בחזרה לנושא שתמיד עולה לדיון: צריכת תוספי ויטמינים ומינרלים, חלק ד`.

פרופ'
בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה
מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

לקריאת חלק ג' לחץ כאן    לקריאת חלק ב' לחץ כאן     לקריאת חלק א' לחץ כאן

ויטמין K1:
ניסוי אקראי של Cheung
וחב' ב-PLos Med  משנת 2008 בקרב 440 נשים בגיל המעבר עם
אוסטאופורוזיס, מצא שנטילה יומית של 2-4 מיליגרם של K1 הפחיתה אמנם את הסיכון לשברי עצם, אך לא הייתה כל השפעה על
צפיפות המינרלים בעצם (BMD).

ניסוי שנערך בסקוטלנד שכלל 244 נשים בגיל המעבר ללא אוסטאופורוזיס, בחן את השפעת
נטילה יומית של 0.2 מיליגרם ויטמין K1, 400IU של ויטמין D ו-1,000 מיליגרם סידן, ונמצאה עלייה ב-BMD לאורך תקופת מעקב של שנתיים (Bolton-Smith וחב' ב-Journal of Bone & Mineral Research משנת 2007).
ניסוי שנערך בקרב 181 הולנדיות בגיל המעבר, בחן השפעת נטילה יומית של 1 מיליגרם של
ויטמין K1, 8 מיקרוגרם ויטמין D, 500 מיליגרם סידן, 10 מיליגרם אבץ ו-150
מיליגרם מגנזיום, למשך 3 שנים. נמצאה עלייה ב-BMD של צוואר הירך, אך לא בחוליות עמוד השדרה
המותני (Braam וחב' ב-Calcified Tissue International משנת 2003).

ויטמין K2:
מספר מחקרים תומכים בהשפעה המועילה של K2  על
בריאות העצם (Knapen
וחב' ב-Osteoprosis
International
משנת 2013, ו-Koitaya
וחב' ב-Journal
of Bone & Mineral Metabolism
משנת 2014).
המחקר של Knapen שבוצע בקרב 244 נשים
בריאות בגיל המעבר, מצא שנטילה יומית של 0.18 מיליגרם K2 למשך 3 שנים הפחית איבוד רקמת עצם.
כן מצאו Knapen ואנשיו בקרב 325 נשים
בגיל המעבר השפעה מועילה משמעותית לאחר 3 שנות מעקב על בריאות העצם. גם המחקר ביפן
של 48 נשים בגיל המעבר מצא שיפור בבריאות העצם בנטילת K2, כיוון שרמת osteocalcin (תוצר פירוק עצם) פחתה בדם.
ראוי יחד עם זאת לציין ש-2 ניסויים דומים לא מצאו כל השפעה של נטילת ויטמין זה על
בריאות העצם (Binkley
וחב' ב-
Journal of Bone & Mineral Research משנת 2009, ו-Emaus וחב' ב-Osteoporosis International משנת 2010).

מחלות
עיניים:
פגיעה בראיה ועיוורון הנובעות מקטרקט וניוון המאקולה התלוי בגיל (AMD), ומפגעי ראיה בילדים על רקע תזונה לקויה
וחסר ויטמין A, שכיחות בעיקר במדינות
הלא-מפותחות מהוות כ-90% ממפגעי העיניים בעולם כולו. אך 80% ממפגעים אלה הם
ברי-טיפול על פי נתוני WHO
משנת 2015.
עקה חמצונית כרוכה בפתו-פיזיולוגיה של קטרקט וכן של AMD. לכן סברו שנטילת נוגדי-חמצון תאט התפתחות
תסמינים אלה. נכון להיום, ניסויים קליניים מראים שנטילת ויטמינים נוגדי-חמצון
יחידנים מעבר לרמת RDA
אינה משפיעה על מהלך ההתפתחות של קטרקט (Christen וחב' ב-Ophthalmic Epidemiol משנת 2004, ב-Archives of Ophthalmology משנת 2010 וכן מסקנות
מחקר AREDS ב- Archives of Ophthalmology משנת 2001).
לעומת זאת, מחקרים שבחנו את השפעת מולטי-ויטמינים ומינרלים על מטופלים עם רמת RDA של תכשירים אלה, כן הצביעו על האטה בולטת בהתפתחות
קטרקט (Milton וחב' ב-Ophthalmology משנת 2006, ו-Chriten וחב' באותו כתב עת משנת 2014).

ניסויים
אקראיים שבחנו את השפעתם של ויטמינים יחידנים על AMD ברמות שמעל RDA, נתנו תוצאות מעורבות. ניסוי AREDS שתוצאותיו פורסמו ב-2001, שבחן טיפול משולב יומי
עם ויטמין C (500 מיליגרם), ויטמין E (400IU), β-קרוטן (15 מיליגרם) ואבץ (80 מיליגרם)
הביאו להאטה ניכרת בהתקדמות AMD
שהייתה בתוקף 5 שנים לאחר הפסקת הטיפול
האמור.
ניסוי WAFACS בו ניתן טיפול יומי משולב
עם חומצה פולית (2.5 מיליגרם), ויטמין B6 (50 מיליגרם) וויטמין B12 (1 מיליגרם), הפחית ב-39% את התפתחות AMD (Christen וחב' ב-Archives of Internal Medicine  משנת 2009). לעומת זאת, טיפול ארוך-טווח
במולטי-ויטמינים שכלל את רמות ה-RDA של הוויטמינים והמינרלים שהוזכרו היה חסר כל
השפעה על AMD בניסוי PHS II.

בשנת 2011
פרסם ה-WHO דו"ח לבחינת השפעת
ויטמין A בעת ההיריון בקרב נשים
במדינות מתפתחות, שהיו בסיכון של חסר בוויטמין זה. המסקנה של דו"ח זה הייתה
שטיפול בוויטמין A
חסר השפעה על תמותה של נשים הרות או של תינוקותיהן, אך הייתה לו השפעת מיטיבה
בתחום עיוורון הלילה.
המלצות עדכניות לגבי ויטמין A,
הן של טיפול עד 10,000IU ליום, או25,000IU
 לשבוע, למשך מינימום של 12 שבועות עד ללידה
באזורים בהם חסר ויטמין A
ועיוורון לילה שכיחים בקרב אימהות ותינוקות. יש לתת את הדעת לתופעות לוואי של
טיפול בוויטמין A
של הקאות ובּוֹלטוּת של מרפסי הגולגולת (bulging fontanelle) (Gogia ו-Sachdev ב-Cochrane Database systemic review משנת 2011).
יש להקפיד מאוד לא להגזים במינונים של ויטמין A בנשים הרות שכן יש דיווחים על השפעה
טרטוגנית (מומים מולדים בעוברים) (Hathcock ב-American Journal of Clinical Nutrition משנת 1990(.

השפעת
טיפול בוויטמינים ומינרלים בתחום מחלות מדבקות:
דלקת ריאות גורמת מדי שנה ל-2 מיליון מקרי מוות בקרב ילדים מתחת גיל 5 שנה במדינות
מתפתחות. במשולב, דלקת ריאות ושלשולים הם הגורמים העיקריים לתחלואה ותמותה בקרב
תינוקות וילדים, בעיקר באלה עם הדבקה של HIV.
באשר לוויטמין A
סקרים רבים מצביעים על ירידה משמעותית של 28% בתמותה הנגרמת משלשולים, אם כי לא
נמצאה השפעה של ויטמין זה על תמותה מהדבקה בחצבת, או עם מחלות דרכי הנשימה. סקירה
סיסטמתית על תוצאות טיפול במולטי-ויטמינים בקרב ילדים ומבוגרים נשאי HIV, מצביעה על הפחתה בולטת במשך תקופות האשפוז
כתוצאה משלשולים ממושכים או הדבקות של דרכי הנשימה בקרב ילדים (Ilram וחב' ב- Cochrane Database systemic reviewמשנת 2013).
לעומת זאת, מחקר אחר שבחן השפעת מתן תוספים בילדם נשאי-HIV מצא הפחתה בתרחישים של שלשולים מסיביים או
הדבקות חריפות בדרכי הנשימה העליונים כתוצאה מטיפול באבץ אך לא מטיפול במולטי-ויטמינים. 

השפעת
ויטמינים ומינרלים בתחום המפגעים הפסיכולוגיים:
האטה של שיטיון היא אתגר גדול בקרב בני 65 שנה ומעלה, בפרט לנוכח העלייה בתוחלת
החיים בעולם (Peter
וחב' ב-Nutrients משנת 2015, ו-Qiu ו-Fratiglioni ב-Nature Reviews in Cardiology משנת 2015).
חסר של ויטמין B12
שכיח מאוד בבני הגיל המתקדם שאינו רק כתוצאה מדיאטה דלה יחסית, אלא גם מספיגה
לקויה של הוויטמין (Stover
ב-Current
Opinion on Clinical Nutrition & Metabolic Care משנת 2010). ויטמינים B6, B12 וחומצה פולית הם שלושת הוויטמינים הנחקרים ביותר
בהקשר זה. כמעט כצפוי, מחקרים שבחנו את ההשפעה של שלישיית ויטמיני B אלה על פגיעה קוגניטיבית, הניבו תוצאות
סותרות על היכולת להאט את הפגיעה הקוגניטיבית (Dangour וחב' משנת 2015, Jerneren וחב' ב- American Journal of Clinical Nutrition משנת 2015, ו-Aisen וחב' ב-JAMA משנת 2008).

ניסויים
קליניים בהם נבחנה השפעת ויטמינים E ו-C, ו-β קרוטן, הניבו תוצאות מעורבות בניסויים
לגבי שיפור הדעיכה הקוגניטיבית. ניסוי PHS II טיפול למשך שנה עם β קרוטן בקרב גברים לכאורה
בריאים בבסיס הניסוי לא השפיע בהמשך על ירידה קוגניטיבית, בעוד שטיפול לטווח ארוך
מאוד של 18 שנה כן הפיק השפעה מיטיבה בהשוואה לפלצבו (Grodstein וחב' ב-Archives of Internal Medicine משנת 2007).
ניסויים קליניים של טיפול בחומצות שומן אומגה-3 בקרב אלה עם פגיעה קוגניטיבית או
עם מחלת אלצהיימר לא הניבו פירות חיובים בתחום התפקוד הקוגניטיבי (Quinn וחב' ב-JAMA משנת 2010, Sinn וחב' ב-British Journal of Nuitrition משנת 2012, Shinto וחב' ב-Journal of Alzheimer Disease  משנת 2014 ו-Mahmoudi וחב' ב-Journal of Diabetes & Metabolic
Disorders
משנת 2014).
גם ניסויים בהם טופלו מבוגרים ללא דופי מנטלית באומגה-3 התבררו כחסרי השפעה (van de Rest וחב' ב-Neurology משנת 2008, Dangour וחב' ב-American Journal of Clinical Nutrition  משנת 2010 ו-Chew וחב' ב-JAMA משנת 2015). גם טיפול ארוך טווח עם ויטמין D היה חסר השפעה משמעותית על הביצועים
הקוגניטיביים (Rossom
וחב' ב-Journal
of the American Geriatric Society
משנת 2012).

לסיכום,
כפי שאנו נוכחים לדעת בתחומים טיפוליים רבים, לא תמיד הגיונו של גופנו תואם את
הגיונם של החוקרים. גוף האדם, הוא מלאכת מחשבת של אינספור חומרים המרכיבים אותו,
והאינטראקציה בין חומרים אלה מפיחה בו רוח חיים, מתחזקת אותו ושומרת על בריאותנו.
אך הגיל המתקדם, ולעתים אף אירועים מזיקים שמקורם בגנטיקה או בהשפעה של אורח חיים
לא בריא, גורמים לתרחישים לא רצויים לעתים אף קטלניים.
טיפול בוויטמינים או במינרלים כדי "לסייע" לגוף, מתברר יותר ויותר כחסר
תוחלת

ברוב
במקרים, ובעיקר באנשים בריאים הצורכים מזון בריא, ואינם סובלים ממחלות מעי, להם
תוספים של ויטמינים שלא דרך המזון, אינם מסייעים ולעתים אף מזיקים.   

בברכה,
פרופ' בן-עמי סלע.