חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

דלקת (inflammation): יותר מאשר סתם הידבקות בחיידקים

אהבתם? שתפו עם חבריכם

דלקת (inflammation): יותר מאשר סתם הידבקות בחיידקים

פרק א`
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

ככל שאנו למדים ומבינים יותר מנגנוני מחלות מורכבות בגופנו, כסרטן, מחלות לב וכלי-דם ועוד, אנו נוכחים לדעת שתהליכי דלקת כרונית מהווים בהם גורם משותף, ומשמעותי. בשנים האחרונות, כאשר מחקרים רפואיים-אפידמיולוגיים דנים ללא לאות בגורמי-סיכון לתחלואה, ובדרך להפחית אותם, עולה כחוט השני באותם מחקר נושא הדלקת הכרונית אל מרכז הדיון. התובנה הקולקטיבית שלנו התרגלה לעשרת הדברות של “עשו ואל תעשו” כדי להקטין סיכונים בריאותיים :הימנעו משומנים רוויים כדי למנוע סתימתם של עורקים חיוניים; הימנעו מלהלעיט עצמכם בפחמימות מיותרות כדי לא להשמין ביתר או אף להסתכן במקרים מסוימים בסוכרת נרכשת; התרחקו מעישון להימנע מסרטן הריאות ומחלות קשות אחרות.
אלה אך חלק מהוראות “אל תעשו” ולצידן כמובן מצוות “עשו”: התעמלו, ושחו, וצעדו מחצית השעה מדי יום בהליכה מהירה, כל אלה בתחום של “פעילות גופנית”. ויש אף המהדרין מן העת האחרונה הממליצים על הפעלת המוח בפתרון חידת סודוקו אחת לפחות מדי-יום לדחות את סממני השיטיון (dementia) המתדפקים על השער כבר בתחילת העשור השביעי לחיים, וההמלצה האחרונה אפילו אינה ניתנת בחיוך על דרך השנינה.

אך הבה נחזור למושג הדלקת שמצטייר יותר ויותר כגורם משותף למחלות הניווניות (degenerative) העיקריות הפוגעות בנו. ארבעת הפרשים בחזיון האפוקליפטי הרפואי: מחלת כלי דם כלילית, סוכרת, סרטן ומחלת אלצהיימר, רוכבים כנראה על אותו סוס מלחמה בדהרתם למרר את חיינו, ושמו של הגורם המשותף למחלות אלה: דלקת. מחקר רבים על תהליכי דלקת, הגורמים להם ומהלכם, הביאו לשינוי מהותי בחשיבה הרפואית. אלפיים שנה התייחסו הרופאים לדלקת כאל תגובה הכרחית ואפילו חיונית ומועילה, באמצעותה הגוף מגיב למחלות ולפציעות. אך כעת, מחקרים ותצפיות רפואיות כמו גם מחקרים במעבדה מצביעים על כך שדלקת יכולה לגרום בעצמה לתהליכים מוקדמים המובילים לאותן מחלות קשות.

מהי דלקת? בהגדרתה היא חלק מתגובת מערכת החיסון של הגוף. זהו תהליך התלוי הן בפעולתם הפיסית של תאי דם לבנים (לויקוציטים), הנודדים לאזורי מפגע ברקמות הגוף, וכן מייצרים חלבונים שונים כתגובה למפגעים אלה: נוגדנים, ציטוקינים ודומיהם. נוגדנים כידוע הם חלבונים המכירים באופן סגולי אנטיגנים זרים הפולשים לגוף, ואילו ציטוקינים הם חלבונים קטנים המופרשים מתאי מערכת החיסון, אשר תפקידם לתווך ולווסת תגובות חיסון, דלקת ואף יצירת תאי דם. הציטוקינים נוצרים בתגובה לגירוי של מערכת החיסון, ופעולתם בדרך כלל היא לטווחי זמן קצרים ולטווחי מרחק קטנים, והם פעילים בריכוזים נמוכים ביותר. בשלושים השנים האחרונות, זוהו עשרות מולקולות חדשות ממשפחת הציטוקינים, וכן פוענחו דרכי פעולתם בעיקר בהשריית תהליכי-דלקת ובכיבויים. אכן תהליך דלקתי נורמאלי אמור להיות מוגבל במשך פעולתו, אך לעתים דברים משתבשים ותהליך דלקתי שהחל, נותר בעינו, ואינו דועך.

חוקרים בתחום האימונולוגיה, עדיין מתארים בפשטות את תהליך הדלקת כתהליך התלוי בשני תהליכים בסיסיים. הראשון, מוכר כחיסון הבסיסי, “הטבעי” המגן על גופנו, מה שמוכר כ-innate immunity: תהליך זה מתבסס על תאים גרנולוציטים וכן על מערכת המֵשְלים (complement). גרנולוציטים הם תאי דם לבנים קצרי חיים, המכילים אנזימים בתוך גופיפים זעירים בתוכם הידועים כגרנוּלות: אנזימים אלה ממיסים חומרים “זרים” לגוף. מַשְלים לעומת זאת, הוא מערכת המסייעת לגוף להשמיד גופים זרים באופן הבא: ברוב המקרים, קישור של נוגדן לאנטיגן אינו יוצר תגובה ממשית, אלא אם כן פעולת קישור זו מחוללת תהליך בו משתתפת מערכת המשלים. במלים אחרות, בעוד שנוגדנים “מסמנים” את האנטיגן, מערכת חלבוני המשלים משמידה את האנטיגן. מ
ערכת המשלים מורכבת מכ-30 חלבונים הנעים בזרם הדם, ורובם אינם פעילים אלא אם כן הם עוברים ביקוע אנזימטי שהופך את חלבוני מערכת המשלים לאנזימים פרוטאוליטים בעצמם. כך נוצר רצף או מפל (cascade) של ריאקציות עוקבות, בהם חלבון משלים המשופעל על ידי חלבון קודם לו, ישפעל בעצמו חלבון אחר במערכת המשלים, תהליך המזכיר את רצף הפעולות המתרחשות בתהליך קרישת הדם.

התהליך החיסוני השני, ידוע כתהליך החיסוני המסתגל או המתאים עצמו על פי תכונות האנטיגן הזר החודר לגוף. נוהגים לכנות תהליך זה adaptive immunity. הוא מכוון באופן ספציפי כנגד חיידקים או נגיפים או מיקרואורגניזמים אחרים הפולשים לגוף. אלה הם תפקידם ואחריותם הנכבדת של תאי דם לבנים הידועים כלימפוציטים, ואלה מתחלקים לשני סוגים: ישנם לימפוציטים מסוג T, המכוונים ומדריכים את המערכת החיסונית להשמדת הפולש. תאי T מסמנים ללימפוציטים מסוג B ליצור נוגדנים הנקשרים לפתוגן הפולש, ומזעיקים גם את חלבוני מערכת המשלים לעזרתם. בנוסף, קיימים תאים גדולים בנפחם הידועים כמאקרופגים (ושמם גזור מהביטוי הלטיני Macro phagus, או הזולל הגדול), והם אכן התאים הטורפים, הבולעים והמעכלים את חלקי החיידקים ופולשים אחרים שהושמדו, אך גם עוזרים לחסל ולנקות את זירת האירוע מחלקי תאים גרנוליציטים שהתפרקו תוך מילוי תפקידם, ופסולת תאית אחרת, לסוגיה.

בתהליך החיסול של אותם פולשים, המאקרופאגים יודעים לאגור מידע על אותם פתוגנים שהושמדו, ומעבירים מידע זה ללימפוציטים האוגרים אותו מידע לצורך שימוש עתידי. כאשר הפתוגן הפולש מושמד, נכנסים לפעולה לימפוציטים T מסוג שונה הידועים כ”תאי T מדכאים” או suppressor T cells, שתפקידם לדכא ול”כבות” את התגובה הדלקתית, כך שתתאפשר התחלת תהליך הריפוי או השחזור (regeneration) של הרקמה שנפגעה או על ידי הפתוגן הפולש או על ידי “האש הידידותית” של התגובה החיסונית. וכאן נכנסים לתמונה תאים פיברובלסטים, תאים המייצרים קולאגן ופיברין, כדי להתחיל בבניית הפיגום עליו ייבנו תאי הרקמה המשתקמת. אם הנזק לרקמה הוא מהותי, כמות הקולאגן והפיברין היא כזו שתספיק למלא את מקומה של הרקמה המקורית שנפגעה, ואז תיווצר צלקת במקום ההתרחשות.

דלקת כרונית: לפני כאלפיים שנה, הרופא הרומי אאורליוס קורנליוס צלזוס היה הראשון שתיאר את ארבעת התסמינים הראשיים של תהליך הדלקת, בארבעה ביטויים לטיניים: Calor או חום הגוף, Dolor או כאב, Rubor או אדמומיות ו-Tumor או נפיחות. אך היום אנו יודעים שארבעת סממנים אלה מופיעים בדרך כלל במצב של דלקת חריפה. לעומת האחרונה, דלקת כרונית היא תהליך “שקט” שאינו ניתן לחישה על ידי המטופל, ולבטח יכול להיות מוחמץ ובלתי מאובחן על ידי הרופא המטפל, שהרי הוא אינו מלווה בחום, או בכאב, אדמומיות או נפיחות.
זהו תהליך סמוי. הוא מתרחש כאשר הגורם המגרה לתהליך הדלקת אינו מושמד או מורחק באופן מוחלט, או כאשר או תאי T מדכאים (suppressors) לא “כיבו” לחלוטין את התגובה החיסונית אחרי שהגוף דיכא את הפולש. כל אחד מאיתנו נושא בחובו איזשהו תהליך כרוני של דלקת שקטה בה מערכת החיסון שלנו ממשיכה בפעולתה, באופן שניתן לזהות רק על ידי בדיקות דם מיוחדות. אך תהליך דלקת כרונית זו יכול “לעלות דרגה” לעתים לרמת פעילות העלולה לגרום לגוף נזק רקמתי ניכר. בתצפיות קליניות נרחבות, כמו מחקר הלב המפורסם של Framingham, וכן מחקר בריאות האחיות,

נמצא שחלה ירידה מובהקת במספר מחלות ניווניות באלה מהמטופלים שנטלו באופן סדיר תרופות כמו אספירין ממשפחת ה-NSAID או התרופות נוגדות-דלקת שאינן סטרואידליות, בדרך כלל כטיפול נגד כאבים כתוצאה מדלקת פרקים (arthritis). ממצאים אלה מעידים לכאורה על כך שאם מטפלים באופן סדיר כנגד גורמי דלקת עשויים להפחית תחלואות שונות. בכתבת ההמשך נמשיך ונדון בדלקת הכרונית.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים