בריאות סרטן הדם לוקמיה ילדים

סרטן הדם בילדים (לויקמיה)

סרטן הדם (לויקמיה) הוא מחלה בתאי הדם הלבנים, המגינים על הגוף נגד זיהומים.
רוב המקרים של סרטן דם אצל ילדים הם מן הסוג של לוקמיה לימפתית חדה.
לוקמיה לימפתית חדה מתבטאת בפגיעה בלימפוציטים – סוג של תאי דם לבנים ובלימפובלסטים (התאים המייצרים את הלימפוציטים). ההתרבות הבלתי מבוקרת של הלימפוציטים, האופיינית למחלה, מביאה להתנפחות בלוטות הלימפה ומשם הם חודרים
למוח העצם ומגיעים, באמצעות מחזור הדם, לאיברים שונים בגוף, כולל הכבד, הטחול ופני המוח וחוט השדרה. בהימצאם במוח העצם הם מצמצמים את יכולתו ליצר תאי דם אדומים, טסיות דם ותאי דם לבנים מסוגים אחרים.

הסימפטומים:
הסימפטומים העיקריים של הלוקמיה הלימפתית החדה הם חסר דם, המתבטאת בחיורון, בתשישות ובתחושת חולי כללית, ההולכים ומחמירים בארגמנת תרומבותיטופנית, הניכרת בפריחה בצבע ארגמן אדום, בכאבים בגפים, בכאבי ראש עזים, בבלוטות תפוחות בצוואר, מאחורי זווית הלסת, בטחול מוגדל (שאפשר למששו תוך בדיקת הבטן העליונה משמאל), בפגיעות יתירה למחלות זיהומיות שונות ובעיקר דלקת ריאות ובכאבים ובכיבים בפה ובאוזן.

הסיכונים:
בשנים האחרונות פותחו שיטות יעילות למדי לריפוי סרטן הדם אצל ילדים, ושיעור הילדים החולים, המחלימים ממחלה זו כליל, מגיע כיום ל- 70% בקירוב. אולם הטיפול עצמו כרוך בסכנה של זיהומים קשים, ולפעמים אף אנושים, מפני שהוא מצמצם את התנגודת של המטופל.

כיצד לנהוג:
אם התעורר החשד, כי הילד לוקה בסרטן הדם, יש להביאו מיד לרופא, ברוב במקרים יוכל הרופא לאחר בדיקת הילד, לקבוע בבירור, כי הוא אינו לוקה במחלה קשה זו. אם נותר מקום לספק, יפנה הרופא את הילד לבית חולים לעריכת מבדקים נוספים, ובראשם הסתכלות במשטח דם במיקרוסקופ וביופסיה של מוח העצם. שני המבדקים האלה מאפשרים אבחון המחלה מעבר לכל ספק.

הטיפול:
הטיפול בילדים חולי סרטן דם נעשה בבית חולים. תחילה ניתן לילד עירוי דם ולאחר מכן יינתנו לו תרופות ציטו-טוקסיות (נגד סרטניות) וסטרואידיות, בהרכבים שונים – אם בצורת
כדורים ואם בצורת הזלפה תוך ורידית. לפעמים על הילד לעבור גם הקרנות (רדיו-תירפיה).
במקרה של זיהום יינתנו לו תכשירים אנטיביוטיים במינון גבוה.
מכיוון שהטיפול האמור מפחית את תנגודת גופו של הילד החולה לזיהומים, יש לבודדו מחולים אחרים, ובשעת ביקור אצלו יש לחבוש מסיכת פנים וללבוש חלוק מיוחד.
ככל שהילד צעיר יותר, כך גדולים יותר הסיכויים שיהיה עצבני ומדוכא. תפקיד בני המשפחה להרגיעו ולנסוך בו שלוה, ואל להם לחשוף לפניו את חרדתם לשלומו.
ילד חולה שהוא מבוגר יותר יבין ברוב המקרים, עד כמה חמורה מחלתו. בכל המקרים כמעט שוככים הסימפטומים לאחר טיפול בן שבועות אחדים. מצבו של הילד מוגדר אז כהפוגה (רמיסיה). אולם מדי כמה חודשים יהיה על הילד לעבור בדיקות שגרתיות בבית חולים כדי לוודא שמצב ההפוגה נמשך.
אם חזרו הסימפטומים של המחלה, לא יהיה מנוס מאשפוז נוסף של הילד בבית חולים לקבלת טיפול נוסף.

הסיכונים לטווח ארוך:
שיטות הטיפול החדישות מבטיחות היום החלמה מלאה לחלק ניכר מהילדים חולי הלויקמיה.
כ- 70% מן הילדים שקיבלו טיפול חיים חמש שנים ויותר, חלק גדל והולך מבריא לגמרי.

באדיבות: הוצאת עם עובד - משרד הביטחון