חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

אבנים בכליות

אהבתם? שתפו עם חבריכם

אבנים בכליות

במקביל לעלייה בתחלואה במחלות לב, מחלות סרטן, אבנים במרה, לחץ-דם גבוה, סוכרת, אלרגיות ושאר המחלות שמספרן מתרבה בקצב מבהיל, עולה ומתרבה התופעה של אבנים בדרכי השתן. בעבר היתה זו מחלה נדירה למדי ואילו היום הולכת שכיחותה ועולה. למרות שבדרך כלל מייחסים את תופעת האבנים בדרכי השתן לתורשה משפחתית, דהיינו לגנטיקה, מתברר שאי אפשר למצוא את ההורים של כל החולים החדשים, מפני שהעליה בשכיחות האבנים בכליות גבוהה בהרבה מהגידול באוכלוסין. כלומר, יש גורמים שמעבר לתורשה. לכן, למרות שבדרך כלל נהוג לטפל רק בתוצאה, כלומר סילוק האבנים בדרכים שונות, יש חשיבות רבה לטיפול בסיבה. שהרי הסיבות להיווצרות אבנים בדרכי השתן, הן בדרך כלל סיבות שבידינו וביכולתנו להימנע מהן וכך צריך לעשות. אולם בכדי להבין את הסיבה לאבנים, יש להבין תחילה את מהות מערכת השתן ודרך תפקודה.

לגוף האדם, כמו לכל גוף חי, יש נטיה לשמור על שיווי משקל במצבו הפנימי, למרות שבסביבה התנאים עשויים להשתנות. שאחרת הוא לא יוכל לשרוד. דוגמא מובהקת היא השמירה בעזרת מנגנונים שונים על טמפרטורת גוף קבועה, למרות שהטמפרטורה החיצונית משתנה ללא הרף. לנטיית המערכת לשמור על יציבותה הפנימית קוראים הומאוסטזה או הומאוסטזיס (homeostasis). גם שמירה על כמות נוזלים קבועה בגוף היא חלק מההומאוסטזה וכך גם שמירה על כמות מלחים קבועה. כדי לשמור על יציבות, על שיווי המשקל של המלחים והמים בגוף, מצויים לנו המוח ומערכת השתן. השמירה על איזון נכון של נוזלים ומלחים נעשה בעזרת מנגנוני הצמא וההפרשה.

המים דרושים לאדם מכיוון שהן חלק אינטגרלי מהנוזלים התוך תאיים והנוזלים החוץ תאיים שבגוף. כמו כן יש צורך במים לשם מגוון רחב של פעילויות וביניהן גם כחלק ממערכת לסילוק רעלים וחומרים שונים שאין לגוף צורך בהם. חומרים אלה מסולקים מהגוף בכמה צורות ובעיקר דרך הצואה והשתן בהתאם לתכונות החומר המופרש והאיברים שעוסקים בפירוקו וסילוקו.

מכיוון שחיים ומוות תלויים בשמירה על איזונים, יש על הגוף למצוא את הדרך הפשוטה ביותר שמאפשרת לו לשמור על איזון מים ומלחים מתאים ברחבי הגוף כולו. אי לכך, מכיוון שעיקר המים, כמו גם חלק מאותם חומרים, מצויים במאגרים הזמינים, דהיינו במחזור הדם, שומר הגוף על רמות נוזלים ואלקטרוליטים קבועות בדם, בלי קשר לכמויות המים והמלחים שמצויות במזון ובמשקה של האדם ובלי קשר למה שהוא מאבד בתהליכים שונים. לפיכך עובר הדם סינון מתמיד בכליות. רכיבים נחוצים חוזרים למחזור הדם ואחרים מסולקים אל מחוץ לגוף עם השתן. בכל יום מסוננים בכליות למעלה ממאה וחמישים ליטר נוזלים, אשר מותירים בערך ליטר וחצי נוזלים המופרשים מהגוף.

כאשר מסיבות שונות מאבד הגוף מים, כמו בזיעה למשל, הוא הולך ומתייבש, והדם הולך ונעשה סמיך. לפיכך נעשה כל מה שדרוש כדי לספק במהירות האפשרית מים לדם. בין היתר נלקחים המים מבלוטות הרוק, והפה נשאר יבש. מה שגורם לצורך להרטיב את הפה, לתחושת צמא ורצון לשתות. אדם יסיים להרוות צמאונו כאשר עצבים בקיבה, בעקבות “שידור” של קולטני מתיחה עצביים, יאותת על כמות מספקת של נוזלים בקיבה ויש להפסיק לשתות. זהו מנגנון מתוחכם ואמין שבדרך כלל איננו מאכזב. הוא עלול להוליך שולל לעיתים נדירות בלבד ובעיקר אצל קשישים חולים או אצל אדם אשר עוסק בפעילות גופנית מאומצת כגון ריצה למשל. אדם זה אסור לו לסמוך על מנגנון זה שאיננו מתחשב בצרכיו המיוחדים ובאיבוד הנוזלים המסיבי שלו. ועליו להוסיף ולשתות, גם לאחר שרווה לכאורה.

עד להרוויית הגוף במים, גורמת הרמה הגבוהה יחסית של המלח בדם, להפעלת הבלוטה האחראית על ריכוז המלחים בדם, בלוטת ההיפותלמוס שמצויה במוח. זו ממריצה את בלוטת יותרת המוח הידועה גם בשם היפופיזה, להפריש את ההורמון וזופרסין או ADH שכשמו כן הוא (Anti Diuretic Hormone), מעכב מתן שתן כשהוא מדרבן את הכליות לקלוט מחדש את כל המים שסוננו, כדי שיישארו במחזור הדם במקום שיופרשו החוצה ובכך למנוע הפרשת נוזלים והתייבשות, עד שעולה כמות המים באופן יחסי לריכוז המלחים בדם. בכליות מצויים גם תאים המגיבים לרמת מליחות גבוהה וגורמים לשמירת יותר מים. ככל שהגוף זקוק ליותר מים, כך הוא מפריש פחות מים והשתן הופך להיות מרוכז יותר, עד שימלא צרכיו בשתיה.

כאשר מסיבה כלשהי מצטברים משקעים שמסיבות שונות אינם מומסים ומופרשים אל מחוץ לגוף, ייווצרו אבנים. עד לאחרונה רווחה האמונה שהסיבה העיקרית לכך, היא שתיה מועטה שגורמת בהכרח לריכוז גבוה יותר של מלחים ומכאן לפי אותה אמונה, עד להיווצרות האבנים קצרה הדרך. לפיכך ניתנה המלצה גורפת לשתות לפחות שמונה כוסות מים ביום ודגש הושם על מים ולא חלילה על משקאות אחרים. בעיקר הושם טאבו על שתיית אלכוהול ועל שתיית קפה בכל צורה שהיא מכיוון שמשקאות אלה מגדילים לכאורה את כמות הסידן בשתן.

אלא שאז התברר שהקשר לשתיה איננו כה פשוט כפי שהאמינו, התברר שלא זו בלבד שהקשר עשוי להיות לעיתים עקיף, כי אם הוא עשוי להיות ההיפך משנדמה. מתוצאות כמה מחקרים עלה שדווקא משקאות אלכוהוליים כדוגמת יין ובירה הפחיתו את שכיחות האבנים באחוזים ניכרים, עקב העובדה שהאלכוהול מדכא את ההורמון אשר מונע מהגוף להטיל שתן, ובכך מאפשר זרימת שתן תכופה יותר. למעשה התברר שגם שתיית קפה הפחיתה את הסיכון לאבנים באחוז מסוים עקב ההשפעה הדומה שיש לקפאין על ההורמון. ואילו לעומתם הסתבר שיש משקאות כמו מיץ תפוחים או מיץ אשכוליות שלא זו בלבד שאינם מפחיתים את הסיכון, הם אף מעלים מסיבה לא ידועה את הסיכון להיווצרות אבנים. בקיצור, בוקה ומבולקה. גם מחקרים אלה לא הסירו את הלוט מהסיבות למחלה. המחקרים העלו קושיות הרבה יותר מפתרונות. ואכן, הסיבות מורכבות בהרבה ולכן נמשיך בנושא זה בשבוע הבא.

בברכה, ד”ר חיים סדובסקי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים