בריאות שמלות ערב
בריאות
                 בריאות | הריון | דיאטה תזונה | ויטמינים ומינראלים | צמחי מרפא | הורים - הורים וילדים | מין - זוגיות | בריאות וטיפוח העור | מרפאות מומחי טבעלייף | דף הבית  
בריאות הגבר
| בריאות האישה | לב - מחלות הלב | סרטן | דיכאון - בריאות הנפש | רפואה משלימה כל הכתבות מא' ועד ת'   |   SHOP ON-LINE   |   צור קשר
חיפוש בריאות

  חדש - אבחון עצמי
  סובלים מבעיה כלשהי ? 
  כאבים בחזה, פריחה 
  בעור, כאב במתן שתן,
  דלקת בשד, כאבי בטן,
  כאבי מחזור  ועוד......
  ענו לשאלונים שערכו 
  רופאים ומומחים צפו מיד
  באבחון מקצועי און-ליין.
  לגשת לאבחון המתאים
  לכם הקליקו כאן...
  ניתוח מצבך הרפואי
  מלאו שאלון  און-ליין 
  ותקבלו מיידית את ניתוח
  הפרופיל הרפואי והרגשי 
  שלכם.  הקליקו  כאן
  עוד באתר טבעלייף
  • דיכאון
  • דיאטה - לקרוא
  • כאבי מחזור
  • כאבי גב
  • אלרגיה
  • מחשבון קלוריות
  • מחשבון BMI
  • מחשבון משקל
  • פענוח בדיקות דם
  • ויטמינים ומינראלים
  • מתכוני בריאות
  • מזון למוח
  • גברים נשים וסקס
  • סרטן
  • צמחי מרפא
  • סוכרת
  • פורום    Forum
  • דף הבית מחלות לב וכלי דם מחלות לב וכלי דם כללי ההיסטוריה המרתקת של ניטרוגליצרין: מהמולקולה שהורגת בנו, לזו שאנו חייבים לה את חיינו. חלק א`.
    מין וזוגיות בריאות העור תזונה ודיאטה מחשבונים כתבות חמות פורומים ורופאים
    בריאות הנפש הורים וילדים הריון ולידה חיפוש אינדקסים ווידאו
       
     

    ההיסטוריה המרתקת של ניטרוגליצרין: מהמולקולה שהורגת בנו, לזו שאנו חייבים לה את חיינו. חלק א`.

    ההיסטוריה המרתקת של ניטרוגליצרין: מהמולקולה שהורגת בנו, לזו שאנו חייבים לה את חיינו. חלק א`.
    בריאות תעוקת לב - אנגינה פקטוריס וניטרוגליצרין, ההיסטוריה המרתקת של ניטרוגליצרין, ניטראטים וניטריק אוקסיד: מהמולקולה שהורגת בנו, לזו שאנו חייבים לה את חיינו
    כתבות נוספות באותו הנושאהדפסשלח לחברדף הבית

    פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

     

    שנת 1968 מחזירה אותי 40 שנה לאחור, ותמונה אחת מאותה שנה נחרטה בזיכרוני כאילו התרחשה אתמול: אני צועד עם אבי במעלה רחוב אלנבי בתל-אביב, בואך רחוב בלפור.

    אבי, אז באמצע שנות ה-60 לחייו, אובחן שנתיים קודם לכן כסובל מתעוקת חזה, אנגינה פקטוריס. באירוע האמור, שעת צהריים של יום קיץ חם והביל במיוחד, תוך כדי הליכה התכופף לפתע אבי, בהשמיעו אנחה כבדה, ותוך שהוא לופת את חזהו, קרטע ספק מעד לעבר ספסל קרוב, נשימתו כבדה עליו ומבט חרד של אימה גדולה נשקף מעיניו.

    אני עצמי נתקפתי בהלה, שכן מעולם לא הייתי עד להתרחשות דומה: בקשתי לקחת מונית לבית החולים הדסה שנמצא אז בקרבת מקום, אך הוא לחש שאין צורך בכך, וכן "זו לא פעם ראשונה". אז שלף מכיס החולצה את קופסית המתכת הזעירה, שתמיד הקפיד לשמור עליו, פתח אותה כבעל ניסיון, שלף ממנה טבלית לבנה זעירה בממדיה, ותחב אותה אל מתחת לשונו. כך ישבנו דקות אחדות בהמתנה, ואז התרומם אבי כשסומק חזר לפניו שהיו חיוורות ומיוסרות אך דקות מעטות קודם לכן, וחייך אלי כמרגיע: "עכשיו, הכול בסדר"!

    טבלית הניטרוגליצרין המושיעה, שוב מילאה את תפקידה בנאמנות.

     

    האיטלקי Ascanio Sobrero, נולד בצפון איטליה ב-1812, והחל רוכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת טורינו המהוללת דאז, שנוסדה בראשית המאה ה-15.

    מנעוריו התעניין בכימיה, ולכן ביקש מדודו, Carlo Sobrero, גנרל בחיל הארטילריה של סרדיניה, להתעניין עבורו היכן המרכז הטוב ביותר ללימודי הכימיה.

    בשנת 1832 הוצב הדוד Carlo בשטוקהולם, וביקר את גדול הכימאים השוודים Berzelius, שנחשב יחד עם Dalton ורוברט דויל האנגלים ולבואזייה הצרפתי, כארבעת האבות של הכימיה המודרנית.

    ברצליוס שמע מקרלו הדוד על אהבתו של אסקניו הצעיר לכימיה, והמליץ שהצעיר ייסע לפאריס, ויפנה לכימאי המפורסם Pelouze, חבר אישי של ברצליוס, ושם ימצא את מבוקשו.

     

    Pelouze חקר בעיקר חומצות צמחיות והיה הראשון שבודד חומצה טנית מפולי קפה ומעלי תה, אותה חומצה טנית הנקשרת לברזל ומפריעה לספיגתו במעי.

    בהמשך עבר Pelouze לחקור גליצרין או גליצרול, ו-Sobrero במעבדה צרפתית זו הכין  לראשונה "צמר רובים" (ניטרוצלולוזה), והחל מגלה עניין בריאקציות ניטרציה.

    הוא חקר ניטרציה של הכוהל הסוכּרי מָניטוֹל, כאשר תוצר ריאקציה זו היה החומר הנוטה להתפוצצות-nitromannite, בעיקר בטמפרטורה מעל 75 °C, ושימש כבר מאז כנפץ בקליעים, אך כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19, הבחינו בסגולותיו כמרחיב כלי-דם.

    אז עבר Sobrero לניסויים עם גליצרול, ותוך שנה השיג ניטרציה של גליצרול תוך שימוש בתערובת של חומצה גפרתית וחומצה חנקתית. התוצר, ניטרוגליצרין היה בעל כושר נפיצות רב, אך כערך מוסף למגעיו התכופים של Sobrero במעבדה עם חומר זה, הוא ציין ביומנו שמדובר בחומר "מתוק, צורב, וריחני", ואף הזהיר ש"כאשר מניחים ניטרוגליצרין על הלשון, הוא יגרום לכאב ראש עז שעלול להימשך שעות אחדות".

    מעבר לעובדה ש-Sobrero  הוכר רשמית כאבי הניטרוגליצרין, קשה לומר שהוא אהב את התרכובת הזו. פניו היו מצולקות כתוצאה מאחד הפיצוצים שהתרחשו במעבדה בהתעסקות עם ניטרוגליצרין. בנוסף כתב בזיכרונותיו ש"אני כמעט חש בושה להודות בעובדה שאני מגלה הניטרוגליצרין, חומר שפיצוציו הרגו כבר רבים, וייהרגו עוד יותר ממנו בעתיד"!

     

    אלפרד נובל וניטרוגליצרין: נובל שנולד בשטוקהולם ב-1833, דווקא לא גילה בילדותו נטייה מיוחדת ללימודי הכימיה. בשנת 1850, בהיותו בן 17, נשלח אלפרד הצעיר על ידי הוריו האמידים, לטיול בצפון אמריקה ובאירופה, והזדמן בהיותו בפאריז למעבדתו של Pelouze. ביקור זה היה פרי יוזמתו של הכימאי הרוסי ניקולאי זינין, שהיה המורה לכימיה של אלפרד נובל, כאשר הוא ומשפחתו התגוררו שנים אחדות בסנט פטרסבורג.

    זינין היה בזמנו תלמיד של Pelouze, והוא ביקש מהכימאי הצרפתי הדגול לארח את נובל מספר ימים, "כדי שיקלוט אווירה של מעבדה כימית של ממש". בביקור זה גילה נובל על דבר גילוי ניטרוגליצרין ארבע שנים קודם לכן על ידי Sobrero. אלפרד חש מייד שמדובר בחומר כימי בעל פוטנציאל רב, וכשחזר לשטוקהולם החל יחד עם אביו בסדרת ניסויים, שמטרתם הייתה לשלוט בניטרוגליצרין, להפכו לחומר מבוקר יותר ופחות מסוכן בשימוש, דהינו להפוך את נפיצותו לתהליך בשליטה.

    משפחת נובל החלה מרחיבה את מחקריה בתחום האמור, והקימה בעיר השוודית הֶלֶנבּוֹרג מפעל, אך ניסויים מסוכנים אלה תבעו קורבן כבד: בפיצוץ גדול במעבדות המפעל ב-1864 נהרגו אֶמיל אחיו הצעיר של אלפרד נובל, ועוד אחדים מעובדי המעבדה.

     

    במהלך ניסוייו גילה נובל שכאשר מערבבים ניטרוגליצרין עם החומר הסלעי האינֶרטי kieselguhr, הידוע גם כאדמה דיאֲטומית, הטיפול בניטרוגליצרין בטיחותי יותר.

    הוא רשם בשנת 1867 פטנט על התוצר הידוע כדינמיט, ומאוחר יותר גילה נובל שתערובת של ניטרוגליצרין עם צמר הרובים, ניטרוצלולוזה, הביא ליצירת חומר שקוף, דמוי ג'לי, שהיה אף יותר נפיץ מאשר דינמיט, ג'ליניט, שהוא למעשה ג'לטין נפיץ עליו נרשם פטנט ב-1876. בהמשך ניסה נובל הרכבים שונים תוך שימוש גובר בניטראט האשלגן, והמטרה הייתה להשיג חומרי נפץ בעלי עוצמה רבה יותר ובטיחות משופרת. סך הכול נזקפו לזכותו של נובל כ-350 פטנטים, וההון הרב שהפיק מכל תגליותיו, הגיע לפני מותו ב-1896 לכדי קרן של 105 מיליון דולר.

    כיוון שמעולם לא נישא ולא היו לו צאצאים, הוריש את כל הקרן הזו למטרה של "שיפור האנושות", וקרן על שמו מחלקת מ-1901 את פרסי נובל היוקרתיים במדעים, ספרות ושלום.

     

    השימושים הקליניים של ניטראטים: הכימאי האנגלי פרדריק גאטרי, תלמידו של הכימאי הגרמני הידוע רוברט בּוּנזֶן, החל לחקור את תכונותיו של החומר amyl nitrite, וציין במאמרו הידוע מ-1859 ב-Journal of the Chemical Society, ש"כאשר נושמים את אדיו של חומר זה, חשים כבר לאחר 50 שניות השפעה מיידית בעורקי הצוואר, עם זרימה מוחשת של דם בצוואר וברקוֹת, וכן האצה בפעולת הלב". גאטרי הציע אם כן ש"ניתן על ידי נשימת אמיל ניטריט, להקל על מי שנשימתו נעתקה, למי שטבע, למי שנחנק בדרך אחרת או התעלף".

    גאטרי שפעל על פי תחושות בטן, לא ידע כלל בזמנו שאמיל ניטריט למעשה גורם לנפילה ניכרת בלחץ הדם.

    בעקבות גאטרי הגיע הרופא הלונדוני בנג'מין ריצ'רדסון, שעבד במרץ על אמיל ניטריט, והבחין בכך שהוא גורם להרחבה (dilatation)של נימי דם (קפילארות) ברגלי צפרדעים. מיד אחריו דיווח הרופא הסקוטי Gamgee מאדינבורג, שאמיל ניטריט למעשה מפחית לחץ דם בחיות ניסוי ובאדם.

     

    באותה עת הייתה אדינבורג מרכז רפואי מרשים, כאשר בראש הכירורגים שם פעל והשפיע ג'וזף ליסטר הגדול, ואחד מחניכי אסכולת אדינבורג היה הסקוטי תומס ברונטון, שנושא תיזת ה-MD שלו הייתה "השפעת דיגיטאליס המופק מהצמח אצבעונית הארגמן, על שיפור קצב ותפוקת הלב".

    אותו ברונטון כתב בזכרונותיו ב-1908: ..."עבדתי עם מורי Gamgee על השפעת אמיל ניטריט על הדופק שלי עצמי, והופתעתי עד כמה השפעתו הייתה רבה".

    כבר ב-1867 תיאר ברונטון ב-Lancet מספר תצפיות על אלה הסובלים מתעוקת החזה: "עד כה, כאשר מטופל שלי היה מתפתל לנגד עיני עם כאבי חזה ותחושת מוות מתקרב, הייתי משקה אותו במעט ברנדי, ומנשים אותו באתר, או בכלורופורם, כל אלה על מנת ליצור אצלו קיהיון-חושים זמני.

    טיפול בדיגיטליס היה פחות יעיל, ואז הייתי מקיז 3 עד 4 אונקיות מדמו כדי להפחית את לחץ הדם. ידידי אף נהגו לטפל בתמצית של צמח הטבק ההודי Lobelia inflata, שאנשי הרפואה הצמחית רשמו לצורך הפחתת תעוקה והרפיית כלי-דם.

    זכור לי במיוחד בחור בן 26 שנה, שכל לילה בין השעות 2 ו-4 לפנות בוקר, סבל בקביעות מהתקפי תעוקת החזה, וכל התרופות שנוסו עליו לא סייעו לו. לכן טפטפתי 5 עד 10 טיפול של אמיל ניטריט על פיסת בד, ונתתי לבחור הסובל לנשום את אדי החומר. תוך 30 עד 60 שניות פני הצעיר החיוורים הסמיקו, הדופק שהיה חלש התגבר והתחזק, והכאב הפולח נעלם כמעט מיידית".

     

    ברונטון היה סבור בתחילה בשוגג שההשפעה המופלאה הזו של אמיל ניטריט נגרמה בגלל הפחתת לחץ-דם, אך מייד נוכח לדעת שמדובר בהרחבת כלי הדם. אכן, רק בשנת 1903 היה זה Francois-Franck, שהציע באופן מנומק שאמיל ניטריט הוא מרחיב כלי-דם (vasodilator). אך אם נחזור לברונטון, חוקר מזהיר זה בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 המשיך לתור אחר חומרים שהשפעתם בפתיחת כלי-דם יכולה להיות מעט איטית יותר מזו של אמיל ניטריט, אך נמשכת זמן ממושך יותר.

    ברונטון ידע על עבודתו של קונסטנטין הרינג, איש הרפואה ההומאופטית, שכבר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19 טיפל במטופליו עם ניטרוגליצרין, ולכן החליט ברונטון להגביר מחקריו על חומר אחרון זה.

     

    כזכור, מגלה הניטרוגליצריןSobrero  האיטלקי, היה הראשון שחש ודיווח על כאבי ראש עזים כאשר בלע את החומר, מתוך סקרנות. ואף על פי כן דווקא ניסיון לא נעים זה, הביא למעורבותה של דמות חשובה נוספת בהיסטוריה של ניטראטים ברפואה, והכוונה לקונסטנטין הֶרינג הגרמני שנולד בשנת 1800, למד רפואה אך עשה הסבה לטיפולים הומאופטיים.

    הרינג קרא את הדו"ח שלSobrero  על אותם כאבי ראש בבליעת ניטרוגליצרין, ובחן את התופעה על מתנדבים בריאים שאכן התלוננו כולם על אותם כאבי ראש בבליעת ניטרוגליצרין.

    הדוקטרינה של הטיפול ההומאופטי קובעת שחומר הגורם לתסמינים מסוימים באדם נורמאלי, יהיה יעיל בטיפול באנשים הסובלים מאותם תסמינים.

    באופן מעניין, חלק נכבד מהניסיון הטיפולי ההומאופטי, היה, ועדיין הינו, ההתנסות של חומרים נבדקים שונים באנשים בריאים. גישה זו גורסת החדרה, או הזרקה או בליעה של החומר הנבדק בריכוזים הולכים וגדלים בהדרגה, עד להשגת השפעה.

    הרינג גייס לעזרתו את הכימאי בן פילדלפיה, מוריס דייויס, שייצר עבורו ניטרוגליצרין, והדיווח לגבי שתיית נפח של 0.36 מ"ל של תמיסת ניטרוגליצרין של הרינג ודייויס היה כדלקמן: "החומר נתן תחושת צריבה בשפתיים, פעימות ברקת, ותחושה של שפיעת דם מוגברת למוח. הייתה תחושה של כאב ראש, וברחוב נראו כל האנשים החולפים מעט מוזרים, הבתים לא נראו עומדים על מקומם כתמול שלשום, והדרך הביתה נראתה ארוכה פי-3 ממה שהיא בפועל".

    תסמינים מתוארים אלה מיוחסים כנראה להשפעות התרופה ביצירת מצב של לחץ-דם מופחת, אך בחלקו בהחלט בגין איבוד זמני של תפקוד מוחי תקין. 

     

    באותה תקופה העניין שגילה הממסד הרפואי הקונבנציונאלי בניטרוגליצרין היה בהחלט מוגבל. גם הומאופטים לא גילו את משמעות הניטרוגליצרין בטיפול בתעוקת החזה באותה תקופה.

    למעשה, הרופא הבריטי אלפרד פילד, היה הראשון בשנת 1858 שטיפל עם ניטרוגליצרין באישה בת 68 שסבלה כאבי חזה תכופים. צחוק הגורל שאפילו ברונטון עצמו, דיווח בשנת 1876 שניטרוגליצרין, שהייתה לו פעילות דומה לזו של אמיל ניטריט, גרם לו עצמו כאב ראש כה נורא, עד כי היסס לתת אותו למטופליו.

    אך תכשיר חשוב זה, שתכונותיו הטובות יעדו לו מקום של כבוד בעשייה הרפואית, לא היה צריך להמתין זמן רב עד שהעניין שגילו בו רופאים בו הלך וגאה.

     

    הרופא הלונדוני, William Murrell, הכיר את עבודתו של ברונטון עם אמיל ניטריט, והוא למעשה היה הרופא הראשון שהחל משתמש בניטרוגליצרין לטיפול במטופליו עם אנגינה פקטוריס, בשנת 1878.

    Murrell, הדגיש ביומנו שאם טיפול באמיל ניטריט מביא להקלה בתעוקת החזה שהשפעתה נמשכת "שניות אחדות" השפעתו המקלה של ניטרוגליצרין נמשכת "כמעט שעה".

    ההתנסוּת של Murrell זכתה לתפוצה מהירה ובשנת 1881 נכתב במאמר מערכת ב-Boston Medical & Surgical Journal : ..."זהו בלתי אנושי לתת למטופל לסבול את הכאב המייסר ואת תחושת המוות המתקרב שאנגינה פקטוריס גורמת, כאשר אנו יכולים להציע לאדם הסובל פתרון תרופתי זה, המשפיע ברוב המקרים כמעט מייד...". אגב, כיוון ש-Murrell השתכנע שתרופת הניטרוגליצרין בצורת נוזל המיועד לשתייה אינה נוחה, הוא פנה לכימאי-רוקח הבריטי המפורסם William Martindale, מאבות אלמנך התרופות Pharmacopeia, בבקשה שיכין צורת תרופה יותר יציבה וקלה לשימוש, ואכן מרטינדייל הכין את הניטרוגליצרין בצורת גרגירי אבקה בתוך טבלית ....שוקולד, שהמטופל אמור ליטול בפיו ולכסוס אותה בשעת הצורך. כך היה מצב הדברים בסוף המאה ה-19, כאשר ניטרוגליצרין הוכר כתכשיר יעיל ומיידי להפגת כאבים בתעוקת החזה, אם כי להבנת מנגנון הפעולה שלו היה צריך להמתין עוד 80 שנה.

     

    נמשיך ונדון בהתפתחות ההיסטורית של ניטריטים השומרים על בריאות הלב וכלי הדם במאמר ההמשך.

     

          בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
    23/08/2008
    לעוד מידע כדאי ומומלץ ביותר לבקר בדף הבית של טבעלייף
    לחצו כאן לכניסה
     
       
    לחץ כאן לכתבות נוספות באותו הנושא
    מאד מומלץ לקרוא כתבות נוספות מכיוון שבדרך כלל רק בטבעלייף הכתבות הינן מאת
    כותבים שונים או מחקרים שונים, מזוויות ראייה שונות, ע"פ ניסיון שונה, לפעמים ע"פ
    רפואה קונבנציונאלית, לפעמים ע"פ רפואה משלימה ולפעמים ע"פ שילוב שתי השיטות.
    לחץ כאן לכתבות נוספות מאת המחבר

    תעוקת לב אנגינה פקטוריס.

    כל הכתוב ו/או המתפרסם בטבעלייף הוא מידע בלבד, ואין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, איבחון, ו/או המלצה לטיפול זה או אחר ו/או נטילת חומר זה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להנתן בידי רופא ותחת פיקוחו.
    כל הכתוב ו/או המתפרסם באתר טבעלייף הוא מידע בלבד, ובשום פנים ואופן אין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, אבחון, ו/או המלצה לטיפול כזה או אחר, ו/או נטילת חומר כזה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להינתן בידי רופא מוסמך ותחת פיקוחו בלבד.

    אין להעתיק או להשתמש בחומרים הנמצאים באתר לרבות כתבות, שאלות ותשובות במרפאות הרופאים
    הודעות הפורומים ו/או כל חומר אחר המוצג באתר ללא אישור מפורש והחתום ע"י מערכת טבעלייף.
    בכל השייך לפרסום באתר כולל כתבות מרפאות ופורומים ניתן לפנות אלינו צור קשר



    דיאטה פורומים מחשבונים ויטמינים | צמחי מרפא | שמנים צמחיים
    תנאי שימוש | הריון | בריאות | דיאטה | גברים | נשים | ילדים | מתכונים
    רפואה אלטרנטיבית | רפואה טבעית | רפואה משלימה | רפואה סינית | רפואה רפואת ילדים
    רפואה בריאות כללית | רפואה כללית בריאות | פסיכולוגיה | הורים וילדים | הרכבים 
    בריאותדיאטהרפואה
     מחלות
    רפואה בריאותמחלות איכות חייםרפואה בריאות
     
     
     
     
     
     
     
      לחיפוש מתקדם לחץ כאן