בריאות שמלות ערב
בריאות
                 בריאות | הריון | דיאטה תזונה | ויטמינים ומינראלים | צמחי מרפא | הורים - הורים וילדים | מין - זוגיות | בריאות וטיפוח העור | מרפאות מומחי טבעלייף | דף הבית  
בריאות הגבר
| בריאות האישה | לב - מחלות הלב | סרטן | דיכאון - בריאות הנפש | רפואה משלימה כל הכתבות מא' ועד ת'   |   SHOP ON-LINE   |   צור קשר
חיפוש בריאות

  חדש - אבחון עצמי
  סובלים מבעיה כלשהי ? 
  כאבים בחזה, פריחה 
  בעור, כאב במתן שתן,
  דלקת בשד, כאבי בטן,
  כאבי מחזור  ועוד......
  ענו לשאלונים שערכו 
  רופאים ומומחים צפו מיד
  באבחון מקצועי און-ליין.
  לגשת לאבחון המתאים
  לכם הקליקו כאן...
  ניתוח מצבך הרפואי
  מלאו שאלון  און-ליין 
  ותקבלו מיידית את ניתוח
  הפרופיל הרפואי והרגשי 
  שלכם.  הקליקו  כאן
  עוד באתר טבעלייף
  • דיכאון
  • דיאטה - לקרוא
  • כאבי מחזור
  • כאבי גב
  • אלרגיה
  • מחשבון קלוריות
  • מחשבון BMI
  • מחשבון משקל
  • פענוח בדיקות דם
  • ויטמינים ומינראלים
  • מתכוני בריאות
  • מזון למוח
  • גברים נשים וסקס
  • סרטן
  • צמחי מרפא
  • סוכרת
  • פורום    Forum
  • דף הבית בריאות הגבר טיפול הורמונלי חלופי חסר בטסטוסטרון: על המשמעויות הבריאותיות של רמה נמוכה של ההורמון הזכרי
    מין וזוגיות בריאות העור תזונה ודיאטה מחשבונים כתבות חמות פורומים ורופאים
    בריאות הנפש הורים וילדים הריון ולידה חיפוש אינדקסים ווידאו
       
     

    חסר בטסטוסטרון: על המשמעויות הבריאותיות של רמה נמוכה של ההורמון הזכרי

    חסר בטסטוסטרון: על המשמעויות הבריאותיות של רמה נמוכה של ההורמון הזכרי
    בריאות טסטוסטרון, כ-30% מהגברים בגיל שבין 40 עד 79 לוקים בדרגה זו או אחרת של חסר בטסטוסטרון ותופעה זו הולכת ומתגברת כצפוי עם הגיל, כמו גם עם מצבים פיזיולוגיים כגון השמנת - יתר, סוכרת, ויתר לחץ דם.
    כתבות נוספות באותו הנושאהדפסשלח לחברדף הבית

    פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

     

    כ-30% מהגברים בגיל שבין 40 עד 79 לוקים בדרגה זו או אחרת של חסר בטסטוסטרון  ותופעה זו הולכת ומתגברת כצפוי עם הגיל, כמו גם עם מצבים פיזיולוגיים כגון השמנת - יתר, סוכרת, , ויתר לחץ דם. .

    יש ראיות לכך שחסר בטסטוסטרון קשור עם התסמונת המטבולית, אם כי לא ברור אם מדובר בקשר מנגנוני. באופן טבעי, הקשר בין חסר בהורמון והירידה בליבידו, כמו גם באון הגברי, משמעותו הפסיכולוגית ניכרת, וההתלבטות לגבי טיפול משלים בנטילת טסטוסטרון בדרכים שונות, היא בראש מעייניהם של מטופלים ורופאים כאחד.

     

    ניקח לצורך הדיון אבטיפוס של גבר במיטב שנותיו עם חסר טסטוסטרון, וננסה ללמוד על פי מצוקות דוגמה אישית זו מה הפתרונות הטיפוליים הנאותים, על משמעויותיהם הפיזיולוגיים והאחרים. 

    מדובר בגבר לבן בן 52 שנה,  הלוקה באין אונות, דעיכה ביצר המיני (ליבידו), ועייפות. הוא לא נהג ליטול תרופות, והיה בריא עד כה. גובהו 1.70 מ', ומשקלו 98 ק"ג, מה שמצביע על BMI של 34 ק"ג למטר בריבוע, עם היקף מותניים של 110 ס"מ. לחץ דמו נמדד כ-135/80 מ"מ כספית, וערכי המעבדה היו תקינים, פרט לרמת טסטוסטרון שנמצאה נמוכה: 270 ננוגרם לדציליטר, כאשר תחום הנורמה במעבדה הוא 300 עד 1,000 ננוגרם לדציליטר. רמת סוכר בצום אצלו נמצאה 110 מיליגרם לדציליטר (הנורמה במעבדה הוא 67-99 מיליגרם לדציליטר).

     

    הבה נדון בהיבטים קליניים של אותו מטופל נשוא הדיון.

    מעבר לתסמינים המיידיים שהביאו אותו לרופא שהוזכרו לעיל, רמת טסטוסטרון נמוכה קשורה לשינויים בהרכב הגוף, הכוללים ירידה במסת הגוף הרזה (lean body mass), עליה במסת השומן בגוף, וירידה בצפיפות העצם.

    בעבר, היה מקובל להתחיל בטיפול בטסטוסטרון כהקלה עיקרית של תסמיני החולשה והנסיגה בתחום יחסי המין, אך כיום יש עניין גובר בקרב קלינאים בהתייחסות לתופעות הלוואי של טיפול כזה.

    הסימנים הקליניים של חסר טסטוסטרון מגוונים: בתחום הפיזי - ירידה במסת העצם, ירידת במסת וחוזק השריר, עלייה בשומני הגוף או ב-BMI, התפתחות מוגזמת של רקמת השד בגבר (גינקומסטיה), אנמיה, חולשה ותשישות; בתחום הפסיכולוגי - ירידה במצב הרוח, אנרגיה מופחתת, ירידה בחיוניות, ולעתים אף פגיעה קוגניטיבית ודעיכה בזיכרון; בתחום ההתנהגות המינית - ליבידו ירוד, אין - אונות במובן הפחתה בכושר הזקפה, קושי בהגעה לאורגזמה, הפחתה בזקפת בוקר.

     

    שכיחות חסר טסטוסטרון עולה כצפוי עם הגיל מ-5% בגברים בשנות ה-50 לחייהם, ל-91% בגברים בשנות ה-80 לחייהם.

    דעיכה זו היא "פיזיולוגית" באופייה, ואינה כרוכה באופן ישיר לתחלואה. מקובל שרמת טסטוסטרון דועכת בקצב של כ-1.4% בשנה בגברים בתחום הגיל שבין 39 ל-70 שנה, ואם כי קצב הדעיכה דומה בין גברים בריאים לכאלה עם אחד או יותר תחלואות (השמנת-יתר, סרטן, , מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, סוכרת, בעיות בבלוטת הערמונית), בולטת העובדה שרמת ההורמון בקבוצת התחלואה נמוכה בממוצע ב-10-15% בהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה.  

     

    יש הרואים קשר בין התרחשות של התסמונת המטבולית לבין חסר טסטוסטרון, שכן חסר זה תואם כמה מהמאפיינים של תסמונת מטבולית כגון עמידות לאינסולין, היפר-גליקמיה, הצטברות שומן בטני (ויסצרלי), דיסליפידמיה (בעיקר עליה ברמת הטריגליצרידים), עליה בציטוקינים דלקתיים, ותפקוד לקוי של תאי האנדותל בכלי הדם.

    יש ראיות ההולכות ומצטברות על קשר בין חסר בטסטוסטרון עם מספר גורמי סיכון קרדיו וסקולאריים כמו השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם ושינוי לרעה בהרכב שומני הדם. כל אלה היו ביסוד הגישה המעודדת טיפול משלים בטסטוסטרון במקרים של חסר ההורמון שעל פי מחקרים אחדים אכן שיפר את פרופיל הליפידים, הפחית את מאגרי השומנים בגוף, הגדיל את מסת השריר, והפחית את רמת הסוכר הנמדד בדם בצום.

     

    חסר טסטוסטרון והסיכון למחלות כלי דם ולב:

    מחקרים אפידמיולוגיים זיהו בגברים מעל גיל 40 קשר בין רמות טסטוסטרון ותמותה מתחלואה קרדיו וסקולארית. מעקב אחר 858 יוצאי צבא ותיקים שהתפרסם ב-2006 ב-Archives of Internal Medicine, מצא שהתמותה ממחלות לב בקרב אלה עם רמת טסטוסטרון נמוכה הייתה 34.9% בתקופת מעקב ממוצע של 4.3 שנים, לעומת 24.6% תמותה באלה עם רמת הורמון גבולית, ו-20.6% תמותה בקרב הוֶטֶרָנים עם רמת טסטוסטרון תקינה.

    מחקר גדול יותר בהיקפו (מחקר EPIC-Norfolk) שהתפרסם ב-2007 ב-Circulation, וכלל 2,314 גברים בגיל 40-79, ונמשך בממוצע 7 שנים, הגיע למסקנה שכל 173 ננוגרם לדציליטר של טסטוסטרון הנמדד בנסיוב, הקטינו ב-21% את הסיכון לתמותה מכל סיבה, כל זאת בהתאמה לגורמים כגיל, מסת הגוף (BMI), לחץ-דם סיסטולי, רמת כולסטרול, עישון סיגריות, סוכרת, שתיית אלכוהול, פעילות גופנית, סטאטוס חברתי, רמת חינוך, ורמת החלבון הקושר טסטוסטרון בדם.

    גם מחקר Rancho-Bernardo שכלל 791 גברים בתחום הגילים 50-91 שנה, שהיו במעקב לאורך ממוצע של 11.8 שנים, מצא שככל שרמת טסטוסטרון גבוהה יותר קטן הסיכון למוות ממחלת לב.

     

    יש עדיין התלבטות לגבי הטפול המשלים בטסטוסטרון, שכן מתן ההורמון בניסויים השונים נעשה בדרכים מאוד מגוונות, באופן שיכול להשפיע מאוד על יעילות הטיפול. זו אמנם אחת השאלות המלוות טיפולים תרופתיים כלשהם, אך בולטת במיוחד במקרה של טסטוסטרון. להלן כמה דוגמאות לשפע צורות הטיפול המשלים בטסטוסטרון:

     

    testosterone cypionate (שם מותג Depo-Testosterone) ניתן בהזרקה לשריר במינון של 200 מיליגרם אחת לשבועיים; testosterone ethanate (שם מותג Aka ethanate) ניתן בהזרקה לשריר במינון 300 מיליגרם אחת ל-3 שבועות; או בשם מותג Delatestryl או כתערובות אסטרים של טסטוסטרון (שם מותג Sutanon) הניתנים במינון 400 מיליגרם בהזרקה לשריר אחת ל-4 שבועות.

    השפעת תכשירים אלה בזריקה לשריר ארוכת טווח, אינה יקרה אך אין הם דומים לריכוזים הפיזיולוגיים של ההורמון, וגם נותנים רמות שיא ושפל קיצוניות של טסטוסטרון בדם.

    צורת טסטוסטרון נוספת הניתנת אף היא בהזרקה לשריר היא התרכובת  testosterone undecanoate בשמן (שם מותג Nebido) ניתן בהזרקה במינון של 1,000 מיליגרם אחת ל-6 עד 112 שבועות, ויתרונות בטיפולים הלא תכופים, אם כי לא אושר לטיפול בארה"ב בעיקר בשל נפח ההזרקה הגבוה של 4 מיליליטר.

     

    מתן טסטוסטרון באופן מקומי (topical) על פני העור:

    ג'ל טרנסדרמאלי הידוע כ-Androgel וכן Testim, במינון 5-10 גרם ליום, נמרח על העור לפני השינה, המעביר לדם 50-100 מיליגרם מדי יום, יתרונו בטיפול הפשוט יחסית והנסבל על ידי העור, וחסרונו בכך שהוא ניתן להעברה במגע גופני לבת הזוג, או לילדים, אם הג'ל לא התייבש באופן מוחלט.

    צורה נוספת היא של מדבקת טסטוסטרון (patch) הידועה בשמות המותג Androderm וכן Testoderm, המכילה 5 מיליגרם הורמון, ומודבקת לעור לפני השינה, ומדמה ריכוזים פיזיולוגיים של ההורמון.

    תופעות לוואי הן מתונות של רגישות מקומית  (contact dermatitis).

    צורה נוספת של מתן מקומי-עורי של טסטוסטרון היא במדבקה לשק האשכים (שם מותג Testoderm) כאשר מדבקה כזו מעבירה 6 מיליגרם הורמון במשך 24 שעות, והיא מוצמדת לעור על בסיס יום-יומי. יתרונה בכל שהיא מדמה ריכוזים פיזיולוגיים של טסטוסטרון.

     

    צורת טיפול נוספת על ידי לעיסת טבלית גומי הידועה כ-buccal T או בשם המותג Striant, מכילה 30 מיליגרם הורמון כאשר 2 טבליות כאלה נצרכות מדי יום.

    כן קיימת צורת טיפול תת-עורית בהשתלת 6-12 פלטים (ידועים כ-T pellets או Testopel), המכילים כל אחד 6-12 מיליגרם.

    היתרון בטיפול לא תכוף, אך מדובר בהשתלה של פלטים בחתך כירורגי. הדרך השגרתית ביותר במתן פומי של ההורמון כ-T undecanoate (שמות מותג  ndriol, וכן Androxon ו-Restinsol), נלקח במינון של 40-80 מיליגרם 2-3 פעמים ביום עם הארוחות, אם כי צורת טיפול זו אינה מאושרת בארה"ב בגלל תגובות קליניות שונות, רמות טסטוסטרון מאוד משתנות בנסיוב, ויחס גבוה יחסית של דהידרוטסטוסטרון לטסטטוסטרון.

     

    למרות הצורות המאוד מגוונות של טיפול משלים בטסטוסטרון, יש מספר הסכמות המתגבשות לגבי השפעת הטיפול. לפיכך, הפחתת מאגרי השומן בגוף, בעיקר אלה של השומן הבטני, היא מרכיב מפתח בטיפול בטסטוסטרון ברוב המטפלים עם תסמונת נפרוטית או עם סוכרת type 2, כמו גם באלה עם מחלה קרדיו וסקולארית או עם דיסליפידמיה.

    מספר ניסויים קליניים אקראיים בהם השתתפו במקובץ 306 מטופלים עם תסמונת מטבולית, בהם המעקב נמשך בממוצע 58 שבועות, דווחו על הפחתה משמעותית של רמת סוכר בדם בצום, של רמת טריגליצרדים, ושל היקף מותניים.

    יחד עם זאת נמצאה עליה ברמת כולסטרול-HDL, אך לא היה שינוי בסך רמת כולסטרול, בלחץ הדם, או ב-BMI.

    יש לציין שבניסויים אלה, חלק מהמשתתפים היו צורכים קבועים של סטטינים, ויש דיווחים על כך שסטטינים ותרופות להפחתת גלוקוז יכולים להפחית את רמת סך טסטוסטרון, אך אין להם השפעה על רמת הטסטוסטרון הזמין ביולוגית. 

     

    מה באשר לטיפול משלים בטסטוסטרון בגברים עם ליבידו נמוך ואין אונות?

    רוב המחקרים מראים שטיפול משלים בהורמון, מגביר את המודעוּת המינית, מגביר את הגירוי המיני, משפר את הזקפה ואף את מספר הזקפות הספונטניות, אם כי תוצאות מחקרים אלה פחות אחידות בכל הקשור להגברת ההתנהגות המינית וכושר הביצוע בקיום יחסי מין.

    סקירה משנת 2007 ב-Mayo Clinic Proceeding, מעלה על נס את המסקנה שאכן טיפול משלים בטסטוסטרון משפר היבטים אחדים של התשוקה המינית, ואת האונות.

    מעניין לציין שהיו מקרים בהם טיפולים בהם טסטוסטרון הביא להרחבת כלי דם החיונית להשגת זקפה על ידי שפעול של תעלות אשלגן, ועיכוב של תעלות סידן, בגברים  בהם לא הושגה תוצאה משביעת רצון בטיפול עם תכשירי ויאגרה, לוויטרה או סיאליס, הפועלים כזכור על ידי עיכוב האנזים פוספודיאסטראזה type 5.

     

    ישנן מספר בעיות מהותיות בכל הקשור להערכת חסר בטסטוסטרון והטיפול בחסר זה. ראשית, אין ספק שיש רקע ביולוגי המבדיל בין מטופלים בהורמון כשגם התגובה לטיפול זה מושפעת מפולימורפיות גנטית במבנה הקולטן לטסטוסטרון, ובהתאם בתגובה לטיפול.

    בנוסף, קיים חוסר ודאות באשר לדיוק של קביעת רמת טסטוסטרון בדם, לגבי היישום של רמת סך טסטוסטרון או רמת ההורמון הזמין ביולוגית (bio-available), וכמובן ההתייחסות לגיל המטופל, שהוא גורם ביולוגי כה קריטי לגבי רמת הורמון זה.

    ישנם מספר תופעות לוואי שנכרכו במרוצת השנים עם טיפול בטסטוסטרון, שעצם הופעתן צריכה לרמז להפסיק את הטיפול.

    מדובר בין השאר בחטטת הפנים (אקנה), גינקומסיה (צמיחת רקמת השד), אריתרוציטוזיס (מספר גדול במיוחד של תאי דם אדומים) ובצקת.

    ישנם עוד מספר תופעות לוואי שנקשרו לטיפול בטסטוסטרון, כמו סרטן ערמונית, החמרה בהתרוקנות שתן וכן הפסקות נשימה בשינה (sleep apnea). אלא שהתסמינים האחרונים מזוהים באופן פחות מובהק עם הטיפול בהורמון זה.

    טיפולי טסטוסטרון במינון רגיל אינם אמורים להשפיע לרעה על פרופיל שומנים, אינם רעילים לכבד, פרט לתכשיר הפומי מתיל-טסטוסטרון שאינו מומלץ לכן מסיבה זו.   

     

    תחום מרכזי במחלוקת ובחוסר בקונצנזוס לגבי הזיהוי של גברים עם חסר טסטוסטרון, נובע מאי ההסכמה על הקביעה הביוכימית של חסר זה.

    אין עדיין רמת סף מוגדרת להבדיל באופן ברור בין אלה עם חסר בטסטוסטרון לבין אלה עם רמה תקינה של ההורמון.

    רובן המכריע של ההנחיות ממליצות על סף נורמה הנע בין 200 ל-350 ננוגרם לדציליטר, אך רמות שונות של החלבון הקושר טסטוסטרון הידוע כ-SHBG או sex hormone-binding globulin, יכולות לקבוע מהי רמת ההורמון הזמין (או הבלתי הקשור).

    הכל מסכימים שרמת ההורמון החופשי היא שנותנת הערכת מהימנה יותר על סטאטוס הורמון זה, אך קיימת אי ודאות לגבי האמינות של המבחנים לקביעת רמת ההורמון החופשי. לכן חשוב לא פחות לנסות לזהות את התסמינים של חסר בטסטוסטרון, מאשר לקבוע ביוכימית את רמתו בדם.

     

    מחקר שהתפרסם בשנת 2010 ב-New Englan Journal of Medicine   על חסר טסטוסטרון ותסמיניו באוכלוסייה הכללית, על בסיס הקשר בין תסמיני חסר ההורמון רמתו בדם, בחן 3,369 גברים בגיל שבין 40 ו-79 שנה. מחקר זה מצא שחסר טסטוסטרון יכול להיות מזוהה על ידי נוכחות של שלושה תסמינים מיניים (ירידה בשכיחות זקפות בוקר, ירידה בשכיחות "הרהורים בעלי אופי מיני", וזקפה מוחלשת) המשולבים עם סך טסטוסטרון של 317 ננוגרם לדציליטר, ורמת טסטוסטרון חופשי הנמוכה מ-220 ננוגרם לדציליטר. לפי בעלי מחקר זה גם אם תסמונות לא מיניות אחרות (גופניות ופסיכולוגיות) יכולות להיות קשורות לרמת טסטוסטרון נמוכה, הן אינן חלק מהתרחיש המיוחס לחסר טסטוסטרון.

     

    מה לגבי הטיפול המשלים בטסטוסטרון והסיכון המוגבר לסרטן הערמונית?

    שנים אחדות שוררת אי ודאות לגבי האפשרות שטיפול משלים בהורמון זה עלול להגדיל את הסיכון ללקות בקרצינומה של בלוטת הערמונית.

    דאגה זו נובעת מהטיפול מהגישה של הורדת רמת האנדרוגנים בגוף (androgen deprivation therapy) כגישה טיפולית בסרטן ערמונית מתקדם.

    נתונים עדכניים יותר לא הצליחו להדגים קשר משמעותי בין רמת אנדרוגנים כמו טסטוסטרון בפלזמה לבין התרחשות סרטן הערמונית. מחקר בינלאומי נרחב שהקיף 3,886 גברים עם סרטן הערמונית, ועוד 6,438 גברים בריאים באותה קבוצת גיל, לא מצא כל קשר בין התרחשות סרטן הערמונית לבין רמות סך-טסטוסטרון, או רמת טסטוסטרון חופשי או רמת דיהידרו טסטוסטרון בפלזמה.

     

    מטה-אנליזה שבחנה 19 ניסויים קליניים מדווחים, לא גלתה כל סיכון מוגבר ללקות בסרטן הערמונית בגברים בהם התגלה רמת טסטוסטרון חסרה, ואשר טופלו בהורמון או בפלצבו. אם כי מחקרים אלה לא נמצאו במעקב מספר רב של שנים, תוצאותיהם תואמות את המידע שהצטבר החל משנת 1995 בנושא. נראה שרק אם מטפלים בטסטוסטרון ברמות-מגה, אין סיוע רב למחשבה שמתן טסטוסטרון הוא בעל השפעה לא רצויה על בלוטת הערמונית. 

     

    בשנת 2010 פרסם Morgentaler ב-Journal of Sex Medicine מתווה (אלגוריתם) של התנהלות מומלצת בנושא חסר בטסטוסטרון. על פי המלצה זו יש צורך במדידת סך טסטוסטרון (total testosterone) אם בגבר מתקיימים אחד או יותר משלושה התרחישים הבאים: אחד או יותר תסמינים של התסמונת המטבולית, תסמינים קליניים של חסר בטסטוסטרון, או קשיים בהשגת זקפה.

    על פי רמת סך הטסטוסטרון הנקבעת במעבדה יכולים להיות שלושה מסלולים של המשך ברור.

    אם נקבעת רמת חסר של הורמון דהינו רמה הנמוכה מ-250 ננוגרם לדציליטר, יש לשקול את המבחנים הבאים עלפי התמונה הקלינית: מדידת רמת גונאדוטרופינים, מדידת רמת טסטוסטרון חופשי, מדידת רמת פרולקטין, הורמוני התירואיד ובלוטת האדרנל, בדיקת אולטרה-סאונד של של האשכים, ובדיקת MRI  של ההיפופיזה וההיפו-תאלאמוס.

     

    אם נקבעת רמה גבולית של סך-טסטוסטרון דהינו 250-350 ננוגרם לדציליטר, יש לשקול מתן טיפול משלים בטסטוסטרון אם נשללות מגבלות כגון רמות מוגברות של המוגלובין או המאטוקריט, או תכנון של הגבר להפרות את אשתו במהלך 12 החודשים הקרובים. 

    אם רמת סך טסטוסטרון נקבעת מעל 350 ננוגרם לדציליטר מבצעים מדידת טסטוסטרון חופשי. אם זה נקבע נמוך מ-8 ננוגרם לדציליטר, יש לשקול מתן טיפול משלים עם המגבלות שצויינו בסעיף ב'. 

     

    בברכה, פרופ' בן-עמי סלע


    30/07/2011
    לעוד מידע כדאי ומומלץ ביותר לבקר בדף הבית של טבעלייף
    לחצו כאן לכניסה
     
       
    לחץ כאן לכתבות נוספות באותו הנושא
    מאד מומלץ לקרוא כתבות נוספות מכיוון שבדרך כלל רק בטבעלייף הכתבות הינן מאת
    כותבים שונים או מחקרים שונים, מזוויות ראייה שונות, ע"פ ניסיון שונה, לפעמים ע"פ
    רפואה קונבנציונאלית, לפעמים ע"פ רפואה משלימה ולפעמים ע"פ שילוב שתי השיטות.
    לחץ כאן לכתבות נוספות מאת המחבר

    טסטוסטרון

    כל הכתוב ו/או המתפרסם בטבעלייף הוא מידע בלבד, ואין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, איבחון, ו/או המלצה לטיפול זה או אחר ו/או נטילת חומר זה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להנתן בידי רופא ותחת פיקוחו.
    כל הכתוב ו/או המתפרסם באתר טבעלייף הוא מידע בלבד, ובשום פנים ואופן אין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, אבחון, ו/או המלצה לטיפול כזה או אחר, ו/או נטילת חומר כזה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להינתן בידי רופא מוסמך ותחת פיקוחו בלבד.

    אין להעתיק או להשתמש בחומרים הנמצאים באתר לרבות כתבות, שאלות ותשובות במרפאות הרופאים
    הודעות הפורומים ו/או כל חומר אחר המוצג באתר ללא אישור מפורש והחתום ע"י מערכת טבעלייף.
    בכל השייך לפרסום באתר כולל כתבות מרפאות ופורומים ניתן לפנות אלינו צור קשר



    דיאטה פורומים מחשבונים ויטמינים | צמחי מרפא | שמנים צמחיים
    תנאי שימוש | הריון | בריאות | דיאטה | גברים | נשים | ילדים | מתכונים
    רפואה אלטרנטיבית | רפואה טבעית | רפואה משלימה | רפואה סינית | רפואה רפואת ילדים
    רפואה בריאות כללית | רפואה כללית בריאות | פסיכולוגיה | הורים וילדים | הרכבים 
    בריאותדיאטהרפואה
     מחלות
    רפואה בריאותמחלות איכות חייםרפואה בריאות
     
     
     
     
     
     
     
      לחיפוש מתקדם לחץ כאן