דיכאון ופעילות גופנית
דיכאון – דיכאון ופעילות גופנית
לפעילות גופנית השפעה עצומה על שיפור מצב הרוח והיכלת לשלוט במתח. מחקרים אחרונים מצאו כי השתתפות מוגברת בפעילות גופנית קשורה לירידה בסימפטומים של דיכאון, חרדה והרגשת חולי. נראה שהפעילות הגופנית היא מרכיב חיוני של חיים שמחים ובריאים.
במחקר שהתפרסם ב- PUBMED נבדקו סטודנטים לספורט וסמפטומים לדיכאון. 311 נשים ספורטאיות נבחרו בצורה רנדומלית ומילאו טופס של BECK DEPRESSION.
60 אנשים שעשו פעילות אנאירובית בפחות מחודש אחד מילאו את הטופס שוב אחרי 4 שבועות. התוצאה היתה ירידה של 3.5 בסמפטומים. הצעד הבא היה להשוות 100 נשים שלא עסקו בעבר בפעילות אנארובית, ו- 100 נשים שעסקו בפעילות זו במשך חודשיים. ההבדל בין שתי הקבוצות היה 3.1, הבדל משמעותי. לבסוף 40 נשים ספורטאיות ששחו פחות מחודש אחד הושוו עם שחיניות מקצועיות. ההבדל ביניהם היה 4 לטובת השחיניות המקצועיות. המסקנה הינה שפעילות גופנית מקושרת עם תוצאות נמוכות יותר של מבחן בק לדיכאון.
מחקר נוסף חקר את השפעות הפעילות הגופנית על אנשים מבוגרים בעלי דיכאון מג`ורי (MDD). המחקר השווה בין יעילות הפעילות הגופנית לבין נטילת תרופות אנטי דכאוניות. משך המחקר היה 16 שבועות. במחקר השתתפו 156 נשים וגברים עם MDD, גילאים בסביבות ה- 50. הנחקרים נבחרו רנדומלית לתוכנית של פעילות אירובית, תרופות אנטי דכאוניות או שילוב בין השניים. הנחקרים נבדקו על ידי כמה פרמטרים: diagnostic and statistical manual of mental disorders, fourth edition, מדד המילטון לדיכאון (HAM-D) ומבחן בק לדיכאון. הם נבדקו לפני ואחרי הטיפול. פרמטרים נוספים שנבדקו: יכלת אירובית, סיפוק מהחיים, בטחון עצמי, חרדה וקוגניציה לא מתפקדת. אחרי 16 שבועות לא היה שינוי בין הקבוצות לפני תוצאות המבדקים. המסקנות היו, שלמרות שתרופות מביאות שינוי מהיר, פעילות גופנית לא פחות יעילה בהורדת רמות דיכאון בחולי MDD.
במחקר שהתפרסם ב- MEDICINE AND SCIENCE IN SPORTS AND EXERSICE נבדק הקשר בין פעילות גופנית לבין דיכאון וחרדה. נעשתה מטה אנליזה. נלקחו מחקרים ממקורות שונים: MEDLINE, ספרות פסיכלוגית, אינטרנט. נבדקו מחקרים אפידמיולוגים ואבחנתיים (observational studies). התוצאות הראו כי פעילות גופנית מקושרת לירידה בסמפטומים לדיכאון. Quasi experimental studies הראו כי פעילות גופנית יכלה להוריד את סמפטומי הדיכאון. randomized controlled trails הראו שעבודה אנאירובית ואירובית יכלות להוריד סמפטומים של דיכאון.
מתוך מחקר על דיכאון ופעילות גופנית.
לפעילות גופנית השפעה עצומה על שיפור מצב הרוח והיכלת לשלוט במתח. מחקרים אחרונים מצאו כי השתתפות מוגברת בפעילות גופנית קשורה לירידה בסימפטומים של דיכאון, חרדה והרגשת חולי. נראה שהפעילות הגופנית היא מרכיב חיוני של חיים שמחים ובריאים.
במחקר שהתפרסם ב- PUBMED נבדקו סטודנטים לספורט וסמפטומים לדיכאון. 311 נשים ספורטאיות נבחרו בצורה רנדומלית ומילאו טופס של BECK DEPRESSION.
60 אנשים שעשו פעילות אנאירובית בפחות מחודש אחד מילאו את הטופס שוב אחרי 4 שבועות. התוצאה היתה ירידה של 3.5 בסמפטומים. הצעד הבא היה להשוות 100 נשים שלא עסקו בעבר בפעילות אנארובית, ו- 100 נשים שעסקו בפעילות זו במשך חודשיים. ההבדל בין שתי הקבוצות היה 3.1, הבדל משמעותי. לבסוף 40 נשים ספורטאיות ששחו פחות מחודש אחד הושוו עם שחיניות מקצועיות. ההבדל ביניהם היה 4 לטובת השחיניות המקצועיות. המסקנה הינה שפעילות גופנית מקושרת עם תוצאות נמוכות יותר של מבחן בק לדיכאון.
מחקר נוסף חקר את השפעות הפעילות הגופנית על אנשים מבוגרים בעלי דיכאון מג`ורי (MDD). המחקר השווה בין יעילות הפעילות הגופנית לבין נטילת תרופות אנטי דכאוניות. משך המחקר היה 16 שבועות. במחקר השתתפו 156 נשים וגברים עם MDD, גילאים בסביבות ה- 50. הנחקרים נבחרו רנדומלית לתוכנית של פעילות אירובית, תרופות אנטי דכאוניות או שילוב בין השניים. הנחקרים נבדקו על ידי כמה פרמטרים: diagnostic and statistical manual of mental disorders, fourth edition, מדד המילטון לדיכאון (HAM-D) ומבחן בק לדיכאון. הם נבדקו לפני ואחרי הטיפול. פרמטרים נוספים שנבדקו: יכלת אירובית, סיפוק מהחיים, בטחון עצמי, חרדה וקוגניציה לא מתפקדת. אחרי 16 שבועות לא היה שינוי בין הקבוצות לפני תוצאות המבדקים. המסקנות היו, שלמרות שתרופות מביאות שינוי מהיר, פעילות גופנית לא פחות יעילה בהורדת רמות דיכאון בחולי MDD.
במחקר שהתפרסם ב- MEDICINE AND SCIENCE IN SPORTS AND EXERSICE נבדק הקשר בין פעילות גופנית לבין דיכאון וחרדה. נעשתה מטה אנליזה. נלקחו מחקרים ממקורות שונים: MEDLINE, ספרות פסיכלוגית, אינטרנט. נבדקו מחקרים אפידמיולוגים ואבחנתיים (observational studies). התוצאות הראו כי פעילות גופנית מקושרת לירידה בסמפטומים לדיכאון. Quasi experimental studies הראו כי פעילות גופנית יכלה להוריד את סמפטומי הדיכאון. randomized controlled trails הראו שעבודה אנאירובית ואירובית יכלות להוריד סמפטומים של דיכאון.
מתוך מחקר על דיכאון ופעילות גופנית.
במחקר כפול סמיות שהתפרסם ב- PUBMED נחקר הקשר בין רמות סרוטונין במוח לבין פעילות אירובית בגברים צעירים. רמות גבוהות של סרוטונין במוח גרמו לעייפות בזמן פעילות גופנית אצל בני אדם וחיות מעבדה. סוג זה של עייפות נמדד לא רק ברמות הגבוהות של הסרוטונין, אלא גם ברגישות הקולטנים לסרוטונין. אנטגוניסט של אותו קולטן סרוטונין הראה שיפור בכושר הגופני. המחקר חקר שינויים ברגישות קולטן לסרוטונין (5-HT) בתגובה לפעילות אירובית. הנחקרים השלימו 3 פעמים רכיבה על אופניים למשך 30 דקות כל פעם והגיעו לכ- 70% מהדופק המקסימלי שלהם. המחקר נערך במשך 9 שבועות. רגישות הקולטן לסרוטונין נמדדה. כמו כן נמדדה קבוצת ביקורת. לא נמצאה עליה ברגישות הקולטן לסרוטונין. אחת ההשערות היתה שלוקח יותר מ- 9 שבועות כדי לפתח שינוי כל שהוא, ולכן יש צורך במחקרים נוספים.
מחקר, שטען שמחקרים אחרים בנושא פעילות גופנית ודיכאון לא היו מדויקים כי לא השתתפו בהם נכים, השווה את השפעת רמות גבוהות של פעילות גופנית ומקרי דיכאון, כלל נכים. המחקר כלל 1947 אנשים בגילאים 50-94. המחקר החל ב 1994 וערך 5 שנים.
דיכאון נמדד על ידי הקריטריונים מ- the diagnostic and statistical manual of mental disorders, fourth edition הפעילות הגופנית נמדדה בסולם 8 הנקודות. גם עם השכלול של גיל, מין, מוצא אתני, מצב כלכלי, מחלות כרוניות, נכות, BMI, צריכת אלכוהול, עישון, קשרים חברתיים – פעילות גופנית היוותה הגנה מפני דיכאון.
מחקר בדק את הקשר בין פעילות גופנית לא תחרותית לבין מצב בריאותי, מצב נפשי ודיכאון אצל נשים. המשתתפות היו נשים בגילאים 18-45. המידע נאסף על ידי שאלונים שנשלחו ל- 1200 נשים. היתה תגובה מ- 55%. השאלונים הכילו 3 כלים: השאלון לבריאות כללית (GHQ), השאלון לבריאות מבוגרים ושאלון בק לדיכאון (BDI). התוצאות הראו כי 52.8% מהנשים לא עוסקות בפעילות גופנית. נשים שכן עסקו בפעילות גופנית נהנו מבריאות כללית טובה יותר. שוני בין מצב נפשי ודיכאון בין נשים שעוסקות בפעילות גופנית (עושות 1-3 פעמים בשבוע פעילות גופנית) לבין נשים שלא עוסקות בפעילות גופנית, היה משמעותי. המחקר הראה שגם פעילות של פעם- פעמיים בשבוע היתה בעלת השפעה חיובית על בריאות האישה.
מסקנות:
נעשו מחקרים מקיפים על הקשר בין פעילות גופנית לבין דיכאון, הן לאנשים הסובלים מדיכאון והן לאוכלוסיה הרגילה. ניתן לראות יחס הפוך בין עשיית פעילות גופנית לבין סמפטומים של דיכאון. מחקר אחד חקר את המנגנון של הפעילות הגופנית על ידי השפעתה ברמות הסרוטונין בגוף. כיום ידוע כי בזמן פעילות גופנית משתחררים אנדורפינים, חומרים כימיים אנדוגניים הדומים במיבנם לחומרים משככי כאבים הניתנים אקסוגנית, המשפיעים על מצבו הנפשי של האדם.
לסיכום, עפ"י המחקרים הנ"ל, פעילות גופנית משפיעה על מצב נפשינו – עוזרת במצב מחלה ומגנה במצב תקין. פעילות של אפילו 1-2 בשבוע יעילה. עד כאן על דיכאון ופעילות גופנית.
בברכה, לילך נהרי, נטורופתית
מחקר, שטען שמחקרים אחרים בנושא פעילות גופנית ודיכאון לא היו מדויקים כי לא השתתפו בהם נכים, השווה את השפעת רמות גבוהות של פעילות גופנית ומקרי דיכאון, כלל נכים. המחקר כלל 1947 אנשים בגילאים 50-94. המחקר החל ב 1994 וערך 5 שנים.
דיכאון נמדד על ידי הקריטריונים מ- the diagnostic and statistical manual of mental disorders, fourth edition הפעילות הגופנית נמדדה בסולם 8 הנקודות. גם עם השכלול של גיל, מין, מוצא אתני, מצב כלכלי, מחלות כרוניות, נכות, BMI, צריכת אלכוהול, עישון, קשרים חברתיים – פעילות גופנית היוותה הגנה מפני דיכאון.
מחקר בדק את הקשר בין פעילות גופנית לא תחרותית לבין מצב בריאותי, מצב נפשי ודיכאון אצל נשים. המשתתפות היו נשים בגילאים 18-45. המידע נאסף על ידי שאלונים שנשלחו ל- 1200 נשים. היתה תגובה מ- 55%. השאלונים הכילו 3 כלים: השאלון לבריאות כללית (GHQ), השאלון לבריאות מבוגרים ושאלון בק לדיכאון (BDI). התוצאות הראו כי 52.8% מהנשים לא עוסקות בפעילות גופנית. נשים שכן עסקו בפעילות גופנית נהנו מבריאות כללית טובה יותר. שוני בין מצב נפשי ודיכאון בין נשים שעוסקות בפעילות גופנית (עושות 1-3 פעמים בשבוע פעילות גופנית) לבין נשים שלא עוסקות בפעילות גופנית, היה משמעותי. המחקר הראה שגם פעילות של פעם- פעמיים בשבוע היתה בעלת השפעה חיובית על בריאות האישה.
מסקנות:
נעשו מחקרים מקיפים על הקשר בין פעילות גופנית לבין דיכאון, הן לאנשים הסובלים מדיכאון והן לאוכלוסיה הרגילה. ניתן לראות יחס הפוך בין עשיית פעילות גופנית לבין סמפטומים של דיכאון. מחקר אחד חקר את המנגנון של הפעילות הגופנית על ידי השפעתה ברמות הסרוטונין בגוף. כיום ידוע כי בזמן פעילות גופנית משתחררים אנדורפינים, חומרים כימיים אנדוגניים הדומים במיבנם לחומרים משככי כאבים הניתנים אקסוגנית, המשפיעים על מצבו הנפשי של האדם.
לסיכום, עפ"י המחקרים הנ"ל, פעילות גופנית משפיעה על מצב נפשינו – עוזרת במצב מחלה ומגנה במצב תקין. פעילות של אפילו 1-2 בשבוע יעילה. עד כאן על דיכאון ופעילות גופנית.
בברכה, לילך נהרי, נטורופתית
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה
