חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

אוסטאופורוזיס בגברים: בעיה קיימת למרות הפרופיל הנמוך שלה, חלק ב`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


לקריאת חלק א’ לחץ כאן


 


רבים מהגברים סבורים שאוסטאופורוזיס היא בעייתן האקסקלוסיבית של נשים, ואף מסתבר שלא מעט רופאים נוטים לעשות טעות זו.


אכן, זאת מסקנתם של מחקרים לא מעטים המצביעים על איחור באבחונם של גברים רבים כלוקים באוסטאופורוזיס, רק כיוון שהרופא המטפל לא העריך נכונה אפשרות זאת, לא מעט בשל הסטיגמה של מפגע עצמות זה כנחלת הנשים.


אמנם אוסטאופורוזיס שכיחה הרבה יותר בקרב נשים בהגיען לגיל של חידלון הווסת,  וכן גם גברים מתחילים לסבול ממנה בגיל מאוחר יותר, לעתים 15 שנים מאוחר יותר.


אך עובדה היא ש-2 מיליון גברים בארה”ב לוקים באוסטאופורוזיס, והם לוקים באיבוד משמעותי בקומתם, סובלים מכאבי גב כתוצאה מפגיעה בחוליות השדרה, וסובלים לעתים משברי צוואר הירך, מה שהופך אותם לתלותיים ומקרב את קיצם.


 


מהו אורח החיים שעשוי למנוע או לפחות לעכב הופעת אוסטאופורוזיס בגברים?
פעילות גופנית ודיאטה מתאימה הם שני שותפים מרכזיים באורח חיים בריא באמירה כללית, שהרי כל מה שטוב ללב ולכלי הדם, מה שמתאים למטבוליזם המאוזן של הגוף , ומה שבריא למוח, יתברר כבריא ומומלץ גם לעצמות.

פעילות גופנית סדירה מגבירה את צפיפות המינראלים בעצם ומפחיתה את שברי העצם.


פעילות גופנית סדירה מגבירה את ריכוז הסידן בעצמות ומחזקת אותן.


פעילות גופנית יעילה יותר ככל שהיא מתחילה בגיל מוקדם יותר, וככל שמתמידים בה לאורך החיים, ואף על פי כן לעולם לא מאוחר מדי להתחיל בה.


מחקר שוודי משנת 1973 שעקב אחר 2,205 גברים מצא שפעילות ספורטיבית לאורך החיים יכלה להפחית את מקרי שבר צוואר הירך ב-33%, אפילו באלה מהם בני 60 עד 82 שנה, ולעתים שנים לא מעטות לאחר שחדלו לעסוק בספורט.


כמו חלקים אחרים בגוף, עצמות משתבחות ככל שהמאמץ המופעל עליהן גדול יותר.


מאמץ יגביר את כמות הסידן ויחזק את העצם. זאת הסיבה שאנשים כבדים לוקים פחות באוסאופורוזיס בהשוואה לאנשים רזים, וזהו למעשה אחד היתרונות היחידים של השמנת יתר, אם כי אין לראות בכך כמובן המלצה להעלות במשקל.


 


כיון שעקה מגבירה את חוזקן של עצמות, פעילויות גופניות שיש בהן מאמץ משקלי כגון הרמת משקלות, הליכה נמרצת, עליה במדרגות, ריצה קלה או התעמלות, מתיחת קפיצים, שכיבות שמיכה ודומיהם יהיו טובים הן לעצמות הגפים התחתונות והן לזרועות.


באופן כללי, גברים המתעמלים או עושים פעילות ספורטיבית משך 30 דקות ביום, ייטיבו עם הלב כמו גם עם העצמות. אך פעילות גופנית טובה לעצמות כאשר צריכת הסידן מתאימה, וכמו כן מראים מחקרים שגברים המרבים באכילת פירות וירקות וכמובן דגים, סובלים בהמשך פחות מאוסטאופורוזיס.


לא ייפלא אפוא שמיעוט צריכת חלבונים מבשר “אדום” ישפר אף הוא את מצב העצמות. עוד שני מרכיבים חשובים של אורח חיים משפיעים על חוזק העצמות: עישון ושתייה מופרזת של אלכוהול.


מעשנים כבדים נמצאים בסיכון הגדול פי 2.7 לסבול משברי עמוד השדרה בשנותיהם המאוחרות, בהשוואה למי שלא עישן מעודו. אלכוהול מגביר את הסיכון לאוסטאופורוזיס כאשר הצריכה היומית לגבר עולה על 2 כוסיות.   


 


ומה באשר לסידן ולוויטמין D?


רוב המחקר בתחום הקשר בין סידן ויטמין D ואוסטאופורוזיס, התבצע מטבע הדברים בנשים. אך בשנת 2007 התפרסמה מטה-אנליזה של 29 ניסויים קליניים בהם השתתפו בסך הכול 63,000 נשים וגברים, ומסקנות מחקר השוואתי גדול זה ממליצות על נטילה יומית של 1,200 מיליגרם סידן ושל 800 יחידות ויטמין D, למניעת אוסטאופורוזיס.


רק שמונה מתוך 29 הניסויים הקליניים הנסקרים עסקו באוסטאופורוזיס בגברים, וידוע שדווקא נטילת סידן במינון גבוה עלול להגביר את הסיכון לסרטן ערמוני תוקפני.


מחקר שנערך בבוסטון על כ-48 אלף גברים, מצא שצריכה מרובה של סידן, ממזון עתיר סידן או מתוספי-סידן, הגביר את הסיכון לסרטן ערמונית מתקדם, כאשר סיכון זה גדל במיוחד בגברים שנטלו מדי יום 2,000 מיליגרם סידן.


מחקר אחר שנערך בבית הספר לרפואה הרווארד, בחן מדגם של 20,885 גברים, ומצא עלייה של 32% בסיכון לסרטן ערמונית, כאשר צריכה יומית של 600 מיליגרם סידן כבר הייתה כרוכה בהגברת הסיכון לסרטן זה.


חוקרים במרכז לחקר הסרטן בסיאטל, דיווחו שגברים שצרכו את כמות הסידן הגבוהה ביותר (מעל 1,163 גרם ליום), הגדילו את הסיכון לסרטן ערמונית מתקדם ב-112%, בהשוואה לגברים בקבוצת המדגם שלהם שצרכו את כמות הסידן הנמוכה ביותר.   


 


מחקר גדול בתחום מניעת הסרטן שנודע כ-The Cancer Prevention Study II Nutrition Cohort, מצא שגברים שצרכו יותר מ-2,000 מיליגרם סידן ליום, בצורת מזון או תוספים, היו בעל סיכון מוגבר ב-60% לפתח סרטן ערמונית בהשוואה לגברים שצרכו פחות מ-700 מיליגרם סידן ליום.


המדענים של הרווארד שהעלו את הדאגה שמא צריכה רבה של סידן מעלה את התרחשות סרטן הערמונית, משערים שהבעיה עלולה להיות נעוצה בחסר של התצורה הפעילה של ויטמין D.


אכן, מחקר בהרווארד שנמשך 13 שנה, ובחן 2,399 גברים, דיווח שאלה מתוכם עם רמות גבוהות של ויטמין D היו ברמת סיכון נמוכה ב-45% לפתח סרטן ערמונית תוקפני, בהשוואה לאלה עם רמות נמוכות של ויטמין D.


נראה אם כן שסטאטוס הסידן מעט מבלבל, ויש ליסוד זה פני יָאנוּס בכך שהוא עשוי לסייע לעצם, אך להרע עם הערמונית.


מה אם כן צריך הגבר לעשות? נראה שעד אשר יושג קונצנזוס מדויק יותר שיתגבש להמלצות מחייבות הממסד הרפואי, יש לדבוק בהמלצות המקובלות כיום לפיהן גברים עד גיל 51 יצרכו 1,000 מיליגרם סידן ליום, ולאחר גיל זה יש להעלות את המינון ל-1,200 מיליגרם סידן ליום.


 


תמיד כדאי לזכור שמזון הוא המקור העדיף של סידן, אם כי אלה שמזונם אינו עתיר סידן יכולים ליטול תוספי סידן בנוסח של  מלחי הקרבונאט או הציטראט, שהם זולים ויעילים.


אך תמיד טוב להיזכר בכמויות הסידן שניתן לקבל ממרכיבי מזון עיקריים בדיאטה שלנו.


בספל חלב נמצא כ-300 מיליגרם סידן, ובגביע יוגורט כ-415 מיליגרם. בגביע גבינת קוטג’ כ-140 מיליגרם סידן, ובאונקיה אחת (כ-30 גרם) של גבינת פילדלפיה טעימה, 175 מיליגרם.


תרד עשיר במיוחד בסידן כאשר כ-120 גרם של ירק זה מכילים 245 מיליגרם סידן, בעוד כמות דומה של ברוקולי תיתן 72 מיליגרם סידן.


100 גרם סרדינים שווי ערך ל-380 מיליגרם סידן, וכמות דומה של דג סלמון מכילים 240 מיליגרם סידן.


טוֹפוּ (Tofu) עשיר יחסית בסידן וספל ממנו מכיל כ-400 מיליגרם.


אך כמו שכבר הודגש חזור והדגש: כל הסידן שבעולם לא יסייע לעצמותינו, אם לא יימצא בנו מספיק ויטמין D, שיסייע לספיגת הסידן במעי.


ההנחיות הרשמיות הנהוגות כיום הן כדלקמן: מתחת גיל 51 יש לצרוך 200 יחידות ויטמיןD  ליום, ובין השנים 51 עד 70 שנה יש לצרוך 400 יחידות ליום. לאחר גיל 70 שנה מומלץ על 600 יחידות ויטמין D ליום.


אך יותר מומחים ממליצים היום על כמויות גדולות יותר של ויטמין D ליום, וכיום כבר מדברים על 800 עד 1,000 יחידות ויטמין D ליום לחיזוק העצמות, ויש אף המזכירים שגם רמות ויטמין D של 2,000 יחידות ביום -אין נשקפת מהם כל סכנה.  


 


ומה לגבי טיפול תרופתי למניעת אוסטאופורוזיס?


בנשים כמו בגברים, הביפוֹספוֹנָאטים הופיעו כתרופות היעילות ביותר למניעת אוסטאופורוזיס במטופלים בסיכון גבוה, וכן לטיפול באלה שכבר אובחן אצלם המפגע, והם בסיכון לשברי עצם.


ביפוספונאטים פועלים בעיקר על ידי האטת ספיגת העצם. ביחד עם סידן דואגים ביפוספונאטים להגביר את צפיפות המינראלים בעצם.


כיום מקובלים בעיקר הביפוספונאטים הנלקחים פומית כגון alendronate (שם מותג Fosamax),risedronate  (שם מותג Actonel), ו-ibandronate (שם מותג Boniva). תופעות הלוואי העיקריות הם צריבה בוושט, וחומציות בקיבה.


יש ליטול את הביפוספונאט על קיבה ריקה, עם כוס מים, ואין לאכול כל מזון אלא אם כן חלפו 30 דקות מנטילת התרופה.


למרות שביפוספונאטים מפחיתים את סכנת שברים בצוואר הירך, שורש כף היד, ועמוד השדרה, נמצא במחקרים אחרונים שטיפול זה עלול לגרום לנמק של רקמת עצם הלסת-osteonecrosis.


רוב המטופלים עם אוסטאונקרוזיס, התבררו כחולי סרטן שטופלו במינונים גבוהים של ביפוספונאטים בעירוי תוך-ורידי, ו-60% מהם פיתחו אוסטאונקרוזיס לאחר ניתוח שיניים.


 


למרות שרק גברים מעטים ישתמשו בהם, ישנן תרופות נוספות למניעת אוסטאופורוזיס. הן כוללות teriparatide שהוא הורמון פאראתירואידי, קלציטונין, וסטרונציום שכן הגוף מתייחס לסטרונציום כמו אל סידן, בגלל הדמיון בתכונות הכימיות.


ויש כמובן עוד תרופה אחת שצריך לשקול את השימוש בה, טסטוסטרון. בעוד שבנשים בגיל חידלון הווסת הטיפול ההגיוני היה במתן אסטרוגנים לפצותם על ירידה בהורמון זה בתחילת שלב המנופאוזה. אך טיפול זה ירד תלולות כאשר הסתבר שתופעות הלוואי שלו כוללות הגברת מקרי סרטן שד, התקפי לב, ושבץ-מוחי.


אך תרופה הפועלת באופן בררני על הקולטן של אסטרוגן, raloxifene, היא בטיחותית ויעילה במידה מסוימת בטיפול באוסטאופורוזיס בנשים.


 


ומה באשר לטיפול הורמונאלי בגברים? בחלק מהגברים עם אוסטאופורוזיס אמנם חל שיפור בטיפול בטסטוסטרון, שיכול להאט את האוסטאופורוזיס הנגרם מטיפול בקורטיקו-סטרואידים כמו prednisone או קורטיזון. אך דווקא בעיה זו ניתן אולי להפחית על ידי הורדת מינון הקורטיקוסטרואיד או על ידי הוספת סידן, ויטמין D פעילות גופנית ותרופות ממשפחת הביפוספונאטים. חשוב יותר הנתון שאחד מתוך שישה גברים עם אוסטאופורוזיס סובל ממיעוט יצירת טסטוסטרון על ידי האשכים מצב הידוע כ-hypogonadism. גברים אלה ראויים לטיפול משלים בטסטוסטרון, ולכן חיוני שכל הגברים אוסטאופורוזיס יימדדו לרמת סך-טסטוסטרון וכן לרמת טסטוסטרון חופשי בדמם.


 


לרוב הגברים בגיל המתקדם יש רמת טסטוסטרון מתאימה לגילם, שהיא בפירוש נמוכה מרמת הורמון זה שהייתה נחלתם בהיותם בני- 30. לכן יש פיתוי ואף נטייה טבעית ליטול טסטוסטרון בצורת ג’ל, או דסקיות עוריות (patch), או אף בהזרקה. מסתבר שזה לא בהכרח רעיון מוצלח, שכן יתרונות טיפול זה עדיים אינם כה ברורים, ולעומתם עלול להיגרם נזק בייחוד בכל הקשור לסרטן הערמונית. לכן ייטב אם גברים בגיל המתקדם יאכלו מזון בריא, יקדישו זמן לפעילות גופנית, וייבצעו בדיקת DXA במועד. אם יסתבר שהם אוסטאופורוטיים, הרופא המטפל יידע להנחותם לטיפול המתאים.   


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים