פרופ' (אמריטוס) בן-עמי סלע, מנהל בדימוס של המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, חבר בדימוס בחוג לגנטיקה ולביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
איבוד התאווה המינית (ליבידו) וכושר הזיקפה אופייניים לגברים מבוגרים יותר, אך גברים צעירים יכולים גם כן להיות מושפעים ממחדלים אלה, כמו שנמצא במקרה של גבר צעיר אחד שתואר על ידי Linse ו-Hartmann מהמחלקה הדרמטולוגית, האלרגיולוגית וחקר בעיות מין באוניברסיטת היידלברג בגרמניה.
מדובר בצעיר בן 26 שנה המדווח על מספר חודשים של איבוד ליבידו כושר הזיקפה. הוא מדווח גם על ירידה בנפח נוזל הזרע המופרש וברמת טסטוסטרון. הוא מכחיש נטילת תרופות כלשהן לתקופת זמן ממושכת.
בדיקות פיזיקליות ונוירולוגיות היו תקינות, ללא סימנים של נפח אשכים מוקטן, של gynecomastia (גינקומסטיה – שד אישה שהיא התפתחות חריגה של בלוטות חלב גדולות בזכרים הגורמת לגדילת החזה לממדים לא פרופורציונליים ולא אסתטיים), או של galactorrhoea [יצירת חלב בשד ללא קשר ללידה או להנקה. התופעה נפוצה יותר אצל נשים בגילאים 20-25 שילדו בעבר, אך תיתכן גם אצל גברים.
לרוב הסיבה לתופעה היא נטילת תרופות שונות (תרופות נגד לחץ דם, גלולות למניעת הריון ועוד), או פתולוגיה בבלוטת יותרת המוח הגורמת לייצור מוגבר של פרולקטין].
אנליזה חוזרת של נוזל הזרע לאחר 6 שבועות, אישרה את הממצאים ההתחלתיים המצביעים על ירידה בנפח פלט הזרע {0.6 מ"ל, כאשר השפיכה הנורמלית היא של 1.4 מ"ל או למעלה מכך) וריכוז הזרעונים היה 16 מיליון למ"ל, לעומת למעלה מ-201 מיליון למ"ל, שהיא הנורמה). אנליזה הורמונלית הראתה אצלו רמות מוגברות של פרולקטין (555 mU/liter, כאשר הנורמה היא 43-375 mU/liter), רמות נמוכות של luteinizing hormone (להלן LH) -0.6 U/Liter (כאשר הערך הנורמלי 1.5-9.3 U/liter), רמות נמוכות של follicle-stimulating hormone (להלן FSH) של 1.5 U/L, כאשר ערך הנורמה הוא 0.9-15.0 U/L, ורמות נמוכות של טסטוסטרון (0.55 ng/mL, לעומת הערך הנורמלי הוא 2-7 ng/mL).
ערכים אלה חזרו על עצמן גם לאחר 6 שבועות. בדיקת MRI של הראש גילתה נגע בגודל של 2 ממ"ר באזור הפארא-מדיאני הימני של האדנו-היפופיזה. הממצא המוכח בבחור זה היה מיקרואדנומה (פרולקטינומה) עם היפוגונדוטרופי היפוגונדיזם.
חוקרי המקרה שמו לב לעובדה שיש התקדמות בטכניקת MRI בדרגת רֶזוֹלוּצְיָה גבוהה הביאה לזיהוי מוגבר של נגעים בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) בעשרות השנים האחרונות. הממצא של pituitary incidentaloma נמצא ב-10-40% של בדיקות MRI מוחיות, וב-5-20% מסריקות CT המוחיות. Pituitary incidentaloma הוא גידול בהיפופיזה או מסה המתגלה באופן מקרי בבדיקות הדמיה מוחיות ומכאן שמה.
ניתוחים שלאחר המוות הראו אדנומות של ההיפופיזה בערך ב-10% מהמקרים, כאשר רובם הם מיקרו-אדנומות. בערך 85% מה-incidentalomas הם אדנומות ראשוניות שחלקם מייצרים עודף הורמונים. בין האדנומות הפעילות בייצור הורמונים, ה-prolactinomas הם השכיחים ביותר (75%), כאשר במקום השני אדנומות המייצרים adrenocorticotropic hormone (להלן ACTH) (15%), אדנומות המייצרים הורמון גדילה (להלו GH) (8%) ואדנומות המייצרות את הורמון התירואיד (2%). האדנומות של ההיפופיזה מדורגות כמיקרו-אדנומות הקטנות מ-10 מ"מ או מאקרו-אדנומות הגדולות מ-10 מ"מ.
היפר-פרולקטינמיה עלולה לגרום לאיבוד הליבידו, לבעיות זיקפה, לאוסטאופורוזיס, לגינקומסטיה ולהפרעה בייצור תאי זרע, מה שעלול לגרום לבעיות פוריות. מאקרו-אדנומות עלולות לגרום גם לכאבי-ראש, למפגעים בשדות הראייה, כתוצאה מדחיסה של ה-optic chiasm. בנוירו-אנטומיה, ה-optic chiasm הוא חלק המוח בו חוצה עצב הראייה. הוא ממוקם בתחתית המוח מאחורי ההיפותלמוס.
על פי החוקרים, מדידה של רמת הפרולקטין בנסיוב מספקת להוכיח פרולקטינומה. רמות פרולקטין בנסיוב נמצאות במתאם עם גודל הגידול, כאשר רמות פרולקטין מעל 200 ננוגרם/מ"ל (כאשר ערכי נורמה נמוכים 20 ננוגרם/מ"ל) הם אינדיקציה חזקה לפרולקטינומה. במקרים של היפרפרולקטינמיה (הנמוכות מ-200 ננוגרם/מ"ל ), אטיולוגיות חלופיות צריכות להילקח בחשבון, כולל: הריון, אי-ספיקה כלייתית, היפותירואידיזם, תרופות פסיכוטרופיות, צריכת קנאביס, metoclopramide ,verapamil ודחיסה או עיוות של ה-pituitary stalk כתוצאה גידול בהיפופיזה שאינו מפריש פרולקטין.
ה-pituitary stalk פועל כקישור פיזי בין בלוטת ההיפופיזה והמוח, ומכיל את המערכת הפורטלית של ההיפופיזה, כמו גם את הקישורים הנוירונליים החוצים את רמת ההיפותלמוס המרכזית. היפו-תירואידיזם ואי-ספיקה כלייתית, כרוכים עם רמות מוגברות של פרולקטין.
מטרת הטיפול במצבים של פרולקטינומות היא לשחזר את תפקוד הגונדות, ולשמש לביקורת של גדילת הגידול, כפי שהוצע על ידי Linse ו-Hartmann. כיוון שרק אחוז קטן של מיקרו-פרולקטינומות גדל, תפקוד הגונדות הוא בדרך כלל ההתמקדות המרכזית של מטופלים עם פרולקטינומות. אגוניסטים של דופאמין הם הטיפול המועדף. תרופות כגון bromocriptine ,quingolide ו-carbergoline, באופן אופייני מתקנים את רמות פרולקטין, מקטינות את גודל הגידול, ומחזירות לנורמה את תפקוד הגונדות. במקרים בהם אין תגובה מתאימה לטיפול הרפואי או שיש בהם תופעות לוואי, ניתוח או רדיותרפיה יכולים להילקח בחשבון כחלופות טיפוליות.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
11/05/2025
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
