אבולה: נגיף קטלני שמקורותיו הגיאוגרפיים רחוקים לכאורה מאיתנו, אך יש לעקוב אחריו בערנות, חלק א`
פרופ’ בן-עמי סלע מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר
אחת למספר שנים, אנו מתבשרים בעקביות מרגיזה על נגיף חדש או לעתים מתחדש, המתעורר במדינה רחוקה באסיה או באפריקה, ועושה דרכו לרחבי העולם על ידי תיירים, מהגרים או אפילו אנשי רפואה, שנדבקו בו בשהייתם במדינות אלה, ונושאים אותו לביתם, לרוב לא מדעת.
כך, רק כדי להזכיר אחדים מהם, התבשרנו על נגיף שפעת העופות שפרץ לפני כעשור בהונג-קונג, ונגיף ה- SARS שגרם למצוקה נשימתית חריפה, שהחל דרכו באזור כפרי נידח במדינה הסינית, וכמובן שכולנו זוכרים לרעה את נגיף ה- HIV הגורם למחלת איידס, שמקורותיו דווקא באזורי תת-סהרה של אפריקה.
כך בדיעבד, מתוודעים אנשי המדינות המפותחות על מציאות נגיף שלרוב לא שמעו עליו קודם לכן, ויש אף השלמה עם השגרה לפיה התפרצויות נגיפיות אלו, שלעתים קרובות הופכות לפּנדמיוֹת, מתחילות כמעט תמיד באזורים כפריים נידחים, בהם רמת החיים נמוכה, העוני, תנאי היגיינה הירודים והבערות משוועים, וגרוע מכל המגע הישיר עם חיות בית, איתם ישנים לעתים באותו חדר מעופש, ואף ניזונים מהן ללא הקפדה על כללי גהוּת.
כאשר ילד בן שנתיים מנפת Guéchédou בגינאה נפל למשכב ב-6 בדצמבר 2013, איש לא שיער בנפשו שתינוק זה ביטא את תחילתה של ההתפרצות הקשה ביותר של אבולה שהעולם ידע. נכון ל-15 באוגוסט 2014 נמנו 2,240 חולים במחלה, מהם נפטרו 1,229 איש ב-5 המדינות שהוזכרו. אך לפי ה-WHO מספרים אלה מבטאים הערכה צנועה בלבד של שעורי התחלואה והתמותה.
לפני ההתפרצות של קיץ 2014, הרגה המחלה בסך הכול 1,590 בני-אדם, רובם באזורים נידחים באוגנדה, ובזאיר (שמה הקודם של הרפובליקה הדמוקראטית של קונגו), שם התגלתה המחלה לראשונה ב-1976. ליתר דיוק, היו באותה שנה 2 התפרצויות של המחלה, בכפר Nzara בסודאן, ובכפר Yambuku בזאיר, האחרון כפר הממוקם על גדת נהר Ebola, ומשם נגזר שם הנגיף והמחלה.
האדם הראשון שמת במחלה כ-10 ימים לאחר הידבקו בנגיף, וזכה בכבוד המפוקפק של הגדרתו כ-“Case zero” היה Mabalo Lokela מנהל בית ספר קונגולזי. יש לציין שזן הנגיף שפגע אז בזאיר, היה אלים במיוחד וגרם למותם של 88% מהנדבקים בו.
בין השנים 1976 ו-2012, דווחו עוד מספר התפרצויות של אבולה , 5 מהן באוגנדה, 6 ברפובליקה הדמוקראטית של קונגו, 4 הבונגו-בראזוויל, 3 בסודאן, 4 בגאבון, 1 בחוף השנהב, ואחת בדרום אפריקה. ההתפרצות המשמעותית ביותר מבין כל אלו הייתה באוגנדה בשנת 2000, ונספו בה 425 איש.
כישלונו של ארגון הבריאות העולמי, שאפילו הוא מודה בו כעת, שכמעט 4 עשורים של התפרצויות “קטנות” אלו, לא זכו לתהודה ולתגובה ראויים, לא הוקצו תקציבים ומשאבים למחקר, והוא נותר רדום בתת התודעה כנגיף המועבר מפגרי חיות על ידי עטלף הפירות, כאשר חלקי פירות בהם נגס נאכלים על ידי קופים בדרך כלל, אם כי גם על ידי חיות אחרות הנאכלות על ידי מקומיים, לעתים אף כבשר נא.
העברת הנגיף בין בני-אדם, מתבצעת או במגע עם דמו או נוזלי-גוף של אדם נגוע, או אפילו בקיום יחסי מין עם חולה או נשא של הנגיף, שיכול לשרוד בנוזל הזרע לתקופה של כ-50 יום.
טיפול תרופתי ניסויי:
עד 14 באוגוסט האחרון, לא אישר ה-FDA לשימוש תרופה ספציפית או תרכיב לטיפול או מניעה של אבולה. אי הזמינות של תרופה לאזורים מוכי אבולה באפריקה, עורר מחלוקת וסערה בזעיר אנפין, והתעוררה הדרישה לאשר שימוש בתרופות שנמצאות עדיין בשלבי ניסוי והערכה על בסיס הומניטארי, ולעומתם היו שהזהירו שאישור טיפול בתרופות הנמצאות בשלבי הערכה אינו אתי, במיוחד לאור כישלונות ואף תמותה שנגרמו בעבר כאשר חברות פרמצבטיות מערביות, שהשתמשו באפריקנים כשפני ניסוי אנושיים.
תגובת ה-FDA הייתה שאישור תרופות ניסוייות במקרים כגון זה הוא אתי בהחלט, שהרי מטרתו להשתלט על מגפה המאיצה במהירות.
ב-7 באוגוסט 2014 נמסר שה-FDA יאפשר ניסוי עם תרופה ניסיונית אחרת, TKM-Ebola, שהיא קוקטיל של מולקולות קטנות של interferering RNA, אשר בחדירתן לתוך התא גורמות לביקוע של מולקולות messenger-RNA, החיוניות ליצירת שלושה חלבונים חיוניים של הנגיף.
יצרנית תכשיר זה, חברת Tekmira Pharma מוונקובר, ביצעה ניסוי מקדים על שבעה קופי macaque שהודבקו בנגיף Zaire Ebola, כבר 4 שנים לפני שהמחלה התפרצה באפריקה. 30 דקות לאחר שהודבקו הקופים במינון גבוה של הנגיף, הוזרק התכשיר לקבוצת קופים אחת, ובנוסף הוזרקו הקופים בקבוצה זו לאחר יום 3 ימים
קבוצת קופים שנייה שאף היא הוזרקה עם התכשיר 30 דקות מהדבקתם בנגיף, הוזרקה עם התכשיר מדי יום משך 6 ימים ברציפות. בקבוצת הקופים הראשונה הושגה הגנה מפני הנגיף ב-66% מהקופים, ואילו בקבוצה השנייה הגיע אחוז ההגנה כדי 100%.
ביולי 2014 נוסה לראשונה תכשיר נוסף, ZMapp, בבני-אדם. הוא ניתן ל-2 אמריקנים שנדבקו בנגיף במערב אפריקה, ונראה שהיו לטיפול תוצאות חיוביות. ZMapp ניתן גם לכומר ספרדי בן 75 שנה שעסק בעבודה מיסיונרית באפריקה ונדבק שם בנגיף, אך האיש לא שרד.
עוד שלושה עובדי רפואה בליבריה שנדבקו באבולה טופלו בתכשיר זה, הראה סימני התאוששות אם כי אחד מהם מת לאחר כשבועיים.
לפני שנוסה כטיפול ב-6 המקרים המוזכרים כל הניסויים המוקדמים איתו נעשו בבעלי חיים, ומעולם לא נוסה בבני אדם, מה שמהווה תקדים יוצא דופן בהיסטוריה של
טיפולים נוספים:
תכשירים מבטיחים נוספים מתבססים על טכנולוגית antisense. ביניהם siRNAs או small interfering RNAs ואוליגומרים של phosphorodiamidate morpholino (PMOs) הפוגעים באנזים RNA polymerase L של נגיף האבולה.
תכשירים אלה נמצאו מעכברים את המחלה בפרימאטים לא אנושיים. תכשיר נוסף הוא TKM-Ebola, שהוא גם כן תרכובת המהווה siRNA, המשמשת כעת בניסויי Phase I בבני אדם.
תכשיר אחר, favipiravir, מראה יעילות במודל עכבר של מחלת האבולה. מעניין לציין שגם תכשירים המגיבים עם הקולטן לאסטרוגן המשמשים לטיפולים בעקרות או בסרטן השד, כמו clomiphene ו-toremiphene, מעכבים את התקדמות נגיף אבולה, בתאי עכבר מודבקים בו. כ-90% מהעכברים שהודבקו בנגיף וטופלו בכלומיפן, ו-50% מהעכברים המודבקים שטופלו בטורמיפן שרדו את הדבקה בנגיף. מחקר משנת 2014 הראה ש-amiadarone המוכר כ-Procor, חוסם תעלות יונים המשמש לטיפול בהפרעות קצב הלב, חוסם גם את החדירה של נגיפי אבולה לתאים בתרבית.
נמשיך ונדון בנגיף האבולה במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע
