חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

אספירין

אהבתם? שתפו עם חבריכם

אספירין: מעט על ההיסטוריה של התרופה הנפוצה ביותר בעולם

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

אספירין היא לבטח התרופה הנצרכת ביותר בעולם. מדי שנה בולעים בארה”ב 30 מיליארדי טבליות אספירין, כאשר כל אמריקאי צורך בממוצע 110 טבליות בשנה, ונראה אמנם שמאז תחילת שיווק האספירין בשנת 1897, אין אף תרופה אחרת בנמצא שיכולה לסכן עליונות זו.

מעניין להתחקות אחר המקורות ההיסטוריים של תרופה חשובה זו, ולשם כך צריך להרחיק עד לציורים של שיח הערבה שהתגלו בחפירות בארם נהריים על כלי חרס ששמשו לחומרי מרפא.
במגילות קלף הוזכר שהחומר המופק מצמח הערבה הלבנה (Salix alba) הוא בעל סגולות ריפוי של כאב ראש. היוונים הקדמונים הקדישו לאֶסקלֶפיוס, אֵל המרפא, פסלון שנחרט בגזע של שיח הערבה, ואכן הרופא היווני היפוקרטס, ששמו מעטר את שבועת הרופאים לדורותיהם, שחי בשנים 377-460 לפני הספירה, המליץ על לעיסת עלי צמח הערבה ליולדות להקל את צירי הלידה, ובמאה ה- 2 היה זה הרופא הרומי הגדול גֶלֶניוס שהשתמש בתמצית הצמח להפגת כאבים.
באנגליה של המאה ה- 18 שמשה תמצית זו להקל תסמינים של מלריה, ובעיקר נלקח להפחתת חום הגוף בשיא המחלה.




ביוני 1763 כתב הכומר האנגלי אדמונד סטון לאקדמיה הרפואית המלכותית: “מניסיוני האישי אין כחומר המופק מקליפת הערבה הלבנה כחומר משלשל ומונע צמרמורת, חום ומפגעים אחרים. לפני 6 שנים טעמתי במקרה את תמצית שרף צמח הערבה וחשתי בטעם מר במיוחד. ונזכרתי שטעם מר כלענה דומה חשתי כשטעמתי בשעתו את קליפת הצמח הפרואני הידוע כ-Chinchona שיצא שמו למרחקים כמפיג חום וצמרמורות במצבי קדחת בדרום אמריקה”. ומוסיף הכומר סטון וכותב: “עלה בדעתי שמא שני צמחים שונים בתכלית אלה, אמנם מפיגים חום בזכותו של חומר משותף לשניהם שהוא מר בטעמו”. בדיעבד הסתבר שהצדק כמו תמיד הולך עם הכומר, וחוש הטעם האנין שלו התייחס לחומר המריר סליצין.

כבר מראשית המאה ה- 19 החלה תנופה של ממש בהכנת התרופה בתנאי מעבדה: הגרמני Buchner הפיק לראשונה בשנת 1828 את החומר סליצין מקליפת הצמח ואפיין אותו כנגזרת סוכרית של חומצה סליצילית, שאכן הופרדה מסליצין בפרוק הידרוליטי ע”י Pira האיטלקי מפיזה מעט לאחר מכן.
התנופה הגדולה בפיתוח התרופה החלה ב- 1859 כאשר הכימאי הגרמני המפורסם Kolbe סינטז לראשונה חומצה סליצילית ואת מלח הנתרן שלה במעבדה כשחומרי המוצא היו פנול, דו-תחמוצת הפחמן ונתרן.
מרגע שניתן היה להכין כמויות גדולות של החומר הסינטתי ללא צורך להזדקק למיצוי ולניקוי של החומצה הסליצילית מקליפות צמחים החל היצור החרושתי בכמויות גדולות. אחד הסטודנטים של קולְבֶה, בעל השם האצילי Friedrich von Heyden צפה את הנולד והקים בעיר דרזדן בשנת 1874 בית חרושת שהיה מיועד אך ורק ליצור סינתטי של סליצילטים במחיר מוזל, מה שהביא לתנופה רבה בשימוש הקליני בתרופה.

בשנת 1876 כבר הכירה הקהילה הרפואית בתכונות הרפואיות המשמעותיות של החומצה הסליצילית, והחומר אומץ כבעל סגולות נוגדות-דלקת, כחומר המפחית חום וכמשכך כאבים בעיקר באלה עם דלקת פרקים (rheumatism). אך תרופה וקוץ בה: מלח הנתרן של חומצה סליצילית נתן תחושה של צרבת, ואחד הסובלים מתחושה לא-נעימה זו היה חולה בראומטיזם בשם הופמן, והדברים באמת לא לקוחים מהאופרטה הקלילה “סיפורי הופמן”.
ובכן, להופמן המתייסר היה בן שהיה גם כימאי מוכשר ושמו פליקס הופמן, שצפה בייסורי אביו והחליט ליצור נגזרת בלתי צורבת של חומצה סליצילית. הוא סינטז במעבדתו את נגזרת האצטיל של החומצה הסליצילית, וחומר זה נכנס להיסטוריה הרפואית ב- 1897 כאספירין.

הופמן היה באותה עת כימאי מן השורה בחברת התרופות Bayer, ובשל ההירארכייה הגרמנית המוקפדת, לא יכול היה להתעשר בן-לילה, כיון שהיה כפוף לאיש האגף הפארמקולוגי הבכיר, Dreser. האחרון הזדרז לבצע על עצמו ניסויים בתרופת האספירין כמו גם בחיות מעבדה ונוכח שאכן לתרופה אין תופעות לוואי או אי-נעימות הכרוכה בשימוש בחומצה הסליצילית עצמה או במלח הנתרן שלה. יחד עם זאת הוכיח האספירין יעילותו הקלינית בשיכוך כאבים, בהפחתת חום הגוף וכחומר נוגד דלקת.
חברת Bayer זכתה אפוא בפטנט על תרופת האספירין.
בדיעבד אספירין הייתה גם התרופה הראשון ששווקה אי-פעם בצורת טבלייה, בניגוד לתרופות הלא נוזליות ששווקו עד אז בין היתר כאבקות. ההצלחה השיווקית בגרמניה הייתה מיידית ועצומה. 3 שנים לאחר מכן קבלה התרופה את אישור ה-FDA והחלה להיות מצרך מבוקש בארה”ב. אך נראה שכמו בהרבה תגליות מדעיות-רפואיות במרוצת השנים, “חפש את היהודי”.

בדיוק 50 שנה לאחר התחלת שיווק האספירין, בשנת 1949, הופיע מאמר בכתב העת הגרמני Pharmazie, שנכתב על ידי כימאי יהודי בן 81 בשם Arthur Eichengrün, בו פרט באיחור של 50 שנה את הסיפור האמיתי של גילוי האספירין, ומאז אמנם נעשה הצדק ההיסטורי, במתן הקרדיט על המצאת התרופה לאותו Eichengrün. בהשתלשלות העובדות יש תערובת מעניינת של הכחשת עובדות, התבשמות בתהילתו של מישהו אחר ו….הנקודה היהודית. Dreser הפארמקולוג הבכיר של Bayer בעיר לברקוזן, ניסה משך שנים אחדות לסנטז נגזרות של חומצה סליצילית שתהיינה בעלות יעילות רפואית ואף נסבלות ללא תופעות לוואי של צרבת או מרירות וחמצמצות. הוא השחית זמנו על 4 נגזרות של חומצה סליצילית, בהן השייר המצורף היה בוטירָט, או בֶנזואָט או וָלֶראט או פרופְיוניל, ואף רשם פטנט על 4 נגזרות אלה של חומצה סליצילית, אם כי אלה לא הוכחו כיעילות, ונשתכחו.

באותה עת הורה Eichengrün שהיה ממונה על הופמן במחלקה הכימית, לסנטז את נגזרת האצטיל של חומצה סליצילית, או בדבריו שהתגלו לאחר מכן, בספרי המעבדה המצהיבים: “לדעתי נגזרת זו לא תגרום תופעות של חומציות בקיבה, בחילה וטִנְטון (או טיניטוס-צפצופים באוזניים)”. בישיבת הנהלה של Bayer ביקש Eichengrün אישור לסנטז אצטיל-סליצילט, אך Dreser שהיה בכיר ממנו בהירארכיה הטיל וטו על ההצעה בטענה שחומר זה “מזיק ללב”!

אך Eichengrün לא ויתר. הוא הורה להופמן לסנטז בחשאי את החומר “האסור”, וניסה אותו על עצמו, ואף חש מצוין. הוא הכניס אז בסוד העניין את ידידו הרופא היהודי פליקס גולדמן, והאחרון גייס מספר ידידים רופאים ואלה באופן מחתרתי בהחלט ניסו את התרופה האסורה על חוליהם. ההתרגשות הייתה גדולה, השפעה מיטיבה על תופעות ראומטיות ללא כל טנטון או בחילה. הרשימה במיוחד חוות דעתו של רופא שיניים אחד שטיפל בחוליו עם דלקת שיניים המלווה בחום וכאבי ראש בתרופה האסורה, וכולם על פיו “קמו מכסא הטיפולים בתחושת הקלה מיידית: כאב השיניים חלף!!” צמד “הקושרים”, Eichengrün וגולדמן, הציגו את הממצאים המעודדים להנהלת Bayer, אך אותו Dreser שוב טרפד את התרופה בטיעון המרושע: “אין להאמין לחבורה הברלינאית”.
אך לא איש כ-Eichengrün יוותר. הוא שטח ממצאיו בפני מנהל יחידת המחקר של החברה, Carl Duisberg, שערך סקר אובייקטיבי והגיע למסקנה שאמנם הנגזרת אצטיל-סליצילט היא בעלת יתרונות מרפא מובהקים. בשנת 1899 נתן פרידריך פישר ראש האגף הפארמקולוגי בחברת Bayer הוראה להתחיל לייצר את התרופה שזכתה לשם אספירין.

Eichengrün עצמו עזב בשנת 1900 את Bayer והקים חברה תרופות פרטית. טעותו הייתה בכך שלא עקב במיוחד אחרי מהפכת האספירין ברפואה, כיון שהיה עסוק במוצרים אחרים. אלא שבשנת 1934 למד על כך שהאקדמיה הרפואית הגרמנית כבדה את פליקס הופמן במדליה על היותו “ממציא האספירין”. הדבר הכעיס אותו קשות, שהרי הופמן לא היה אלא כימאי זוטר שמילא את הוראותיו המדויקות של Eichengrün, אך כאן הייתה לו יהדותו לרועץ. שנה קודם לכן, בשנת 1933 עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוטלו הגבלות קשות על יהודים, והוחל בהחרמת רכושם.
בהיותו נשוי לאישה גרמניה ובגלל תרומתו לתעשיית התרופות הגרמנית, הותר ל-Eichengrün להמשיך לנהל את מפעלו בתנאי שישמור על “פרופיל נמוך”. אף על פי כן בשנת 1944 בהיותו כבר בן 76 שנה, נשלח למחנה הריכוז טרייזינשטט, ממנו נחלץ בתום המלחמה. את שנותיו האחרונות עד מותו בשנת 1949, כאשר מורא יהדותו הוסר, הקדיש עצמו להוכחת השתלשלות העובדות 50 שנה קודם לכן, כדי שיֵעשה, אם כי באיחור רב, הצדק המדעי והיוקרתי. חברת Bayer והממסד הרפואי אכן החזירו את זכויותיו של ידידנו Eichengrün והקרדיט ניתן לו באיגרת שהגיעה אליו….6 חודשים לאחר מותו.

דברים אלה לא באו לספר לכם על כל יתרונותיו הרפואיים של אספירין. אלה מתועדים באלפי מאמרים רפואיים, ובספרים ועוד יותר מכך בדעת הקהל. אספירין היא לבטח התרופה של המאה ה- 20 ותמשיך להביא הקלה מכאבים, ואף תשמש למניעת התקפי לב בדורות הבאים. השתלשלות הדברים מספרת על לידתה של התרופה, וכפי שנראה-רבים ביקשו לעצמם את תואר המיילד.

כשיצא האסטרונאוט ניל ארמסטרונג למסע ההיסטורי שלו על פני הירח, הוא הפקיד בסמוך לדגל האמריקאי שהושאר שם, עוד מספר פריטים מייצגים שנטל מכדור הארץ, כסמל לתרבות אנושית של כוכב שמימי אחר. בין שאר הפריטים הושארה שם תרופה אחת ויחידה שנבחרה לייצג את פירות המחקר והעשייה הרפואית בכוכב שלנו: טבלייה אחת של אספירין.

בברכה, פרופ` בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים