האם אכינצאה (echinacea) אמנם משפיעה על השפעת?
האם אכינצאה (echinacea) אמנם משפיעה על השפעת?
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
לפני שנדון בתכונותיה של התרופה הצמחית אכינצאה, האמורה להגן עלינו מפני שפעת התוקפת אותנו חדשות לבקרים, הבה נגדיר את התופעה הקלינית עצמה ואת מחולליה. שפעת הידועה כ-common cold, היא מצב של הדבקה חריפה של מערכת הנשימה המאופיינת על ידי הצטננות ונזלת, גודש באף ונטייה להתעטשות.
התכיפות של אירועי שפעת שונה באזורי העולם והיא תלויה לא מעט במאפיינים של אקלים, רמת תברואה וצפיפות האוכלוסייה, אם כי בארה"ב לדוגמה תדירות התקפי שפעת עלולה להגיע עד 3-5 אירועים לאדם במהלך שנה אחת. תינוקות וילדים מתחת גיל שנה אחת, עלולים אף לחוות 6-8 אירועי שפעת בשנה, ואלה מתמעטים כדי מחציתם במבוגרים. אם כי רשימת הגורמים לשפעת ארוכה, 66-75% ממקרי השפעת נגרמים על ידי קבוצה של כ-200 נגיפים השונים ביניהם מבחינה אנטיגנית, כאשר נגיפים אלה מייצגים 8 סוגי נגיפים שארבעת העיקריים בהם הם: נגיפי Rhino המייצגים על פי הערכות שונות 25-80% מכלל מקרי השפעת, נגיפי Corona (רלבנטיים ב-10-20% ממקרי השפעת), נגיפי influenza (תורמים ל-10-15% מהמקרים ) ונגיפי Adeno (כ-5%). נגיפי Rhino הם הרלבנטיים ביותר לנושא השפעת, והם חלק ממשפחת נגיפי Picorna, הכוללת פתוגנים לאדם כגון נגיפי מעי (enteroviruses) ונגיפי hepadna (המיוצגים על ידי hepatitis A).
נגיפי Rhino הם נגיפי RNA קטנים ללא מעטפת, והם בנויים כמכלול סימטרי של 12 תת-יחידות שכל אחת מהן היא pentamer דהינו מורכבת בעצמה מ-5 יחידות. לנגיף יש במבנהו כעין בקע המאפשר לו להיקשר לקולטנים שלו על פני התא.
יותר מ-100 זנים של נגיפי rhino קיימים, הנכללים ב-3 תת קבוצות בהתבסס על הקולטן אליו הם נקשרים: מולקולת ספיחה בינתאית (ICAM-1), הקולטן ל-LDL, והקולטן ל-sialoprotein. הדבקוּת בנגיפי rhino מוגבלות לחלק העליון של מערכת הנשימה, אך יכולה גם לכלול מצבים של דלקת אוזניים (otitis media) ודלקת גתות האף-סינוסיטיס. נגיפי rhino עלולים להחמיר התקפי אסתמה וציסטיק פיברוזיס, והם עלולים להיות מסוכנים במיוחד לקשישים ולאלה עם מערכת חיסון פגועה. עיקר התקפי השפעת מרוכזים דווקא באביב ובסתיו, ולא כפי שנהוג לחשוב-בתקופת החורף.
נגיפי rhino מועברים לאלה הנדבקים בהם על ידי מגע ישיר או בתרסיס החלקיקים בהתעטשות אלה הנגועים בנגיף, ובהדבקת האזורים הריסיים של האף, או אזורים נטולי-ריסים בחלל הגרון דרך קולטנים, בעיקר זה הקרוי ICAM-1. רק תאים מעטים נדבקים בנגיף, והתסמינים מתפתחים כיום עד יומיים לאחר ההדבקה בנגיף, והם מגיעים לשיאם לאחר 2-4 ימים, אם כי יש דיווחים על תסמינים שיכולים להופיע כבר 8-16 מההדבקה. אין ספק שלמרות האופי המתון ברובם המכריע של מקרי שפעת, השיעור העצום של הלוקים בשפעת ברחבי העולם, ותסמיניה המעיקים וה"הבלתי נוחים" בדמות החום, כאבי הגרון, והאף הגדוש העולה על גדותיו, כל אלה מהווים עילה משכנעת לחיפוש אחר תרופה למניעת או הגבלת המפגע הזה.
שפעת גורמת בארה"ב לכ-40% מכלל ימי העבודה האובדים, ולכ-30% מכלל ימי הלימודים הנחסרים, ומדי שנה העלות הכוללת של שפעת היא כ-3.5 מיליארד דולר בארה"ב. בתקופת החורף כמעט 40% מכלל הביקורים אצל רופאי-ילדים עם מטופלים בטווח הגילים 1-5 שנים, הם בגין שפעת ותסמיני שיעול. כיוון שאין טיפול תרופתי ספציפי כנגד נגיפי rhino, התעורר במרוצת השנים העניין בטיפולים חלופיים להתמודד עם השפעת. וכך הצליח הכימאי חתן פרס נובל לינוס פאולינג משנות ה-60 ואילך לשכנע רבים לצרוך ויטמין C במינון יומי של 1-2 גר` כדי להימנע משפעת, אם כי יתרונותיו של ויטמין זה מעולם לא הוכחו. דוגמה אחרת לניסיון טיפולי בשפעת בגישה בלתי קונבנציונאלית הוא במתן טבליות מלח אבץ (zinc), וזאת על בסיס הממצא שאבץ מעכב שגשוג נגיפי rhino בתאים שגוּדלו בתרבית, אך מעולם לא נמצאה ראיה לכך שאבץ מעכב את הנגיף האמור בגוף או שהוא מעודד את מערכת החיסון לנטרל את הנגיף.
וכאן אנו מגיעים לאחד המוצרים הוותיקים ביותר בתחום המלחמה בשפעת, שכבר נצרב בתודעה הציבורית כתרופה מיתולוגית שיתרונותיה לכאורה "מוכחים" מעצם היותה בשימוש מאות בשנים. החומר מופק מהחלקים העליונים והשורשים של הצמח Echinacea ולו שלושה זנים: purpurea, pallida ו-angustifolia, שכולם שמשו להכנת המוצר הטיפולי בצורת טבליות או תמציות. העלייה הדרמטית בארצות המערב בשימוש בתרופות צמחיות באה לביטוי בעובדה שכשליש מהאמריקנים צורכים תכשירים אלה מדי שנה בהוצאה שנתית של כ-4 מיליארדי דולרים.
מדי שנה מוציאים האמריקנים כ-300 מיליוני דולרים על תכשירי אכינצאה בלבד, בעיקר למניעת דלקות של דרכי הנשימה העליונים, ושפעת. צמח האכינצאה היה בשימוש על ידי הילידים האינדיאנים בארה"ב לטיפול בפציעות ובדלקות כבר במאה ה-17, ובסוף המאה ה-19 נעשתה אכינצאה פופולארית כתרופה לטיפול בהצטננות ושפעת. מהו מנגנון הפעולה המוצע לתמצית צמח האכינצאה? שלושת מיני האכינצאה מכילים כמויות שונות של חומרים פולימריים בלתי-רוויים כ-alkamide ו-polyacetylene, נגזרות של caffeic acid, ופוליסכרידים.
בין הנגזרות השונות של החומצה הקפֶאית שתי העיקריות בצמחי האכינצאה השונים נזכיר את החומצה ה-cichoric ואת ה-echinacoside, שהם למעשה תרכבות פֶנוֹליות. רק בשנת 2003 פורסם ניתוח תכונותיהם של שני החומרים הפנוליים האחרונים: מסתבר שחומצה cichoric בעלת תכונות של גירוי המערכת החיסונית (immunostimulant) בכך שהם מעודדים בליעת "פולשים" על ידי תאים מקרופאגים בתהליך פגוציטוזיס ובנוסף יש לה פעילות המונעת פעילות הורסת החלבונים של האנזים hyaluronidase ופעילות נוגדת חִמצון-יתר.
ל-echinacoside אין אמנם תכונות של מגביר מערכת החיסון, אך הוא בעל תכונות נוגד-חמצון. ההשערה אם כן היא מרכיבים פנוליים באכינצאה יכולים לסייע לתסמיני שפעת על ידי שִפעולם של תאים חיסוניים כגון מקרופאגים, לויקוציטים וגרנולוציטים. ניסויים in vitro על ידי הוספת אכינצאה על תאי-דם לבנים של אדם בתרבית, הראו שיש לחומר צמחי זה השפעה המגבירה את ה-chemotaxis שהיא תנועת נויטרופילים לעבר חיידקים מסוג Staphylococcus, והשמדתם. בנוסף, נמצא שתמצית אכינצאה מביאה מקרופאגים ליצירה מוגברת של ציטוקינים דוגמת IL-6, וכןIL-1 בנוסף ל-tumor necrosis factor. לעומת זאת נמצא שה-alkamides פועלים כחומרים נוגדי-דלקת על ידי עיכוב האנזימים cyclooxygenase ו-5-lipoxygenase.
ומדוע לעורר מרבצם מחקרים נידחים שניסו לבחון את השפעתם הביולוגית של מרכיבי האכינצאה ? אמנם כן, בעת האחרונה החלו מופיעים פרסומים בכתבי העת החשובים ביותר ברפואה המטילים ספק עד כדי ביטול תכונותיה של האכינצאה כתרופה צמחית היעילה במניעת הדבקות של דרכי הנשימה העליונות. ניסוי קליני רחב שהתפרסם בשנת 2004 ב-Archives of internal Medicine, שנטילת 100 מיליגרם של תכשיר אכינצאה 3 פעמים ביום לא הביא לשום יתרונות והטבה בהשוואה לפלצבו, ובאותו חודש פורסמו בכתב העת לרפואת ילדים Journal of Pediatrics, תוצאות סקר שבדק השפעת אכינצאה על 400 ילדים לוקים בשפעת שהיו זהות למחקר המצוטט הקודם דהיינו חוסר כל הבדל בין השפעת אכינצאה לזו של טיפול בפלצבו. נראה שאת מרב תשומת הלב משך מחקר של המרכז לרפואת ילדים בסיאטל שביקש לבחון השפעת אכינצאה על 707 ילדים עם דלקות דרכי הנשימה העליונות בטווח הגילים שבין 2-11 שנה.
חשיבות מחקר זה בנקודת המוצא שלו: תרופות למניעת גודש, חומרים נוגדי-היסטמינים ותרופות למניעת שיעול, יעילותם בדרך כלל מוגבלת בילדים בגיל האמור. לכן חיוני היה לבחון השפעת אכינצאה בניסוי מבוקר כפול-סמיות בו מחצית הילדים טופלו בתכשיר הצמחי ומחציתם בפלצבו. מינון התרופה שניתן בניסוי קליני זה תאם את הוראות היצרן (7.5 מיליליטר של התכשיר ליום בשתי מנות לילדים עד גיל 6, ו-10 מיליליטר ליום לילדים מעל גיל 6). תוצאות הניסוי שהחל מיד בתחילת התסמינים ונמשך 10 ימים היו מאכזבות: לא היה כל הבדל משמעותי בין שתי קבוצות הטיפול מבחינת משך האירוע, מבחינת חריפות התסמינים, מספר ימי החום המוגבר, ולמגינת הלב הממצא היחיד שנרשם לגביו הבדל משמעותי בין מטופלי אכינצאה לבין מטופלי פלצבו הוא דווקא בהשפעה אלרגית של הופעת פריחה עורית שנמצאה ב-7.1% מהילדים המטופלים באכינצאה לעומת פריחה רק ב-2.7% מהילדים בקבוצת הפלצבו.
גישה מבוקרת ואף "נועזת" יותר כדי לבחון את השפעת תמציות אכינצאה במבוגרים הייתה זו של Taylor שריכז מחקר רב-מוסדי במרכזים רפואיים בארה"ב ובאוסטריה, שתוצאותיו התפרסמו ביולי 20045 ב-New England Journal of Medicine. במחקר זה השתתפו 437 מתנדבים מבוגרים שחולקו לשתי קבוצות: אלה שטופלו 3 פעמים ביום עם תמצית אלכוהולית של שורשי צמח אכינצאה משך 7 ימים שלאחריהם הודבקו באופן יזום על ידי נגיף rhino type 39 שהוא אחד מזני נגיף השפעת הידועים. קבוצת בקרה נטלה 3 פעמים ביום תמיסת פלצבו אלכוהולית.
חלק אחר של המתנדבים הודבקו קודם עם נגיף השפעת וכאשר החלו התסמינים הקליניים, הם טופלו בעזרת תכשיר האכינצאה או בתכשיר הפלצבו. המסקנות היו זהות לניסויים המבוקרים הקודמים: טיפול באכינצאה בגישה מניעתית או טיפול בתכשיר צמחי זה כאשר מחלה ניסויית מושרה עם נגיף rhino כבר החלה, לא נתנו כל תוצאה חיובית השונה מזו שהושגה במטופלי פלצבו. הגל המתגבר של דיווחים השוללים יתרונותיו של תכשיר אכינצאה הביא את Caruso ו-Gwaltney למבצע מרשים של סקירת כל הספרות שפורסמה מאז ומתמיד על "אכינצאה ושפעת", ומחקר מקיף זה התפרסם בשנת 2005 ב-Clinical Infectious Diseases.
מסתבר שלא פחות מ-322 דו"חות רפואיים או אחרים פורסמו בנושא זה. אלא שמתוכם רק תשעה מחקרים היו כאלה בהם הייתה השוואה לקבוצת בקרה של פלצבו, וגם ממחקרים מבוקרים וכפולי-סמיות (double blinded) בודדים אלה עולה מסקנה חד-ערכית: אין כל ראיה משכנעת ומשמעותית על השפעה חיובית של תכשירי אכינצאה במניעת שפעת או בהקלה על תסמיני האירוע. הבה ננסה להבין כיצד ניתן לכאורה להסביר את הסתירה המהותית בין מסקנותיהם של ניסויים רפואיים מבוקרים שאינם רואים כל יתרון בתכשירי אכינצאה למטרה המוצהרת שלהם, לבין הבולמוס של כל זב חוטם בעולמנו לצרוך תכשירי אכינצאה, במאות מיליוני דולרים מדי שנה.
אחת הבעיות המזדקרות מיד לעין, היא שאיננו יודעים מה בדיוק מכיל הבקבוק! בשנת 2003 הופיע מאמר שדיווח על כך שרק מחצית מ-59 תכשירי אכינצאה השונים שעמדו לרשות הקהל בעיר דנבר בקולוראדו, פרטו על גבי המוצר מהם בדיוק מרכיביו.
בחינה מעבדתית של פריטים אלה העלתה את הנתון המדהים ש-6 מתוכם כלל לא הכילו שמץ של אכינצאה. אתר ConsumerLab.com דיווח שחמישה מתוך 11 תוצרי אכינצאה שנבדקו על ידיו לא הכילו את הכמויות של חומר פעיל עליהם הוצהר על הבקבוק; תוצר אכינצאה אחד היה מזוהם באופן ניכר בעופרת, וארבעה אחרים היו בעלי רמת פנולים נמוכה (להזכירכם, פנולים הם המרכיבים הפעילים של אכינצאה). אך מעבר למחדל בו לוקים רבים מתכשירי המרפא הצמחיים, בפיקוח בלתי נאות על הרכבם (בנוסח זה המתנהל לגבי תרופות קונבנציונאליות), נשאלת עדיין שאלת המפתח "איך כל כך הרבה אנשים מצהירים על נפלאותיה של תרופה זו ומביעים לה נאמנות הבאה לביטוי בסכומי העתק שמוציאים עליה בעולם כולו"?
לכך יש מספר הסברים: שפעת, או הצטננות ומה שהאמריקנים מכנים "cold" יכולים להיגרם על ידי גורמים נגיפיים אחדים כאשר נגיף השפעת אחראי בערך למחציתם. ייתכן שהאכינצאה יעילה כנד אחדים מהנגיפים הללו אך אינה יעילה כנגד אחרים. על אותו משקל ניתן להניח שאכינצאה יעילה בגירוי המערכת החיסונית של חלק מאיתנו, אך לא של כולנו. אך את ההסבר הסביר ביותר ניתן למצוא בנטייה של נוטלי תכשירים חלופיים להאמין ולקוות שאכן תכשירים אלה יסייעו במה שהם אמורים לסייע, ובלשון עממית "הם רואים את שהם רוצים לראות".
כמעט תמיד אפיזודות של הצטננות או שפעת הן מה שאנו נוהגים להגדיר "תופעות ברות-חלוף" (self-limiting), ותוך ימים אחדים מהופעת השפעת, היא תתפוגג מעצמה. המאמינים בסגולותיה של אכינצאה נותנים לשיקוי צמחי זה את האשראי להעלמות תסמיני השפעת שהיו אולי בשלב של התפוגגות עצמית, ומכאן ולאילך כבר פועלים חוקי השכנוע העצמי הסובייקטיבי שקשה לרוב להתמודד איתם. כאשר מאן דהו חווה פעם ואולי אף פעמיים ניסיון "חיובי" עם אכינצאה, הוא כבר משוכנע "שלמרות חוסר ראיות מדעיות-קליניות מבוססות להוכחת היתרון של המוצר, הוא עושה נפלאות עבורי!"
גם אם נדמה שהרפואה הקונבנציונאלית עדיין לא הולידה תרופת פלא למנוע או להפיג באחת את פגעי השפעת, יש לה אמצעים רבים להקל עלינו מפניהן. שפע של נוגדי גוֹדֶש (decongestants) מסייעים לפתוח ביעילות את מעברי האף הגדושים על ידי כיווצם של כלי דם ורקמות אחרות. משככי כאבים עשויים אף הם להקל, ואין כמו מקלחת של מים חמים או מכשיר מפיץ לחוּת (humidifier) לשמור על לחוּתָן של ממברנות ריריות בדרכי הנשימה ולמנוע את תחושת הסתימוּת (clogging) המעיקה. ובאשר למניעת שפעת, מאות רבות של מיליוני מקרי שפעת היו נמנעות אם בני-אדם היו נוטלים את ידיהם לעתים יותר תכופות משך היום, ולבטח לפני ארוחה. אתה יכול להפיץ את נגיף השפעת על ידי לחיצת יד של מכר או בן-משפחה באותה קלות שאתה עלול להדביקם על ידי התעטשות. ואם אתם עדיין מתעקשים על נטילת תכשיר אכינצאה, שום נזק לא ייגרם מכך, אם כי אין בטחון באשר לתועלת האמיתית.
בברכה,
פרופ` בן עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
