיעה אנושה ב-1st Amendment.
כל מה שעומד בראש מעייניהם היא השמירה של עוצמתם הכלכלית של טייקוני הטבק, ומצב התעסוקה של עשרות אלפי חקלאים במדינות אלה העוסקים בגידול טבק. לאחרונים תדאג הממשלה הפדראלית בפיצוי, שעלותו מהווה רק חלק קטן מהנזקים של כ-100 מיליארד דולר בשנה, הנגרמים לתוצר הלאומי הגולמי האמריקני מנזקי העישון.
דמים שגובה העישון מהמעשנים- בבריאותם, יקרים יותר מדמי העישון הנגבים מהם בכספם. נהפוך הוא בכל הקשור לחברות הטבק: חוסן המניות שלהם הוא החשוב להם מכל. לבטח יותר מבריאותם של המעשנים.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.