חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

גבולות – קשה איתם ובלתי אפשרי בלעדיהם

אהבתם? שתפו עם חבריכם

גבולות – קשה איתם ובלתי אפשרי בלעדיהם

אנו נוהגים לטייל בצפון בכל שנה בקיץ, מתלהבים כל פעם מחדש מהנופים, מודדים את מפלס הכנרת וכמות המים בנחלים, הולכים ברגל נושמים אויר טוב, חוויה נפלאה.. באיזור חמת גדר יש כביש שמוביל במעלה רמת הגולן, הכביש הוא ממש הגבול בצידו האחד גדר גבוהה ושלטי אזהרה ובצידו האחר נוף רמת הגולן ושלטי הכוונה שונים. תמיד יש נקודה שאנו עוצרים ויורדים מהרכב מתבוננים מעבר לגבול בנחל הירמוך בחלק שנמצא בצד הסורי שנראה תמיד הרבה יותר יפה מחמת גדר..
בכל פעם שאני עומדת מול גדר- הגבול אני אומרת לעצמי:” חבל שאי אפשר לעבור לצד השני, איזה כיף היה אם אפשר היה להוריד את הגבול ולהיכנס פנימה לראות מה יש שם איך זה נראה מהצד השני..” הגבול שעומד ביני לבין הנוף המופלא והעוצר נשימה, מרגיז ומקומם – לא? למה צריך את הגדר הזו בכלל הרי כל כך שקט כאן והגבול מזכיר שבעצם יש הפרדה, יש הסכמה, יש כללים, אני כאן והנוף שם..
אני מהרהרת לעיתים.. לו היה לי האומץ היית חותכת ועוברת לצד השני לבדוק מה קורה שם. בהגיוני אני יודעת שברגע שאעבור את הגדר יתכן ושארית חיי יראו כמו אקספרס של חצות… כך שלמעשה הגדר הזו מעניקה לי בטחון לעמוד להתבונן בנוף המופלא להרגיש בטוחה ומוגנת להמשיך בטיול מבלי להיות מופתעת חלילה מגורמים שליליים..

בכל פעם שאנו קובעים את הגבולות בחיינו כבני אדם, כהורים, כעמיתים לעבודה, כחברים, אנו מעמידים את עצמנו והעומדים לפנינו בדיוק כפי שאני עומדת בכל שנה מול הגדר!

בכל שנותי כאמא הדבר שהכי הטריד אותי היה עניין הגבולות, בכל פעם שהצבתי אותם, בתוך תוכי רציתי להסירם. לא תמיד הייתי בטוחה כי הגבול שהצבתי נמצא במקום הנכון, מתאים לעיתוי או לגיל בנותי, לסביבה, לארוע, לאנשים וכשלא הייתי בטוחה, פשוט יצרתי לעצמי שלא במודע מישהו שיסיר לי את הגדר (בדרך כלל בעלי או אימי) ש”ריחמו ” על “הילדות המסכנות מהאמא האכזרית שלהם. האמת כשלא הייתי בטוחה בגבולות שהצבתי, הם תמיד נפלו ולא עמדו במבחן המציאות כשהם מלווים בויכוחים, מריבות ובדיקות שוב ושוב מצד בנותיי כאילו רצו לראות האם באמת הגבול חזק איתן ונמצא במקום או אפשר להסיר אותו ולעבור פנימה.

בשלב מסויים הבנתי כי יש לי בעיה עם הגבולות, יש לי בעיה עם הגבולות שלי עם עצמי! האם אני יודעת לקבוע לעצמי את הגבולות כלפי עצמי, לעשות דברים שאני באמת רוצה ולא בכדי לרצות אחרים, לומר דברים שאני באמת מתכוונת ולא לפחד אולי משהו ייעלב, מהם הגבולות שלי ביחס לסביבה שלי, עד כמה אני מוכנה לשמור על הפרטיות שלי, עד כמה אני מוכנה להיפתח בפני אנשים, להיחשף בכאבי, ומה בדבר הגבולות שלי מול המשפחה שלי (במיוחד כשיש אמא פולניה באיזור) עד כמה חשוב לי לרצות את הורי או את המחותנים שלי ובאיזה מחיר (כדי שאוכל לחיות בשקט עם עצמי) ומה בדבר הגבולות שלי ביחס לעבודה שלי, עד כמה אני מוכנה לאפשר לבוס שלי להיכנס לי לחיים וכמה השפעה יש לו על מצב הרוח שלי ובעיקר על העצבים שלי, האם אני מוותרת, מסירה את הגבולות בקלות מדי, פותחת את השערים לרווחה, האם נותרה בתוכי הילדה המתמרדת שרוצה לחתוך את גדר הגבולות של הוריה, גבולות שלכאורה נראו בעבר נוקשים מדי. האמת שבמקומות מסוימים נחשבתי לאחת שחוצה תמיד את הגבול: “trouble maker “ לא מוכה לקבל את הדברים כמו שהם, רוצה לבדוק, לשאול, לברר, לבחון אולי אפשר לשחרר קצת את הרסן, לפתוח בפתח בגדר..

כשהפכתי לאמא הקערה התהפכה על פיה ופתאום המרד היה מולי, אני הצבתי את הגדר ומשהו רצה שוב ושוב לחתוך אותה ואני בתוך הדילמה של ילדה/אמא שואלת שוב את השאלות לגבי הגבולות.

כאן המקום להכריז חד משמעית!
ילדים בריאים בגופם ובנפשם הם ילדים שיש להם גבולות סבירים ברורים חד משמעיים!!

הגבול עבורם הוא הביטחון ! הגבול הוא גם הטריגר! לעימות, התגרות שמוביל לתגובה דהיינו תשומת לב כלשהי , הגבול הוא המבחן התמידי מול השאלה הנצחית: האם אתה אוהב אותי עדין אפילו כשאני עובר את הגבול! מה יקרה כשאעבור את הגבול, כיצד תגיב, האם תמשיך לאהוב אותי, מה זה יעשה לך , עד כמה אני משפיע, מפעיל אותך כשאני עובר את הגבול..כמו הליכה על חבל דק להתבונן קדימה למטה ולמעלה.

כהורים אנו מציבים את הגבולות עפ”י אמות מידה שעליהם חונכנו וגדלנו, הם סבירים בעינינו, הגיוניים אולי נכון לתקופתנו. רבים מאיתנו חוטאים ומסירים את הגבולות “שהילדים לא יסבלו כמונו” הילדים בוחנים ובוחנים לראות, לחפש היכן הגבול, מי או מה שומר עליהם, מה יקרה אם.. וההמשך ידוע.. אלימות

זה נכון לעצור בכל פעם ולבדוק את הגבול, נכון לפתוח כל גבול למו”מ כשאנו חושבים כי יש מקום למו”מ, יש גבולות שאינם ניתנים למו”מ! כל מה שקשור בבטיחותם ובבריאותם של ילדנו ושלנו, כאן יש להציב חומת בטון ולא גדר! ואני מתכוונת לחשמל, אש, מזון, תרופות, פגיעה ברכוש או באדם אחר ועוד.. הבעיה שלנו היא תמיד בגבולות המגדירים את עצמיותינו , והגדרתנו באנשים כאזרחים וכו..

אחד הגבולות שהצבתי בבית היה: בשעות הצהרים לא יוצאים מהבית ואין בקור חברים, הזמן הוקדש לארוחה, שעורים ומנוחה. היו תקופות שלא הייתי שלמה עם הגבול הזה שהצבתי, חשבתי שהוא נוקשה מדי או לא מתאים לסביבה בה אנו חיים, ואכן בתקופה שהתלבטתי הגבול הזה נחצה שוב ושוב וגרר אחריו ויכוחים לא מעטים (גם ביני לבין עצמי) והיתה תקופה שויתרתי על הגבול לחלוטין ואז ראיתי את המחיר. ברגע שהבנתי כי הגבול הוא הכרחי, מתחתי את הגדר מחדש, הצבתי עליה שלט והעברתי את המסר בצורה חד משמעית, תוך שאני נותנת דוגמא אישית, מסייעת ותומכת. עד מהרה היום נראה אחרת ונוצר מצב בו היה בבית יותר זמן פנוי למשחק ולחברים אחר הצהרים.

אני מניחה שגם השנה נצא לטיול בצפון ובודאי נעבור ליד חמת גדר ונתבונן מעבר לגדר בירמוך, הגבול ימשיך לעמוד שם, יפרוס עלינו את רשת הביטחון.
גבולות זה דבר חיובי וחיוני, על תהססו להציב אותם, הם לטובתכם..

בברכה, חיה אליהו

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים