בריאות בריאות
בריאות
                       בריאות | הריון | דיאטה תזונה | ויטמינים ומינראלים | צמחי מרפא | הורים - הורים וילדים | מין - זוגיות | בריאות וטיפוח העור | לוחות מודעות | בית טבע |   דף הבית   בריאות פורטל טבעלייף
                     
בריאות הגבר | בריאות האישה | לב - מחלות הלב | סרטן | דיכאון - בריאות הנפש | רפואה משלימה כל הכתבות מא' ועד ת'   |   מרפאות מומחי טבעלייף   לוחות / מודעות
חיפוש בריאות

  חדש - אבחון עצמי
  סובלים מבעיה כלשהי ? 
  כאבים בחזה, פריחה 
  בעור, כאב במתן שתן,
  דלקת בשד, כאבי בטן,
  כאבי מחזור  ועוד......
  ענו לשאלונים שערכו 
  רופאים ומומחים צפו מיד
  באבחון מקצועי און-ליין.
  לגשת לאבחון המתאים
  לכם הקליקו כאן...
  ניתוח מצבך הרפואי
  מלאו שאלון  און-ליין 
  ותקבלו מיידית את ניתוח
  הפרופיל הרפואי והרגשי 
  שלכם.  הקליקו  כאן
  עוד באתר טבעלייף
  • דיכאון
  • דיאטה - לקרוא
  • כאבי מחזור
  • כאבי גב
  • אלרגיה
  • מחשבון קלוריות
  • מחשבון BMI
  • מחשבון משקל
  • פענוח בדיקות דם
  • ויטמינים ומינראלים
  • מתכוני בריאות
  • מזון למוח
  • גברים נשים וסקס
  • סרטן
  • צמחי מרפא
  • סוכרת
  • פורום    Forum
  • דף הבית מחלות לב וכלי דם לחץ דם על הקשר הלא-סודי בין עודף סודיום במזון ומצוקות בריאות, חלק א`.
    מין וזוגיות בריאות העור תזונה ודיאטה מחשבונים כתבות חמות פורומים ורופאים
    בריאות הנפש הורים וילדים הריון ולידה חיפוש אינדקסים ווידאו
       
     
    באם אתם גולשים באתר בטלפון נייד, כדי לצפות באתר
    בגרסה המותאמת לטלפונים ניידים אנא לחצו כאן

    על הקשר הלא-סודי בין עודף סודיום במזון ומצוקות בריאות, חלק א`.

    על הקשר הלא-סודי בין עודף סודיום במזון ומצוקות בריאות, חלק א`.
    בריאות בשנת 2008 התפרסמו פי-4.7 יותר מאמרים על הרעה שבעודף נתרן במזון מאשר בשנת 1988, ונראה שבשנת 2010 חוקר בתחום הרפואי אינו צריך להיות ממולח במיוחד, כדי להבין עובדה מרשיעה זו. אך אם לשפוט מהתנהגות הציבור, נראה שמפגע בריאותי זה עדיין אינו מוכר דיו.
    כתבות נוספות באותו הנושאהדפסשלח לחברדף הבית

    פרופ' בן-עמי סלע , מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

     

    דומה שאין צורה אמינה יותר להדגמת הנזקים לבריאות ההולכים ומתבררים כתוצאה מצריכה מוגזמת של נתרן (sodium) במזון, מאשר התבוננות בגרף של מספר המאמרים בנושא זה בספרות הרפואית: בשנת 2008 התפרסמו פי-4.7 יותר מאמרים על הרעה שבעודף נתרן במזון מאשר בשנת 1988, ונראה שבשנת 2010 חוקר בתחום הרפואי אינו צריך להיות ממולח במיוחד, כדי להבין עובדה מרשיעה זו.

    אך אם לשפוט מהתנהגות הציבור, נראה שמפגע בריאותי זה עדיין אינו מוכר דיו.

    רוב האנשים בציבור הרחב מבינים כבר היטב את ההבדלים בין שומנים רוויים ושומני טרנס לבין שומנים "טובים" ארוכי שרשרת רב-בלתי רוויים כמו אומגה-3 לדוגמה; רוב הציבור מודע להבדל בין פחמימות "רעות" כגון חד-סוכרים פשוטים ותוצרי דגנים מנופים, לבין פחמימות "מועילות" בדמות סיבים תזונתיים ותוצרי דגנים מלאים.

    אפילו בולטת המגמה של מעבר הדרגתי אם כי מתון מצריכת בשר "אדום" לזו של דגים, עוף וקטניות, כמוצרי מזון עתירי חלבון הדלים בשומן מזיק.

     

    כל התובנות הללו משפרות את הבריאות ובאות לביטוי בין השאר בתוחלת חיים ההולכת ומתארכת. אך דווקא מלח בישול, או מלח שולחן, ידידנו מאז ומתמיד בשעת הסעודה, לא זוכה להתייחסות רצינית כפי שראוי לה מי שאחראי ל-100 אלף פטירות מדי שנה בארה"ב, פי שלושה יותר ממספר האמריקאים המתים מסרטן הערמונית מדי שנה.

    ייתכן שהיסח דעת זה נובע מהעובדה שמלח בישול חבוי בעיקר במותגי מזון מעובד ומוכן, והוא אף זוכה לתמיכתן המסיבית של תעשיות המזון המייצרות ומשווקות מותגים אלה, אותם צורך האמריקני כיום ב-58% יותר מאשר צרך אותם בשנת 1980.

    אולי גם חזותו המצטנעת של מלח הבישול תורמת להיותו מקובל ללא הסתייגות  על שולחננו: לא מדובר בשומן נוטף או בפחמימה מסובכת, ואין לו אף מטען של קלוריות עודפות: בסך הכול מדובר במולקולה קטנה עם משקל מולקולארי של 58.5. זאת ועוד, המרכיב המזיק במולקולה זו בהיותו בעודף-הנתרן, שמו דווקא הולך לפניו כאלקטרוליט חשוב וחיוני בגוף. אך הכול במידה!

     

    בעולם של ימינו, מלח שולחן הוא זמין וזול במיוחד, מה שלא היה כך תמיד. אבותינו התקשו להשיג מלח אך הסתדרו היטב עם כמות מלח במזונם שהייתה בערך עשירית מכמות המלח המקובלת כיום.

    עם הזמן למדו הבריות כיצד להשיג מלח, וכיצד ממצים אותו ממרבצים בעומק האדמה. זו הייתה מלאכה לא פשוטה, ומלח היה בלתי זמין במיוחד, ובשל יוקרו הפך מלח תחליף לכסף או תכשיטים בעסקות מסחריות של "קח ותן".

    למעשה המילה "משכורת" באנגלית-"salary"-לקוחה מהמילה הלטינית sal שפירושה "מלח" . אכן, גם הביטוי "מלח הארץ" המתייחס לאנשים נעלים משכמם ומעלה, מקורו בימים קדומים כאשר מלח היה יקר מציאות. לאחר המהפכה התעשייתית, מלח בישול נעשה פחות יקר וממילא היה יותר בשימוש, וכצפוי מצא את מקומו כמְשַמֵר מזון, ובמאה ה-19 הצריכה הממוצעת לאדם של מלח בישול נסקה עד כ-7 גרם ליום (!!).

    אך עד מהרה נמצאו חומרי שימור אחרים למזון, באופן שמלח בישול איבד מחיוניותו בתחום זה, ולכן גם כמותו במזון פחתה משמעותית. אך עדיין הצריכה היומית של מלח בישול בארה"ב היא בממוצע 3.5 גרם, כיוון שלמלח יש ביקוש הן כתבלין, ואולי חשוב מכך תפקידו של מלח כחומר המגרה לשתייה של נוזלים, בהיותו חומר "מצמיא", ולכך נחזור בהמשך.

    מסיבות אלה העולם "צמא" כיום למלח בישול, והצריכה השנתית הגלובאלית שלו עומדת כעל 187 מיליון טון, המגיעים ממכרות במעבה האדמה, אך בעיקר מן הים. 

     

    לכימאי, המושג מלח מתייחס לכל מולקולה הנוצרת כאשר אטום טעון חיובית חובר לאטום טעון שלילית ליצירת קשר כימי ביניהם. אך כאשר נתרן וכלור עושים זאת ויוצריםNaCl , הם יוצרים את "מלח המלחים".

    לאנשי הרפואה, נתרן הוא היסוד החשוב יותר במלח הבישול, וחיוניותו רבה באותה מידה שהוא שנוי במחלוקת. אמנם כן, מלח הבישול חיוני לגוף ולבריאותו, כאשר הגוף של מבוגר מכיל כ-250 גרם של נתרן, והוא מפוזר בכל נוזלי הגוף החל מהדם, זיעה, דמעות, נוזל הזרע, וכמובן בשתן.

    נתרן בדם נספג מהמעי ותמיד הוא "גורר" אחריו מים הספוחים אליו. נתרן הוא המינראל העיקרי בפלזמת הדם, וכמובן בנוזלי רקמות שונות העוטפות את תאי הגוף. ללא די נתרן, היו נוזלי גוף אלה מאבדים מים עד כדי גרימת התייבשות, לחץ-דם נמוך, ומוות. 

     

    למזלנו, אנו זקוקים אך לכמות זעירה של נתרן כדי למנוע את התסריט המאיים האחרון: למעשה, קיימות בעולם כמה אוכלוסיות מבוּדדות ונידחות, שמצליחות לשרוד היטב עם צריכה יומית של 200 מיליגרם מלח בישול.

    בדומה לבעלי חיים אחרים, בני אדם מסוגלים לשמֵר נתרן בגופם כאשר כמותו במזון דלה או שאינה מספקת.

    הגוף יודע לשמֵר נתרן על ידי הפחתה דרסטית של הפרשת הנתרן בשתן, או אף בזיעה.

    יש לזכור שמים ומלח בישול "הולכים תמיד יחד", וזו גם הסיבה לכך שהעור יבש וכמות השתן קטֵנה ומרוכזת כאשר הגוף מנסה לשמֵר בתוכו את הנתרן. אך כדי להיות בטוח באספקה נאותה של מלח ומים, גופנו פיתח סדרה מתוחכמת של בקרות ואיזונים.

    כלי הדם והמוח מאותתים לכליות למנוע הפרשת נתרן או להפרישו בכמויות מדודות, ויש גם פיקוח על תחושת הצמא שלנו, כדי שכמות המים שהגוף יצרוך תתאים לאספקת הנתרן לגוף.

    הגוף אם כן מתוחכם באופן המאפשר לו להתקיים עם כמויות נתרן זעירות במזון. אך הגוף יודע גם כן להפר את "חוקי הטבע" ולשרוד כאשר אנו צורכים כמויות גדולות במיוחד של מלח בישול, כמויות העולות בהרבה על הכמות האופטימאלית הנדרשת. אך להתנהגות זו של הגוף יש מחיר, הבא לביטוי בעלייה משמעותית בלחץ הדם, מה שמגביר את הסיכון להתקפי-לב ולשבץ מוחי.    

     

    נתרן ולחץ-דם:  

    כיצד גורמת רמה גבוהה של נתרן להעלאת לחץ הדם?

    שאלה כלל לא פשוטה, שהרי ישנם גורמים רבים כל כך, וסקולאריים, נוירולוגיים ואף הורמונאליים, המפקחים על סדירותו של לחץ הדם.

    כיצד אם כך תורם מלח בישול חלק נכבד לסטייה מלחץ הדם הרצוי, זאת על אף העובדה שהגוף יודע להיפטר ביעילות מעודף נתרן המגיע מהמזון? מסתבר שעודף נתרן במזון מעלה את נפח הדם מעבר לנפח האופטימאלי, מצב הידוע כ-hyper-volemia. בתגובה, עודף זה בנפח הדם עלול לאותת לכליות ליזום סדרה של השפעות הורמונאליות וכן וסקולאריות המעלות את לחץ הדם.

    יש הסבורים שהורמונים אלה עלולים להשפיע באופן שלילי על בריאות כלי הדם, גם אם לחץ הדם נותר יציב ואינו מזדרז לעלות. למעשה, מחקר אוסטרלי שהתפרסם ב-2009 טוען שדיאטה דלה בנתרן משפרת את תפקוד העורקים באופן שאינו תלוי כלל בהשפעת לחץ הדם.     

     

    האדם הראשון לו מייחסים את החשד שאכילת מלח בכמות מוגזמת עלולה לגרום ליתר לחץ דם היה הקיסר הסיני הקדום Huangdi שכתב לפני 5,000 שנה: " אם אנו צורכים יותר מדי מלח במזון, אנו מכבידים על פעימות הלב"! זו בהחלט נשמעת קביעה רפואית מודרנית! אך היינו צריכים להמתין כמעט 5,000 שנה מאז אותו סיני, עד לפרסום מחקריו של Lewis Dahl ב-1972, שהוכיחו באופן מוחלט שרמת נתרן גבוהה במזון גורמת ליתר לחץ דם.

    אך השערתו של Dahl עוררה מייד פולמוס בקרב חוקרים, ומאז קיימת מחלוקת בדבר השפעתו השלילית של עודף נתרן בגוף.

    מדוע הניסיון לכרוך בין עודף נתרן ליתר לחץ-דם מעורר ויכוח כה לוהט? חלק מהתשובה נובע מהמוּרכבות הרבה של גופנו: נתרן הוא רק גורם בודד אחד מתוך מספר גדול של גורמים המשפיעים על לחץ הדם, ועם כל החשיבות שאנו מייחסים ללחץ הדם, אף הוא רק אחד מתוך מספר נתונים המשפיעים על בריאות כלי הדם.

    אם כן, יש לנו לכאורה משוואה עם מספר גדול של נעלמים, שהרי גם כמות האשלגן במזון, כמו גם הסידן, ומינראלים רבים אחרים, המשפיעים על לחץ הדם, ולא הזכרנו עדיין פעילות גופנית, משקל הגוף, צריכת אלכוהול, וכמובן לחץ נפשי (stress) שאין להתעלם מהם.   

     

    אך אלה המביעים הסתייגות מתיאורית הקשר בין עודף מלח ועודף לחץ-דם, מעלים טיעונים נוספים. לדוגמה, לחץ הדם יכול לעבור שינויים מהירים מרגע לרגע, וצריכת נתרן מהמזון עוברת ודאי שינויים ניכרים מיום ליום.

    כיצד, טוענים אלה, ניתן בכלל לתרגם שינויים בצריכת נתרן בפרקי זמן לאורך היממה (בעיקר בשעת ארוחות) לאותם שינויים בלתי פוסקים בלחץ הדם המתרחשים ללא הרף בגופנו, שניתן למדדם באופן מתמשך במכשיר הולטר? וישנן עוד השגות: מחקרים אפידמיולוגיים רבים לא בהכרח ביססו את מסקנותיהם ממדידת רמת נתרן בשתן, שזו הצורה היותר מדויקת להעריך כמה נתרן צרך הנבדק ביום נתון.

    זאת ועוד: קיימת שוֹנוּת רבה בין אנשים בנושא הרגישות לנתרן, והניסויים הקליניים בהם חושפים מתנדבים לרמות גבוהות או נמוכות של נתרן הם מטבע הדברים ניסויים הנמשכים פרקי זמן קצרים יחסית של שבועות אחדים, ואלה קצרים מדי בהשוואה לתקופות של חודשים או שנים הנדרשות כדי שיתר לחץ הדם מתחיל להשפיע על הבריאות. אך מעבר לכל ההשגות הללו, החל בהדרגה להיבנות קונצנזוס המוסכם על הרוב המכריע של חוקרים, ועדות מחקר, וגופי בריאות ממשלתיים.

    ההסכמה היא שהפחתת כמות המלח במזון, תפחית את לחץ הדם, תפחית את אירועי הלב ומקרי השבץ המוחי, ותחסוך מדי שנה עד 150 אלף חיים בארה"ב בלבד. אותם מומחים לכלכלה רפואית טוענים שהפחתה זו של מלח במזון תחסוך מדי שנה 24 מיליארדי דולרים.

     

    נראה שהרפואה המודרנית בונה את התובנות שלה בנושאים שונים, בעיקר ממסקנותיהם של מחקרים אפידמיולוגיים רחבי היקף.

    הבה נתמקד בשלושה מחקרים אפידמיולוגיים מאוד מפורסמים מהשנים האחרונות שסייעו לגבש קונצנזוס על נזקי עודף נתרן במזון.

    המחקר הראשון שכותרתו INTERSALT, בדק קשר בין צריכת נתרן על ידי מדידת רמתו בשתן, לבין לחץ דמם של 10,079 מתנדבים בני 20 עד 59 שנה, כל זאת בדגימות של 52 אוכלוסיות שונות ברחבי העולם. כדי לבדוק גורמים אחרים שיכולים להשפיע על לחץ הדם, כל משתתף נבחן לגבי מדד השמנת-יתר (obesity), צריכת אלכוהול ורמת אשלגן בדיאטה שלו. התוצאות הפגינו קשר ברור בין רמת הנתרן בדיאטה לבין לחץ הדם.

    באוכלוסיות בהן צריכת הנתרן במזון בממוצע הייתה נמוכה, רק ב-1.7% מהנבדקים נמדד יתר לחץ-דם, כאשר באוכלוסיות עם צריכה ממוצעת גבוהה של נתרן במזון, ב-13.4% מהנבדקים נמצא יתר לחץ-דם. זאת ועוד, מחקר INTERSALT הראה גם שלגיל יש חשיבות בקשר בין מלח ללחץ-דם: בארה"ב לדוגמה, לחץ הדם מטפס בתלילות גדולה יותר עם הגיל, באנשים הצורכים הרבה נתרן בהשוואה לאלה הצורכים מעט נתרן.   

     

    אך תמיד כשמתפרסמות תוצאות מחקרים אפידמיולוגיים מתעוררת השאלה האם קשר סטטיסטי מובהק בין שני פרמטרים משקף אמנם קשר מנגנוני ישיר ומיידי של "סיבה ומסובב", או שמא מדובר על קשר נסיבתי מזדמן.

    במלים אחרות: הדגמת הקשר בין נתרן במזון לבין לחץ-דם מעניינת כשלעצמה, אך האם הפחתת  רמת נתרן במזון תביא אמנם להורדת לחץ הדם. שאלה דומה נשאלה לפני 20 שנה לגבי כולסטרול LDL: העובדה שבאופן סטטיסטי נמצאה מובהקות בין רמות גבוהות של הכולסטרול "הרע" , פירושה שאם נפחית את רמתו של האחרון נשפר את בריאות הלב? הסטאטינים נתנו לכאורה תשובה חיובית בסוגיה ההיא! אם נחזור לשאלת הנתרן ולחץ הדם, התברר שניסויים קליניים מוקדמים וקטנים בהיקפם נתנו תוצאות רבגוניות לגבי הסוגיה האחרונה, בעיקר בגלל תכנון לא מוקפד של אותם ניסויים.

    אכן עד שנת 1997 הסקפּטיוּת בנושא זה הייתה בשיאה, עד לפרסום תוצאות הניסוי הגדול המוכר כ-DASH, שנתן הוכחה ראשונה שדיאטה דלת נתרן עשויה להפחית לחץ-דם.

    אכן בניסוי DASH או Dietary Approach to Stop Hypertension, נבחנו שלושה סוגי דיאטה שונים: דיאטה אמריקנית טיפוסית דלה בפירות, ירקות, ומוצרי חלב, ועתירה דווקא בשומן טיפוסי למאכלי הבשר האופייניים לארה"ב; דיאטה עשירה בפירות וירקות; דיאטה משולבת, שהיום כבר מכנים אותה דיאטת DASH, עשירה בפירות וירקות ובמוצרי חלב דלי-שומן.

     

    מבין שלושת הדיאטות האמורות, שתי האחרונות הפחיתו את לחץ הדם באלה הצורכים אותן, אך דיאטת DASH הייתה המנצחת הברורה על ידי שהפחיתה את לחץ הדם הסיסטולי ב-5.5 מ"מ כספית, ואת לחץ הדם הדיאסטולי ב-3.0 מ"מ כספית.

    אלה ממשתתפי ניסוי DASH שלחץ דמם בתחילת הניסוי היה גבוה מלכתחילה, אף נהנו על ידי אכילת דיאטת DASH מהפחתה עוד יותר דרמטית בלחץ דמם: ירידה של 11.4 ו-5.5 מ"מ כספית בלחצים הסיסטולי והדיאסטולי, בהתאמה. יש לציין שדיאטת DASH עשירה באשלגן (4,700 מיליגרם ליום), וכן היא עשירה בסיבים תזונתיים (31 גרם ליום) אך מתונה בסידן (1,240 מיליגרם ליום) ונמוכה באופן מתון בשומן (27% מכלל הקלוריות הנצרכות בדיאטה זו).

    כל שלושת הדיאטות הנבחנות הכילו את אותה כמות כללית של קלוריות. האם היה ברמת הנתרן בדיאטות הללו כדי להסביר את השיפור בלחץ הדם? באופן מפתיע אולי, התשובה היא שלילית!

     

    מחקר DASH המקורי תוכנן לספק את אותה כמות נתרן בכל אחת משלושת הדיאטות הנבחנות-3,000 מיליגרם ליום. למעשה מסקנות המחקר לכאורה היו שדיאטת DASH שהיא "הטובה" בין השלוש יכולה להפחית את לחץ הדם אך לא היה בה להצביע על נתרן כעל האחראי להפחתה זו כיוון שאותה כמות נתרן נצרכה בשלושת הדיאטות הנבחנות.

    המקטרגים על תיאורית הנתרן ולחץ הדם קפצו על מסקנות ביניים אלה של מחקר DASH כמוצאי שלל רב! הם טענו שמחקר DASH למעשה סיפק הוכחה נגד החשיבות המיוחסת לנתרן בנושא לחץ הדם, אך מסקנתם הייתה נמהרת מדי ולא נכונה! מחקרDASH  הראה למעשה שדיאטה "טובה" יכולה להפחית לחץ דם גם אם היא מכילה כמות גבוהה יחסית של נתרן (3,000 מיליגרם ליום), שהיא גבוהה משמעותית מרמת נתרן של 1,500 עד 2,300 מיליגרם ליום המומלצת כיום. אך מחקר DASH במתכונת המקורית שלו, לא הציג את השאלה האם הגבלות נוספות של נתרן תבאנה ליתרונות נוספים בהפחתת לחץ דם, ולכן בעלי מחקר זה תכננו את ניסוי DASH השני. 

     

    כמו במחקר המקורי, ערכו בניסוי DASH II השוואה בין דיאטה אמריקנית טיפוסית לבין דיאטת DASH, אלא שהפעם שינו את ריכוזי הנתרן בשתי דיאטות אלה לשניים-שלושה ריכוזים שונים: בדיאטה ה"אמריקנית" ובדיאטת DASH השתמשו בשלושה ריכוזי נתרן: 3,400 מיליגרם (נחשב גבוה) והוא שימש כמדד או reference  של לחץ הדם בבסיס הניסוי; 2,300 מיליגרם (הנחשב לריכוז ממוצע) ו-1,150 מיליגרם  (הנחשב נמוך). כמו בניסוי DASH המקורי דיאטת DASH הביאה ללחץ-דם נמוך יותר מאשר דיאטה אמריקנית טיפוסית.

    אלא שבניסוי זה נמצא שבשתי הדיאטות, הגבלת רמת הנתרן הביאה ליתרונות נוספים. כך, במשתתפי הניסוי שהתקיימו מדיאטה אמריקנית, הגבלת נתרן ל-2,300 מיליגרם ליום, הפחיתה את לחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי ב-2.1 וב-1.1 מ"מ כספית בהתאמה וזאת בהשוואה לצורכי דיאטה אמריקאית עם נתרן ברמת 3,400 מיליגרם. הפחתת רמת הנתרן בדיאטה האמריקנית ל-1,150 מיליגרם, הביאה להפחתות משמעותיות יותר של 6.7 ו-3.5 מ"מ כספית בלחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי בהשוואה לאלה שצרכו 3,400 מיליגרם נתרן ביום.

     

     משתתפי הניסוי שניזונו מדיאטת DASH בדרגת הנתרן הגבוהה ביותר (3,400 מיליגרם), זכו להפחתת לחצי דם סיסטולי ודיאסטולי בשיעור של 5.9 ו-2.9 מ"מ כספית בהשוואה לצורכי דיאטה אמריקנית עם רמת נתרן דומה. אך באלה שניזונו מדיאטה DASH עם 2,300 מיליגרם נתרן נרשמה כבר הורדה של 7.2 ו-3.5 מ"מ כספית בהשוואה לדיאטה אמריקנית עם נתרן גבוה, וההפחתה הרבה ביותר הושגה בניזונים מדיאטת DASH ברמת הנתרן הנמוכה ביותר (1,150 מיליגרם), בהם פחתו לחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי ב-9.9 ו-4.5 מ"מ כספית, בהתאמה.

    למעשה כל אחד ממשתתפי ניסוי DASH II נהנה מהגבלת הנתרן, כולל אלה עם לחץ דם תקין ולבטח אלה עם לחץ דם גבוה בתחילת הניסוי, גברים ונשים, לבנים ושחורים אך התוצאות הטובות ביותר הושגו כצפוי באלה עם לחץ דם גבוה שזכו בדיאטת DASH עם רמת הנתרן הנמוכה ביותר. מעקב אחרי משתתפי הניסוי הוכיח שהיצמדות לדיאטת DASH עם נתרן נמוך הביאה להפחתה של 24% בסיכון למחלת עורקים כליליים, הפחתה של 18% באירועי שבץ מוחי, והפחתה של 37% באי-ספיקת לב.

     

    שני ניסויים קליניים גדולים עוד יותר הידועים כ-TOHP או Trials Of Hypertension Prevention, הדגימו באופן עוד יותר משכנע שהקטנת צריכת נתרן, מפחיתה את לחץ הדם וגם מונעת מחלות.

    הניסוי הראשון (TOHP I) בחן 744 מתנדבים בין השנים 1987 ו-1990, ואילו ניסוי TOHP II גייס 2,382 משתתפים בין השנים 1990 ו-1995. כל המשתתפים היו בקבוצת הגיל שבין 30 ו-54 שנה, וכולם הוגדרו ככאלה עם לחץ דם מוגבר באופן מתון "טרום יתר לחץ דם" או pre-hypertension (דהינו לחץ דם דיאסטולי של 80-89(.

    בשני הניסויים המשתתפים נצטוו להמשיך בדיאטה הנורמאלית שלהם, או להפחית את צריכת הנתרן. בניסוי TOHP I, המשתתפים שהפחיתו צריכת נתרן ב-1,012 מיליגרם ליום, זכו להפחתה בלחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי בממוצע ב- 1.7 ו-0.8 מ"מ כספית. בניסוי TOHP II הייתה ההפחתה ברמת הנתרן מתונה עוד יותר (רק 920 מיליגרם ביום) ובהתאם, ההפחתה בלחץ הדם הסיסטולי הייתה רק של 1.2 מ"מ כספית, וזו של לחץ הדם הדיאסטולי לא ירדה באופן שניתן למדידה.

     

    אך מסתבר שגם הפחתות מתונות ביותר במדדי לחץ הדם של 1.5 מ"מ כספית ועוד פחות מכך בשני ניסויי TOHP הולידו תוצאות טובות במדדי בריאות בטווח הזמן הרחוק.

    כאשר בעלי ניסויי TOHP בחנו את מצב בריאותם של משתתפיהם, 10-15 שנה לאחר סיום הניסויים הללו, הם גילו שמשתתפי ניסויים אלה שבמשך 18-48 חודשי הניסויים הפחיתו את צריכת הנתרן, נהנו מהפחתה של 25-30%  בסיכונים ארוכי טווח לאירועים קרדיו-וסקולאריים.

     

    אם מישהו ביניכם הוא בעל לחץ דם של 110/60 באופן קבוע, דברים אלה אינם אמורים לדבר אל ליבו. אף על פי כן כדאי גם לאלה עם לחץ דם תקין, לא לצרוך יותר מ-2,300 מיליגרם נתרן ביום שמשמעותם 5,750 מיליגרם מלח בישול.

    אלה מכם עם לחץ דם גבוה מוטב שיסתפקו ב-1,500 מיליגרם נתרן ביום או 3,750 מיליגרם מלח בישול ביום. מסתבר שכיום כ-2/3 מכלל האמריקנים המבוגרים הם עם לחץ דם מוגבר או גבולי, ואדם בגיל 50 שנה הוא בעל סיכוי של 90% ללקות בלחץ-דם כאשר ילך ויתבגר. גם אנו הישראלים, דומים ברבים מתכונותינו הרפואיות לאמריקנים שמעבר לאוקיינוס. לכן בנושא לחץ הדם או מניעתו הפחתת מלח תעשה לנו שירות טוב.

     

    במאמר ההמשך נמשיך ונדון בנושאי המלח ולחץ הדם.

     

       בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
    20/11/2010
    לעוד מידע כדאי ומומלץ ביותר לבקר בדף הבית של טבעלייף
    לחצו כאן לכניסה
     
       
    לחץ כאן לכתבות נוספות באותו הנושא
    מאד מומלץ לקרוא כתבות נוספות מכיוון שבדרך כלל רק בטבעלייף הכתבות הינן מאת
    כותבים שונים או מחקרים שונים, מזוויות ראייה שונות, ע"פ ניסיון שונה, לפעמים ע"פ
    רפואה קונבנציונאלית, לפעמים ע"פ רפואה משלימה ולפעמים ע"פ שילוב שתי השיטות.
    לחץ כאן לכתבות נוספות מאת המחבר

    עודף מלח - עודף נתרן - לחץ דם

    כל הכתוב ו/או המתפרסם בטבעלייף הוא מידע בלבד, ואין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, איבחון, ו/או המלצה לטיפול זה או אחר ו/או נטילת חומר זה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להנתן בידי רופא ותחת פיקוחו.
    כל הכתוב ו/או המתפרסם באתר טבעלייף הוא מידע בלבד, ובשום פנים ואופן אין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, אבחון, ו/או המלצה לטיפול כזה או אחר, ו/או נטילת חומר כזה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להינתן בידי רופא מוסמך ותחת פיקוחו בלבד.

    אין להעתיק או להשתמש בחומרים הנמצאים באתר לרבות כתבות, שאלות ותשובות במרפאות הרופאים
    הודעות הפורומים ו/או כל חומר אחר המוצג באתר ללא אישור מפורש והחתום ע"י מערכת טבעלייף.
    בכל השייך לפרסום באתר כולל כתבות מרפאות ופורומים ניתן לפנות אלינו צור קשר



    דיאטה פורומים מחשבונים ויטמינים | צמחי מרפא | שמנים צמחיים
    תנאי שימוש | הריון | בריאות | דיאטה | גברים | נשים | ילדים | מתכונים
    רפואה אלטרנטיבית | רפואה טבעית | רפואה משלימה | רפואה סינית | רפואה רפואת ילדים
    רפואה בריאות כללית | רפואה כללית בריאות | פסיכולוגיה | הורים וילדים | הרכבים 
    בריאותדיאטהרפואה
     מחלות
    רפואה בריאותמחלות איכות חייםרפואה בריאות