חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

אבעבועות שחורות

אהבתם? שתפו עם חבריכם

אבעבועות שחורות

מאת: דר` חיים סדובסקי

מחלת האבעבועות השחורות (smallpox) היא מחלה ויראלית, דהיינו מחלה הנגרמת מוירוס, (נגיף בעברית), אשר כידוע כנגדו אין תרופה. שהרי אין עדיין תרופה כנגד וירוסים מלבד וירוס אחד, וירוס הרפס זוסטר, שהוא, למרבה ההפתעה, דווקא קרוב משפחה רחוק של נגיף הוריולה מייג`ור (variola major) הנגיף הגדול ביותר שידוע ושבגינו מתפתחת מחלת האבעבועות השחורות, נגיף שעבר מאדם לאדם דרך האויר, בחורף ובתחילת האביב בעיקר וקטל ככל הנראה, יותר בני אדם מכל מחלה אחרת בהיסטוריה.

לאחר חשיפת דרכי הנשימה לנגיף, נמשך זמן הדגירה שלו בגוף כשבועיים. בזמן זה משכפל הנגיף את עצמו בתאי החולה, כשהוא משתמש בחלבונים העצמיים של התאים. המחלה בתחילתה דומה לכל מחלה ויראלית אחרת ומאופיינת בעליית החום, אפיסת כוחות וחולשה כללית, כאבי ראש וכאבים באיברים שונים. לאחר מכן תתפתח פריחה בצורת נקודות אדומות זעירות על העור, פריחה שתהפוך בתוך פחות משבוע לשלפוחיות צורבות ומגרדות, אשר מזדהמות, מתמלאות מוגלה, מתקשות ויוצרות במקרה הטוב, גלדים וצלקות כשהשלפוחיות נושרות כבוטנים. במקרה הרע אין החולה מגיע כלל לשלב זה, כשהוא נפטר על פי רוב בתוך שלושה עד חמישה ימים לאחר הופעת השלפוחיות, עקב דימומים בדרכי הנשימה או במערכת העיכול, מהתקף לב, או מזיהום כללי ואלח דם. לברי המזל שנותרים בחיים לוקח זמן ארוך שבין כחודש ואפילו עד שלושה חודשים כדי להבריא לחלוטין.

למחלת אבעבועות שחורות יש ריח אופייני, חד וחריף אשר צורב את האף ושאי אפשר לטעות בו. רוב החולים יהיו מכוסים לחלוטין, מכף רגל ועד ראש, כולל מתחת הציפורניים, בשלפוחיות גדולות, שלאחר זיהומן נעשות עגולות וקשות והופכות את צבע עורו של החולה לשחור. (כאן טמון אגב, ההבדל בין מחלה זו לבין אבעבועות הרוח, שבאבעבועות רוח נדירה מאוד האפשרות לשלפוחיות על כפות הידיים והרגליים.) אין כאמור כל דרך להילחם במחלה ואין לה כל טיפול מלבד בידוד החולים כדי למנוע הדבקת אנשים בריאים.

התמותה גבוהה מאוד בעיקר עקב העובדה שהשלפוחיות והזיהום מופיעים בבת אחת בניגוד למחלה הקלה בהרבה, אבעבועות הרוח, שבה מופיעות בגלים, שלפוחיות קטנות יותר. גיל שלפוחיות שונה וריכוז דלקת קטן יותר מאפשרים למערכת החיסון של הגוף להתמודד בהצלחה עם אבעבועות הרוח. שלא כמו במחלה הקשה, אבעבועות שחורות. השלב המידבק ביותר של אבעבועות שחורות, הוא בשבוע הראשון למחלה שבו ריכוז הנגיפים ברוק גבוה במיוחד. כך שדיבור סתם, שניתזים בו רסיסי רוק זעירים, הוא הגורם העיקרי להדבקת אנשים נוספים. הנגיפים שחדרו לגוף דרך האויר, משתרשים בעיקר בריריות האף והפה ומשם דרכם קצרה אל קשרי הלימפה שבהם הם מתרבים ודרכם מתפשטים לכל חלקי הגוף כשבסופו של דבר הם מתרבים בעיקר במח העצמות ובטחול. רק לאחר כשבוע ימים מתפשט הנגיף בכל תאי הגוף דרך הדם כשלהתפשטות זו נלווים תחושה כללית רעה, עליית חום ושאר הסימנים הידועים.

חלק ניכר מבני האדם שחלו במחלת האבעבועות השחורות, נפטרו. המחלה גרמה למותם של מאות מיליוני בני אדם לאורך ההיסטוריה. ואילו הנותרים בחיים, נשארו נכים, מצולקים ומעוותים. המחלה הצדיקה את השמות שבהם כונתה: “האש הגדולה” “מלאך המוות” ועוד כהנה וכהנה שמות דומים. תיעוד ראשון למחלה נעשה לפני למעלה מ- 3,000 שנים כשהיתה התפרצות במזרח התיכון בכלל ובמצרים בפרט, כשפרעה, רעמסס החמישי, נפטר מהמחלה בשנת 1157 לפנה”ס. סימני המחלה אגב, מצויים עד היום על המומיה שלו.

אין תרופה למחלה ויראלית, מלבד מערכת החיסון של האדם, אשר בתוך כדי התגוננותה, מייצרת תאי זיכרון ונוגדנים כנגד הוירוס, כמו גם נגד כל מיקרואורגניזם זר ותוקפן אחר. ומכיוון שמערכת החיסון חייבת להיות במיטבה, כדי שתמלא את תפקידיה, הרי שבדרך כלל, עקב סיבות שונות, אין מערכת החיסון מצליחה במשימתה ושיעור התמותה גבוה ביותר, בעיקר אצל הקטנים והחלשים. לכן, מכיוון שלא קיימת תרופה, הרי שהמחסום היחיד בפני מחלת האבעבועות השחורות, הוא תרכיב החיסון ויצירת נוגדנים כנגד הוירוס שיפעלו כנגדו בטרם יגרום לנזק. אלא שאלפי שנים נדרשו בטרם נעשה שימוש בחיסונים.

בסין, במאה האחת עשרה, נעשה ככל הנראה, החיסון הראשון בהיסטוריה. שם נתחבו שלפוחיות שהתקשו ונשרו מחולים, לחוטמם של ילדים. על דרך מניעה זו למדה אשת השגריר הבריטי בתורכיה, מארי ווטרלי מונטגיו, ששרדה את המחלה ובשנת 1717, למרות התנגדות הרופאים, שיכנעה את המלכה קרוליין לחסן את ילדי משפחת המלוכה בשיטה זו.

אלא שתגלית החיסון רשומה בהיסטוריה על שמו של רופא כפרי בריטי, אדוארד ג`נר, אשר שם לב, לפי האגדה, שהיחידים שהצליחו לעבור את המחלה שלמים ובריאים פחות או יותר, היו החקלאים ובעיקר מגדלי הבקר. ג`נר הבחין שמגדלי הבקר אשר חלו באבעבועות שחורות, עברו את המחלה בצורה קלה וחסרת משמעות מבחינה רפואית. אומנם הופיעו אצלם מספר שלפוחיות מועט, אולם אלה חלפו בלי להשאיר עקבות כמעט, וזאת בניגוד לשלפוחיות שכיסו את גופם של אלה שלקו במחלה האלימה. שלפוחיות שהפכו לחטטים ולצלקות קשות אצל המעטים שהצליחו לשרוד.

במשך למעלה מעשרים שנה, חקר ג`נר את התופעה, עד שהבין בסופו של דבר שהמחלה על שתי צורותיה היתה ככל הנראה שתי מחלות שונות. הסתבר לו שהמחלה שבה חלו האיכרים, היתה דווקא מחלת אבעבועות אחרת, אבעבועות הבקר, שמשום מה, לאחר תחלואה בה, נמנעה מהחולה פגיעה ע”י המחלה הקשה. את הסיבה הוא כמובן לא ידע. אולם מתוך ההבנה הזו ומתוך הידיעה שאנשים נדבקים כאשר הם באים במגע עם נוזלי השלפוחיות, נכנסה לתודעתו של ג`נר שאין צורך לחכות להידבקות הטבעית של האדם מהפרה ואפשר לזרז את ההידבקות במחלה הקלה וכך להגן על הנדבק מפני המחלה הקשה. מי שחולה באבעבועות הבקר, לא יחלה באבעבועות שחורות, הבין ג`נר והוציא בשנת 1796 את החיסון הראשון בעולם לדרך. חיסון כנגד אבעבועות שחורות. כאנקדוטה, מעניין לציין שבשל העובדה שהחיסון הראשון בעולם, נעשה ע”י נגיפים הגורמים לאבעבועות אצל פרות, נקראים כיום החיסונים בלעז vaccination ע”ש המלה הלטינית vacca (פרה).

וכך, מאז אותם ימים, החלו מתחסנים בני האדם כנגד מחלת האבעבועות השחורות. בנוסף, מכיוון שמחלת אבעבועות שחורות היא מחלה הפוגעת אך ורק בבני אדם ואין לה מאכסן בין בעלי החיים, הוחלט באמצע המאה העשרים לחסן בצורה אגרסיבית את כל בני האדם בעולם כדי להכרית את המחלה מעל פני האדמה, כדי שלא יהיה אף לא אדם אחד שימשיך לקיים את אפשרות המחלה וההדבקה. שהרי כאשר אין חולים עוד, מן הסתם לא יהיה קיים גם הוירוס. וכך נעשה החיסון העולמי, עד שבשנת 1972 הופסק מתן תרכיבי החיסון בארה”ב, ואח”כ גם בארצות נוספות, עקב היעלמות המחלה שם, כשהוא נמשך רק במדינות ואיזורים מועדים לפורענות. מבצע החיסונים האגרסיבי הכלל עולמי גרם בסופו של דבר להיעלמות הנגיף מעל פני האדמה, מלבד שתי מעבדות יחידות לכאורה, אחת במרכז לפיקוח מחלות (CDC) בארה”ב והשניה במעבדות וקטור ברוסיה, אשר המשיכו באופן רשמי, להחזיק בנגיף למטרות מחקר.

לאחר שחוסנו כל תושבי העולם מפני מחלת האבעבועות השחורות והחולה האחרון, עובד בית חולים בשם עלי מאלין שחלה באופן טבעי, זוהה בשנת 1977 בסומליה שבאפריקה, שרד את המחלה. (הקורבנות האחרונים הידועים של אבעבועות שחורות מתו שלא ע”י הידבקות טבעית, בבירמינגהם שבאנגליה בעת ניסוי בלתי מאושר שעשה מיקרוביולוג בשם הנרי בדסון, כשעקב תקלה, דלפה דרך צינורות האיוורור, כמות קטנה של נגיפים אשר הספיקה כדי לגרום למחלתה ומותה של צלמת רפואית, ג`נט פרקר מהקומה ממעל. בדסון התאבד עוד לפני שנפטרה פרקר). שנה אחר כך, לאחר שהוברר סופית שאין יותר אפילו לא עוד חולה אחד בכל רחבי העולם ומתוך שכך, גם אין נשאים ולא תיתכן יותר המחלה, התכנסה בז`נבה, ועדה מטעם ארגון הבריאות העולמי לטכס חתימה על מגילת קלף אשר עליה כתוב בחמש שפות: “אנו חברי הוועדה העולמית…. מאשרים שהאבעבועות השחורות נעקרו מהעולם”. וכך, בתאריך 9.12.1979, כמעט מאתיים שנים לאחר שנעשה החיסון הראשון בידי אדוארד ג`נר, המליץ ארגון הבריאות העולמי על הפסקת החיסון בעולם כולו. ואכן בשנת 1979 או 1980, נעשה החיסון האחרון של אזרחים בעולם, בעוד שחיסון אנשי צבא נמשך עוד שנים מספר.

והנה לאחר שנעלמה המחלה, יש מי שמנסים להעלותה באוב כדי שתשמש נשק ביולוגי אימתני ואכזרי.
תרחיש אפוקליפטי זה עלול להתממש לאחר שבשלהי המאה העשרים התקיים ויכוח בין מדענים, באם להשמיד את הוירוסים שבמעבדות בארה”ב וברוסיה. אלה שהתנגדו לכך טענו שאין זכות בידי האדם להשמיד במכוון אף יצור, ואפילו יהיו אלה וירוסים מזיקים, והנה למרות הכל, מתברר ככל הנראה שהויכוח שניטש היה ויכוח סרק. מסתבר שבמטרה לעשות בו שימוש כנשק ביולוגי, מחזיקים בנגיף קרוב לודאי, גם מדינות וגופים נוספים. ולכן, מכיוון שלמעלה מעשרים שנה אין נעשים יותר חיסונים ומכיוון שכך למעלה ממחצית בני האדם בעולם, כלל אינם מחוסנים, וגם אצל אלה המחוסנים, אין וודאות שהחיסון יעיל עדיין, הרי שהפוטנציאל הצבאי ההרסני של הנגיף ברור כשמש בצהרים.

שימוש צבאי בלתי מכוון כנראה, נעשה בנגיף לפני כחמש מאות שנה כשצבא ספרדי זערורי של 600 אנשים בפיקודו של קורטז ו- 200 אנשים בפיקודו של פיזארו, גרם להדבקת הילידים באמריקה באבעבועות שחורות והביא לתמותת מיליוני בני אדם מהאימפריות של האינקה והאצטקים עקב החסינות הלקויה של גופם וחוסר העמידות בפני הנגיף שלא היה ידוע להם מעולם. פגיעה ויראלית זו הביאה לתבוסתם בתוך כדי אבדן של תשעים אחוזים מבני אמריקה בתוך מאה שנים.

שימוש צבאי מכוון בנגיף, נעשה לעומת זאת בשנת 1763 ע”י סר ג`פרי אמהרסט וקולונל הנרי בוקה בעת מצור שצרו אינדיאנים על מצודתם באוטווה, כשנלקחו שלל לכאורה, כמה שמיכות נגועות לפי מקור אחד, או שניתנו מתנה לפי מקור אחר. ובכל מקרה גרמו למגפה שהכחידה למעלה ממחצית האוכלוסיה האינדיאנית בסביבה.

בדיוק כמו לפני מאות ואלפי שנים, גם כיום אין טיפול למחלה, מלבד אחד, טיפול מניעה בתוך כדי יצירת נוגדנים ותאי זיכרון למפרע, כלומר מתן חיסון מראש ואפילו יהא זה בשלבי המחלה הראשוניים. אולם מנות החיסון המצויות כיום בעולם בכלל ובישראל בפרט, מועטות מאוד וייצורן לוקח זמן ארוך מאוד ואפילו שנים. לפיכך, כדי לחסן את כל תושבי ישראל למשל, יש להיערך ברמה עולמית ולייצר תרכיבי חיסון נוספים בעולם כולו.
עם זאת, בכדי להעמיד דברים בפרופורציה, חשוב להבין שלמרות שכדאיות השימוש באבעבועות שחורות כנשק ביולוגי עולה לכאורה על כלי נשק אחרים, עקב העובדה שאין תרופה כנגד וירוסים, הנה הכדאיות הזו דווקא נמוכה מאוד עקב החשש להדבקה עצמית של התוקף, מכיוון שאין גבולות עומדים בפני נגיפים ובסופו של דבר יסבול גם התוקפן מתוצאותיה הקשות של מחלת האבעבועות השחורות.

בברכה, דר` חיים סדובסקי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים