אסון צ`רנוביל: נסיקה בסרטן בלוטת התריס לאחר כמעט דור: פירותיה של תאונה גרעינית אומללה.

אסון צ`רנוביל: נסיקה בסרטן בלוטת התריס לאחר כמעט דור: פירותיה של תאונה גרעינית אומללה.
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

במאי 2004 התפרסם בכתב העת International Journal of Epidemiology מסמך רפואי מדכא הן מתיאור הממצאים המתפרסמים בו, ואף יותר מכך, מהמסקנה העצובה העולה ממנו. המאמר לוקח אותנו לבּילָרוּס (רוסיה הלבנה), מדינה קטנה שאינה נמצאת בדרך כלל בכותרות. וכשמדובר בממצאים הרפואיים האמורים, אין ספק שבילרוס הייתה מעדיפה להמשיך ולהצטנע בשולי הכותרות. אך לפני שנגיע לאותן ראיות על תחלואה חמורה שלפתע הרימה ראש בבילרוס, כדאי לאזכר את אחד האסונות הטראומטיים מאז ומתמיד, שעדיין אין אנו מסוגלים להקיף ולהעריך את משמעותו האקולוגית והרפואית. בשעה 01:24 לפנות בוקר ה-26 באפריל 1986, התפוצץ הכור מספר 4 בתחנת הכוח הגרעינית בעיר האוקראינית הקטנה צ`רנוביל, כאשר המהנדסים השביתו בו את אספקת החשמל כדי לבחון את כושר פעולת הגנרטורים מחוללי הכוח החשמלי החלופי.

היום כבר ברור שמדובר באסון הטכנולוגי הגדול ביותר מאז ומעולם. ליבת הגרפיט של הכור בערה ללא הפסק משך 10 ימים, כאשר פטריית העשן הגיעה לגובה של 10 קילומטר תוך שחרור ענן רדיואקטיבי שהכיל כמויות אדירות של רדיו-איזוטופים של יסודות כיוֹד, צֶזיוּם, סְטרוֹנְציוּם ופּלוּטוֹניוּם. על פי הערכה, כמות הרדיואקטיביות בענן זה הגיעה ל-10 בחזקת 18 יחידות בּקֶרֶל (Bq), שהיא כמות הגדולה פי-200 מהרדיואקטיביות שהשתחררה בכל אחד מהפיצוצים האטומיים מעל הירושימה ונגאסקי.

שתי הפצצות הגרעיניות היחידות שהוטלו עד כה במכוון כדי לפגוע אנושות באוכלוסייה כחלק ממאמץ מלחמתי, הרגו כל אחת עשרות אלפי אנשים, אם כי מאות אלפים ואולי אף מיליונים מאלה ששרדו ואף יוצאי חלציהם, חלו בתחלואה קשה בסוגי סרטן שונים ועיוותים גנטיים רבים. "התקלה" בצ`רנוביל לעומת זאת, נראתה בתחילתה כ"דליקה מקומית הניתנת לשליטה", אם כי 31 מעובדי הכור נספו בה, ועוד מספר מאות מהם וכן מכוחות הכיבוי וההצלה אושפזו במהלך הימים שחלפו מחשיפה למנות קרינה קטלניות. אך נראה שכמו באסונות רבים, ניתן להעריך נכונה את הנזקים הכוללים רק במרחק זמן רב מהאירוע הממשי, וכך גם באסון צ`רנוביל. ההתרעה הראשונה על תחלואה באוכלוסייה שנחשפה לקרינה לא בטווח המיידי של הפיצוץ בכור, באה למעשה בשנת 1990, כאשר בתי חולים החלו מדווחים על עליה במספר הילדים עם קרצינומה של בלוטת התריס.
עד שנת 2000 דווחו 2,000 מקרים של סרטן התירואיד המיוחסים לנשורת הרדיואקטיבית. היום, 18 שנה לאחר האירוע, ממשיכים להתגלות מקרים של סרטן וסוגי תחלואה קשים אחרים, כך שמלוא נזקי הקרינה עלולים להתחוור במלואם רק בעוד שנים רבות.

צ`רנוביל ממוקמת כ-130 ק"מ צפונית לקייב בירת אוקראינה, אך רק 11 ק"מ דרומית לגבול עם בילרוס, ושתי מדינות אלה נחשפו כמובן למנת הקרינה הרדיואקטיבית הרבה ביותר. עוד מדינות במערב אירופה במרכזה ובדרומה גילו במרוצת החודשים שלאחר האירוע נשורת רדיואקטיבית בגשמים, ובהתאם במים ועל פני הקרקע. שוויץ למשל, אוסרת עד עצם היום הזה לאכול פטריות במספר אזורים הררים של המדינה כאמצעי למניעת היחשפות לחומר "נגוע" למרות מרחק הזמן הרב. שוודיה, הייתה המדינה הראשונה לאחר האירוע שגילתה בגלאֵי זיהום האוויר "תנודות חשודות", ודיווחה לעולם על "אירוע גרעיני רב עוצמה בברה"מ" למחרת היום. כל זאת על רקע שתיקה וחשאיות מוחלטת שהפגינה ברה"מ של אז, בעת שהליברליזציה שהציפה אותה 3 שנים מאוחר יותר, עדיין לא התקיימה.
וכך, על פי מיטב המסורת של חשאיות והכחשה סובייטית, רק מתי מספר של תושבי צ`רנוביל שהתגוררו בסמיכות לכור, התבקשו לפנות בתיהם כדי להמעיט במספרם של אלה שיוכלו להעיד בהמשך על היקף הדליקה ופעולות ההצלה. שש מאות אלף אנשי צבא, טכנאים ותושבים מהסביבה גויסו על ידי השלטונות לסייע בפעולות הכיבוי, והאיטום של הכור הגרעיני הלוהט בימים הראשונים לאחר האירוע, בלי שהסבירו להם על משמעות הסכנה שבחשיפה לקרינה כה חזקה בטווח כה קרוב. מיליוני בילרוסים ואוקראינים שהיו אז אזרחי ברה"מ המשיכו בשגרת חייהם שבועות רבים מתוך "אי-ידיעה ושאננות פושעות" שנכפו עליהם על ידי השלטונות, ובדיעבד נחשפו לקרינה רדיואקטיבית מייננת שתוצאותיה מתבררות כעת ביתר-שאת.

שבעים אחוז מכלל הקרינה שנפלטה מצ`רנוביל נשרה על בילרוס, וכפי שהיה צפוי יש מתאם אכזרי ומדויק בין מידת התחלואה לקרבה הגיאוגרפית לצ`רנוביל: במחוז Gomel בבילרוס, הסמוך ביותר לכור הפגוע נרשמה התחלואה הגבוהה ביותר, ולאחריו החלקים הדרום-מערביים של מחוז Mogilev, המרוחק מעט יותר. ואז מגיע תורו של מחוז Minsk, בירת המדינה, וכצפוי התחלואה נחלשת במחוז Vitebsk הצפוני והמרוחק יותר.

נראה שהאיזוטופ הרדיואקטיבי המשמעותי ביותר בנשורת של צ`רנוביל הוא זה של יוד-131, ועיקר החשיפה לו באה משתייה של חלב המזוהם בו שמקורו מפרות שליחכו דשא הספוג ברדיואקטיביות, או משאיפת אוויר מזוהם. יוד-131 הוא תוצר ביקוע של אטומי היסוד אורניום. כאשר איזוטופ זה מגיע מהריאות לדם הוא מגיע ונספג בבלוטת התריס. לכן צפוי שהנזק הקרינתי המקומי בבלוטה זו בעיקר בילדים, יביא לעליה במקרי סרטן בלוטת התריס. כטיפול מונע ונגדי הוחלט בזמנו לטפל על ידי מלח יודיד האשלגן (KI), בו יון היוד יציב והוא יכול "להתחרות" עם היוד האיזוטופי על אתרי הקישור בתירואיד. אך מהכירנו את חוסר היעילות וההתארגנות הלקויה של הסובייטים להתמודד עם "הקטסטרופה של צ`רנוביל" בלשונם, אספקת יודיד האשלגן באה מאוחר מדי, מעט מדי, ומתוך חוסר ארגון שהותיר רבים לא מטופלים כלל.

בנקודה זו נחזור אל הנתונים הרפואיים שהתפרסמו לאחרונה לגבי התחלואה בבילרוס ששורשיה טבועים באירוע של סוף אפריל 1986. מעקב אחר מקרים של סרטן בלוטת התריס שם משנת 1970 עד שנת 2000 הצביע על הפרטים הבאים: בין השנים 1770 ועד 1986 רמת התחלואה בסוג זה של סרטן הייתה קבועה, אך החל משנת 1986, מועד אסון צ`רנוביל, החלה עליה משמעותית בסרטן בלוטת התריס. בגברים העלייה שנמדדה הייתה פי 8.75 (!) בהשוואה לרמת סוג סרטן זה בשנים שלפני 1986, אך בנשים המצב היה חמור בהרבה, ובהן נרשמה משנת 1986 עלייה של פי-20.2 בהשוואה לתקופה שלפני האירוע. העלייה שצוינה כאן, מתייחסת לממוצע הכלל ארצי בבילרוס, אך אם בוחנים את שעור העלייה במחוזות השונים של בילרוס נמצא כצפוי שבמחוז Gomel המקורב ביותר לצ`רנוביל, נמדדה עלייה של אירועי סרטן בלוטת התריס בשנים שלאחר 1986 שהייתה פי-10.2 בגברים ופי-32.8 (!!) בנשים.
אך הנתון הקשה והמפתיע ביותר הוא שעור העלייה בסרטן בלוטת המגן דווקא בילדים עד גיל 14 שנה: בנים בגיל זה לקו באזורי בילרוס הגובלים באוקראינה בסרטן בלוטת התריס בין השנים 1997-2001 פי-235 (!!) בהשוואה לתחלואה בסוג סרטן זה שנמצאה בבנים בגיל זה באותו אזור בין השנים 1980-86, שלפני האירוע. ובילדות עד גיל 14 שנה המצב חמור עוד יותר: העלייה שנרשמה בתחלואה באותם פרקי זמן הייתה פי-292 (!!!).
פשוט לא יאומן! ממצאים אלה יש בהם אתגר למחקר רפואי שצריך לענות על שתי שאלות: א. מדוע מקרי סרטן בלוטת התריס מרובים דווקא בקרב נשים? ב. מדוע העלייה בתחלואה זו גבוהה במיוחד בקרב ילדים מתחת לגיל 14 שנה? ייתכן שהעובדה שהתחלואה בקרב הילדים בני 14 ומטה, התגלתה דווקא בין השנים 1997-2001, קשורה לכך שילדים אלה היו תינוקות בעת האירוע והנזק היחסי שנגרם על ידי קרינה רדיואקטיבית לרקמת בלוטת התריס הקטנה בגיל הרך, יותר משמעותי מהנזק הנגרם על ידי אותה חשיפה לקרינה לבלוטת תריס גדולה במבוגרים. ראוי גם לציין שסרטן הבלוטה כתוצאה מנזק "גנטי" הנגרם על ידי הקרינה בשברים הנגרמים לחומצת הגרעין DNA, שונה מסוג סרטן הבלוטה המתגלה בלי קשר לחשיפה לקרינה גרעינית. במקרה האחרון השאת הסרטנית מוגבלת לבלוטה עצמה, כאשר "בילדי צ`רנוביל" הגידול הסרטני נוטה לחרוג מהבלוטה ולשלוח גרורות לרקמה הסמוכה.

יש כמובן להדגיש שסרטן בלוטת התריס אינו המפגע הסרטני היחיד ששיעוריו עלו באופן דרמטי בעקבות אירוע צ`רנוביל. תחלואה בלאוקמיה, סרטן השד וסרטן הריאה, ובסוגי סארקומה אחדים נמצאים אף הם בקו עליה בולט, שאינו מתמתן גם בחלוף 18 שנה מהאירוע. אך גם תחלואות אחרות ניתן לזקוף לחובת התאונה בצ`רנוביל. עלייה בולטת נרשמת בדור האחרון במחלות קרדיו-וסקולאריות ובמחלות מעיים, סוכרת, ופגיעה במבנה העצמות ורקמת החיבור בתושבי אזורים נרחבים בבילרוס ואוקראינה. יחד עם זאת ראוי לציין שחלק ממפגעים אלה קשורים ודאי לטראומה ולעקה הנפשית (stress) שנגרמו לכל תושבי האזור.
אך חמור יותר, וכמעט בלתי ניתן לחיזוי ולהערכה הוא הנזק הגנטי הכבד שהשלכותיו ודאי ימשיכו לגרום לקורבנות עוד שנים רבות בתינוקות שייוולדו עשרות שנים לאחר צ`רנוביל, להורים שהם עצמם עדיים לא נולדו בשעת האירוע. במחקר גדול שנערך בילדים שנולדו בשנת 1994 לאימהות שהתגוררו בשעת האירוע במרחק 300 קילומטר מצ`רנוביל, אך נחשפו בכל זאת לנשורת רדיו-אקטיבית, מצאו החוקרים מוטציות או שינויים ב-DNA של תאי זרע או בייציות. מוטציות אלה שלא נמצאו קודם לכן מוגדרים כ"germ line mutations", שפגיעתם בתאי נבט או תאי עוּבּר, ומשמעותם חמורה בהנצחה עתידית של מספר מומים גנטיים שהיקף התחלואה והפגיעה מהם, לא ניתנים כלל לניבוי והערכה. ואמנם חשש זה גרם לכך ששנים לאחר מקרה צ`רנוביל נשים אוקראיניות ובילרוסיות ביצעו כ-200,000 הפלות מוכרות, בחשש שמא העובר ברחמן אמנם נפגע.

אסון צ`רנוביל ייזכר לדיראון הן בהיקף הפגיעה המיידית בנפש בעת האירוע, בזיהום הרדיואקטיבי הנרחב והעצום, בטיפול הכושל עד כדי פשע של השלטונות, ובנזק הבריאותי שעדיין לא ניתן להערכה. אך תקלות בכורים גרעיניים ברחבי העולם של "כמעט אסון" התרחשו לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20, וודאי אף כאלה שלא הגיעו לאוזני הציבור, כיוון שאירועים מסוג זה, השתיקה יפה להם, אך מסוכנת. וכך כבר ב-1952 הותכה חלקית ליבת האורניום במתקן הגרעיני ליד אוטווה בירת קנדה, ללא פגיעה בנפש. בשנת 1957 התפוצצה פסולת רדיואקטיבית במתקן גרעיני סובייטי בהרי האורל, מה שהביא לפינוי 10 אלפי תושבים מהאזור הנגוע. בשנת 1976 הותכה הליבה של המתקן הגרעיני המזרח-גרמני ב-Greifswald, ובשנת 1979 תאונה מאוד מתוקשרת, והפעם בארה"ב: אחד משני הכורים באי שלושת המיילים, ליד הריסבורג בפנסילבניה איבד את מערכת הצינון וגרם להתכה חלקית של ליבת האורניום וכתוצאה מכך כ-40% מהיוד הרדיואקטיבי השתחררו למבנה המאחסן אותה, ואחוז קטן נפלט למקורות המים ולאוויר בסביבה.

בניגוד לסובייטים, התקשורת ודעת הקהל האמריקנים העלו אירוע זה לממדי טראומה לאומית וסמל לכישלון טכנולוגי שעלול היה להיות "הרה אסון", אך אין ראייה לנזק בריאותי סביבתי בתקופה שלמעלה מ-20 שנים שחלפו מאז. גם יפאן חוותה אירוע תקלה במתקן גרעיני, שהתרחשה בשנת 1999 ב-Tokaimura. ריאקצית-שרשרת בתהליך יצירת דלק אורניום שיצאה משליטה, שחררה לאוויר כמות רבה של גז רדיואקטיבי, שהמיתה עובד אחד ופצעה קשות מספר עובדים. נקל לשער מה גדולה הייתה הצעקה הציבורית ביפאן, ואף הדרישה של חוגים "ירוקים" שם, להפסקת כל פעילות של תחנות הכוח הגרעיניות. יפאן, שהיא המדינה היחידה בעולם עד כה ששלמה מחיר כבד לעוצמה הגרעינית, מראה רגישות מוגברת ומוצדקת לנזקים הבריאותיים שתקלות גרעיניות עלולות לגרום. ויש בחששותיהם גרעין של ממש.

אכן, אלפי כורים גרעיניים זרועים היום ברחבי העולם במדינות מפותחות ומתועשות בעיקר, וההנחה היא שרובם ככולם משמשים למחקר בתחום הפיסיקה הגרעינית, ליצירת אנרגיה גרעינית חלופית המשמשת למטרות תעשייה, ואף בשירות המחקר הרפואי. אך תמיד צריך לזכור את לקח צ`רנוביל, שמא הברכה הגלומה בהפעלת כורים אלה, תהפוך בהבזק של הרף-עין לקללה, ומקור לתחלואה ארוכת טווח העלולה להיות בכייה לדורות.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע